פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6552/18 -
ז'
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
המבקש:
כריים עוואלי
נ ג ד
המשיבים:
1. הכונס הרשמי
2. עו"ד לנא מטר – מנהלת מיוחדת
בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל
בשם
המבקש:
בשם
המשיב
1:
עו"ד
רים ג'מאל-עבוד
עו"ד
שרית ליפשיץ-גריידי
החלטה
לפניי
בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' נאמן ) מיום 27.6.2018 בפש"ר 31233-03-17, במסגרתו בוטל הליך פשיטת הרגל של המבקש.
1.
צו כינוס לנכסי המבקש ניתן ביום 4.5.2017. פסק הדין, שבו הורה בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל, ניתן לאחר דיון במסגרתו נערך בירור בעניין מחדלי המבקש, כפי שעלו מהדו"ח המסכם שהגישה המשיבה 2, המנהלת המיוחדת מטעם הכונס הרשמי. בית המשפט קבע כי המבקש אינו מציג תמונה מלאה לגבי מצבו המשפחתי והכנסותיו וכי הוא אינו מגיש מסמכים כנדרש. זאת, על אף שבית המשפט נעתר לבקשותיו להפחתת התשלום החודשי ונתן לו הזדמנות לתיקון מחדליו וחוסר שיתוף הפעולה מצד המבקש מתחילת ההליך. בית המשפט קבע כי המבקש לא שילם גם את צו התשלום המופחת ובכך, וביתר מחדליו, הוא פעל בחוסר תום לב. על רקע זה קבע בית המשפט כי המבקש אינו נוהג בתום לב בהליך, אינו משתף פעולה ומזלזל בחובותיו בהליך.
בקשה שהגיש המבקש לעיון חוזר בפסק הדין, נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 25.7.2018. נקבע כי הטענות שהעלה המבקש בבקשה לעיון חוזר לא הועלו במועד הדיון, משהותיר את ההחלטה בדבר ביטול הליך פשיטת הרגל לשיקול דעת בית המשפט, וכי הן נדחות גם לגופן.
2.
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ועל ההחלטה לדחות את בקשתו לעיון חוזר, ובחלוף מספר חודשים, ביום 14.4.2019, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה המונחת לפניי.
בבקשה, שכותרתה "בקשה דחופה לעיכוב הליכים", התבקש עיכוב הליכי הגבייה בנימוקים שפעולות גבייה בהוצאה לפועל עלולות לפגוע משמעותית במבקש ובמשפחתו וכי ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה מקשה עליו להגיע לטיפולים רפואיים ולהסיע את נכדיו. המבקש מציין בבקשה כי הוא מאמין שסיכוייו לזכות בערעור הם גבוהים בהתחשב בנימוקי הודעת הערעור וכן כי נקיטת הליכי הגבייה עד להכרעה בערעור עלולה לפגוע בו ובמשפחתו פגיעה קשה ביותר.
3.
עמדת הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר ) בתגובתו היא כי יש לדחות את הבקשה. בהתאם למבחנים למתן עיכוב ביצוע פסק דין, הכנ"ר לא מצא כי סיכויי ערעורו של המבקש גבוהים באופן המצדיק את קבלת הבקשה: פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק ומבוסס על ממצאם עובדתיים שנקבעו לאחר קיום דיון ולאחר שבחן את הדו"ח המסכם של המנהלת המיוחדת ואת מצבו של המבקש ולאחר שהמבקש לא התנגד לביטול הליך פשיטת הרגל במועד הדיון. הכנ"ר סבור גם שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש: קיומם של הליכי הוצאה לפועל אינם נסיבה מיוחדת למבקש והלכה פסוקה היא כי קשה לראות בהליכי הוצאה לפועל כשלעצמם כמסבים נזק בלתי הפיך, משום שהמבקש יכול לבקש לקיים חקירה בפני ראש ההוצאה לפועל, שלפיה תיקבע יכולתו לשלם את חובותיו.
דיון והכרעה
4.
לאחר עיון בבקשה, שהיא במהותה בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור (ראו: ע"א 1738/10 קרויטורו נ' כונס הנכסים הרשמי (18.3.2010) ; ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (31.3.2009)) ובתגובה לה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
בעל דין המבקש סעד זמני לתקופת הערעור נדרש להוכיח כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור שהגיש הם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן שביצוע פסק הדין טרם ההכרעה בערעור יקשה על השבת המצב לקדמותו ( ראו, למשל: ע"א 3552/15 סמיח נ' לביא (26.8.2015); ע"א 3978/15
אסולין נ' הכונס הרשמי (11.6.2015) ). בענייננו, המבקש לא עמד בנטל להוכיח תנאים אלו בבקשתו.
5.
אף מבלי להביע עמדה בשאלת סיכויי הערעור, שנראה שאינם גבוהים באופן המצדיק קבלת הבקשה בהתחשב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא ושערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהם, מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה.
המבקש טען כי פעולות גבייה בהוצאה לפועל עלולות לפגוע משמעותית בו ובמשפחתו וכי ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה מקשה עליו להגיע לטיפולים רפואיים ולהסיע את נכדיו. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי הליכי הוצאה לפועל אינם יוצרים כשלעצמם מצב בלתי הפיך משום שלמבקש עומדים סעדים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ( ראו, למשל: ע"א 2886/18 יצחק נ' תורג'מן כהן בתפקידה
כנאמנת (10.5.2018); ע"א 9630/17 יניב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (28.1.2018); ע"א 8806/15 פלג נ' כונס הנכסים הרשמי (18.5.2016); ע"א 3552/15 סמיח נ' לביא (26.8.2015); ע"א 8970/14 מאיר נ' עו"ד וייס (20.5.2015) ; ע"א 6972/13 סושינסקי נ' כונס הנכסים הרשמי (11.11.2013) ). בנוסף, וכפי שציין הכנ"ר בתגובתו ובצדק, לעניין ההגבלה על רישיון הנהיגה, יכול החייב לפנות להוצאה לפועל לפי סעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (ראו: עע"מ 1719/15 זכאי נ' עיריית חיפה , פסקה 12 (17.4.2016)).
המבקש לא הרים את הנטל הראייתי להראות כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך. לשם כך, נדרשת תשתית ראייתית מבוססת ולא די בהעלאת טענות כלליות (ראו, למשל: ע"א 6240/15 לונטר נ' פנחס ז"ל (25.1.2016); ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון (26.11.2009)). המבקש הסתפק בטענות שהעלה בעלמא וללא אסמכתאות, והוא אף לא טען כי יש צורך במתן הסעד המבוקש בשל חשש לקיומו של מצב בלתי הפיך.
6.
הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ג באייר התשע"ט (28.5.2019).
ש ו פ ט