ע"א 8316/14 אלברט עמר נ. עו"ד קרן אוגניץ

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.10.2014 (פש"ר 40476-12-12, השופט כ' מוסק ).

2.

ביום 23.12.2012 ניתן צו כינוס בעניינו של המבקש, בהתאם לבקשתו. במסגרת זו מונתה המשיבה 1, עו"ד קרן אוגניץ, למנהלת המיוחדת של נכסי המבקש (להלן: המנהלת ), והוא חויב לשלם סך של 100 שקל מדי חודש לקופת הכינוס. בהמשך, ביקשה המנהלת לשנות את הצו ולהעמיד את חיובו של המבקש על סך של 3,500 שקל לחודש. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה באופן חלקי וחייב את המבקש בתשלום חודשי בסך של 1,500 שקל.

3.

בשלב מאוחר יותר, ביקשו המנהלת וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) לבטל את הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש בגין התנהלותו חסרת תום הלב, לטענתם. ביום 21.10.2014 התקיים דיון בבקשה בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בו ביום. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש מתנהל בחוסר תום לב, והצביע בהקשר זה על כך שהמבקש אינו מקיים אחר הוראותיו של צו הכינוס וצבר פיגורים בסך של 8,500 שקל, כמו גם על כך שאינו משתף פעולה עם המנהלת ומסתיר ממנה עובדות ונתונים מהותיים. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי המנהלת פירטה בדו"ח שערכה בעניינו של המבקש כי הוא מגיש דו"חות דו-חודשיים סתמיים ולא תומך את טענותיו באסמכתאות, למרות שנדרש לעשות כן, ואף ונמנע מלהסביר את הגורמים להסתבכותו הכלכלית. נוכח כל זאת, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הליך פשיטת הרגל ועל ביטול צו הכינוס שהוצא בעניינו של המבקש.

4.

ביום 21.1.2015 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וביום 2.2.2015 הגיש בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. במסגרת הבקשה דנן טוען המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש הם גבוהים, מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו נסמך על העובדות לאשורן. המבקש דוחה בהקשר זה את טענות המנהלת לפיהן הוא מבצע עבודות שיפוץ ללא קבלות ונותן שירותים לישיבה שבה הוא מתגורר (להלן: הישיבה ) בתמורה לתשלום. לטענתו, אין כל ראיה התומכת בכך, ולמעשה הוא לומד בישיבה לאורך כל שעות היממה ומתגורר בה תמורת תשלום סמלי של 1,000 שקל לחודש. המבקש מוסיף וטוען כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום בסך של 1,500 שקל לחודש לקופת הכינוס, וזהו הטעם לכך שצבר חוב פיגורים. כן מציין המבקש כי מצבו הכלכלי והרפואי הוא קשה, וטוען כי הכנסתו היחידה היא מקצבת זקנה וקצבת הבטחת הכנסה.

5.

הכנ"ר, שהגיש את תגובתו ביום 16.2.2015, מתנגד לבקשה.

6.

לשיטת הכנ"ר סיכויי הערעור אינם גבוהים, בשים לב לכך שכבר מתחילת ההליך המבקש לא הקפיד לקיים את החובות הבסיסיות המוטלות על אדם המבקש כי יוכרז עליו כפושט רגל ואף לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו על ידי בית המשפט המחוזי לתקן את דרכיו. הכנ"ר מוסיף וטוען כי התנהלותו חסרת תום הלב של המבקש מצדיקה את ביטול צו הכינוס וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיוסד על ממצאים עובדתיים מובהקים שאין מקום להתערב בהם.

7.

בהתייחס למאזן הנוחות, טוען הכנ"ר כי הוא נוטה לטובת המנהלת האמונה על האינטרסים של נושי המבקש (אשר הוגשו בעניינו תביעות חוב בסך של כ-1.7 מיליון שקל). לעומת זאת, כך נטען, המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתו.

8.

המנהלת, שהגישה את תגובתה ביום 17.2.2015, מתנגדת אף היא לקבלת הבקשה. המנהלת מציינת כי המבקש ביקש גם בעבר (בשנת 1989) כי יוכרז כפושט רגל, ואף אז הליך בוטל עקב אי-עמידתו של המבקש בתשלומים. המנהלת מוסיפה עוד כי מהחקירה שניהלה בעניין הסתבכותו הכלכלית של המבקש עולה כי הוא ביצע עבודות שונות כעצמאי מבלי לדווח לרשויות על עיסוקיו ומבלי לשלם מס כחוק. כמו כן, ניתן ללמוד שהמבקש נטל הלוואות רבות בשוק האפור, כך שלא ניתן לקבוע כי הסתבך בחובות בתום לב. המנהלת מוסיפה וטוענת כי גם לאחר הסתבכותו הכלכלית המשיך לעסוק בעבודות שיפוץ ואינסטלציה ללא דיווח לרשויות. המנהלת מצביעה על כך שיש אינדיקציות לכך שהמבקש מעניק לישיבה שירותים על בסיס עסקי, בשים לב לכך שמעבר למגוריו במקום הישיבה אף העניקה לו טלפון סלולארי. בהמשך לכך, טוענת המנהלת כי סיכויי הערעור אותו הגיש המבקש אינם גבוהים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בעל דין המבקש את עיכוב ביצועו של פסק דין נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור שהגיש הם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: ע"א 3023/10 גילמן נ' עו"ד שפירא בתפקידו כנאמן לנכסי המבקש , בפסקה 8 (4.10.2010) (להלן: עניין גילמן ). בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי המבקש לא הצליח להראות שאלה גבוהים, בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבסס על ממצאי מהימנות ועובדה בכל הנוגע לתום לבו של המבקש, ממצאים אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. בכל הנוגע למאזן הנוחות, אף שהמבקש לא התייחס אליהם במפורש, ברי כי קידום הליכים בהוצאה לפועל על ידי נושיו של המבקש, ככל שאלה יעשו כן, יקשה על המבקש אשר ממילא מצבו הכלכלי אינו שפיר, ועל-פי הנטען כך גם מצבו הרפואי. יחד עם זאת, הכלל שהתגבש בפסיקה הוא שבמקרה הרגיל אין לראות בקיומם של הליכי הוצאה לפועל נזק בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות, מאחר שיש לקחת בחשבון גם את האינטרס של הנושים להיפרע מן החייב (ראו למשל: עניין גילמן , פסקה 10; ע"א 52/13 נתני נ' הכונס הרשמי , פסקה 15 (11.3.2013)). לא התרשמתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות חריגה מן הכלל האמור. מובן כי המבקש רשאי לבקש כי יוענק לו כל סעד העומד לו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ואיני מביעה כל עמדה בעניין.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.