ע"א 4889/22דימיטרי סקבורצוב נ. עו"ד אופיר דידי, מנהל מיוחד על נכסי החיי

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 8.6.2021 (פש"ר 38024-04-18, השופט העמית י' בן חמו ).

2.

ראשיתו של ההליך דנן בבקשה שהגיש המבקש בשנת 2018 לבית המשפט המחוזי למתן צו כינוס נכסים ולהכרזתו כפושט רגל. זאת, על פי הנטען, על רקע חובות לנושים שונים בסך של כמיליון שקלים. בהמשך לכך, ביום 22.7.2018 נתן בית המשפט המחוזי (השופט ג' צפריר ) צו כינוס לנכסי המבקש, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי עליו לשלם סכום חודשי בסך 1,200 שקלים לקופת הכינוס. כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה על קביעת מועד לדיון בבקשה להכריז על המבקש כפושט רגל. בנוסף, בית המשפט המחוזי מינה מנהלת מיוחדת לנכסי המבקש, שאותה החליף בהמשך המשיב 1 (להלן: המנהל המיוחד ). להשלמת התמונה, יצוין כי בהחלטות מאוחרות יותר הופחת צו התשלומים מספר פעמים לבקשתו של המבקש.

3.

ביום 18.4.2021 הוגש דו"ח מסכם מטעם המנהל המיוחד (להלן: הדו"ח המסכם ), שבו צוין כי קיים קושי לתת אמון בגרסתו של המבקש ביחס לנסיבות שבהן נוצרו חובותיו. בהקשר זה נטען כי המבקש הסתיר פרטים מהותיים, הנוגעים בין השאר לניהול עסקיו הקודמים, להליכים פליליים שננקטו כנגדו וכן ביחס לשימוש שעשה בכספי ביטוח שקיבל בעבר (בסך של 760,000 שקלים). כמו כן, נטען כי המבקש לא המציא את כלל המסמכים הנדרשים להליך וכי אף הדו"חות שהמציא לא היו מגובים באסמכתאות כדבעי. יתר על כן, צוין כי המבקש אינו עומד בתשלומים החודשיים שנקבעו לו ואינו ממצה את כושר השתכרותו. בסיכומו של דבר, המנהל המיוחד סבר שדין הבקשה להכרזתו של המבקש כפושט רגל להידחות, בהדגישו כי התנהלותו בהליך אינה מניחה את הדעת. לבסוף, המנהל המיוחד הבהיר כי לעמדתו יש אף להורות על ביטול צו הכינוס, אולם ציין כי אם יסבור בית המשפט אחרת, הוא לא יתנגד שהמבקש יגיב על האמור בדו"ח המסכם, ואף יקבל ארכה לצורך תיקון מחדליו.

4.

בהמשך לכך, נערכו מספר דיונים נוספים בבית המשפט המחוזי, אשר בסופם ניתנו למבקש אורכות על מנת שיוכל להגיב לדו"ח המסכם ולהגיש את המסמכים הנדרשים. במסגרת דיונים אלו חזר המנהל המיוחד על עמדתו כפי שפורטה בדו"ח המסכם, שאליה הצטרף גם המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי. על רקע זה, ביום 17.10.2021 הוגש דו"ח עדכון מטעם המנהל המיוחד, שבו צוין כי המבקש לא הסיר את מחדליו בכל הנוגע לפיגור בתשלומים ולחסר באסמכתאות שונות, כמו גם ביחס להסברים שנתן לשימוש בכספי הביטוח ששולמו לו. על כן המנהל המיוחד שב וטען כי יש לדחות את הבקשה להכרזה על פשיטת רגל.

5.

ביום 8.6.2022 התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, שבו הדגישה באת-כוחו של כונס הנכסים הרשמי כי הוא עומד על ביטול ההליך נוכח המחדלים המתמשכים שפורטו. לעומת זאת, באת-כוח המבקש טענה כי הוצגו המסמכים שהתבקשו, וכי המסמכים החסרים אינם נגישים למבקש. עוד נטען כי המבקש עומד בצו התשלומים המופחת וכי גם על בעלי התפקיד השונים מוטלת האחריות לעזור למבקש.

