ע"א 3364/15 ציון שגב קלימי נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' סובול ) מיום 24.3.2015 ב-ה"פ 2240/03, שבמסגרתו נדחתה תובענה למתן סעד הצהרתי שהגישו המבקשים נגד המשיבים, (להלן: " התובענה " ו" פסק הדין " בהתאמה) משדחה בית המשפט המחוזי את התובענה, הותר למשיבים להמשיך בהליכי הוצאה לפועל (להלן: הוצל"פ ) למימוש נכסי מקרקעין שבבעלות המבקשים – משרד בירושלים (להלן: המשרד ) ובית מגורים בישוב הר אדר (להלן: בית המגורים ) – שניתנו כבטוחה להחזר הלוואות שנטלו המבקשים מאת המשיבה 1 (להלן: הפניקס ).

הרקע לבקשה

2.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) שימש כסוכן ביטוח של הפניקס במשך כשלושה עשורים החל מ-1975. במהלך שנות ה-90 נטלו המבקש והמבקשת 2 –

אשתו (להלן: המבקשת ) שלוש הלוואות מהפניקס בסכום כולל של 1,153,000 ₪ (קרן). המבקשים מישכנו לטובת הפניקס את בית המגורים והמשרד, כבטוחות להחזר ההלוואות. ביום 5.8.2002 הפניקס הגישה בקשה ללשכת הוצל"פ למימוש הנכסים הממושכנים משהועמדו ההלוואות לפירעון מידי, והמשיב 2 מונה ככונס נכסים בתיק. המבקשים בתגובה הגישו ביום 18.8.2003 את התובענה, שבה נתבקש סעד הצהרתי שלפיו הליכי מימוש המשכנתא בהוצל"פ שבהם פתחה הפניקס ננקטו שלא כדין ובחוסר תום לב, וכי המבקשים אינם חייבים לפניקס כספים על חשבון תשלומי שלוש ההלוואות שנטלו ממנה. יצוין כי הליכי ההוצל"פ עוכבו על ידי בית משפט קמא עד להכרעתו בתובענה.

3.

הטענה המרכזית בתובענה הייתה כי המבקש סיכם עם הפניקס שהחזרי ההלוואות החודשיים ישולמו לה על דרך קיזוז של עמלות המגיעות לו בגין עבודתו המקצועית. לטענת המבקשים, בשנים הראשונות שחלפו מאז נטילת ההלוואות, הפניקס אכן קיזזה את החזרי ההלוואות החודשיים מתוך העמלות המגיעות למבקש; ואולם החל משנת 2000, הפניקס החלה לקזז מהעמלות המגיעות למבקש סכום של 4,000 ₪+מע"מ לכיסוי חוב אחר, בגין מקדמות שניתנו לו, ורק את היתרה העבירה לכיסוי תשלומי החזרי ההלוואות. המבקשים טוענים כי כתוצאה משינוי חד-צדדי זה בתנאי ההסכם מצידה של הפניקס, החלו להצטבר פיגורים "מלאכותיים" בהחזרי ההלוואות, ומשאלה הגיעו לסכום של 60,000 ₪ נקטה הפניקס בהליכי הוצל"פ למימוש השעבודים שנרשמו לטובתה על נכסי המבקשים. טענה נוספת שנטענה על ידי המבקשים בבית משפט קמא היא, כי הפניקס שללה את זכאותו של המבקש למענקים בסכומים של מאות אלפי שקלים, וכי במעשה זה נמנע מהמבקש לאיין את חובות הפיגורים שלהם טענה הפניקס.

בפסק הדין שניתן ביום 24.3.2015 דחה בית המשפט המחוזי את כלל טענות המבקשים, וחייב אותם לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 100,000 ₪. דחיית התובענה איפשרה למשיבים להמשיך בהליכי ההוצל"פ למימוש השעבודים על המשרד ועל בית המגורים. ביום 14.5.2015 המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, הוגשה הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

4.

