רע"א 5481/22אברהם גלייכמן נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ס' רסלר-זכאי ) מיום 10.5.2022 בפש"ר 13422-01-15 (להלן: ההחלטה). במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק-דין של בית המשפט קמא מיום 6.4.2022 (בגדרו בוטל הליך פשיטת הרגל של המבקש), וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק-הדין לבית משפט זה (ע"א 3883/22).

הרקע לבקשה

1.

ביום 5.3.2015 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, והמשיב 2 מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. כנגד המבקש הוגשו 29 תביעות חוב בסך של 4,704,289 ₪. ביום 31.1.2017 נקבע לחייב צו תשלומים אשר הוגדל בהחלטה מיום 4.9.2019 והועמד על סך של 2,200 ₪ לחודש.

2.

בתמצית יצוין כי הליך פשיטת הרגל התנהל תחילה כנגד המבקש ואשתו. ההליך בוטל בעבר בהחלטה מיום 12.11.2020, בהתאם לבקשתו של המשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד ) משנקבע כי אין המבקש ואשתו מקיימים את חיוביהם במועדם וכסדרם. ביום 8.3.2021 הורה בית המשפט קמא על השבת ההליך על כנו, לאחר שחלק מחוב הפיגורים סולק. בהמשך, ביום 12.8.2021, הביע המנהל המיוחד בפני בית המשפט קמא את עמדתו לפיה דין הליך פשיטת הרגל לביטול בשנית. בין היתר טען המנהל המיוחד כי החובות נוצרו בחוסר תום-לב; כי המבקש ואשתו אינם עומדים בצו התשלומים שנקבע להם; וכי הם אינם מסלקים את חוב הפיגורים וצוברים פיגורים חדשים.

ביום 13.10.2022 התקיים דיון בבקשה לביטול ההליך. בסוף הדיון נקבע כי אשתו של המבקש תוכרז כפושטת רגל, ובכפוף לקיומה של תכנית פירעון - יינתן לה צו הפטר. באשר למבקש, בית המשפט קמא עמד על כך כי חובותיו נוצרו בקשר עם מיזם עסקי שהקים הקשור לסחר במטבע חוץ. לצורך המיזם נטל המבקש הלוואות מבנקים, מגורמים חוץ בנקאיים ומגורמים פרטיים אחרים. זאת, בלא שהוא פירט כי מזה שנים הוא אינו מצליח להשיא רווחים במיזם, כאשר לטענתו הוא פעל כך משום שהאמין שהוא עשוי להצליח בסופו של דבר. לאור זאת קבע בית המשפט קמא כי חובות המבקש נוצרו בחוסר תום-לב ולכן מן הראוי להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו. יחד עם זאת, ניתנה למבקש שהות להגיע להסדר נושים עד ליום 20.1.2022. משהמבקש לא הגיע להסדר עם נושיו, אף לאחר שניתנה לו שהות נוספת לצורך כך, ניתן ביום 6.4.2022 פסק-דין המורה על ביטול ההליך. במסגרת פסק הדין נקבע כי " קיים חשד לחוסר תום-לב של החייב ביצירת החובות וכן בהתנהלותו בהליך ". מפסק הדין עולה כי ביטול ההליך נקבע הן נוכח המחדלים המצטברים של המבקש בקיום הוראות צו הכינוס והן לאור התנהלותו ביצירת החובות. על פסק-דין זה הוגש הערעור מטעם המבקש.

בערעורו טען המבקש כי יש להותיר את הליכי פשיטת הרגל על כנם, לקבוע צו חיוב שיהלום את השתכרותו ולאפשר לו הפטר בבוא היום. לטענתו, יצירת החובות נעשתה לכל היותר עקב טעות בכדאיות המיזם שאינה עולה לכדי חוסר תום-לב בהתאם לפקודת פשיטת הרגל. עוד הוא טען כי לא פעל במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל.

3.

עובר להגשת הערעור הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט קמא בהחלטה מיום 10.5.2022 שהיא מושא בקשת רשות הערעור הנוכחית. בהחלטה נמנע בית המשפט קמא מלבחון את סיכויי הערעור מאחר שאינו משמש כערכאת ערעור על עצמו. באשר למאזן הנוחות הוא קבע כי עיכוב ביצוע פסק-הדין יפגע בחלוקת הכספים הצבורים בקופת הכינוס לנושים ויעכב אותה. מנגד, לא עלול להיגרם נזק בלתי-הפיך למבקש ולבני משפחתו כתוצאה מביטול ההליך וחלוקת הכספים הצבורים בקופה. זאת, אף אם הערעור יתקבל ופסק-הדין יבוטל.

