ע"א 10013/17 דוד אמסלם נ. ישראל קרול

1.

בקשה מטעם המערערים 1 ו-2, שיכונו מעתה והלאה ה- מבקשים , לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 10.8.2017 (כבוד השופט מ' בר-עם , ת"א 31293-05-15) (להלן: הבקשה ו- פסק הדין , בהתאמה). פסק הדין הכריע בתביעות הדדיות שהגישו הצדדים בגין הסכמים שונים שנכרתו ביניהם בעניין שלוש דירות מגורים בבניין בעיר ירושלים, על דרך הפשרה וללא הנמקה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; וזאת בהתאם להסדר דיוני שאליו הגיעו. המערערים הגישו בקשה להבהרת פסק הדין ומשבקשתם זו נדחתה, הוגש הערעור דנן ביום 24.12.2017, לאחר שניתנה ארכה להגשתו.

המבקשים מחזיקים בזכויות חכירת משנה בשתי דירות ששוכנות בקומת קרקע תחתונה של הבניין; בעוד המערערים 3 ו-4 הם בעלי זכויות חכירת משנה בדירה שמצויה בקומת הקרקע באותו בניין. במסגרת פסק הדין נקבע שקרול, המשיבים 1 ו-2 (להלן: קרול ), זכאים לקבל את הזכויות באחת מדירות המבקשים. בהתאם, נקבע שעל המבקשים להביא לרישום זכויות קרול בנכס בתוך שישה חודשים מיום מתן פסק הדין, תוך שעליהם לנקוט " בכל הפעולות הדרושות על-פי דין לביצוע התחייבותם זו, לרבות סילוק המשכנתא הרובצת על הדירה " (דירה זו תכונה מכאן ואילך: דירת קרול ). עוד הובהר כי ככל שהמבקשים לא יעמדו בהתחייבותם כאמור עד למועד שנקבע (חצי שנה מיום מתן פסק הדין, קרי: 10.2.2018), יהא עליהם לשלם לקרול 150,000 ש"ח, בלא לגרוע מהתחייבותם להעברת הזכויות בדירה. בנוסף, נקבע כי במעמד העברת הזכויות תימחק הערת האזהרה שרשומה לטובת המשיב 3, יוחנן ויצמן (אביה של המשיבה 2, להלן: ויצמן ). ויובהר שאין מדובר בתיאור ממצה של פסק הדין, כי אם בציון הקביעות שרלוונטיות לענייננו.

2.

ביום 5.2.2018, כחודש וחצי לאחר שהוגש הערעור, פנו המבקשים לבית משפט זה בבקשה כי יורה על עיכוב ביצוע ההתחייבות שהוטלה עליהם בפסק הדין, מכיוון שהם אינם יכולים לעמוד בה. לטענת המבקשים, על מנת לקיים אחר מחויבותם להביא למחיקת המשכנתא בדירת קרול, עליהם למכור את זכויותיהם בדירה שסמוכה לה (להלן: הדירה הנוספת ). ואולם כפי שנטען על ידם, ועד כמה שניתן להבין מהבקשה, המבקשים אינם יכולים לעשות כן מאחר שישנן הערות אזהרה שרשומות לטובת המשיבים 1 ו-3 על הדירה הנוספת. עוד טוענים המבקשים כי במצב הנוכחי רשומות לטובת ויצמן שתי הערות אזהרה בדירת קרול, ועל כן אף לאחר שתימחק הערה אחת שרשומה לטובתו (כמתחייב מפסק הדין) לא ניתן יהיה להעביר את הרישום לטובת קרול.

במסגרת הערעור שהוגש מטעמם, טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע שיתר ההסכמים שנחתמו בין הצדדים לאורך השנים בטלים, ובהתאם להורות על מחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת מי מהצדדים ועל השבת החזקה בנכסים לבעלים הרשום של הזכויות בהם (זולת דירת קרול). משכך, לטענת המבקשים יש לעכב את ביצוע ההתחייבות שהושתה עליהם בפסק הדין, וזאת עד שתתקבל הכרעה בערעור. לטענתם, מאחר שהחזקה בדירת קרול נמסרה לקרול זה מכבר, עיכוב ביצוע פסק הדין לא יגרום להם כל נזק; בעוד מנגד, ככל שלא יינתן הצו המבוקש, המבקשים יהיו מחויבים לשלם למשיבים 150,000 ש"ח, בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי.

