ע"א 5856/21כהן מחסני השוק בע"מ נ. קייטרניג תבל בע"מ

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 30.7.2021 (כבוד השופטת י' ייטב , ת"א 63856-05-18), שבגדרו חויבה המבקשת בפיצוי המשיבה בסכום כולל של 1,645,902 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ההליך בבית המשפט המחוזי

2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי עוסק בתביעות כספיות הדדיות שהגישו הצדדים, שיסודן בהסכם שכירות שבו התקשרו כהן מחסני השוק בע"מ (להלן: המבקשת ) מצד אחד וקייטרינג תבל בע"מ (להלן: המשיבה ) מצד שני (להלן: ההסכם או הסכם השכירות ) . על פי ההסכם, המשיבה שכרה מהמבקשת נכס בעיר באר שבע ששימש באותה עת כאולם אירועים, וזאת למטרת הפעלת עסק מסוג זה; ותקופת השכירות נקבעה מיום 1.11.2015 ועד 31.10.2018. ואולם בחודש יולי 2017 הפסיקה המשיבה את הפעלת אולם האירועים, וביום 31.1.2018 הודיעה למבקשת על ביטול הסכם השכירות – וזאת לאחר שניסיונות לאתר שוכר חלופי עלו בתוהו. תחילה ציינה המשיבה כעילת הביטול את סירובה של המבקשת להחלפתה בשוכר חלופי; בהמשך הבהירה כי ביטול החוזה הוא גם עקב ליקויים בנכס, שהוסתרו ממנה בעת ההתקשרות בהסכם, ואינם מאפשרים לה לעשות בו שימוש ראוי.

לעמדת המבקשת, המשיבה ביטלה את הסכם השכירות שלא כדין והיא הגישה נגדה תביעת פיצויים בגין דמי שכירות שלא שולמו עד לתום תקופת השכירות, דמי ניהול וארנונה וכן פיצוי מוסכם והחזר הוצאות – והכל בסכום כולל של 1,102,894 ש"ח. המשיבה מצידה תבעה מהמבקשת החזר הוצאות שהוציאה לתיקון ליקויים בנכס, השבה של דמי הניהול ששילמה למבקשת במהלך תקופת השכירות, כספי ערבות שחולטה, וכן פיצויים בגין אבדן רווחים בתקופת השכירות ונזקים נוספים – והכל בסכום כולל של 3,300,000 ש"ח.

3.

בפסק דין מפורט מיום 30.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי את תביעתה של המבקשת, ותביעת המשיבה התקבלה באופן חלקי. בתמצית, בית המשפט קיבל את טענת המשיבה שלפיה הנכס לא התאים ולא היה ראוי לשמש כאולם אירועים, בהעדר מערכת מיזוג אוויר תקינה ובשל ליקויים במערכת האינסטלציה והביוב. עוד נקבע כי מדובר אמנם בליקויים סמויים בנכס – ואולם המבקשת ידעה, ולכל הפחות היה עליה לדעת, על קיומם; ולמרות זאת היא לא גילתה על כך למשיבה קודם להתקשרות בהסכם השכירות, והתנהלותה בנדון לוקה בחוסר תום לב ועולה כדי הטעיה. בהקשר זה הובהר כי הצהרת המשיבה במסגרת הסכם השכירות, כי היא בדקה את הנכס ומסכימה לקבל אותו כמות שהוא ( as is ), אינה פוטרת את המבקשת מחובת הגילוי המוטלת עליה בנוגע לליקויים הסמויים. סופו של דבר, נקבע כי המשיבה הייתה רשאית לבטל את הסכם השכירות; ו בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת בפיצוי המשיבה בגין הוצאות שהוציאה לצורך התקנת מזגנים ושיפוצים בנכס, וכן הורה על השבת כספי הערבות שחולטו על ידי המבקשת.

ביום 26.8.2021 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין, ולצידו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

הבקשה לעיכוב ביצוע

4.

המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה ומחייב את עיכוב ביצועו של פסק הדין, וזאת בשל חשש ממשי לכך שהמשיבה לא תוכל להשיב כספים שישולמו לה במידה שהערעור יתקבל. על פי הנטען המשיבה היא חברה שאינה פעילה עוד, התיק ברשויות המס שהתנהל על שמה נסגר כבר בחודש ינואר 2018, אין בבעלותה נכסי מקרקעין כלשהם, וממילא גם לא כל צפי להכנסות. לשיטתה של המבקשת, נתונים אלה מחייבים את המסקנה כי לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיבה במידה שערעורה יתקבל.