4.

יוער כי במסגרת הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה, הוגשה מטעמו בקשה נוספת לעיכוב ביצוע. ביום 11.7.2022 דחה בית המשפט (השופט נ' סולברג ) את הבקשה, תוך שהבהיר כי משהגיש המבקש בקשת עיכוב ביצוע לבית המשפט קמא, אין הוא יכול לפנות בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע. בעקבות החלטה זו ניתנה ביום 31.7.2022 החלטה (הרשמת ל' משאלי שלומאי ) לפיה תינתן למבקש רשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.5.2022.

טענות הצדדים

5.

לטענת המבקש, התנאים לקבלת בקשה לעיכוב ביצוע מתקיימים בעניינו. לעניין מאזן הנוחות הוא טען כי בקופת הכינוס מצוי סך של 159,000 ₪, סכום שאינו גבוה ביחס לחובות הקיימים. לכן, עיכוב קצר בחלוקתו לא יגרום לנושים נזק. כמו כן, לא ייגרם נזק לנושים אם תעוכב ההחלטה בדבר ביטול ההליכים. זאת משום שהליכי ההוצאה לפועל אינם צפויים להביא תועלת לנושים, לאור העובדה שלמבקש ממילא אין נכסים. המבקש ציין כי הוא כבן 67 ונמצא כפסע מגיל הפרישה. הוא נותר חסר-כל ונאלץ לעבוד למחייתו כשליח. הוא הוסיף כי לנוכח גילו ומצבו הרפואי אין לו יכולת להמשיך ולעבוד. לכן, אם יבוטלו הליכי פשיטת הרגל, לא תהיה לו יכולת לשלם סכום קצוב חודשי לכלל חובותיו במסגרת הליכי הוצאה לפועל, חלף צו חיוב שיינתן כמקשה אחת ביחס לכלל חובותיו במסגרת הליכי פשיטת רגל.

6.

המבקש הוסיף וטען כי סיכויי הערעור להתקבל טובים. לטענתו בית המשפט קמא שגה כשקבע כי הוא התנהל בחוסר תום-לב ביצירת החובות באופן המצדיק את ביטול ההליכים. בהקשר זה הוא הפנה להחלטה מיום 13.1.2021 אשר גם ממנה עולה כי הוא האמין במיזם העסקי וביכולתו להשיא רווחים. יתרה מכך, באותה החלטה נקבע רק כי " דומה כי חובותיו נוצרו בחוסר תום-לב " מבלי שנקבע כך באופן חד-משמעי. עוד נטען כי שאלת תום הלב הייתה צריכה להיבחן באופן סובייקטיבי.

המבקש טען גם כי בית המשפט קמא שגה כאשר ייחס לו מחדלים באי-עמידה בצו חיוב תשלומים, חרף קביעתו מיום 13.10.2021 לפיה הצטברות המחדלים אינה נובעת מחוסר תום-לב, אלא הם היו תוצאה של קושי כלכלי לשאת בתשלום הגבוה שהוטל עליו. עוד הוסיף המבקש כי בניגוד לקביעה בפסק-הדין, הוא הגיב לכל החלטותיו של בית המשפט קמא, ואם הקביעה מתייחסת לחוסר האפשרות להגיע להסדר נושים, זהו "לעג לרש" משום שהוא אינו מסוגל להתפרנס אפילו בדוחק.

בנוסף טען המבקש כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא הביא במסגרת שיקוליו שיקולים שונים, ובכלל זה את העובדה כי הליכי פשיטת הרגל נמשכים זה זמן רב; כי מדובר באירועים שהתרחשו במהלך שנת 2013-2014; כי המבקש אדם מבוגר, ללא נכסים, ללא פוטנציאל השתכרות, אשר לאחרונה אף חלה הידרדרות במצבו הבריאותי באופן שיקשה עליו לצאת לעבוד; כי המנהל המיוחד לא פעל להמצאת תכנית פירעון למרות פניותיו של המבקש בעניין; וכי ביטול ההליכים יחשוף אותו להליכי הוצאה לפועל חוזרים ונשנים, מבלי שתהיה לו יכולת פרוצדוראלית וכלכלית לעמוד בכך.

