ע"א 3314/18 א. דורי בנייה בע"מ נ. נתיבים דרום בע"מ

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.3.2018 (כבוד השופטת א' לושי-עבודי , ת"א 29431-09-13), בגדרו התקבלה תביעה כספית שהגישה המשיבה, ונקבע כי על המבקשת לשלם לה עבור עבודות עפר, תשתיות ודרכים שבוצעו על ידה (להלן: הבקשה ו- פסק הדין , בהתאמה). ויצוין כי בפסק הדין נדחתה תביעה שכנגד שהגישה המבקשת.

הטענה העיקרית שביסוד הבקשה היא שיש לעכב את ביצוע פסק הדין לנוכח פסק בוררות בינלאומית שעתיד להתקבל "בימים הקרובים", שלדברי המבקשת עשוי להשליך באופן משמעותי על הליך הערעור. בחלוף למעלה מחודשיים מעת שהוגשה הבקשה, ביום 5.7.2018, הגישה המבקשת הודעה שלפיה התקבל "פסק בוררות חלקי"; ועל יסוד האמור ביקשה לעכב את מתן ההחלטה בבקשה למשך 30 יום על מנת שיתאפשר לה ללמוד את השלכותיו על ההליך דנן. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה כי מאחר ששוכנעתי שדין הבקשה להידחות, מן הטעמים שיפורטו בהמשך, לא ראיתי מקום לעכב את הכרעתי.

הרקע העובדתי הצריך לעניין

2.

במוקד הבקשה ניצבת מערכת הסכמית משולשת – בין מזמין עבודות, קבלן ראשי וקבלן משנה – שעניינה פרויקט "דוראד" להקמת תחנת כוח מבוססת גז טבעי בשטח שבדרום אשקלון (להלן: הפרויקט ). הפרויקט הוקם על ידי חברה בינלאומית וחברה בת שלה שעיסוקן במתן שירותים בתחום האנרגיה – חברת Wood Group Gas Turbine Services Holdings Ltd וחברת GTS Power Solutions Ltd (שתי החברות יכונו מכאן ואילך: המזמין ). ביום 24.2.2011

נערך הסכם בין המזמין לקבוצת א' דורי בע"מ שבמסגרתו נקבע כי היא תשמש כקבלן ראשי לביצוע מכלול עבודות ההנדסה האזרחית בפרויקט; וחברת א' דורי בנייה בע"מ – המבקשת בבקשה – מונתה כאחראית לביצוע העבודות שקבוצת דורי נטלה על עצמה (להלן: דורי ). לצורך ביצוע עבודותיה בפרויקט התקשרה דורי עם קבלני משנה שונים, ובהם המשיבה, חברת נתיבים דרום בע"מ (להלן: נתיבים ) ששימשה כקבלן משנה לביצוע עבודות עפר, תשתיות ודרכים. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי המזמין עצמו משמש כקבלן אחראי ( EPC ) של הפרויקט עבור היזמית שלו – חברת דוראד אנרגיה בע"מ.

נתיבים החלה לבצע את עבודותיה בפרויקט ביום 15.3.2011, ואולם לטענתה החל מחודש נובמבר 2012 חדלה לקבל תשלומים מלאים ושוטפים מדורי. בשל עובדה זו, בחודש יוני 2013 חדלה נתיבים מלעבוד בפרויקט ומיאנה לשוב לעבודה טרם שיוסדרו חובות העבר. בהמשך, ביום 1.8.2013, הופסקה עבודתה של דורי בפרויקט; וכאמור בפסק הדין, החל משנת 2014 תחנת הכוח שהוקמה במסגרת הפרויקט פעילה ומחוברת לרשת החשמל.

3.

ביום 15.9.2013 הגישה נתיבים תביעה נגד דורי (תחילה בסדר דין מקוצר) בסך 5,858,271 ש"ח בגין העבודות שביצעה שהתמורה עבורן לא שולמה לה לטענתה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק (להלן: התביעה ). כפי שעולה מפסק הדין, דורי לא כפרה בעצם ביצוע העבודות על ידי נתיבים ואף לא העלתה טענות ביחס לאיכות העבודה או "ניפוח" החשבונות; אלא התמקדה בכך שבהסכם בינה לבין נתיבים ישנה תניית "גב אל גב" (סעיף 19 להסכם) שלפיה כל עוד העבודות נושא התביעה לא אושרו על ידי המזמין והתשלום בגינן לא התקבל אצל דורי, דורי אינה חייבת בתשלום לנתיבים (להלן: התניה

