רע"א 5483/20 שירות בריאות כללית נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ע' כהן ) בת"א 35740-12-18 מיום 6.7.2020, בגדרה נקבע כי טענת ההתיישנות שנטענה על ידי המבקשת לא תתברר כטענה מקדמית, אלא תתברר יחד עם בירור התביעה לגופה.

2.

הרקע לבקשה דנן פורט בהחלטתי הקודמת בפרשה שניתנה ברע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (21.5.2020), ועל-מנת לא להאריך, לא אשוב על הדברים.

3.

בתמצית אציין כי בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעת נזיקין שהגישו המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ), יורשי עזבון המנוחה (להלן: המנוחה ), נגד קופת חולים כללית (היא המבקשת) ונגד מדינת ישראל (היא המשיבה 3; להלן: המדינה ; וביחד עם המבקשת: הנתבעות ). בתביעה נטען כי כתוצאה מהתרשלות הנתבעות בעת הטיפול הרפואי במנוחה היא נפטרה בגיל 43 ממחלת סרטן צוואר רחם גרורתי שאובחנה באיחור רב. המבקשת הגישה בקשה, אליה הצטרפה גם המדינה, לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, ובית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי התביעה לא התיישנה במועד הגשתה. בתוך כך נקבע כי לא די בכך שהתגלה אצל המנוחה סרטן במצב מתקדם כדי לקבוע כי היה עליה לחשוד כבר בשלב זה כי הטיפול בה היה רשלני, וכי פרק זמן של שנה מיום אבחון המחלה ועד לבירור שאלת החבות הוא זמן סביר על-מנת להיערך להגשת התביעה. בהתאם לכך, נקבע כי אם מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות שנה לאחר גילוי המחלה, הרי שהתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות .

4.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי, ובהחלטתי האמורה ברע"א 1101/20 דנתי בבקשה כבערעור, והוריתי על קבלת הערעור באופן חלקי. בתוך כך, נקבע כי ההיערכות לשם השגת ראיות להוכחת עילת התביעה תיעשה בתוך תקופת ההתיישנות. עוד נקבע כי הדברים נכונים אף ביחס לתקופת ההתמודדות עם הפגיעה אשר לא תביא לעיכוב בתחילת תקופת ההתיישנות. בהתאם לכך, הוריתי לבית המשפט המחוזי לשוב ולדון בטענת ההתיישנות שהעלתה המבקשת, ולבחון מהו המועד בו המנוחה חשדה או הייתה צריכה לחשוד בקיומן של העובדות המקימות את עילת התביעה. עוד ציינתי כי ככל שהבירור העובדתי בתביעה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, יש להורות על בירור טענת ההתיישנות ביחד עם בירור התביעה לגופה, ולא לדון בה כטענת סף.

5.

הצדדים שבו וטענו בפני בית המשפט המחוזי בסוגיית ההתיישנות, ובהחלטה מיום 6.7.2020 שב בית המשפט המחוזי ודחה את הבקשה לסילוק על הסף, בציינו כי "בנסיבות שנוצרו, נראה כי הבירור העובדתי בתביעה עצמה עשוי להשליך על ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, ואין מקום

להמשיך בפיצול הדיון".

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסובה בקשת רשות הערעור דנן.

6.

לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי הבירור העובדתי בתביעה עצמה עשוי להשליך על ההכרעה בסוגיית ההתיישנות. בתוך כך, נטען כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי צריכה הייתה להתקבל על בסיס העובדות הנטענות בכתב התביעה ועל בסיס התצהיר שהוגש מטעם המשיבים, מהם ניתן ללמוד כי התביעה התיישנה, וזאת מבלי לערוך בירור עובדתי נוסף. מעבר לכך, טוענת המבקשת, כי ההמתנה להכרעה בטענת ההתיישנות עד לסוף ההליך תאלץ את המבקשת להוציא משאבים ניכרים ותגרום להכבדה מיותרת על בית המשפט. כן נטען כי החלטתו של בית במשפט

המחוזי אינה מנומקת.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לבקש את תשובות המשיבים.

8.

כפי שציינתי לאחרונה בפסק הדין שניתן ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ א.לוי השקעות ובניין בע"מ (2.12.2020) (להלן: עניין בנק דיסקונט ), ככלל, הנחת המוצא היא כי טענת התיישנות תידון כטענה מקדמית, וזאת על-מנת לממש את תכליות מוסד ההתיישנות בצורה המיטבית. ואולם, לצד זאת, עמדתי על כך שבנסיבות בהן נדרש בירור עובדתי לשם הכרעה בשאלת ההתיישנות, ובירור זה חופף במלואו או בחלקו לבירור העובדתי שצפוי להיעשות ממילא בדיון בתביעה לגופה, הדיון בטענת ההתיישנות יידחה, ככלל, להמשך ההליך, וזאת מטעמי יעילות דיונית (זאת להבדיל ממצב בו הבירור העובדתי הנדרש הוא ייחודי לשם הכרעה בטענת ההתיישנות, ראו שם). כן ציינתי כי אף במצבים שבהם לבית המשפט יש יסוד סביר להניח כי בירור עובדתי של התביעה לגופה עשוי לשפוך אור על בירור שאלת ההתיישנות , יש לדחות את ההכרעה בטענת ההתיישנות לשלב בירור התביעה גופה (מצב זה הוגדר בעניין בנק דיסקונט כמצב של " חפיפה פוטנציאלית ". ראו: שם , פסקה 20(ד)).

9.

במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי הבירור העובדתי בתביעה לגופה עשוי להשפיע על סוגיית ההתיישנות, היינו כי הבירור העובדתי הוא " בירור חופף ", או לכל הפחות כי מדובר ב" חפיפה פוטנציאלית ". כידוע, לערכאה הדיונית יתרון מובהק בהיכרות עם ההליך המתנהל בפניו, ולא ראיתי להתערב בקביעתו האמורה של בית המשפט המחוזי, המבוססת, כאמור, על התרשמותו מהמחלוקות שצפויות להתברר בין הצדדים בהמשך ההליך. מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה במצב הדברים האמור, בו מדובר בבירור עובדתי חופף או במצב של חפיפה פוטנציאלית , יש מקום לבירור טענת ההתיישנות בהמשך ההליך – עולה אפוא בקנה אחד עם הקווים המנחים שנקבעו בעניין בנק דיסקונט , ומשכך לא מצאתי להתערב אף בה.

10.

טרם סיום אעיר את המובן מאליו, כי בית המשפט המחוזי יהיה רשאי לשוב ולהידרש לסוגיית ההתיישנות בכל שלב ושלב של בירור התביעה, ככל שיסבור כי יש בידיו די נתונים על-מנת להכריע בסוגיה זו מבלי להוסיף ולהידרש לבירור הנדרש לתביעה גופה, וזאת על מנת לייעל את ההליך ולחסוך במשאבים.

11.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשו תשובות, אין צו להוצאות.