7.

לעמדת המשיבים דין בקשת רשות הערעור להידחות. בתשובותיהם הבהירו המשיבים כי הכספים שנצברו בקופת פשיטת הרגל של המבקש חולקו בחודש יולי 2022 לנושים, לאחר שבקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה. לאור זאת טען המנהל המיוחד כי מדובר ב"מעשה עשוי".

8.

המשיבים טענו כי סיכויי הערעור הם קלושים. לטענתם, מדובר בחייב שיצר את החובות בחוסר תום-לב; צבר במהלך ההליך עשרות אלפי שקלים של פיגורים מבלי שהגיש בקשה מתאימה להפחתת גובה התשלום החודשי; לא הגיש דוחות כנדרש; לא שיתף פעולה עם ההליך; והפר צווים של בית המשפט קמא בקשר להתחייבותו להגיש הצעת הסדר. לכן, החלטת בית המשפט קמא היא מבוססת ומתחייבת מהתנהלותו בהליך. עוד הם הוסיפו כי פסק-הדין אותו מבוקש לעכב הוא פסק-דין שניתן לאחר שניתנה למבקש, לבקשתו, שהות להגיע להסדר נושים ואף ניתנו לו אורכות לעמוד בתנאי ההליך ולהגיש הצעה ראויה, אולם הוא לא עשה כן. המנהל המיוחד הוסיף כי מהבקשה עולה כי חרף מצגיו, המבקש כלל לא רצה להגיע להסדר עם נושיו. לטענתו, מדובר בהמשך ישיר של התנהלות המבקש בחוסר תום-לב ביצירת החובות, ולכך שהמבקש לא מילא אחר הצווים שניתנו על ידי בית משפט קמא.

יתרה מכך, לטענת המשיבים, החלטת בית המשפט קמא ניתנה לאור הקביעה כי המבקש נהג בחוסר תום-לב ביצירת החובות, כאשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות ומסקנות עובדתיות אלה. לגופם של דברים טענו המשיבים כי המבקש עצמו הודה שהתנהל בחוסר תום-לב ביצירת החובות וכי המשיך ללוות מאות אלפי שקלים מאנשים פרטיים, כאשר היה שקוע כבר בחובות כבדים. במצב דברים זה, סבורים המשיבים, קבע בית המשפט קמא בצדק כי לא ניתן להמשיך ולתת למבקש ליהנות מההגנה שהליך פשיטת הרגל מעניק לו מפני נושיו. המשיב 1, כונס הנכסים הרשמי, התייחס לגילו של המבקש ולהימשכות ההליכים, וטען כי חרף נסיבות אלה, משניתנו למבקש מספר רב של הזדמנויות, ומשנושיו ממתינים שנים רבות לגביית חובם – לא נפלה שגגה בפסק-הדין של בית המשפט קמא.

9.

לטענת המשיבים, גם מאזן הנוחות נוטה כנגד עיכוב הביצוע. המשיבים ציינו כי אין בהתמשכות הליכי הוצאה לפועל משום נזק בלתי הפיך, וכי לא עולה מהבקשה מה הנזק שצפוי להיגרם למבקש. המנהל המיוחד הוסיף בהקשר זה כי ממילא אין למבקש לטענתו כל נכסים, וכי הנושים הם בין היתר אנשים פרטיים המחכים שנים ארוכות לקבל מהמבקש את כספם.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה ובתשובות המשיבים על צרופותיהן, כמו גם בהחלטות בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

11.

כידוע, הכלל הוא כי אין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין עליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות; ע"א 3831/14 סולימני נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (2.7.2014)). על המבקש לחרוג מכלל זה להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", אך הפסיקה הכירה בכך כי ככלל יינתן לשיקול מאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו מיני רבים: ע"א 5432/16 סמואל נ' רונן , פסקה 16 (31.1.2017) (להלן: עניין סמואל ); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר (28.5.2018)). כלל זה חל אף ביחס להליכי פשיטת רגל (ראו למשל: ע"א 3436/11 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ (4.5.2011) (להלן: עניין זטאם )).