או

תניית גב אל גב ). וזו לשון התניה:

"גב אל גב:

בנוסף ומבלי לגרוע בהתחייבויות קבלן המשנה (נתיבים-ע'ב') על פי חוזה זה, קבלן המשנה לוקח על עצמו את כל התחייבויות דורי ו/או היזם כלפי המזמין בכל הקשור לעבודותיו ויהיה כפוף לכל ההוראות הרלוונטיות הקיימות בהסכם העיקרי (בין אם הוראות אלו צורפו לחוזה זה כנספח ו/או שולבו בחוזה זה כנספח ובין אם לאו) שבין היזם והמזמין ולמען הסר ספק, ועל אף האמור בכל מקום אחר בחוזה זה, מסכים בזאת קבלן המשנה, כי הוא לא זכאי לקבל תשלום בגין כמויות שלא אושרו תחילה ע"י המזמין וכן לא יהיה זכאי לקבל תשלום כלשהו מאת דורי כל עוד לא קיבל דורי את התשלום הרלוונטי מהמזמין ו/או היזם . " (ההדגשה שלי-ע'ב').

דורי טענה כי החל מחודש אוקטובר 2012, סירב המזמין לבדוק או לאשר את טפסי כמויות העבודה והחשבונות שהגישה לו דורי; ובנסיבות אלה, לא ניתן היה לאשר חלק מהחשבונות שהגישה נתיבים וממילא אף לא לשלם את התמורה עבורם. עוד הוסיפה דורי כי כל העבודות של נתיבים שאושרו ושולמו בידי המזמין, הועברו זה מכבר לידי נתיבים. ובהקשר זה צוין כי הועברו לנתיבים 2,675,723 ש"ח ביתר מהסכום שהעביר המזמין עבור העבודות שביצעה – ובגין סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, הגישה דורי תביעה שכנגד.

עוד יצוין כי בשנים 2013 ו-2014 פתחה דורי בשני הליכים משפטיים נגד המזמין ( תא"ק 1465-08-13 ו-ת"א 21685-04-14) , שעוכבו לנוכח תניית בוררות ייחודית המצויה בהסכם הראשי שבין דורי למזמין (להלן: תניית הבוררות ) – ונכון להיום המחלוקת המשפטית בין הצדדים מתנהלת בהליך בוררות בלונדון (להלן: הליך הבוררות ). דורי טענה בהקשר זה כי מכיוון שהליך הבוררות הבינלאומי הוגש בין היתר בגין העבודות שעומדות ביסוד התביעה של נתיבים, הרי שהאחרונה אינה זכאית לתשלום וממילא אין מקום לבירור התביעה עד שיינתן פסק הבוררות.

ההליך בבית המשפט המחוזי ופסק הדין

4.

הדיון בתביעה התפרש על פני מספר שנים וכלל בחובו מספר רב של החלטות שיפוטיות שמטבע הדברים לא ניתן ואף אין צורך לפרטן במסגרת החלטה זו. יצוין בתמצית כי דורי ביקשה שהמזמין יהא צד לתביעה ועל כן הגישה בקשה להפנות הודעת צד ג' כלפיו. בקשה זו התקבלה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.2.2015 ועם זאת נקבע כי בשל תניית הבוררות יעוכב הדיון ביחס למזמין עד לתום הליכי הבוררות. ואולם בקשת רשות ערעור על ההחלטה לצרף את המזמין כצד ג' התקבלה ביום 9.7.2015 ועל כן המזמין אינו צד לתביעה (השופט נ' סולברג , רע"א 2228/15). עוד יצוין כי בקשה לעיכוב ההליכים שהגישה דורי נדחתה בהחלטה מיום 23.2.2015; ולא הוגשה בגינה בקשת רשות ערעור. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, ביקשה דורי לזמן לעדות את מר ג'יימס גרייני, דירקטור אצל המזמין (להלן: מר גרייני ) . ביום 18.9.2016 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה; וביום 16.11.2016 נדחתה בקשת רשות ערעור בעניין זה (השופט נ' סולברג , רע"א 8198/16). חרף האמור, מר גרייני לא התייצב לעדות בישראל ונסיונות לערוך לו חיקור דין במקום מושבו לא צלחו. ועוד יצוין, כי ביום 25.9.2017 התיר בית המשפט לדורי לצרף שני מסמכים מתוך הליך הבוררות – עמוד מפרוטוקול החקירה של מר גרייני ו"רשימת עובדות מוסכמות". משנסיונות לפשרה מוסכמת בין הצדדים לא נשאו פרי, נדרש בית המשפט להכריע במחלוקת שביניהם.

