ע"א 8183/14 שלבי מוחמד נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.10.2014 (פש"ר 22334-07-11, השופט י' בן חמו) .

2.

ביום 13.7.2011 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. ביום 18.1.2012 ניתן צו כינוס בעניינו של המבקש, ובמסגרתו הוא חויב לשלם סך של 150 שקל מדי חודש לקופת הכינוס (להלן: צו הכינוס ). ביום 23.1.2013 הוגשה חוות דעת מטעם המשיב אשר התנגד לאפשרות כי המבקש יוכרז כפושט רגל, ובה צוין כי המבקש לא הגיש כל אסמכתה לטענותיו בנוגע לנסיבות שהובילו להסתבכותו בחובות, כי המבקש צבר חובות רבים בשל הרשעות בעבירות פליליות, וכי הוא לא שיתף פעולה עם החקירה בעניינו שבוצעה בידי כונס הנכסים הרשמי. בית המשפט המחוזי העניק למבקש ארכה להגשת תשובה לחוות הדעת מטעם המשיב, וזו הוגשה לבסוף ביום 1.7.2013. בית המשפט המחוזי ערך מספר דיונים בעניינו של המבקש, ובהם התברר כי הוא לא הגיש דו"חות מטעמו כפי שנדרש, ואף לא הוכיח את טענותיו בדבר מצבו הרפואי הקשה.

3.

ביום 1.10.2014 נערך דיון נוסף בעניינו של המבקש, שאליו התייצב בא-כוחו של המבקש אך לא המבקש עצמו, וזאת בטענה שנקבעה לו לאותו מועד בדיקה רפואית דחופה. בסיום הדיון ניתן פסק הדין, שבו קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא עשה דבר כדי לתקן את מחדליו ואף לא שכנע כי נקלע לחובות בתום לב. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקש מתנהל בחוסר תום לב ולכן הורה על דחיית בקשתו להכריז עליו כפושט רגל וכן ביטל את צו הכינוס שהוצא בעניינו.

4.

ביום 2.12.2014 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. במסגרת הבקשה דנן טוען המבקש כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך שכן הוא עלול "להירדף" בידי נושיו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, והדבר אף עלול להביא להוצאת פקודת מאסר נגדו. המבקש מציין בהקשר זה כי הוא בן 59, מובטל ומתקיים מקצבת נכות. כן טוען המבקש כי מצבו הבריאותי קשה מאוד. המבקש טוען עוד כי מלבד הדירה שבה הוא מתגורר אין לו כל רכוש. בהתייחס לסיכויי הערעור, טוען המבקש כי אלה טובים. המבקש טוען, בין היתר, כי לא היה ביכולתו להגיש לבית המשפט המחוזי את המסמכים שנדרשו ממנו כדי להוכיח את הסיבות שגרמו לטענתו לקריסתו הכלכלית אף שעשה מאמצים להשיגם, ואין לייחס לו חוסר תום לב בשל כך. כן טוען המבקש הוא הורשע בפלילים לפני שנים רבות ובית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספק לחלוף הזמן מאז שהורשע ואף לא לפרק הזמן הרב שחלף מאז נוצרו החובות שהובילו לקריסתו הכלכלית.

5.

המשיב, שהגיש את תגובתו ביום 18.12.2014, מתנגד לבקשה וגורס כי אין בעצם נקיטתם של הליכי הוצאה לפועל בעניינו של המבקש כדי לגרום לו לנזקים בלתי הפיכים, כך שלא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. המשיב מציין בהקשר זה כי המבקש יכול לנקוט באמצעים שונים כדי למנוע את הנזקים שייגרמו לו לטענתו אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין. המשיב מצביע על כך שהמבקש רשאי לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולעתור לקיומה של חקירת יכולת בעניינו שלאחריה תיקבע יכולתו לשלם את חובותיו לנושיו, ואף יכול להגיש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, גורס המשיב כי אלה נמוכים, שכן המבקש התנהל בחוסר תום לב ובכלל זאת לא הקפיד על ביצוע התשלום החודשי לקופת הכינוס במועד ואף לא הגיש את הדו"חות החודשיים כפי שנדרש לעשות. המשיב מדגיש בהקשר זה כי אף אם תתקבל טענת המבקש לפיה יש לייחס משקל רב לזמן שחלף מאז נוצרו חובותיו, אין בכך כדי לפטור אותו מן החובה להקפיד על מילוי הוראותיו של צו הכינוס.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בעל דין המבקש את עיכוב ביצועו של פסק דין נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור שאותו הגיש הם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל: ע"א 3023/10 גילמן נ' עו"ד שפירא בתפקידו כנאמן לנכסי המבקש , בפסקה 8 (4.10.2010) (להלן: עניין גילמן ). בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי המבקש לא הצליח להראות שאלה גבוהים בשים לב לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבסס על ממצאי מהימנות ועובדה בכל הנוגע לתום לבו של המבקש – ממצאים אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. בכל הנוגע למאזן הנוחות, ברי כי קידום הליכים בהוצאה לפועל על ידי נושיו של המבקש, ככל שאלה יעשו כן, יקשה על המבקש אשר ממילא מצבו הכלכלי אינו שפיר וכך גם מצבו הרפואי. יחד עם זאת, הכלל שהתגבש בפסיקה הוא שבמקרה הרגיל אין לראות בקיומם של הליכי הוצאה לפועל נזק בלתי הפיך המטה את מאזן הנוחות ושיש לקחת בחשבון גם את האינטרס של הנושים להיפרע מן החייב (ראו למשל: עניין גילמן , פסקה 10; ע"א 52/13 נתני נ' הכונס הרשמי , פסקה 15 (11.3.2013)). לא התרשמתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות חריגה מן הכלל האמור. כפי שציין המשיב, פתוחה בפני המבקש הדרך לבקש כי תיערך בעניינו חקירת יכולת בלשכה להוצאה לפועל, וכן יכול הוא לנקוט בכל סעד אחר העומד לו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.