לכך יש להוסיף כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות שעניינן בקשות עיכוב ביצוע, אלא בנסיבות חריגות כאשר ההתערבות נדרשת כדי למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעלי הדין (רע"א 6957/21 שלומי נכסים וייזום פרוייקטים (2015) בע"מ נ' נמרודי נגריית אור יהודה (21.10.2021); רע"א 476/15 פלונית נ' פלוני (9.2.2015)).

12.

נקדים אם כן ונתייחס לשיקול של מאזן הנוחות. במסגרת שיקול זה יש לבחון האם מקום בו לא יעוכב ביצוע פסק הדין אך ערעורו של המבקש יתקבל, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, העולה על הנזק הצפוי להיגרם לנושיו מעיכוב פסק הדין (ע"א 9895/16 קידר נ' קידר (2.2.2017)). אינני סבורה כי המבקש הוכיח – והנטל עליו לעשות כן – כי דחיית הבקשה תגרום לו עוול או נזק בלתי הפיך.

כפי שהובהר לעיל, המבקש טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שביטול הליך פשיטת הרגל יחייב אותו "להתרוצץ" בין עשרות תיקי הוצאה לפועל, בעוד שעיכוב חלוקת הכספים למשך תקופה קצרה נוספת עד להחלטה בערעורו לא תפגע בנושים שהחובות כלפיהם גבוהים ביחס לסכום זה. ראשית, כעולה מתשובות המשיבים, הכספים שנצברו בקופת פשיטת הרגל של המבקש חולקו זה מכבר. מכאן כי הנזק שנותר לבחון הוא הנזק הצפוי מעצם ניהול מספר הליכים שונים בהוצאה לפועל מבלי שתהיה למבקש, לטענתו, יכולת לעמוד בהם.

אכן, המשך נקיטת הליכי גביה והוצאה לפועל עלול להכביד על המבקש, במיוחד לאור מצבו האישי והכלכלי. חרף זאת הובהר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי ככלל, אין בהמשך קיומם של הליכי הוצאה לפועל כנגד חייב כדי להוות נזק בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות לטובתו ומצדיק כשלעצמו עיכוב ביצוע פסק דין (ראו למשל: ע"א 118/14 מכלוף נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (18.2.2014); ע"א 2763/09

לוי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 12 (29.7.2009)). זאת בין היתר לאור האפשרות העומדת לרשות החייב לבקש כי תתקיים בעניינו חקירת יכולת שתעמוד על יכולתו לפרוע את חובותיו לנושיו (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי

(8.7.2003); ע"א 584/10 לצט נ' כונס הנכסים הרשמי (15.4.2010)).

זאת ועוד – לגישתו של המבקש עצמו הליכי ההוצאה לפועל לא יביאו לנושים כל תועלת לאור מצבו הכלכלי, העדר הנכסים שלו והעובדה שאין לו יכולת התפרנסות.

אם אכן זהו המצב, לא ברור איזה נזק ייגרם למבקש אם הנושים יוסיפו לנסות לפעול נגדו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אם לעומת זאת יש למבקש נכסים שהנושים יצליחו לאתר במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ודאי שאין מקום לעכב את ההליכים ויש לאפשר לנושים למצות את ההליכים הללו. לכן, אינני סבורה כי המבקש הוכיח כי מן הראוי לסטות מהכלל לפיו המשך הליכי הוצאה לפועל אינו מצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין, או כי הוא הוכיח ששיקולי מאזן הנוחות נוטים לזכותו בהקשר זה.

13.

באשר להשפעת חלוף הזמן מאז נפתח הליך פשיטת הרגל – המבקש טען כי עניין זה מטה את מאזן הנוחות לטובתו. אכן, משך הזמן הארוך בו לא ננקטו הליכי הוצאה לפועל עשוי להוביל במקרים המתאימים למסקנה כי עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור לא יגרע מהמצב הקיים באופן משמעותי. יחד עם זאת, חלוף הזמן עשוי אף להטות את מאזן הנוחות לטובת הנושים, בעיקר כאשר לאורך ההליך עלו טענות לחוסר שיתוף פעולה מצד המבקש, וכאשר נושיו הם גם אנשים פרטיים הממתינים זמן רב להשבת הכספים שהלוו למבקש.