במישור סיכויי הערעור, המבקשת סבורה כי סיכויי הצלחתה גבוהים. המבקשת טוענת לשורה של טעויות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובין היתר שבזמן אמת המשיבה כלל לא טענה לליקויים בנכס וטענה זו אף לא קיבלה ביטוי בהודעת הביטול המקורית ששלחה המשיבה. עוד טוענת המבקשת, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל ראוי להצהרתה של המשיבה בהסכם השכירות, לפיה המשיבה בחנה את המושכר ומצאה אותו תקין.

המבקשת מציעה להפקיד את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעור. היא מדגישה כי הבקשה לעיכוב הביצוע אינה מהווה ניסיון להתחמק מתשלום, אלא נובעת מחשש אמיתי שבסיומו של ההליך לא תהיה לה יכול לגבות כספים שישולמו למשיבה.

5.

המשיבה מצידה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובכלל זאת לעיכוב ביצוע בדמות הפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט כהצעת המבקשת. לעמדתה, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, והמבקשת לא עמדה בנטל להראות כי מצבה הכלכלי של המשיבה מעלה חשש שלא תוכל להשיב את הכספים ששולמו לה. לדברי המשיבה, עם סיום פעילותה היא סילקה זה מכבר את חובותיה כלפי ספקים ועובדים, ולא מתנהלים נגדה הליכים משפטיים או הליכי הוצאה לפועל. משכך, לשיטת המשיבה אין בסיס לטענת המבקשת כי לא תוכל להשיב את הכספים במידה שהערעור יתקבל; והמבקשת לא הצליחה להרים את הנטל הדרוש ולהוכיח מצב כלכלי קשה של המשיבה.

אשר לסיכויי הערעור, המשיבה טוענת כי הערעור תוקף ממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, וכידוע ערכאת הערעור ממעטת להתערב בכך – ולפיכך הסיכויים שהערעור יתקבל הם קלושים. המשיבה מדגישה בהקשר זה כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הצהרת המשיבה שבדקה את המושכר ומצאה אותו תקין, אינה גוברת על חובת הגילוי המוטלת על המבקשת בכל הנוגע לליקויים סמויים.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא לדיון היא כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים "

(תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); משמע כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את זכותו של בעל דין לממש את פירות זכייתו (ע"א 8410/20 גלעדי (עקיבא) נ' פנינת גרינשטיין בע"מ , פסקה 7 (10.1.2021)). המבקש לחרוג מכלל זה, נדרש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. ויצוין כי אף ש בין שני השיקולים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", מקובל לראות במאזן הנוחות כאבן הבוחן המרכזית (ראו, מני רבים, ע"א 4401/20 עו"ד עמיר נ' כהן , פסקה 11 (16.11.2020)).

עוד נקבע בפסיקה מקדמת דנא, שכאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי , הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה אלא במקרים חריגים – שכן, ככלל הנזק שייגרם מדחיית בקשה מעין זו הוא הפיך מעצם טבעו (עע"מ 3723/21 רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים נ' עיריית אשקלון (28.7.2021); ע"א 3329/20 פטרובסקי נ' ויינטרוב , פסקה 4

(21.2.2021) ; ע"א 7925/20 עלי חמוד נ' רשות הפיתוח , פסקה 5

(3.2.2021)).

7.

בענייננו, המבקשת נתלית בכך שהמשיבה היא חברה שאינה פעילה עוד, ובכך שאין לה נכסים או הכנסות צפויות, כראיה לכך שצפוי להתעורר קושי להיפרע ממנה ככל שהערעור יתקבל. אלא שהעובדה שחברה חדלה מפעילות אין בה בהכרח כדי להביא למסקנה שלא ניתן יהיה להיפרע ממנה במידת הצורך – מה גם שמתברר כי חרף חיסול עסקיה, החברה פרעה לטענתה את כל חובותיה לספקים ולנושים שונים אחרים; והמבקשת לא טענה אחרת. אין זאת אלא שהפסקת פעילות החברה כשלעצמה אינה מהווה בנסיבות העניין טעם מספק לעיכוב ביצועו של פסק הדין הכספי – דבר שייעשה כאמור במקרים חריגים בלבד . גם הצעת המבקשת, כי תפקיד את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, אין בו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתה. הפקדת הכספים משמעותה שהמשיבה לא תוכל ליהנות מפירות זכייתה, דבר שיסב לה נזק שאין לו כאמור הצדקה בשלב זה.

סופו של דבר, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה אף בלא שאדרש לסיכויי הערעור.

8.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח.