ע"א 6149/18 חגי קורש נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.6.2018 (כבוד השופט א' נאמן ,

פש"ר 55563-03-17) שניתנה במסגרת הליך פשיטת רגל שמתנהל נגד המבקש, חגי קורש (להלן: הבקשה ו- ההחלטה , בהתאמה). בהחלטה נקבע כי על המבקש לשלם קצבת מזונות חודשית וכן כי עליו לשאת בתשלום קצבת המזונות למפרע, החל ממועד מתן צו הכינוס (להלן: התשלום הרטרואקטיבי ). הערעור והבקשה סבים על התשלום הרטרואקטיבי בלבד.

התשתית העובדתית והחלטת בית המשפט המחוזי

2.

המבקש מצוי בהליך פשיטת רגל, שנפתח לבקשתו, ביום 26.3.2017. זמן קצר לאחר מכן, ניתן צו לכינוס נכסיו; המשיבה 2 מונתה כמנהלת מיוחדת מטעם הכונס הרשמי (להלן: המנהלת המיוחדת ); ונקבע כי המבקש ישלם סכום חודשי בסך 1,000 ש"ח לקופת הכינוס. כפי שעולה מתגובת המנהלת המיוחדת לבקשה, תביעות החוב שנבדקו ואושרו עומדות על 296,586 ש"ח; כאשר 158,330 ש"ח מתוך סכום התביעות אושר בדין קדימה, בגין חוב מזונות שהמבקש לא שילם למשיבה 3, אשתו-לשעבר (להלן: המשיבה ). כאן המקום לציין כי למבקש ולמשיבה שלושה ילדים משותפים, וכי נושא תשלום מזונות הילדים הוסדר במסגרת הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין בשנת 2014 (להלן: הסכם הגירושין ).

ביום 23.5.2018 הגישה המשיבה בקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), ובתוך כך ציינה כי המבקש מוסיף לא לעמוד בתשלום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין. הדיון בבקשה התקיים ביום 6.6.2018, ובמהלכו הסכימו הצדדים כי המבקש יישא בקצבת מזונות מופחתת מזו שנקבעה בהסכם הגירושין, בסך של 1,500 ש"ח לחודש. לצד הסכמה זו, בית המשפט הוסיף וקבע כי על המבקש לשאת בסכום הקצבה המוסכמת למפרע, שכן הוא לא שילם מזונות שוטפים החל ממועד מתן צו הכינוס. למען הסדר הטוב יוזכר כי המבקש לא עמד בתשלום המזונות אף קודם לנקיטה בהליך פשיטת הרגל, וכפי שפורט חוב מזונות זה מצוי בדין קדימה. סיכומים של דברים, לפי ההחלטה המבקש חויב בתשלום הרטרואקטיבי בסך 24,000 ש"ח, בפרישה לעשרה תשלומים, קרי: 2,400 ש"ח למשך עשרה חודשים; לצד תשלום מזונות חודשי (1500 ש"ח) ותשלומים שוטפים לקופת הכינוס (1000 ש"ח). בגין ההחלטה כי עליו לשאת בתשלום הרטרואקטיבי, הגיש המבקש ערעור ואת הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים בבקשה

3.

בבקשה מבוקש לעכב את ביצוע ההחלטה, ככל שהיא נוגעת לתשלום הרטרואקטיבי, עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש נשיאה בתשלום הרטרואקטיבי תביאו לידי קריסה כלכלית וחרפת רעב; ואף תוביל לכך שהוא לא יוכל לעמוד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו, וכתוצאה מכך לביטול הליך פשיטת הרגל. מנגד, נטען כי עיכוב ביצוע ההחלטה לעניין התשלום הרטרואקטיבי לא יסב למשיבה נזק ממשי, שכן הוצאות המזונות בגין החודשים שחלפו ממילא כבר שולמו על ידה; וכן מאחר שהיא תוכל לפדות את התשלום הרטרואקטיבי משטח מקרקעין המצוי בבעלות משותפת שלה ושל המבקש. המבקש מוסיף וטוען כי הערעור מעורר שאלה כללית בעלת השלכות רוחב על נושים וחייבים והיא: האם בית משפט מוסמך לפסוק קציבת

מזונות רטרואקטיבית ממועד צו הכינוס, ובפרט בנסיבות בהן הנושה השתהתה בבקשתה לקציבת מזונות . בהקשר זה נטען כי לא היה מקום לחייב את המבקש בתשלום הרטרואקטיבי, ולכל הפחות נדרש היה לקבוע כי זה יחל רק במועד שבו הוגשה הבקשה לקציבת מזונות. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי יש להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד שתינתן הכרעה בערעור; ולחלופין, מוצע כי התשלום הרטרואקטיבי ייפרש על פני 72 תשלומים.

4.