5.

ביום 23.3.2018 הורה בית המשפט המחוזי על קבלת התביעה ודחיית התביעה שכנגד. במסגרת פסק הדין ניתח בית המשפט את המשמעות המשפטית שיש לייחס לתניה שבהסכם שבין דורי לנתיבים. נקבע כי תניות גב אל גב בהסכמים שבין קבלן ראשי לקבלן משנה (כפי שבענייננו) לא נועדו להטיל את מלוא הסיכון החוזי על שכמו של קבלן המשנה – ועל כן אין לפרש את התניה שבהסכם באופן שמאפשר לקבלן הראשי להתחמק מתשלום בכל מצב שבו המזמין לא העביר לו כספים. בהתאם, נקבע כי על מנת שהקבלן הראשי יהא פטור מחובת התשלום נדרש להוכיח קשר סיבתי בין אי-התשלום מצד המזמין, לבין מעשים או מחדלים של קבלן המשנה; וקשר מעין זה לא הוכח בענייננו. בית המשפט קבע כי המזמין לא העביר לדורי כספים מטעמים הקשורים ליחסים שביניהם, וכי דורי לא הציגה כל ראיה לכך שאי-התשלום קשור להתנהלותה של נתיבים. ויצוין כי בית המשפט נסמך בפסק הדין על החלטה שניתנה על ידי השופט י' דנציגר ברע"א 3458/10 צוות קרקע נ' הקודחים שבת בע"מ (5.9.2010) (להלן: עניין צוות קרקע ); על פסיקה מגוונת של בתי משפט מחוזיים בנושא; וכן על שיקולים נוספים שמצדיקים לשיטתו פרשנות זו.

בית המשפט הוסיף וקבע כי אף אם הייתה מתקבלת פרשנות משפטית אחרת לתניית גב אל גב, ממילא לא הוכח מבחינה עובדתית כי בנסיבות המקרה יש להחילה. זאת, מאחר שלא עלה בידי דורי להצביע על עבודות וחשבונות ספציפיים של נתיבים שלא ניתן להם אישור כנדרש או שלא הועברו בגינם כספים. עוד נקבע כי עד לשלב מאוחר של הפרויקט דורי לא נהגה בשקיפות כלפי נתיבים ולא עדכנה אותה כראוי במצב היחסים בינה לבין המזמין. יתרה מזאת, דורי אף המשיכה להזמין עבודות מנתיבים ולשלם עבורן באופן חלקי ושרירותי, ללא קשר לאישור או תשלום חשבונותיה של נתיבים על ידי המזמין. נקבע כי התנהלותה זו של דורי עולה כדי הפרה של חובת תום הלב המוגברת שמוטלת עליה בהיותה הגורם היחיד שחשוף לתמונה בשלמותה במערכת היחסים המשולשת שבין הצדדים (מזמין-קבלן ראשי-קבלן משנה) וכי די בכך כדי להטיל עליה אחריות, אף אם היה נקבע שתניית גב אל גב פוטרת אותה מתשלום הכספים.

6.

ביום 25.4.4018 הגישה דורי ערעור על פסק הדין וצירפה בקשה לעיכוב ביצועו. בו ביום נעתרתי למתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת, ונתבקשה תשובת המשיבה.

טענות הצדדים בבקשה

7.

דורי מבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, וזאת על יסוד הטענה שהליכי הבוררות הסתיימו זה מכבר, פסק הבוררות עתיד להתקבל "בימים אלו ממש" ותוצאותיו עשויות להשליך על הערעור ובכלל זאת על זכאותה של נתיבים לתשלום עבור העבודות שביצעה. לדברי דורי, טריבונל הבוררות הוא הגורם המוסמך להכריע בטענות המזמין בקשר לעבודות שביצעה נתיבים, וכל זמן שדורי "נלחמת את מלחמתה" של נתיבים בהליך הבוררות, ברי כי אין לחייבה בתשלום סכום התביעה; זאת על אחת כמה וכמה מקום שבו ייתכן שפסק הבוררות יקבע שנפלו פגמים וליקויים בעבודתה של נתיבים, ומשכך היא אינה זכאית לתשלום.

