ע"א 1422/20 יהודית שירי נ. ציון חיון

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החיוב הכספי, בחלקו, שהושת על המבקשים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד מיום 7.1.2020 (כבוד השופט מ' תמיר , ת"א 11317-01-16), ובתוך כך להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל שהחלו להתנהל מכוחו (להלן: הבקשה ו- פסק הדין ).

2.

במוקד הערעור ניצב סכסוך בין המבקשים, היורשים של מר דוד שירי ז"ל (להלן: היורשים ו- המנוח ) ובין מר ציון חיון, המשיב 1, מי שהיה שותפו של המנוח בחברה שהפעילה מכון רישוי לרכבים בנתניה (המשיבה 2) (להלן: השותף ו- החברה ; וביחד: המשיבים ). בפסק הדין נדחתה תביעת היורשים לסעדים כספיים שהם זכאים להם לטענתם כיורשי המנוח; ומנגד התקבלה באופן חלקי תביעה שכנגד שהגישו המשיבים, והיורשים חויבו להשיב לחברה סך של 406,048 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מעת הגשת התביעה שכנגד: 76,000 ש"ח מתוכם בגין הלוואות שהעמידה החברה לטובת המבקשת 1, ו-330,048 ש"ח בגין חוב של המנוח לחברה (להלן: ההלוואה ו -חוב המנוח , בהתאמה).

היורשים מסרבים להשלים עם העובדה שתביעתם לסעדים כספיים נדחתה בגדר פסק הדין והגישו על כך ערעור בחודש פברואר 2020; ובחודש יולי 2020 הגישו את הבקשה דנן לעיכוב תשלום חוב המנוח, לאחר שהמשיבים נקטו בהליכי הוצאה לפועל לגבייתו. ויודגש כי ליורשים אין טענות כלפי החיוב שלהם בגין ההלוואה, ולדבריהם סכום זה הועבר לידי המשיבים כבר בחודש מרץ 2020.

3.

עיקרה של הבקשה הוא בטענת היורשים כי לא ניתן לחייבם באופן אישי בחוב המנוח; ולגישתם נדרש היה להשיתו על עיזבון המנוח שטרם חולק, וממילא כולל רק חובות. זאת ועוד. לטענתם, בהינתן הערעור על פסק הדין, שנסוב בין היתר על שווי זכויות המנוח בחברה, לא ניתן להעריך את היקף העיזבון שכאמור עדיין לא חולק; ולעמדתם, מאחר ש"היורשים לא ירשו דבר מהמנוח זולת חובות במיליוני שקלים, אין הם חבים אלא כדי מה שירשו". בנסיבות אלה, לשיטתם לא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע רגילה שכן " החיוב הוא בלתי חוקי, בלתי הגיוני וגורם נזק כבד מאור ליורשים ". לנוכח האמור, היורשים מבקשים צו שיורה על עיכוב תשלום חוב המנוח, ובתוך כך על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל שמתנהלים לגבייתו ו"הפעולות האגרסיביות" שמבוצעות כלפיהם במסגרתו. ויצוין כי תחילה היורשים העלו טענות אלה בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, אולם משבקשות שהגישו בנושא נדחו – הם נקטו בבקשה שלפניי. עוד ייאמר כי בד בבד עם הבקשה לעיכוב ביצוע, היורשים הגישו בקשה לתיקון הערעור כך שזה ייסוב גם על זהות הגורם שנדרש לשאת בחוב המנוח, ולא רק על הקביעות לעניין זכאותם לסעדים כספיים מן המשיבים (להלן: בקשת התיקון ), וטרם התקבלה בבקשה זו הכרעה.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות מחמת שיהוי, ובהינתן שהיורשים לא הראו כי מתקיימים בעניינם אמות המידה לעיכוב ביצוע פסק דין. בהתייחס לסיכויי הערעור, נטען כי טענת היורשים בנוגע לזהות הגורם שנדרש לשאת בחוב המנוח לא הועלתה לפני בית המשפט המחוזי ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה; ומשעה שטרם ניתנה החלטה בבקשת התיקון, טענה זו אף לא באה בגדרי הערעור דנן. כן נטען כי מכל מקום שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה. זאת מאחר שאין טענה כי קיים חשש ממשי שהיורשים לא יוכלו לגבות את הכספים בחזרה ככל שהערעור יתקבל, וכלל לא הוכח כי ייגרם נזק כלשהו ליורשים בשל תשלום חוב המנוח כבר עתה; ומצד שני, מתן הצו עלול לסייע בידי היורשים להבריח נכסים ולהקשות על ביצוע פסק הדין. חרף טענותיהם כאמור, המשיבים הודיעו בתשובתם כי הם מסכימים לעיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת מלוא סכום החוב בקופת בית המשפט, ולדבריהם מדובר ב-408,000 ש"ח.

4.

עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהורה על מתן סעד כספי, וכן הליכי הוצאה לפועל שנפתחו למימוש החיוב. ככלל, סעד כספי הוא סעד בר השבה ולכן גם אם יתקבל הערעור ניתן יהיה כעיקרון להשיבו. בהתאם, על מנת שבית משפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע סעד כספי עליו להשתכנע שהתשלום יסב למבקש נזק בלתי הפיך

– ובענייננו טענה זו הועלתה בעלמא, בלא פירוט אלו נזקים טמונים בתשלום חוב המנוח כבר עתה, וממילא אף בלא כל תימוכין (ראו והשוו: ע"א 7822/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (2.2.2020); ע"א 3314/18 א. דורי בנייה בע"מ נ' נתיבים דרום בע"מ , פסקה 11 (11.7.2018)). משלא הונחה תשתית עובדתית וראייתית מינימלית לתמיכה בטענות היורשים בנוגע לנזק שתשלום מיידי של חוב המנוח יסב להם – אין יסוד לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ונראה לכן שאין מקום לעכב את התשלום. ובלא לטעת מסמרות, ייאמר כי אין בסיכויי הערעור כדי לשנות ממסקנה זו.

עם זאת, בהינתן הצעת המשיבים כפי שפורטה לעיל, הבקשה מתקבלת במובן זה שחוב המנוח יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 9.8.2020; ובכפוף לכך, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל שננקטו למימוש חיוב זה. ויובהר כי אף שהמשיבים נקבו בסכום של 408,000 ש"ח בגדרי הסכמתם לבקשה לעיכוב ביצוע, חוב המנוח הועמד בפסק הדין על 330,048 ש"ח – וזה הסכום ששומה על היורשים להפקיד כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל כאמור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.