ע"א 4942/20 פלוני נ. קופ"ח לאומית

1.

המערערים הם הוריו של ש', יליד 5.12.2010, הסובל מתסמונת גנטית קשה. המערערים הגישו נגד המשיבים תביעה בעילה של הולדה בעוולה, אולם בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם, מאחר שקבע כי התביעה התיישנה והוגשה באיחור של מספר ימים. שאלת ההתיישנות הוכרעה לאחר שנשמעו ראיות והוגשו סיכומים בנושא.

2.

בבקשה שלפניי מבקשים המערערים לתקן את הודעת הערעור, על דרך הוספת נימוקים משפטיים הנוגעים לסוגיית ההתיישנות. נימוק אחד שהוספתו מתבקשת מתייחס, לפי הנטען, לפרשנות שהוענקה לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ) בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 6938/19 אילני נ' ברוך (20.8.2020) (להלן: עניין אילני ), שניתן לאחר שהוגשה הודעת הערעור. נימוק נוסף מתייחס, לפי הנטען, לאופן החלת הקווים המנחים שנקבעו ביחס לעיתוי ההכרעה בשאלת ההתיישנות, כפי שנקבעו בשתי החלטות שניתנו לאחרונה: רע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (2.12.2020) ורע"א 5483/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (7.12.2020).

3.

המשיבים מתנגדים לבקשה, שכן לשיטתם מדובר בהרחבת המסגרת המשפטית והעובדתית מעבר לזו שהתבררה בבית המשפט קמא. אשר לפרשנותו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות, המשיבים טוענים כי לא מדובר בהוספת נימוק משפטי בלבד, שכן לצורך החלתו של סעיף זה יש להוכיח, עובדתית, כי נמנע מהתובע להגיש את התביעה במועד, בשל הטעיה, הפעלת כוח, איום או ניצול מצוקה מצד הנתבע. מדובר בטענה עובדתית שכלל לא הועלתה ולא הוכחה בבית המשפט קמא. המשיבים מדגישים , כי סעיף 7 לחוק ההתיישנות תוקן מספר שנים לפני הגשת התביעה כך שלא הייתה מניעה להעלות טענה זו כבר בבית המשפט קמא. אשר לקווים המנחים לעניין עיתוי ההכרעה בשאלת ההתיישנות, המשיבים סבורים כי אין להם כל רלוונטיות, שכן בענייננו נשמעו כבר כל הראיות הקשורות לשאלת ההתיישנות וניתנה הכרעה בשאלה זו על בסיס הראיות שנשמעו. המשיבים מדגישים כי המערערים כלל לא טוענים מדוע הקווים המנחים לא יושמו כראוי בענייננו.

4.

הסמכות להתיר תיקון של כתב הערעור קבועה בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והיא מתפרשת הן על הוספת נימוק לכתב הערעור והן על תיקונו של נימוק קיים. ככלל, הגישה הנוהגת ביחס לבקשות תיקון המוגשות בשלביו המקדמיים של ההליך היא ליברלית, וזאת מתוך מטרה לאפשר את מימוש זכות הערעור וכן לאפשר לערכאת הערעור להכריע במכלול המחלוקות בין הצדדים, בנסיבות שבהן אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בצד שכנגד, להכביד על ההליך או לעכב את הדיון (ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון (20.6.2010); ע"א 562/19 ד"ר חיים זקלד נ' לב לבונטין בע"מ (21.11.2019); ע"א 1422/20 שירי נ' חיון (4.11.2020)). במסגרת דיון בבקשה לתיקון כתב ערעור שוקל בית המשפט מגוון שיקולים ובהם: מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים על מנת לפרוש את מלוא נימוקי הערעור בפני ערכאת הערעור ועל מנת לאפשר לצד שכנגד לדעת מהי חזית המחלוקת ומפני מה עליו להתגונן; האם התיקון חורג מהמסגרת העובדתית שנדונה והוכחה בפני בית המשפט קמא והאם יהיה בתיקון כדי להאריך שלא לצורך את הדיון, כדי להכביד עליו או לסרבלו; הסיבה שבעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי והטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור תוך סטייה מעקרון הוודאות והיציבות הדיונית; האם יוזם הערעור היה מיוצג בעת הגשת כתב הערעור המקורי, אם לאו; האם הבקשה לתיקון כתב הערעור הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, או מחוצה לו; השלב הדיוני בהליך שבו הועלתה הבקשה והאם היעתרות לה תוביל לעיכוב הדיון או לפגיעה ביעילות הדיונית. עוד שוקל בית המשפט האם דחיית הבקשה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הטיעון של יוזם הערעור, ומנגד, האם היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד או לפגיעה בעיקרון השוויון הדיוני בין בעלי הדין (ע"א 3657/09 ברזילי נ' אוחיון (3.12.2009); ע"א 592/09 אל עמור נ' אל עמור (13.9.2010)).

5.

בקשת התיקון נשוא ענייננו הוגשה בשלב מוקדם של ההליכים, בטרם הוגשו סיכומי הצדדים, ובנסיבות אלה, ככלל, הגישה כלפי בקשה לתיקון הודעת הערעור היא ליברלית, כל עוד התיקון המבוקש אינו חורג מהמסגרת העובדתית שנדונה והוכחה בפני בית המשפט קמא. בענייננו, לפי הנטען, מדובר בהוספת "נימוקים משפטיים", אשר ככלל הנטייה היא להתיר את הוספתם, ובלבד שטענות משפטיות אלה עולות מן התשתית העובדתית שנקבעה כדין בערכאה הראשונה (ע"א 11307/04 ב.דני חברה לבניין והשקעה (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.10.2006)).

6.

המערערים מבקשים להוסיף טענה באשר לתחולתו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות על עניינם. עיון בכתבי הטענות שהוגשו בבית המשפט קמא מלמד כי הם הסתמכו על סעיף 8 לחוק ההתיישנות ועל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אולם לא הועלתה טענה כלשהי ביחס לסעיף 7 לחוק ההתיישנות. לא מדובר בעניין טכני בלבד, ואף לא בטענה משפטית בלבד, שכן סעיף 7 לחוק ההתיישנות מצריך הוכחת תשתית עובדתית המלמדת על התנהלות פסולה של הנתבע, הקשורה למניעת האפשרות מהתובע להגיש את התובענה. טענה זו חורגת ממסגרת הטענות שהועלתה בבית המשפט קמא, ואין מקום להתיר את הוספתה כעת (השוו: ע"א 148/20 שמואלי נ' בר נוף

(26.10.2020)). אמנם המערערים מבקשים, לכאורה, להסתמך על "פרשנות חדשה" שניתנה לסעיף 7 לחוק ההתיישנות בעניין אילני , שניתן לאחר הגשת הודעת הערעור. אולם לא זו בלבד שסעיף 7 לחוק ההתיישנות תוקן כבר בשנת 2015, אלא שבעניין אילני נפסק , כי "ראוי להעניק לחריג ההתיישנות בו עסקינן פרשנות ברוח הפסיקה שניתנה לפני תיקון 5 לחוק ההתיישנות. הטעם לכך הוא שתיקון החוק לא נועד לשנות את תכלית ההסדר, אלא רק להרחיב את קשת המצבים הבאים בגדרו..." (פסקה 29 לפסק דינו של כבוד השופט ע' גרוסקופף ). נוכח כל האמור, לא ראיתי להתיר את התיקון, ככל שהוא נוגע להוספת התייחסות לסעיף 7 לחוק ההתיישנות. תיקון מעין זה יהיה בו כדי לפרוץ את המסגרת העובדתית שנטענה והוכחה בפני בית המשפט קמא.

7.

שונים פני הדברים ביחס לתיקון השני שהתבקש, שעניינו הכללים המנחים בעניין השלב שבו תוכרע שאלת ההתיישנות. תשתית ראשונית בעניין זה הונחה, לכאורה, כבר בהודעת הערעור (סעיפים 7 ו-17, למשל). מכאן, שהוספת הטיעון המשפטי הנסמך על פסקי הדין שאליהם הפנו המערערים יהיה בו כדי לחדד ולמקד את הדיון בטענות אלה. בנסיבות אלה, מבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה ביחס לגופן של הטענות, הרי שיש מקום להתיר את התיקון המבוקש, על דרך הוספת טענות ביחס לכללים המנחים בעניין השלב שבו תוכרע שאלת ההתיישנות. ודוק, אין בכך כדי לשלול מהמשיבים את האפשרות להעלות טענה בדבר הרחבת חזית, וזאת בסיכומיהם ובדיון לפני המותב אשר ידון בערעור (השוו: ע"א 4797/17 הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (28.12.2017); ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ (28.1.2020)).

8.

נוכח האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: המערערים יגישו הודעת ערעור מתוקנת, הכוללת את התיקון המבוקש ביחס לכללים המנחים בעניין עיתוי ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, וזאת עד ליום 28.1.2021, בד בבד עם סיכומיהם.

יתר המועדים הקבועים להגשת הסיכומים יידחו, אף הם, כדלקמן: סיכומי המשיבים יוגשו עד ליום 5.4.2021 ואילו סיכומי התשובה יוגשו, אם יחפצו בכך המערערים, עד ליום 28.4.2021.

בשים לב לעובדה שהבקשה התקבלה בחלקה, ולשלב המקדמי בו הוגשה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.