3.

המשיבים מתנגדים נחרצות לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת קרול, הם רכשו את הזכויות בדירה עוד בשנת 2009 והעיכוב בהעברת הנכס על שמם מסב להם נזקים משמעותיים, ועל כן מן הראוי – לאחר שניתן פסק דין לטובתם בנדון – כי הדירה תירשם על שמם ללא דיחוי נוסף. עוד הודגש כי אין כל קשר בין זכויותיהם בדירת קרול לזכויות המשיב 3 בדירה הנוספת; והא ראיה שבית המשפט המחוזי לא מצא לקשור בין השתיים. בהתאם, נטען כי אין כל בסיס לטענה שלפיה על מנת להסיר את המשכנתא מדירת קרול, על המבקשים למכור את זכויותיהם בדירה הנוספת. בכלל זאת הבהירו קרול כי הם נכונים לשתף פעולה עם המבקשים ולהסיר את הערת האזהרה שרשומה על שמם בדירה הנוספת כנגד הפקדת בטחונות מתאימים, אולם המבקשים לא פנו אליהם בבקשה מעין זו. ויצמן מצידו טוען כי המבקשים אינם יכולים כלל למכור את הדירה הנוספת מאחר שהוא רכש " את כל הנכס, לרבות את הדירה האחרת בשנת 2012 "; תוך שהוא מוסיף ומתייחס לטענות שונות הנוגעות לערעור גופו. במישור מאזן הנוחות, טוען ויצמן כי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב לו נזק משמעותי מאחר שלא יוכל לקיים את הסכם הבוררות (לפי דין תורה) שהצדדים חתומים עליו. ויוער, כי ויצמן לא הבהיר מה בין פסק הדין לבוררות ומדוע קבלת הבקשה תיפגע באפשרות קיומה.

מכל מקום, וזה העיקר לענייננו, המשיבים כולם טוענים כי יש לדחות את הבקשה משזו הוגשה בחוסר ניקיון כפיים. לטענתם, המבקשים מנסים להיתלות בכך שישנן הערות אזהרה שרשומות לטובת המשיבים על דירת קרול ועל הדירה הנוספת, כצידוק לכך שהם אינם יכולים לקיים את ההתחייבות שהוטלה עליהם במסגרת פסק הדין; ואולם לאמיתו של דבר המבקשים ממילא אינם יכולים לבצע כל דיספוזיציה באיזה מהדירות לנוכח צו תפיסה שהוצא בעניין נכסים אלה ביום 8.8.2017, במעמד צד אחד, שלפיו " תיאסר כל פעולה בהעברת בעלות בנכסים המצוינים לעיל, רישום שותפים בנכס, רישום הערות אזהרה או משכנתא לטובת גורם כלשהו, רישום חכירה לגורם כלשהו או כל פעולה כלשהי אחרת וימנע ביצוע כל שינוי ו/או דיספוזיציה בין בתמורה ובין שלא בתמורה " (צ"ח 4063-08-17, כבוד השופט ד' ש' ג' ריכטר ; להלן: הליך התפיסה ). ויוער כי בקשות לביטול צו התפיסה, בין היתר מטעם המבקשים, נדחו בהחלטה מיום 16.10.2017. לא זו אף זו, לטענת ויצמן רשומות 10 הערות אזהרה נוספות על דירת קרול, שאף בגינן נמנעת העברת הזכויות בה.

4.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בעל דין שניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מידי, ואין בעצם הגשת הערעור כדי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א ); ע"א 3799/17 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' עיריית ירושלים , פסקה 9 (3.10.2017)). משכך, המבקש לסטות מכלל זה נדרש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. שני תנאים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", שלפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך; תוך שהדעה הרווחת היא כי הבכורה ניתנה לשיקול מאזן הנוחות (ע"א 7986/17 אלוק נ' אפרת , פסקה 5 (14.11.2017); ע"א 1062/17 קרבסי נ' וקנין , פסקה 12 (19.6.2017); ע"א 3364/15 קלימי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (30.6.2015)).

