ע"א 7962/21לואי חורי נ. כונס נכסים הרשמי

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 3.11.2021 (פש"ר 57078-01-19, השופט העמית י' בן-חמו ). בית המשפט המחוזי הורה על ביטולו של צו כינוס הנכסים שניתן בעניינו של המבקש ודחה את בקשתו להכריז עליו כפושט רגל.

2.

ביום 30.1.2019 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, במסגרתו הוטל עליו לשלם סכום חודשי בסך 1,200 שקלים לקופת הכינוס. המשיב 2 מונה למנהל המיוחד לנכסי המבקש (להלן: המנהל המיוחד ).

3.

ביום 28.10.2021 הוגש דו"ח מטעם המנהל המיוחד, שבו צוין כי המבקש אינו עומד בתשלומים החודשיים ואינו מגיש דו"חות חודשיים באופן רציף, באופן שמונע את היכולת להתחקות אחר מצבו הכלכלי. עוד צוין כי הדו"חות שהוגשו על-ידי המבקש אינם מהימנים, וכי המבקש לא המציא במסגרתם את כלל המסמכים שהתבקשו. כמו כן צוין, כי המבקש – מהנדס בהכשרתו – אינו ממצה את כושר השתכרותו, באופן המעורר חשד שהוא לא מדווח על מלוא הכנסתו. עוד צוין בדו"ח כי עלה מחקירתו של המבקש שבמהלך ניהולו של ההליך הוא שילם עשרות אלפי שקלים לבעלי חובו בשוק האפור תוך העדפת נושים, מבלי שדיווח על כך. לבסוף צוין, כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח שחובותיו נוצרו בתום לב, בפרט בנסיבות שבהן החברה שהייתה בבעלותו צברה חובות של מיליוני שקלים בתוך פרק זמן של חודשים בודדים. בסיכומו של דבר, המנהל המיוחד התרשם כי למבקש מקורות הכנסה שאינם מדווחים וכי "רב הנסתר על הגלוי בדבר יכולותיו הכלכליות". לפיכך, המליץ המנהל המיוחד על ביטול צו הכינוס של המבקש בשל התנהלות חסרת תום לב מצדו.

4.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 3.11.2021 שב המנהל המיוחד על עמדתו כפי שפורטה בדו"ח, והוסיף כי ערב הדיון התברר שבחודש אפריל 2021 השתחרר לחשבון הבנק של המבקש סכום של 81,000 שקלים ולאחר מכן נמשכו ממנו עשרות אלפי שקלים, מבלי שדווח אף על כך. באת-כוח המשיב 1, כונס הנכסים הרשמי, הצטרפה לעמדת המנהל המיוחד כפי שהובאה בדו"ח המסכם מטעמו.

5.

לעומת זאת, באת-כוח המבקש התנגדה לעמדת המנהל המיוחד, וטענה כי המבקש הגיש את הדו"חות כסדרם, הגם שחלקם הוגשו במקבץ אחד. עוד נטען כי המבקש שיתף פעולה עם החקירה, וכי בעיקרו של דבר המציא את כל המסמכים שהתבקש, למעט בהזדמנות האחרונה שנדרש לעשות כן, בשל סד הזמנים הקצר שנקבע לכך. באת-כוחו של המבקש הדגישה, כי במשך תקופה של שנתיים ומחצה שחלפה מאז שניתן צו הכינוס ועד לחודש יולי 2021 לא פנה המנהל המיוחד למבקש, וכי רק לאחר חקירתו של המבקש, ביום 30.8.2021, הוא התבקש להמציא שורה ארוכה של מסמכים ביחס ל-32 תביעות חוב בתוך זמן קצר. בנסיבות אלה נטען כי המנהל המיוחד פעל בצורה חריגה, וכי המלצותיו אינן סבירות.

6.