במישור מאזן הנוחות, טוענת דורי כי ביצוע פסק הדין עלול להביא לפסיקות סותרות ולהעמידה במצב שבו היא תישא בתשלומים כפולים בגין אותן עבודות (הן לנתיבים, הן למזמין); והדבר עלול להציבה "לפני תהום כלכלית" ולהוביל להכבדה ניכרת על התזרים שלה בטווח המידי. מנגד, נטען כי עיכוב ביצוע פסק הדין לא יסב לנתיבים כל נזק ואין כל דחיפות מצידה לקבלת הכספים. דורי מוסיפה וטוענת כי יש להיעתר לבקשה אף לנוכח הסיכויים הגבוהים של הערעור. בראש ובראשונה, נטען כי יש להתערב בפרשנות שהעניק בית המשפט לתניית גב אל גב שבהסכם; וזאת בין היתר מאחר שעניין צוות קרקע שעליו התבסס פסק הדין אינו מהווה הלכה באשר לאופן שבו יש לפרש תניות מעין אלה, והא ראיה שישנן פסיקות רבות של בתי משפט מחוזיים שלפיהן לא נדרש להוכיח קשר סיבתי בין אי-תשלום הכספים מצד המזמין להתנהלות קבלן המשנה. עוד נטען, כי אף אם יידחו טענותיה של דורי באשר לפרשנות הראויה של התניה, ממילא מתקיים קשר סיבתי כאמור שכן המזמין העלה טענות בקשר לעבודות שבוצעו בפרויקט, ובכללן כלפי העבודות שביצעה נתיבים. לדברי דורי, טענות אלה מתבררות במסגרת הליך הבוררות; ואם המזמין היה צד להליך או לכל הפחות נציג מטעמו היה מתייצב לדיון, הדברים היו מוכחים לפני בית המשפט המחוזי. נוסף על האמור, טוענת דורי כי לא היה מקום לחייבה בתשלום הסכום שננקב על ידי נתיבים בתביעה, מבלי שנדרש מנתיבים להוכיח אותו.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 5.7.2018 הגישה דורי הודעת עדכון ובקשה לצירוף ראיה ואסמכתא משפטית. במסגרת ההודעה נטען כי ביום 3.7.2018 התקבל פסק בוררות חלקי העומד על 278 עמודים; וכן כי ביום 2.7.2018 ניתן פסק דין בתביעה נוספת שהגיש קבלן משנה נגד דורי (ת"א 4890-05-14 ) ולטענתה יש לו השלכה ישירה על ענייננו . בהתאם לאמור, מבקשת דורי לעכב את ההכרעה בבקשה למשך 30 יום על מנת שיתאפשר לה ללמוד את השלכות פסק הבוררות החלקי על הערעור; וכן נתבקשו הנחיות בנוגע לצירוף פסק הבוררות החלקי לערעור.

8.

נתיבים מתנגדת בתוקף לבקשה לעיכוב ביצוע. לשיטתה, המקרה דנן אינו חוסה בגדרי אותם מקרים חריגים שמצדיקים עיכוב ביצוע פסק דין שבבסיסו חיוב כספי; ודורי לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי ביצועו יסב לה נזק בלתי הפיך. בתוך כך מציינת נתיבים כי תשלום הסכום שנפסק לטובתה בסך כ-6 מיליון ש"ח לא יביא להתמוטטותה הכלכלית של דורי, שמחזור הכספים השנתי שלה עומד על 100 מיליון ש"ח (בהתאם לנתוני דורי עצמה); ובהקשר זה מציינת נתיבים שדורי הצהירה לפני בית המשפט המחוזי, כאשר ביצעה רה-ארגון בחברה, כי היא תוכל לפרוע את חובה ככל שייפסק שעליה לעשות כן. נתיבים מוסיפה וטוענת כי בנסיבות המקרה מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתה וזאת מאחר שהעבודות נושא התביעה בוצעו כבר בשנת 2013 ולנוכח העובדה שהיא נאלצה לנהל הליך משפטי ארוך ומסורבל על מנת לזכות בתשלום עבורן; ובהקשר זה מחדדת נתיבים כי מצבה הכלכלי שפיר (ודורי לא טענה אחרת), ועל כן אין כל חשש כי דורי לא תוכל להיפרע ממנה ככל שהערעור שהגישה יתקבל. לדברי נתיבים, הבקשה היא שלב נוסף במסכת הנסיונות של דורי לעכב את תשלום חובותיה; ובתוך כך מפנה נתיבים לדברים שנאמרו במסגרת פסק הדין שלפיהם " הסיבה העיקרית שבגינה בחרה הנתבעת לנהל את ההליך שבפניי הייתה גרירת רגליים ומשיכת זמן ".