לטענת המבקשים, יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, וכפועל יוצא מכך לעכב את הליכי ההוצל"פ, וזאת מאחר שסיכויי הערעור גבוהים ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם. לטענתם, אם לא יעוכב ביצועם של פסק הדין והליכי ההוצל"פ, יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו שכן המבקשים עלולים להיוותר ללא בית המגורים וללא המשרד שבבעלותם. לדברי המבקשים, דמי השכירות בגין השכרת המשרד מהווים חלק מהותי מהכנסתם השוטפת, ומימוש המשרד יפגע ביכולתם לכלכל את עצמם בכבוד. בבקשה נאמר כי המבקש מקבל קצבת נכות בשל היותו נכה צה"ל ומצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לעבוד; וכי המבקשת אף היא סובלת מנכות ואינה עובדת מזה שנים רבות בשל מצבה הרפואי. משכך, מימוש ומכירת המשרד יגרע באופן משמעותי מהכנסתם החודשית של המבקשים באופן שעלול לגרום להתמוטטותם הכלכלית. עוד הודגש בבקשה כי מימוש בית המגורים עלול להותיר את המבקשים ללא קורת גג לראשם. המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים מאחר שבית משפט קמא שגה בניתוח העובדות והראיות שהוצגו לפניו, והסקת מסקנות נכונה מהן הייתה מביאה לתוצאה שלפיה הפניקס לא הייתה רשאית להעמיד את ההלוואות לפירעון מידי.

המשיבים נתנו הסכמתם לעיכוב ביצוע הליכי מימוש המשכנתא על בית המגורים, אולם הם מתנגדים לעיכוב ביצוע ההליכים ביחס למשרד שבבעלות המבקשים המושכר לצד ג'. לטענת המשיבים, יש להבחין בין נכס שהוא ביתו של אדם שלגביו ייטה בית משפט להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, לבין נכס עסקי כמשרד. נטען כי ביחס למשרד, שהוא נכס עסקי שממנו מפיקים המבקשים הנאה כספית, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המשיבים – וזאת מאחר שככל שמימושו יסב למבקשים נזק, עסקינו בנזק כספי בלבד שאיננו בלתי הפיך. כן טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור נמוכים מאחר שהטענות שבפי המבקשים מכוונות נגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שביחס אליהם אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. המשיבים מדגישים כי עיכוב מימוש המשרד בהוצל"פ יסב דווקא להם נזק רב, וזאת בהינתן העובדה שמדובר בתיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי במשך 12 שנים, בעוד שהמבקשים ניהנו במהלך תקופה זו מדמי שכירות בגין השכרת המשרד לצד ג'; ושעה שאם יעוכב ביצוע מימוש המשרד, מה גם שביחס לבית המגורים נתנו המשיבים הסכמתם לעיכוב ביצוע כאמור, יגדל חובם של המבקשים, והפניקס עלולה בסופו של יום להיוותר ללא יכולת לכסות את חובם במלואו. כן נטען כי מצבו הכלכלי הקשה של המבקש התערער בשל חובות לנושים אחרים ולא בשל חובו לפניקס. משכך, נטען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק אל עבר דחיית הבקשה ביחס לעיכוב הליכי המימוש של המשרד.

דיון והכרעה

5.

משניתנה הסכמת המשיבים לעיכוב ביצוע פסק הדין בנוגע לבית המגורים, הדיון בבקשה מתמקד בעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא בהתייחס למשרד. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, הגעתי לידי מסקנה כי ביחס למשרד דין הבקשה להידחות, ואבאר.

ככלל, כאמור בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית. הנחת המוצא היא כי בעל דין שזכה במשפטו זכאי לממש את פירות זכייתו, בסמוך למועד ההכרעה בעניינו, ומבלי להמתין לתוצאות הערעור עליה ( ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014);

ע"א 136/14

דן אופ בע"מ נ'

CORNUCOPIA EQUITIES LTD

(10.3.2014)). בית משפט זה יחרוג מהכלל ויורה על עיכוב ביצוע טרם שהוכרע הערעור, רק במידה ששוכנע כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש – היינו כי אם תדחה הבקשה והערעור יתקבל בסופו של יום, יקשה או לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3062/14 חן נ' אוזן

(30.7.2014); ע"א 4027/14 אלפסי 15 בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

(29.6.2014) ) . שני תנאים אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין של "מקבילית כוחות"; ועם זאת הדעה הרווחת היא כי מאזן הנוחות הוא השיקול המרכזי בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, אלא מקום שעל פניו הערעור משולל סיכוי או שהינו בעל סיכויים טובים להתקבל (ע"א 6261/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ , פסקה 5

(28.9.2010) ; בע"מ 7272/10 פלוני נ' פלוני , פסקה 3

(25.4.2012) ).