המנהלת המיוחדת עומדת על כך שיש לדחות את הבקשה. בראש ובראשונה נטען כי דין הבקשה להידחות בהינתן ההלכה הפסוקה שלפיה אין לעכב צו המטיל חיוב כספי, מאחר שככלל אין בו כדי להסב נזק בלתי הפיך; וממילא נטען כי המבקש לא הוכיח שאין ביכולתו לעמוד בתשלום הרטרואקטיבי. בהקשר זה טוענת המנהלת המיוחדת כי המבקש אינו משתף פעולה עם חקירותיה, פועל להסתרת יכולתו הכלכלית, נמנע מלהגיש דוחות בדבר הוצאותיו והכנסותיו, ונוהג ב" חוסר תום לב משווע ". עוד מציינת המנהלת המיוחדת כי ישנן אינדיקציות שונות המצביעות על כך שלמבקש דווקא יכולת כלכלית גבוהה מזו שהוא מציג . לעניין סיכויי הערעור טוענת המנהלת המיוחדת כי ההחלטה לקציבת המזונות למפרע ניתנה בסמכות; וכי אין לייחס משקל לעיתוי שבו הוגשה בקשת המשיבה בנדון משהובהר למבקש כבר במועד חקירתו כי עליו לפעול לקציבת המזונות ולעשות את כל הנדרש על מנת לעמוד בתשלום המזונות – וחרף האמור הוא לא עשה כן. המנהלת המיוחדת מוסיפה ומציינת כי ככל שהמבקש יתקן את דרכיו ויגיש את המסמכים הדרושים לאומדן יכולתו הכלכלית, תעמוד לו האפשרות להגיש בקשה מתאימה לעיון חוזר בהחלטה.

הכונס הרשמי והמשיבה מצטרפים לטענות המנהלת המיוחדת . הכונס הרשמי עומד על כך שטענות המבקש שלפיהן הוא לא יוכל לעמוד בתשלום הרטרואקטיבי נטענו בעלמא; ומוסיף כי ממילא ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי הערכאה הדיונית באשר ליכולת הפירעון של חייב. המשיבה מצידה מפרטת הוצאות שונות של המבקש שמעידות לשיטתה על כך שהמבקש אינו מצוי בחיסרון כיס. ויצוין כי בתגובת המנהלת המיוחדת ובתגובת המשיבה נטען כי הערעור על ההחלטה אינו בזכות, כי אם ברשות, שכן לטענתם ההחלטה על קציבת

המזונות ניתנה בהסכמת הצדדים; ואולם מאחר שבירור הסוגיה אינו נדרש לצורך ההכרעה בבקשה והיא מצויה לפתחה של רשמת בית משפט זה, לא אתייחס לטענות הצדדים בנדון.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע,

אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב ביצוע החלטה; וככלל בעל דין זכאי לממש את פירות זכייתו מבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור

( תקנה 466

ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984; וראו למשל: ע"א 10013/17 אמסלם נ' קרול , פסקה 4 (20.2.2018) ). על מנת לסטות מכלל זה, על המבקש עיכוב ביצוע להראות קיומם של שני שיקולים מצטברים: סיכויי הערעור גבוהים ו"מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. היחס בין שני השיקולים הללו הוגדר בפסיקה כ"מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהיפך. ויצוין כי הדעה הרווחת היא ש"מאזן הנוחות" הוא השיקול המכריע מבין השניים (ע"א 6633/18 כהן מורדוב נ' זקס , פסקה 8 (14.11.2018); ע"א 3314/18

א.דורי בנייה בע"מ נ' נתיבים דרום בע"מ , פסקה 10 (11.7.2018) (להלן: עניין א. דורי )).

טענותיו של המבקש בנוגע לחוסר יכולתו לעמוד בתשלום הרטרואקטיבי נטענו בעלמא ובאופן כללי, מבלי שהונחה תשתית עובדתית כלשהי לביסוס טענותיו בנדון – ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. יתרה מזאת, משנראה כי המבקש מיאן לשתף פעולה עם המנהלת המיוחדת ולא עמד בדרישות הגילוי שהוצבו לו, הוא שהביא לכך שלכאורה לא עמדה לפני בית המשפט של פשיטת הרגל תמונה מלאה באשר ליכולתו הכלכלית. מכל מקום, לא מצאתי תימוכין לכך כי נשיאה בתשלום הרטרואקטיבי תסב למבקש נזק בלתי הפיך, וממילא מדובר בתשלום כספי שניתן יהיה להשיב (עניין א. דורי , פסקה 11) . ויצוין בהקשר זה כי לא עלתה על הפרק הטענה כי מצבה הכלכלי של המשיבה לא יאפשר השבת הכספים במקרה שהערעור יתקבל, ובכל מקרה נראה כי למבקש חובות נוספים ובשיעור ניכר כלפי המשיבה, שניתן יהיה לקזז ככל שייקבע שיש מקום לכך. מאז הנוחות מטה אפוא את הכף לדחיית הבקשה. ואינני נדרשת לסיכויי הערעור.

6.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. אין צו להוצאות.