כן נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקיף ומעמיק וכולל קביעות עובדתיות רבות שהלכה היא כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהן – ועל כן סיכויי הערעור נמוכים. נתיבים טוענת כי בניגוד לאופן הצגת הדברים על ידי דורי, הפרשנות שהעניק בית המשפט לתניית גב אל גב לא "חרצה את גורל התיק"; שכן נקבע שדורי אחראית כלפי נתיבים אף בשל טעמים נוספים – הפרת חובת תום הלב המוגברת והעובדה שלא הוכח כי התניה אכן התקיימה בנסיבות המקרה (קרי, לא הוכח שהמזמין לא אישר ולא שילם עבור העבודות נושא התביעה). נתיבים מצדדת בפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט לתניית גב אל גב, ומחדדת כי לא זו בלבד שבית המשפט לא הסתפק בציון ההלכה המחייבת שנקבעה בעניין צוות קרקע , אלא הפנה לפסקי דין רבים שתומכים בפרשנותו ואף פירט את השיקולים שעומדים בבסיסה. עוד טוענת נתיבים כי העובדה שהבקשה הוגשה רק חודש לאחר מתן פסק הדין מצביעה על כך שאין כל דחיפות בעיכוב ביצועו ואף מצדיקה דחיית הבקשה על הסף מחמת שיהוי. כן נטען כי יש לדחות את הבקשה גם בשל היעדר ניקיון כפיים מצד דורי שהשמיטה פרטים מהותיים מבקשתה.

הליכים נוספים

9.

טרם דיון, אעמוד בקצרה על שני הליכים נוספים שרלוונטיים לענייננו שננקטו על ידי קבלני משנה אחרים נגד דורי, בגין אי-תשלום עבור עבודות שבוצעו על ידם. ויצוין כי חרף השונוּת בין ההליכים והעובדה שהם מצויים בשלבים דיוניים שונים, נכון לעת הזו שניהם מעוכבים בשל הליך הבוררות.

בחודש אוקטובר 2013 הגישה חברת כור מתכת בע"מ (להלן: כור ) תביעה לתשלום כספים שלטענתה מגיעים לה עבור עבודות שביצעה בפרויקט שעניינן בייצור, גלוון והרכבה של קונסטרוקציות פלדה. תביעה זו נמחקה על הסף ביום 19.4.2015 בשל תניית גב אל גב שבהסכם שבין דורי לכור (כבוד השופט י' פרגו , ת"א 62290-10-13). במסגרת ערעור שהגישה כור הוסכם כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יבוטל; ואולם התביעה תותלה עד למתן פסק דין בהליך הבוררות – שאז ניתן יהיה להגיש בקשה לחידוש ההליכים (ע"א 4304/15 כור מתכת בע"מ נ' א.דורי בניה בע"מ (26.1.2017), להלן: עניין כור ).

בחודש מאי 2014 הגישה חברת ת.מ. טלעדן בע"מ (להלן: טלעדן ) תביעה כספית נגד דורי בגין עבודות שביצעה בפרויקט בכל הנוגע לאספקה והתקנה של מערכת כיבוי אש, מתקני תברואה בבניינים וצנרת (ת"א 4890-05-14, להלן: עניין טלעדן ). בדומה להליך שעומד ביסוד הבקשה, אף בעניין טלעדן הגישה דורי בקשה למחיקת התביעה ולחלופין לעיכובה עד לסיום הליכי הבוררות שבינה לבין המזמין – ובקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.9.2015. כן, לבקשת דורי נעשו מאמצים להעיד את מר גרייני מטעם המזמין; ואף כאן מאמצים אלה לא צלחו, תוך שנתאפשר לדורי להגיש שני מסמכים מתוך הליך הבוררות. ביום 2.7.2018, לאחר שהוגשה הבקשה שלפניי, ניתן פסק דין בעניין טלעדן (כבוד השופט י' אטדגי ) שבמסגרתו נקבע כי טלעדן הוכיחה כי ביחסים בינה לבין דורי נותרה יתרת חוב על סך כ-2 מיליון ש"ח. עם זאת, לנוכח תניית גב אל גב שבהסכם בין הצדדים נקבע כי גביית הסכום מותנית בתוצאות הליך הבוררות ועל כן יש להמתין לסיומו .