בדיון בבקשה למתן סעד זמני על בית המשפט לשקול שיקולים מן היושר והצדק. על כן, תנאי מקדמי להיעתרות לבקשה מעין זו הוא " אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש " (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סד"א; רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקאות 24–25 (20.9.2011); אורי גורן סוגיות סדר דין אזרחי 914–917 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן )). שיקול זה יפה אף בבחינת בקשה למתן סעד זמני בערעור (ע"א 9692/16 שאול אסרף ובניו חברה לבנייה בע"מ נ' יעקב ואלעזר אברהמי חברה לבנייה בע"מ , פסקה 15 (18.1.2017); ע"א 1556/13 פורת תנורים וציוד לאפיה ולמזון בע"מ נ' פנחס , פסקה 6 (26.06.2013)); ודומה כי כך גם כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין (תקנה 467 לתקנות סד"א; ע"א 8261/17 לוי נ' שועלי – נאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב , פסקה 15 (1.11.2017)). בענייננו, פניית המבקשים נגועה בחוסר תום לב מובהק. המבקשים לא טרחו לציין בבקשתם כי ימים ספורים קודם למתן פסק הדין, הוצא צו לתפיסת נכסי המקרקעין הרשומים על שמם ועל שמו של המערער 3, לרבות הדירות שבמוקד בקשה זו, וזאת בשל קיומו של " חשד סביר לעבירות על-פי חוקי המסים וחוק איסור הלבנת הון ". לכאורה צו שיפוטי זה שהוצא במסגרת הליך התפיסה, ממילא אינו מאפשר העברת הזכויות בדירה על שם קרול, ומעיון בטענות שהשמיעו המבקשים בדיון שהתקיים לפני בית משפט השלום בירושלים ביום 14.2.2018 ניכר כי הם מודעים לכך היטב. לא זו אף זו, בא כוחם של המבקשים פנה לבית משפט זה בבקשה לדחות את המועד שנקבע לדיון בקדם ערעור (14.2.2018) בשל "קיומו של דיון מקביל"; מבלי שציין שלמעשה מדובר בדיון בגדרי הליך התפיסה. די בהתנהלות זו של המבקשים ובהסתרת עובדה כה משמעותית על ידם, כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. זאת ועוד, הבקשה אף נגועה בשיהוי כבד – משהוגשה חמישה ימים בלבד קודם למועד שנקצב לקיום ההתחייבות – וגם בכך יש כדי להטות את הכף לדחיית הבקשה.

גם לנוכח שיקולי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, דין הבקשה להידחות. לעניין סיכויי הערעור, עסקינן בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, ובלא שאדרש לגופו של עניין ייאמר רק כי הלכה היא שהיקף התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דין מסוג זה מצומצם ומוגבל למקרים חריגים בלבד (ע"א 8560/17 אדרי אל ישראל קרקעות בע"מ נ' אפיקי נדל"ן בצפון בע"מ , פסקה 23 (11.12.2017); ע"א 8497/11 חברת בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר , פסקה 8 (26.1.2012)). בנוגע למאזן הנוחות, החשש העיקרי שבגינו הוגשה הבקשה נעוץ בכך שהמבקשים יחויבו בתשלום הפיצוי על סך 150,000 ש"ח שנקבע בפסק הדין, בשל אי עמידה בהתחייבותם להעביר את זכויותיהם בדירת קרול בתוך פרק הזמן שנקבע לכך; ועל כן, הנזק שעלול להיגרם למבקשים כתוצאה מאי מתן הצו הוא בר פיצוי והפיך (ע"א 4527/17 קיי. בי חורי טריידינג בע"מ נ' MAPED , פסקה 4 (19.6.2017); גורן , בעמ' 1156). משאלה פני הדברים, לא הוכח כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מטים את הכף לטובת המבקשים, והתוצאה היא שאין מקום להיעתר לבקשה.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות קרול ו-ויצמן בסך 5,000 ש"ח לכל אחד (ובסכום כולל של 10,000 ש"ח).