ע"א 3329/20 ויקטוריה פטרובסקי נ. רלף ויינטרוב

1.

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה שנפסקו לחובת המבקשת בפסק דין מיום 30.4.2020 (ת"א 24326-12-17, השופט ר' וינוגרד ), ובפרט עיכוב הליכי הוצאה לפועל שבהם נקט המשיב לגביית חוב זה (להלן: הבקשה ו- פסק הדין ).

2.

במוקד ההליך תביעה בסדר דין מקוצר שהמבקשת, מתווכת במקרקעין, הגישה נגד המשיב. התביעה התבססה על מסמך שכותרתו "התחייבות" בשפה הרוסית, שבגדרו התחייב המשיב על פי הנטען לשלם למבקשת או לבעלה סך של 3 מיליון ש"ח ככל שהוא ירכוש נכס ספציפי בירושלים תמורת סך של 15 מיליון ש"ח. המבקשת טענה כי המדובר בהתחייבות לתשלום עמלה או דמי תיווך; ומאחר שהעסקה הושלמה, המשיב מחויב לעמוד בהתחייבותו ולשלם את הסכום שהוסכם.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בפסק דין מפורט מיום 30.4.2020. נקבע כי אין מקום לקבל את טענת המבקשת בדבר התחייבות המשיב לתשלום עמלה או דמי תיווך בסך 3 מיליון ש"ח, וכי לא זו בלבד שהטענה איננה מתיישבת עם יתר העובדות כפי שהתבררו בבית המשפט, היא אף נעדרת היגיון פנימי או מסחרי. בית המשפט אימץ את גרסת המשיב שלפיה מסמך ההתחייבות נועד למטרה אחרת – להבטיח למבקשת ובעלה השבה של מקדמה כספית שהם נתנו הבטחה להפקיד עבור המשיב במסגרת העסקה; ואף קיבל את הטענה שלפיה בסופו של דבר המבקשת ובעלה לא העמידו את המקדמה, ועל כן מסמך ההתחייבות בוטל בהסכמה. בנסיבות אלה, נקבע כי מסמך ההתחייבות אינו מקנה למבקשת עילת תביעה; והתביעה נדחתה, תוך שהמבקשת חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 50,000 ש"ח (להלן: ההוצאות ).

3.

המבקשת מסרבת להשלים עם פסק הדין, ומשכך הגישה ערעור בחודש מאי 2020; וביום 26.1.2021, ולאחר שהמשיב נקט בהליכי הוצאה לפועל לגביית ההוצאות, הגישה את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע התשלום והליכי ההוצאה לפועל (תיק מספר 505978-12-20). המבקשת, שמייצגת את עצמה, טוענת כי היא חולה במחלה קשה ואף איננה משתכרת בשל משבר הקורונה, ועל כן אין ביכולתה לשאת בתשלום ההוצאות; ולדבריה היא " נטלה הלוואות על מנת לשלם את האגרה בערעור ואין לה פרוטה בכיסה לעת עתה ". בנסיבות אלה, מבוקש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל עד לאחר שתינתן הכרעה בערעור.

המשיב מצידו מתנגד לבקשה בתוקף, וטוען כי אין כל הצדקה לעכב את תשלום הסעד הכספי שנפסק לטובתו. לדבריו, לא תהיה מניעה להשיב את סכום ההוצאות ככל שהערעור יתקבל, ולא נטען וממילא לא הוכח כי תשלום ההוצאות יסב למבקשת נזק בלתי הפיך. בנקודה זו המשיב מפנה לכך שבקשתה של המבקשת לפטור אותה מתשלום אגרה והפקדת עירבון בערעור נדחתה בהחלטה מיום 11.8.2020; והוא אף מוסיף ומפרט נכסים שבבעלות המבקשת, שמעידים על כך שמצבה הכלכלי אינו קשה כפי שטענה. כן נטען כי מאחר שהבקשה, רובה ככולה, סבה סביב מצבה הכלכלי והרפואי של המבקשת – מקומה להתברר לפני רשם ההוצאה לפועל ולא לפני בית משפט זה.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, נקודת המוצא לדיון היא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); משמע כי אין בהגשת ערעור שלעצמה כדי לעכב את זכותו של בעל דין לממש את פירות זכייתו (ע"א 8410/20 גלעדי (עקיבא) נ' פנינת גרינשטיין בע"מ , פסקה 7 (10.1.2021)). המבקש לחרוג מכלל זה, נדרש להראות קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. ויצוין כי אף ש בין שני השיקולים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", מקובל לראות במאזן הנוחות כאבן הבוחן המרכזית (ראו, מיני רבים, ע"א 4401/20

עו"ד עמיר נ' כהן , פסקה 11 (16.11.2020)).

עוד ייאמר בהקשר זה, כי ככלל כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה, שכן מימוש פסק דין כספי הוא הפיך מעצם טיבו. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר על הפרק חיוב בתשלום הוצאות ושכר טרחה – ובהתאם הלכה היא שככלל בית המשפט אינו נוטה לעכב את תשלומם אך בשל הגשת ערעור (ראו למשל: ע"א 7925/20 עלי חמוד נ' רשות הפיתוח , פסקה 5 (3.2.2021); ע"א 7453/18 עמאר נ' מזרחי , פסקה 12 (6.11.2018)).

5.

בענייננו, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה באופן חסר ולקוני – והיא איננה נתמכת בתשתית כלשהי המעידה על כך שתשלום ההוצאות בשלב זה יסב למבקשת נזק משמעותי, לא כל שכן בלתי הפיך (ע"א 7822/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (2.2.2020)). ובנקודה זו יש לזכור כי ככלל נקיטה בהליכי הוצאה לפועל, כשלעצמם, לא מקימה נזק בלתי הפיך לאדם שנגדו מתנהלים ההליכים (ראו והשוו: ע"א 6607/18 ביבס נ' עו"ד שפירא ,

פסקה 12 (25.10.2018; ע"א 5864/14 זועבי נ' הכונס הרישמי , פסקה 3 (29.9.2014)). טענות המבקשת כי מצבה הרפואי והכלכלי אינם מאפשרים לה לשאת בתשלום ההוצאות נטענו בלא תימוכין, ולא הוכחו ולו לכאורה (ראו והשוו: ע"א 839/21 הקר נ' חברת קלמטיס אוברסיז בע" מ, פסקה 6 (15.2.2021); ע"א 1422/20 שירי נ' חיון , פסקה 4 (23.7.2020); ע"א 3314/18 א. דורי בנייה בע"מ נ' נתיבים דרום בע"מ , פסקה 11 (11.7.2018)); וניתן היה לצפות כי אם יש ממש בטענותיה תשכיל להניח מסד הולם לתמיכה בבקשה, לאחר שבקשתה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון נדחתה מטעם זה ממש (החלטה מיום 11.8.2020, הרשמת ש' עבדיאן ). נוסף על כך, אף אין טענה כי עלול להתעורר קושי להיפרע מן המשיב ככל שהערעור יתקבל.

במצב דברים זה, ניכר כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה, אף בלא שאדרש לסיכויי הערעור.

6.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.