בפסק דינו שניתן בתום הדיון אימץ בית המשפט המחוזי את המלצתו של המנהל המיוחד, שאליה הצטרף כאמור כונס הנכסים הרשמי, והורה על ביטול צו הכינוס שניתן בעניינו של המבקש ועל דחיית בקשתו להכריז עליו כפושט רגל. בית המשפט המחוזי ציין כי מנתוני המבקש כפי שהוצגו בדו"ח מטעם המנהל המיוחד עולה כי זהו מקרה מובהק שבו ניתן לקבוע שהחייב איננו עומד בתנאים שקובעת פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, וממילא הוא אינו זכאי להגנתה. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש יצר את חובותיו בחוסר תום לב, כי הוא פורע חלק מחובותיו מחוץ למסגרת ההליך, כי הוא פעל לצורך הברחת נכסים טרם נקט בהליכי פשיטת הרגל, וכי הוא לא מדווח על כלל מקורות ההכנסה שלו.

7.

בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע של ההחלטה עד להגשת ערעור לבית משפט זה. זאת, לנוכח התנגדותו של המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי, ובהתחשב בקביעה שהמבקש מוסיף להתנהל בחוסר תום לב בהליך.

8.

ביום 21.11.2021 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצועו כמו גם לעיכובם של כל הליכי ההוצאה לפועל התלויים ועומדים נגדו, עד להכרעה בערעור לגופו. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן בית המשפט המחוזי התעלם בפסק דינו מטענותיו הרבות של המבקש והתבסס אך ורק על עמדתו של המנהל המיוחד. אשר למאזן הנוחות, נטען כי מוצדק לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע, על מנת שנושיו של המבקש לא יוכלו לנקוט בהליכי גבייה, ובכלל זה בהליכי הוצאה לפועל. לטענת המבקש, אם תידחה הבקשה ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו לאחר שינוהלו הליכים אלה. לעומת זאת, כך נטען, לנושים לא צפוי נזק כתוצאה ממתן הסעד הזמני, שכן מדובר בהקפאת המצב הקיים, בהמשך לצו הכינוס שניתן לפני כשנתיים ותשעה חודשים. עוד צוין כי נושי המבקש לא השיגו על ההחלטה למתן צו כינוס ולא התנגדו לבקשתו להכריז עליו כפושט רגל.

9.

המנהל המיוחד מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי הערעור על פסק הדין הם נמוכים, לנוכח ממצאי העובדה שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, בהתאם למסקנותיו המפורטות והממצות של הדו"ח שהוגש, ובהתחשב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט בהליכים של חדלות פירעון. כמו כן נטען, כי שיקולי מאזן הנוחות אינם מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה, שכן הליכי הוצאה לפועל אינם מצדיקים כשלעצמם עיכוב ביצוע ואינם גורמים לנזק בלתי הפיך לאדם שנגדו הם מתנהלים.

10.

כונס הנכסים הרשמי מתנגד אף הוא לבקשה, מאחר שלטענתו סיכויי הערעור אינם גבוהים. ביחס לכך נטען כי למבקש ניתנה הזדמנות נאותה להתייחס באופן ענייני לממצאי הדו"ח של המנהל המיוחד במהלך הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, אך הוא לא עשה כן. כמו כן, כונס הנכסים הרשמי מציין כי אינטרס הנושים לפרוע את חובם מטה את מאזן הנוחות לטובתם.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתגובותיהם של המנהל המיוחד ושל כונס הנכסים הרשמי, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018). בעל דין המבקש סעד זמני במסגרת ערעור נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור שהגיש הם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: ע"א 2328/21 בומשטיין נ' בללתי , פסקה 14 (30.8.2021)).

12.

החלטתי מבוססת בעיקרו של דבר על מאזן הנוחות שהוא השיקול הדומיננטי מבין השניים. לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק סטייה מהכלל הרגיל שלפיו אין לראות בקיומם של הליכי הוצאה לפועל נזק בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות לטובת החייב המבקש את עיכוב הביצוע, מאחר שיש לקחת בחשבון גם את האינטרס של הנושים להיפרע מן החייב (ראו: ע"א 8970/14 מאיר נ' וייס , פסקה 7 (20.5.2015)). מובן כי המבקש רשאי לפנות לרשם ההוצאה לפועל ולבקש כל סעד שיראה לנכון, ואיני מביעה כל עמדה בעניין. על כן, אינני נדרשת לסיכויי הערעור, אך אוסיף למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות, כי דומה שהמבקש לא הצביע על שגיאות מהותיות שנפלו בדו"ח של המנהל המיוחד שעליו התבסס בית המשפט המחוזי בפסק דינו.

13.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.