ע"א 8970/14 אמארה מאיר נ. גיא וייס ,עו"ד

1.

לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.12.2014 (פש"ר 44998-04-13, השופט י' בן חמו ).

2.

ביום 1.8.2013 ניתן צו כינוס בעניינו של המבקש, בהתאם לבקשתו. במסגרת זאת מונה המשיב 1, עורך דין גיא וייס, למנהל המיוחד של נכסי המבקש (להלן: המנהל ) והמבקש חויב לשלם סך של 600 שקל בחודש לקופת הכינוס. ביום 7.10.2014 הגיש המנהל את חוות דעתו בעניינו של המבקש, ובה ציין שהמבקש לא הוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב וכן שהמבקש מתנהל בחוסר תום לב בהליך, ולכן אין להכריז עליו כפושט רגל. במסגרת כך, הצביע המנהל, בין השאר, על העובדה שהמבקש לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענותיו בנוגע להוצאותיו; על כך שהמבקש טען כי אין לו מכשיר טלפון סלולרי אלא רק "טוקמן", אך בהמשך התברר כי הוא מחזיק בידו מכשיר מסוג אייפון ומסר גרסה שקרית בנוגע לכך; וכן על כך שהמבקש טען תחילה כי הוא עובד כמלצר ובהמשך כי הוא עובד בעבודות ניקיון, וכל זאת בעת שעבד בעסק הנמצא לכאורה בבעלות אמו, ובו עבד גם לפני הסתבכותו הכלכלית. המנהל סבר בהקשר זה כי המבקש לא שכנע שהוא מדווח אמת על הכנסותיו. המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ), הצטרף לעמדת המנהל.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל בפסק דינו את עמדת המנהל והכנ"ר, וקבע כי נראה שהמבקש פועל בחוסר תום לב ובחוסר שקיפות, הן בנוגע לתקופה שבה נוצרו החובות והן בנוגע לתקופה שהחלה עם מתן צו הכינוס. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על ביטולו של הליך פשיטת הרגל ועל ביטול צו הכינוס שהוצא בעניינו של המבקש.

4.

ביום 29.12.2014 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 7.5.2015, המבקש הגיש בקשה ל"מתן צו עיכוב הליכים" בעניינו, במובן זה שהליכי ההוצאה לפועל בעניינו יעוכבו עד להכרעה בערעור. למעשה עסקינן אפוא בבקשה למתן סעד זמני. במסגרת הבקשה דנן טוען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים וכי התמיד בתשלומים העיתיים שנפסקו לו עד שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורו, מדגיש המבקש את העובדה כי החובות שצבר הם ישנים, חובות בני למעלה מ-9 שנים, שנוצרו בעת שהיה צעיר כבן 21. המבקש טוען עוד כי לא יתכן שבקשתו להיות מוכרז כפושט רגל תקום ותיפול על סוגיה אחת ויחידה, שהיא הטלפון הסלולרי שלו, שאף בעניינה ניתנו לטענתו תשובות.

5.

המנהל, שהגיש את תגובתו ביום 19.5.2015, מתנגד לבקשה. המנהל טוען כי בקשתו של המבקש היא לקונית ואינה כוללת הנמקות של ממש. לגופו של עניין, טוען המנהל כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש הם קלושים, ומצביע על כך שהמבקש נמנע מלמסור מידע ומסמכים על כושר השתכרותו, וכי הדו"חות שהגיש הם חסרים וכוללים מידע שקרי. המנהל מוסיף וטוען כי המבקש מסר מידע שקרי גם בחקירתו אצלו. בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוען המנהל כי זה נוטה לעבר הימנעות מעיכוב ההליכים בעניינו של המבקש, שכן צעד זה יגרום נזק כבד לנושיו, ולעומת זאת הכלל הוא שאין בקיומם של הליכי הוצאה לפועל כדי לגרום לנזק בלתי הפיך לחייב.

6.

הכנ"ר הגיש אף הוא את תגובתו ביום 19.5.2015, וכמו המנהל הוא מתנגד לבקשה. במסגרת כך, טוען הכנ"ר כי סיכויי הערעור הם נמוכים, שכן פסק הדין מתבסס על ממצאים עובדתיים ומאזן הנוחות נוטה לטובת הימנעות מעיכובם של הליכי ההוצאה לפועל.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בעל דין המבקש סעד זמני במסגרת ערעור נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור שהגיש הם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: ע"א 733/14 אבו טפלא נ' לביא , פסקה 7 (21.11.2014) (להלן: עניין אבו טפלא )). בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי המבקש לא הצליח להראות שאלה גבוהים במיוחד, בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבסס על ממצאי מהימנות ועובדה בכל הנוגע לתום לבו של המבקש, ממצאים אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. בהקשר זה יצוין כי המשיבים אינם חולקים על כך שיש משקל לעובדה שהחובות שצבר המבקש נובעים מתקופות קודמות, אך גורסים כי העדר תום הלב מצד המבקש הוא המטה את הכף. בשאלה זו יכריע כמובן ההרכב שידון בערעור. בכל הנוגע למאזן הנוחות, אף שהמבקש נמנע מלהתייחס אליו בבקשתו הלקונית, ברי כי קידום הליכים בהוצאה לפועל על ידי נושיו של המבקש, ככל שאלה יעשו כן, יקשה על המבקש אשר ממילא מצבו הכלכלי אינו שפיר. יחד עם זאת, הכלל שהתגבש בפסיקה הוא שבמקרה הרגיל אין לראות בקיומם של הליכי הוצאה לפועל נזק בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות, מאחר שיש לקחת בחשבון גם את האינטרס של הנושים להיפרע מן החייב (ראו למשל: ע"א 3023/10 גילמן נ' עו"ד שפירא בתפקידו כנאמן לנכסי המבקש , פסקה 10 (4.10.2010); ע"א 52/13 נתני נ' הכונס הרשמי , פסקה 15 (11.3.2013); עניין א בו טפלא , פסקה 9). לא התרשמתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות חריגה מן הכלל האמור.

מובן כי המבקש רשאי לבקש כי יוענק לו כל סעד העומד לו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ואיני מביעה כל עמדה בעניין. יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובעיקר בעובדה שעסקינן בחובות שנוצרו לכאורה לפני שנים רבות בעת שהמבקש היה אדם צעיר מאוד, יישמע הערעור עד לסוף חודש ספטמבר 2015.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.