דיון והכרעה

10.

כלל הוא כי בעל דין שניתן פסק דין לטובתו זכאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי, ואין די בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 10013/17 אמסלם נ' קרול , פסקה 4 (20.2.2018)). המבקש לסטות מכלל זה נדרש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין השיקולים שורר יחס של "מקבילית כוחות" שלפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. ויצוין כי הדעה הרווחת היא שמאזן הנוחות הוא השיקול הדומיננטי מבין השניים ( ע"א 4502/17 אביגור יזמות ופיתוח נדל"ן בע"מ נ' בוגנים , פסקה 8 (3.10.2017); ע"א 3751/17

המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 3 (4.6.2017)).

לאחר עיון בבקשה, בתשובה לה ובהודעה המעדכנת מטעם דורי, איני רואה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין. ואבאר.

11.

מאזן הנוחות . עסקינן

בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו סעד כספי. ככלל, סעד כספי הוא סעד בר השבה ומכאן שאם הערעור יתקבל, ניתן יהא כעיקרון להשיבו. ברוח זו, במקרה שבו מבוקש לעכב סעד כספי יש להראות כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו משופר וכי התשלום בשלב זה יסב לו נזק בלתי הפיך או לכל הפחות יפגע

באופן קשה באורחותיו; לחלופין נדרש לשכנע כי מצבו הכלכלי של הזוכה לא יאפשר השבת הכספים במצב שבו הערעור יתקבל. ויובהר כי טענות אלה אינן יכולות להישמע בעלמא ונדרשת תשתית ראייתית ועובדתית, גם אם מינימלית, לתמיכה בהן (ע"א 735/18 אביעד - ייזום, תכנון ובניה בע"מ נ' א.א תשתיות עפר בע"מ , פסקאות 2 ו-9 (17.6.2018); ע"א 4527/17 קיי. בי חורי טריידינג בע"מ נ' MAPED ,

פסקה 4 (19.6.2017 ); ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה , פסקה 18 (2.3.2017) ).

במסגרת הבקשה לא הועלו טענות כלפי חוסנה הכלכלי של נתיבים, ואף לא הובאו תימוכין לכך שתשלום סכום התביעה יסב לדורי נזק משמעותי, לא כל שכן נזק בלתי הפיך. אמנם סכום התביעה איננו מבוטל ועומד על כ-6 מיליון ש"ח, אולם משעסקינן ביחסים בין חברות ובפרט מקום שדורי הצהירה שהתזרים שלה עומד על כ-25 מיליון ש"ח לרבעון (קרי: 100 מיליון ש"ח לשנה), אין סיבה לסבור שדורי לא תוכל לעמוד בתשלום הסכום וכפי שצוין גם אין כל אינדיקציות לכך שנתיבים לא תוכל להשיבו. הטענה שלפיה תשלום זה יהווה " הכבדה של ממש על תזרים המבקשת בטווח המידי " נטענה בעלמא, ומכל מקום "הכבדה" איננה נזק בלתי הפיך; ומעת שניתן פסק דין נדרשת הצדקה מיוחדת על מנת שאותה הכבדה תוטל דווקא על כתפי הזוכה בתביעה. משכך וזו הנקודה העיקרית בענייננו – לא הוכח כי ביצוע פסק הדין יסב לדורי נזק בלתי הפיך שמצדיק את עיכובו.