6.

בפסק הדין שנתן בתום הדיון, בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש לא הוכיח באופן משכנע את הנסיבות שבהן נוצרו חובותיו, הסתיר עובדות מהותיות שיש להן השלכה ישירה על ההליך, ואף לא ניצל את ההזדמנויות השונות שניתנו לו לתקן את מחדליו. לפיכך, בית המשפט המחוזי אימץ את המלצתו של המנהל המיוחד, שאליה הצטרף כאמור כונס הנכסים הרשמי, והורה על דחיית בקשתו של המבקש להכריז עליו כפושט רגל ועל ביטול צו הכינוס שניתן בעניינו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש יוכל להגיש בקשה חדשה לחדלות פירעון רק בחלוף תקופה של 18 חודשים.

7.

ביום 18.7.2022 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצועו, היא הבקשה דנן. בעיקר של דבר, בבקשה נטען כי יש לעכב את פסק הדין, במובן זה שההגנות אשר ניתנו למבקש בצו הכינוס ימשיכו לעמוד על כנן עד להכרעה בערעור שהגיש. בהקשר זה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק כראוי ואף נסמך על נתונים עובדתיים שגויים. לטענת המבקש, הסתבכותו בחובות קשורה לאירוע פלילי שבו הוא היה הקורבן, ואשר בסופו של יום הוביל לאובדן עסקיו. המבקש מדגיש כי עיכוב הביצוע נדרש על מנת לשמר את המצב הקיים כך שנושיו לא יוכלו לנקוט נגדו בהליכי גבייה, ובכלל זה בהליכי הוצאה לפועל , על ההשלכות הכלכליות הנובעות מכך.

8.

בתגובתם מיום 9.8.2022, שהוגשה בהתאם להחלטתי, טענו המשיבים כי דין הבקשה להידחות, בהדגישם את הכלל ולפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין. בתמצית, המשיבים מטעימים כי במישור של מאזן הנוחות טענותיו של המבקש לנזק שייגרם לו הן כלליות ולא מדויקות, וכי על-פי ההלכה הפסוקה אין בהליכי הוצאה לפועל כשלעצמם כדי ליצור מצב בלתי הפיך. עוד נטען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בהתחשב בהתנהלותו חסרת תום הלב של המבקש לאורך ההליך, וכן מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא עובדתי בעיקרו ומבוסס על מחדליו של המבקש.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתגובתם של המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018). על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כשהבכורה תינתן לשיקולי מאזן הנוחות (ראו למשל: ע"א 775/20 מושאילוב נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה , פסקה 7 (27.8.2020)). במקרה דנן, אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי ההליך העיקרי, לא מצאתי כי המבקש עמד בנטל הנדרש להראות כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם בקשתו תידחה. כפי שנפסק לא אחת, אין בקיומה של אפשרות לנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגרום לנזק בלתי הפיך טרם הכרעה בערעור, שכן פתוחה למבקש הדרך לבקש סעדים שונים גם במסגרתם, וזאת אף אם מביאים בחשבון את הטענות שהעלה המבקש בכל הנוגע לניהולם הצפוי של הליכים אלה (ראו: ע"א 5970/19 צור נ' המנהל המיוחד , פסקה 5 (24.9.2019); ע"א 3627/20 שלום נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (8.11.2020);

ע"א 8483/20 אליזדה נ' כונס הכנסים הרשמי , פסקה 3 ((20.1.2021)). בהקשר זה יש לקחת בחשבון אף את האינטרס של הנושים להיפרע מן החייב (ראו: ע"א 7962/21 ח'ורי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 12 (13.12.2021)).

10.

אשר על כן הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות, ובמידה לא מבוטלת לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.