14.

לעניין סיכויי הערעור – ניהול הליכי פשיטת רגל מותנה בכך שהחייב ינהג בתום-לב ושלא במטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל לרעה. חובת תום-הלב המוטלת על החייב מתפרשת על פני שתי תקופות – שלב יצירת החובות ושלב ניהול הליכי פשיטת הרגל (ע"א 7994/08 דוטמן נ' הכונס הרשמי (1.2.2011); ע"א 8937/05 תבין נ' כונס הנכסים הרשמי (22.1.2007)). כעולה מהאמור לעיל, ההחלטה לבטל את הליך פשיטת הרגל של המבקש התבססה הן על כך שחובותיו נוצרו בחוסר תום-לב והן על התנהלותו בהליך. בערעורו טוען המערער כנגד שני המישורים הללו.

15.

ככלל, לערכאה הדיונית הדנה בהליכי חדלות פירעון מסור שיקול דעת רחב שערכאת הערעור ממעטת ככלל להתערב בו. זאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקביעות עובדתיות הנסמכות על מכלול הנתונים שהוצגו ונבחנו על-ידיה (ראו למשל: ע"א 8317/20 נוי נ' עו"ד אלונה בומגרטן – מנהלת מיוחדת (4.2.2021); ע"א 7962/21 חורי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 9 (22.2.2022)). כך בפרט ביחס להחלטה המבטלת הליכי פשיטת רגל בהתבסס על התנהלותו הבעייתית של החייב, שלגביה העמדה המקובלת בבית משפט זה היא כי סיכויי הערעור אינם גבוהים (ראו: עניין זטאם ).

בהקשר זה יש לציין כי במהלך ההליך, לא עמד המבקש בצו חיוב תשלומים שנפסק לו בתואנה כי הוא אינו עומד בגובה התשלום וחלף זאת שילם סך של 1,100 ₪ בהתאם ליכולתו הנטענת וכדי להציג את תום-ליבו (סעיף 29 לערעור). אלא שהמערער לא היה רשאי לעשות דין לעצמו (גם אם לטענתו הוא לא יכול היה לעמוד בתשלומים שנקבעו לו), וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת על ידי בית המשפט קמא, היה עליו להמשיך ולעמוד בתשלומים שנקבעו, או להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. בכך הפר המבקש את חובתו הבסיסית בהליך פשיטת הרגל.

16.

בשולי הדברים אעיר כי אינני סבורה כי ניתן לקבוע בשלב זה שהערעור נעדר כל סיכוי. במסגרת הערעור יהיה מקום לבחון את השאלה האם התנהלות המבקש שנטל הלוואות עבור מיזם שאינו משיא רווחים מבלי לגלות על כך לנושים, מהווה חוסר תום-לב המצדיק את ביטול ההליך. אכן, דרישת תום-הלב בשלב יצירת החובות מחייבת לבחון אם החייב פעל בהגינות כלפי נושיו (ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד (18.12.2019)). בפסיקה נקבע בהקשר זה כי בית המשפט לא יבוא לקראת מי שהוציא מנושיו כספים במרמה ובטענות שווא; או כלפי אדם שחובותיו נוצרו בעסקי סרק או תוך זלזול בנושיו (ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקאות 21-24 וההפניות שם (1.2.2011)). השאלה האם התנהלות המבקש עלתה כדי התנהלות כזו היא כאמור שאלה שתתברר במסגרת הדיון בערעור לגופו – תוך מתן משקל לשאלה האם כאשר המבקש נטל את ההלוואות הוא האמין במיזם וביכולתו להשיא רווחים; ומהו היקף חובת הגילוי שחלה על המבקש בהתייחס לשאלת תום-לבו ביצירת החובות, בין היתר לאור זהותם ואופיים של הנושים השונים שלו.

17.

מכל מקום, מאחר שנקודת המוצא היא כי אין בהגשת הערעור לעכב את ביצוע פסק-הדין; מאחר שלשיקול מאזן הנוחות ישנו כאמור מעמד בכורה; ומאחר שכאמור המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק ממשי או בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק-הדין, הגעתי

למסקנה כי דין הערעור להידחות.

18.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית. לאור מצבו הכלכלי של המבקש, אינני עושה צו להוצאות.