בבקשה, דורי ביקשה להיתלות בכך ש"בימים הקרובים" עתיד להתקבל פסק דין בהליך הבוררות שלטענתה עשוי להשליך על טענותיה בערעור, וטענה בהקשר זה כי אין לאפשר מצב שבו יינתנו פסיקות סותרות והיא תחויב בתשלום כפול בגין אותן העבודות – הן לנתיבים, הן למזמין. אולם, בין אם פסק הבוררות ניתן ובין אם לאו (וכאמור, לדברי דורי הועבר לידיה פסק דין חלקי בלבד; ולא ברור אם הליך הבוררות אכן הגיע אל סופו), ובין אם תוצאותיו משליכות על ההליך ובין אם לאו – אין בעובדה זו לבדה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת דורי. אמנם ניתן להבין את חפצה של דורי לעכב את תשלום החוב עד שתתקבל הכרעה בהליך הבוררות שלדבריה היא מנהלת עבור כלל קבלני המשנה שלא קיבלו תשלום בגין עבודתם; והיבט זה אף קיבל ביטוי בהליכים הנוספים שמתנהלים נגד דורי, כפי שפורט לעיל. אולם בענייננו, בשלב הדיוני שבו נמצא ההליך – לאחר חמש שנים בקירוב שבהן התביעה מתנהלת ומשניתן פסק דין – אין כל הצדקה לעכבו רק כדי לייצר "הרמוניה" בין ההליכים השונים. ויוזכר בהקשר זה כי בראשית הדרך דורי ביקשה לעכב את הליך התביעה עד לתום הליך הבוררות, אולם בקשתה זו נדחתה בהחלטה מיום 23.2.2015 ולא הוגשה בגינה בקשת רשות ערעור.

12.

סיכויי הערעור . מעיון בבקשה, דומה כי לא ניתן לבטל את סיכויי הערעור. הערעור עוסק בשאלה משפטית נכבדה שעניינה הפרשנות הראויה שיש לייחס לתניות גב אל גב, שאלה שככל הידוע טרם נדונה בהרחבה על ידי בית משפט זה; וזאת מבלי למעט מן הקביעה העקרונית שבעניין צוות קרקע . דברים אלה מקבלים משנה תוקף בהינתן העובדה שישנן פסיקות סותרות בסוגיה – ופסק הדין שביסוד הבקשה שלפניי, וכמוהו פסק הדין בעניין טלעדן , הם דוגמא לכך. עם זאת, מן הראוי ליתן את הדעת לכך שפסק הדין קיבל את תביעתה של נתיבים משורה של טעמים, והפרשנות המשפטית שייחס לתניית גב אל גב היא רק אחד מאותם טעמים. כך, בית המשפט קבע כי אף אם היה מקבל את הפרשנות המשפטית של דורי לתניה, ממילא לא הוכח כי זו חלה במקרה דנן בהיעדר אינדיקציות לכך שהמזמין לא אישר או לא שילם עבור העבודות נושא התביעה. אמנם ישנה אפשרות כי פסק הבוררות ישפוך אור על סוגיה זו, אולם בזהירות הראויה יצוין כי דומה שהליך הבוררות טרם הסתיים; ובשלב זה ממילא עוד לא ברורה מידת הרלוונטיות של פסק הבוררות החלקי לערעור. עוד יצוין כי בפסק הדין נקבע שדורי לא עמדה בחובת תום הלב המוגברת המוטלת עליה כקבלן ראשי שמצוי בתווך שבין המזמין לקבלן המשנה – ובית המשפט קבע כי זוהי סיבה נוספת להטיל עליה אחריות. משאלה פני הדברים, ניכר כי אף אם עמדתה של דורי בסוגיה המשפטית העקרונית שעומדת על הפרק תתקבל במסגרת הערעור – ואין בכך משום הבעת עמדה בנושא – ספק אם יהא בכך כדי להשליך על התוצאה של פסק הדין. ויובהר כי הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, מאחר שכך או אחרת מאזן הנוחות מטה את הכף אל עבר דחיית הבקשה.

בהינתן כלל האמור, ובעיקר לנוכח הדברים שנאמרו ביחס למאזן הנוחות, אף לא מצאתי להיעתר לבקשתה של דורי לעכב את ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע למשך 30 יום כדי ללמוד את פסק הבוררות החלקי ואת השלכותיו על הערעור ; וככל הנראה כוונתה של דורי להשלכותיו של פסק הבוררות על הבקשה. כך גם בשים לב לכך שהליך הבוררות מתנהל מזה שנים ונכון לעכשיו ניתן פסק דין בוררות חלקי בלבד (שלבדו עומד על 278 עמודים), ודומה כי עוד חזון למועד עד שניתן יהיה להסיק מה הן ההשלכות של הליך הבוררות על הערעור, אם בכלל.

13.

סוף דבר, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 25.4.2018, בטל. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 8,000 ש"ח.

אשר לבקשה למתן הוראות לעניין צירוף פסק הבוררות החלקי – ככל שדורי מעוניינת לצרפו לערעור, עליה להגיש בקשה מתאימה.