אמנם נקבע לא אחת כי בעת שמדובר בסילוק יד מנכס מקרקעין, ייטה מאזן הנוחות לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין משום החשש כי המבקש לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו, היה והערעור שהגיש יתקבל (ע"א 8486/13

מצרי נ' יוסי פאר פנורמה פרויקטים (1987) בע "מ

(9.6.2014);

ע"א 6635/13 סופר רחל (פושטת רגל) נ' ארז איתן עו"ד נאמן לנכסי רחל סופר (15.1.2014)). ואולם קיימת הבחנה בפסיקה בין נכס המשמש למגורים לבין נכס עסקי, כאשר ההנחה היא שהנזק הנגרם ממימושו של האחרון ניתן לפיצוי כספי (ע"א 4091/12 כוכב מסעי ראש העין בע"מ נ' עיריית טייבה (13.11.2012); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד בודה (29.3.2012) (להלן: עניין בר שפירא )). עם זאת, בנסיבות שבהן נכס מקרקעין שאינו משמש למגורים הוא בעל ערך מיוחד עבור המבקש או בעל איכויות מיוחדות, תהא הצדקה לעכב את ביצוע מימושו ( עניין בר שפירא , פסקה 8).

6.

ובענייננו – ככל שמדובר בסיכויי הערעור, על פני הדברים ובזהירות הנדרשת, אלה אינם מן הגבוהים. זאת מאחר שאף לשיטת המבקשים, טענותיהם בערעור עניינן בממצאים עובדתיים של בית משפט קמא. אשר למאזן הנוחות, דומני כי על פניו זה אינו נוטה לטובת המבקשים. המשרד שבבעלות המבקשים הוא נכס עסקי ששועבד לטובת הבטחת תשלום חוב כספי;

הוא מושכר כאמור לצד ג' ומשולמים למבקשים בגינו דמי שכירות חודשיים. משכך, גם אם המשרד ימומש בהליכי הוצל"פ לא ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, שכן חזקה על הפניקס –

ואף לא נטען אחרת – שתוכל לפצותם אם וככל שיוכרע הערעור לטובתם (ע"א 6333/10 אחוזת בני אפריים מרקוביץ' חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים , פסקה 7

(18.10.2010)). המבקשים לא טענו כי למשרד ערך מיוחד עבורם החורג מערכו של נכס עסקי רגיל. אמנם נטען כי קידום הליכי המימוש של המשרד יכול שיביא להתמוטטותם הכלכלית, שכן דמי השכירות החודשיים משמשים להם כמקור פרנסה עיקרי. ואולם טענה זו כשלעצמה אינה מצדיקה היענות לבקשתם, שכן הלכה היא כי אין לראות בקיומם של הליכי הוצל"פ משום גורם בעל משקל המטה את מאזן הנוחות לעבר המבקש עיכוב ביצוע פסק דין, ופתוחה הדרך בפני המבקשים לבקש כי תיערך בעניינם חקירת יכולת במסגרת הליכי ההוצל"פ (ע"א 8183/14 שלבי מוחמד נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6

(23.12.2014 ); ע"א 52/13 נתני נ' הכונס הרשמי , פסקה 15

(11.3.2013)). במקרה דנן, נראה כי הדחיות והעיכובים הרבים בהליכי ההוצל"פ המוקפאים מזה שנים רבות, מהווים משקל נגד משמעותי לבקשה ומטים את מאזן הנוחות לטובת המשיבים.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית ביחס לעיכוב הליכי המימוש בהוצל"פ של המשרד. בהסכמת המשיבים, הליכי המימוש של בית המגורים יעוכבו עד להכרעה בערעור. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.