עע"מ 8392/20 טיפול נמרץ חיאת בע"מ נ. ועדת מכרזים מרחבית- מחוז חיפה

1.

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה שנפסקו לחובת המבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 18.10.2020 (עת"מ 9100-07-20, כבוד השופטת צ' צפת , סגנית נשיא), ובפרט עיכוב הליכי הוצאה לפועל שבהם נקטו המשיבות לגביית חוב זה (להלן: הבקשה

ו- פסק הדין , בהתאמה).

2.

המבקשת היא חברה שהפעילה מוקד למתן שירותי רפואה מיידית עבור מבוטחי המשיבה 2, שירותי בריאות כללית (להלן: כללית ) . ביסוד ההליך, עתירה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נגד החלטה שנתקבלה על ידי המשיבה 1, ועדת מכרזים מרחבית מחוז חיפה של כללית (להלן: הוועדה ), לבטל מכרז שפורסם על ידה לניהול והפעלה של מוקדים למתן שירותים רפואיים.

בתמצית יצוין כי לאחר פתיחת הצעות המכרז, התברר אמנם שהצעת המבקשת הייתה הזולה ביותר שהוגשה; אלא שהוועדה סברה כי הצעה זו חרגה באופן קיצוני מאומדן המכרז וכן מהמחירים המשולמים על ידי כללית בגין השירות נושא המכרז. בעקבות כך, החליטה הוועדה לבטל את המכרז.

3.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בפסק דין מיום 18.10.2020. נקבע כי תנאי המכרז פטרו את המשיבות באופן מפורש מלהתחייב לקבל את ההצעה הזולה ביותר או כל הצעה אחרת. עוד הודגש, כי הצעת המבקשת חורגת משמעותית מאומדן המכרז באופן שלא מאפשר לכללית לעמוד בה עקב חריגה תקציבית. בית המשפט קבע שבנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהמשיבות לא פרסמו מכרז חדש אלא ניסו לאתר פתרונות התואמים את תקציבן, ההחלטה לבטל את המכרז היא סבירה. העתירה נדחתה בהתאם תוך שהמבקשת חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך של 23,400 ש"ח (להלן: ההוצאות ).

4.

המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין, ומשכך הגישה בחודש דצמבר 2020 ערעור לבית משפט זה. לאחר שכללית נקטה בהליכי הוצאה לפועל לגביית ההוצאות, ביום 1.7.2021 המבקשת הגישה את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות וכן לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל והפעולות שננקטו מכוחם (תיק מספר 506143-02-21). המבקשת מציינת כי הבקשה הוגשה רק כעת משום שהערעור שהגישה נקבע בתחילה לדיון ביום 22.4.2021, והיא הניחה שיינתן פסק דין בערעור טרם שכללית תוכל לנקוט בהליכים אופרטיביים כנגדה. המבקשת סבורה כי כל עוד הערעור עודנו תלוי ועומד ועשוי להתקבל, יש להיעתר לבקשתה בכדי למנוע בזבוז זמן של הערכאות השונות; זאת, בהינתן שמועד הדיון בערעור קבוע כעת ליום 29.7.2021.

המשיבות מצידן מתנגדות לבקשה. לטענתן, סיכויי הערעור נמוכים ביותר וממילא המבקשת כלל לא התייחסה אליהם במסגרת הבקשה. עוד הודגש שאף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, בשים לב לכך שגם בעניין זה המבקשת לא העלתה טענה כלשהי לנזק שייגרם לה. המשיבות מוסיפות וטוענות כי אין כל הצדקה לעכב את תשלום ההוצאות שנפסק לטובתן, והדבר אף מנוגד לכלל שלפיו אין לעכב פסק דין כספי. לבסוף, המשיבות מציינות שפסק הדין ניתן לפני למעלה משמונה חודשים והבקשה הוגשה בשיהוי רב.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא לענייננו היא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים." (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ); וכן ראו גם את הוראת תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); ובמילים אחרות, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את זכותו של בעל דין לממש את פירות זכייתו (ע"א 8410/20 גלעדי (עקיבא) נ' פנינת גרינשטיין בע"מ , פסקה 7 (10.1.2021)). המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להראות קיומם של שני תנאים מצטברים – שסיכויי ערעורו להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. אמנם מדובר בשני תנאים מצטברים, אך מקובל להמשיל את היחס ביניהם ל"מקבילית כוחות" (ע"א 3329/20 פטרובסקי נ' ויינטרוב , פסקה 4 (21.2.2021)); כך שבמקרה שבו מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהפך. עם זאת, מקובל לראות במאזן הנוחות כאבן הבוחן המרכזית (ע"א 3321/21 ורד נ' בן ברון , פסקה 5 (15.6.2021)). עוד ייאמר בנושא זה, כי ככלל כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי, הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה, שכן מימוש פסק דין כספי הוא הפיך מעצם טבעו. והדברים נכונים מקל וחומר שעה שמדובר בחיוב בתשלום הוצאות ושכר טרחה (ראו מני רבים: ע"א 7925/20 עלי חמוד נ' רשות הפיתוח , פסקה 5 (3.2.2021); ע"א 1799/20 מוחמד סואעד נ' עזבון חסן , פסקה 6 (15.3.2020); ע"א 7453/18

עמאר נ' מזרחי , פסקה 12 (6.11.2018)).

6.

בענייננו, טענות המבקשת נטענו בכלליות באופן חסר ובהיעדר ביסוס. הבקשה איננה נתמכת בתשתית כלשהי שעשויה ללמד על כך שתשלום ההוצאות בשלב זה יסב למבקשת נזק בלתי הפיך. יודגש בעניין זה כי נקיטה בהליכי הוצאה לפועל אינה מקימה כשלעצמה נזק בלתי הפיך לצד שנגדו נפתחו ההליכים (ע"א 3329/20 פטרובסקי נ' ויינטרוב , פסקה 5 (21.2.2021)). מכל מקום, המבקשת לא טענה כלל לנזק שעלול להיגרם לה עקב מימוש פסק הדין; ממילא המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה מבלי להידרש לסיכויי הערעור. גם אין ממש בטענת המבקשת שלפיה יש להיעתר לבקשתה משום שכל עוד הערעור תלוי ועומד קיימת אפשרות שערכאת הערעור תהפוך את פסק הדין; טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות ואף לא עם ההלכה הנוהגת.

7.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות בסך 2,000 ש"ח לטובת המשיבות .