פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8695/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
עאבד סעיד
נ ג ד
המשיב:
הכונס הרשמי
בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית
המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו) בפש"ר 19984-07-15 מיום
28.10.2015
בשם המבקש:
עו"ד ג'יריס רואשדה
החלטה
המבקש ביקש כי יינתן לו צו כינוס והוא יוכרז פושט רגל. כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט
י' בן-חמו ), זהו הליך שני שבו נוקט המבקש בעניין זה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש ה"התעלם [...] לחלוטין מהוראות צו הכינוס במשך תקופה ארוכה [במסגרת ההליך הקודם – ע' פ'] [...] לא
שילם ולו תשלום אחד [...] לא הגיש דוחות [...] התנהלותו של החייב במסגרת ההליך הקודם מהווה ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים". יחד עם זאת, נוכח גילו המתקדם של המבקש נקבע כי יש מקום "ליתן לו בכל זאת הזדמנות נוספת". משכך ניתן צו כינוס לנכסי המבקש וכונס הנכסים הרשמי מונה ככונס לנכסיו. המבקש נדרש, בין היתר, לשלם לכונס הנכסים הרשמי לטובת נושיו סך של 800 ש"ח בחודש החל מיום 10.11.2015 ומדי חודש בחודשו, כמו גם תשלום בסך 700 ש"ח לחודש שיתווסף לצו התשלומים (על חשבון פיגורים שנצברו במסגרת ההליך הקודם), עד לסילוק חוב הפיגורים בהליך הקודם שעמד על סך של 24,000 ש"ח. עוד ניתן צו עיכוב הליכים נגד המבקש לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.
על כך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור שבמסגרתה נטען כי בית המשפט המחוזי לא התחשב במצבו הכלכלי, ולמעשה קבע צו תשלום על סך 1,500 ש"ח לחודש – סכום שאין הוא יכול לעמוד בו נוכח היקף ההכנסות הזעום של התא המשפחתי. בהתאם להחלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 13.12.2015 סווגה הבקשה כערעור בזכות. בצד הערעור הוגשה הבקשה שלפניי, אשר הוכתרה "בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע פסק דין". לטענת המבקש, הוא נקלע לקשיים כספיים שבמסגרתם צבר חובות בהיקף של 22 מיליון ש"ח, ולא הייתה לו אפשרות לשאת בחובותיו ללא היזקקות להליך של פשיטת רגל. המבקש גורס כי היה ולא ייעתר בית משפט זה לבקשתו, "אזי משמעות הדבר תהא כי בידי הנושים תהיה האפשרות והזכות לעשות במבקש כל העולה על רוחם", לרבות "החייאת כל ההליכים כנגד המבקש, לרבות הוצאת פקודת מאסר נגדו, מעצרו, עיקול מיטלטלין ו/או [...] כל פעולה אחרת". מנגד, כך המבקש, למשיב ולנושיו לא ייגרם כל נזק כתוצאה מהיעתרות לבקשה.
דין הבקשה להידחות. בהחלטתו נעתר בית המשפט המחוזי, גם אם באופן חלקי, לבקשת המבקש עצמו. הסעד המבוקש על ידי המבקש – ודומה שאף שהבקשה הוגשה כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, היה מתאים להגדירה כבקשה לסעד זמני בערעור – אינו נהיר דיו. ככל שהמבוקש הוא כי יוקפאו הליכי גבייה נגד המבקש, הרי שלבד מטענות כלליות שנטענו בעלמא המבקש לא הצביע על נזקים קונקרטיים שעשויים להיגרם לו. גם להפחתת סכום התשלומים החודשי במסגרת סעד זמני בערעור לא ראיתי מקום. ממילא, הבקשה הוגשה מבלי שהיא נתמכת בתצהיר, ומשכך אין לפניי כל ראייה המעידה על הנזקים שעלולים להיגרם למבקש אם לא יינתן לו סעד זמני בתקופת הערעור (ראו והשוו ע"א 6301/07 שטרן נ' עו"ד יעקב בויאר, נאמן בפשט"ר על נכסיהם של ה"ה דוד בלס ואיזבל בלס (7.8.2007)). אף אם ייפתחו הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש, הרי שאין לראות בכך נזק בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות לטובתו בשים לב לאפשרות שתעמוד לרשותו לבקש כי ראש ההוצאה לפועל יקיים בעניינו חקירת יכולת שתעמוד על יכולתו לפרוע את חובותיו לנושיו (ראו למשל ע"א 52/13 אורי נ' הכונס הרשמי , פסקה 15 (11.3.2013)). בנסיבות אלו מטה מאזן הנוחות את הכף לעבר דחיית הבקשה אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' בטבת התשע"ו (18.12.2015).
ש ו פ ט