ע"א 2444/19 פלוני נ. פלוני

1.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.2.2019 שתוקן ביום 26.3.2019 (ת"א 44217-06-12 ו-ת"ת 41302-10-17, כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי ), נדונה תביעת פיצויים שהגיש המשיב נגד המבקשים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. במסגרת פסק הדין נפסקו למשיב פיצויים בסך 3,310,417 ש"ח לפני ניכויים. בגדרי הניכויים שעליהם הורה בית המשפט, נקבע כי יש לבצע ניכויים בגין קצבאות ניידות ושירותים מיוחדים שהמשיב צפוי לקבל בעתיד מאת המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המל"ל ), ושמוערכים בשלב זה בסך של 669,000 ש"ח. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי לעכב סכום כאמור בידי המבקשת 2 (להלן: המבטחת ) עד שהמל"ל יקבע מהו שיעור הקצבאות שהמשיב זכאי להן, והניכוי יחושב בהתאם. נקבע כי הסכום יעוכב במשך חצי שנה ממועד פסק הדין. הבקשה שלפניי היא לעיכוב ביצוע חלקי, ובה מתבקש בית המשפט להורות על המשך עיכוב ביצוע התשלום בסך 669,000 ש"ח עד להכרעה בערעור.

רקע

2.

המשיב, יליד 21.2.1951, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.5.2011 בהיותו נוסע באוטובוס. לאחר חמישה חודשי שיקום המשיב נותר עם חולשה בגפיים השמאליות, וסבל מקושי רב בהליכה, כשהוא מסוגל ללכת מרחקים קצרים בלבד בעזרת הליכון ותחת השגחה, או להתנייד בכיסא גלגלים. מצב רפואי זה הוביל לנפילות חוזרות שהחמירו את מצבו, עד שבשנת 2014 לא יכול היה המשיב לשוב לביתו והוא עבר להתגורר במוסד הסיעודי "הדסים" (להלן גם: המוסד ) שבו הוא שוהה עד היום. אין חולק כי קודם לתאונה תיפקד המשיב בחיי היום-יום באופן רגיל.

3.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשים שבה עתר לפיצויים בגין התאונה. המחלוקת שבין הצדדים נסבה בעיקרה על הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין מצבו הרפואי של המשיב, וזאת על רקע מחלה ניוונית בעמוד השדרה שממנה סבל עוד קודם לתאונה. הצדדים נחלקו גם בשאלת היקף הנזק שנגרם למשיב; ובשאלה אם עליו להישאר במוסד הסיעודי או שבאפשרותו לשוב לסביבה ביתית המותאמת לצרכיו. במסגרת ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי הוגשו חוות דעת מאת מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט, בתחום הנוירולוגיה, האורתופדיה והשיקום.

בית המשפט המחוזי קבע כי למשיב נכות תפקודית בשיעור 100%, וכי הוא זקוק לסיוע של אדם נוסף לאורך כל שעות היממה. כן נקבע כי 90% מנכותו של המשיב הם תולדה של התאונה וכי 10% יש לייחס למחלתו הניוונית של המשיב. בנוגע למגוריו של המשיב, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה השיקום שלפיה יש לאפשר למשיב לשוב כרצונו למסגרת ביתית, בין אם לביתו ובין אם לבית אחר המותאם לצרכיו, לנוכח היתרונות הרפואיים והנפשיים הגלומים בכך. על כן נקבע כי הפיצוי יחושב בהתאם לחלופה זו, תוך התאמת הדיור ומתן מענה לצרכי המשיב.

בשקלול ראשי הנזק השונים, בית המשפט העריך את נזקו של המשיב בסך של 3,310,417 ש"ח לפני ניכויים. נקבע כי מסכום זה ינוכו 926,370 ש"ח בגין תשלומים שכבר שולמו לו, ובהם: פנסיית נכות ותגמולים מאת המל"ל. בנוסף, משנקבע כי יש לאפשר למשיב לשוב ולהתגורר בביתו או בבית מותאם אחר, בית המשפט הוסיף וקבע כי יש צורך לבצע גם ניכוי רעיוני של קצבאות עתידיות שישולמו למשיב על ידי המל"ל לאחר שייצא מן המוסד שבו הוא שוהה (קצבת ניידות וקצבת שירותים מיוחדים, להלן: קצבאות עתידיות ). לפי חוות דעת אקטוארית בעניין המשיב, הקצבאות העתידיות צפויות להגיע לסכום מקסימלי של 669,000 ש"ח. בעניין זה הובהר בפסק הדין כי כל עוד שוהה המשיב במוסד הוא אינו זכאי לקצבאות אלה, ואולם ככל שישוב לביתו ייתכן שיימצא זכאי להן – שאז יהיה מקום לביצוע הניכוי. לפיכך, הורה בית המשפט לעכב בידי המבטחת במשך חצי שנה מיום מתן פסק הדין, משמע עד ליום 26.9.2019, סך של 669,000 ש"ח המיועד לניכוי בגין הקצבאות העתידיות. זאת, על מנת ליתן שהות בידי המשיב לפנות למל"ל לקביעת שיעור הקצבאות העתידיות שהוא זכאי להן, ובהתאם ייערך חישוב הניכויים. כן נקבע כי רק 90% מסכום קצבאות המל"ל (לעבר ולעתיד) ינוכו מהפיצוי שנפסק למשיב – וזאת בהתאם לקביעה בעניין שיעור תרומתה של התאונה למצבו של המשיב. כן נוכו מהפיצוי תשלומים תכופים ששולמו למשיב (בסך כ-810,000 ש"ח לפי חישוב שערכו המבקשים).

הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי

4.

מכאן הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע חלקי שבמסגרתו המבקשים מערערים על שתי קביעות של בית המשפט המחוזי: האחת, שיעור הניכוי מקצבאות המל"ל לעבר ולעתיד (90% בלבד); והשניה, עיכוב תשלום בסך של 669,000 ש"ח במשך חצי שנה, תחת ניכויו. לגישת המבקשים יש לנכות 100% מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, הן קצבאות שכבר שולמו הן קצבאות עתידיות, וזאת מפני שאף אם למשיב היתה מחלה ניוונית קודם לתאונה, עובדה היא שהחל לקבל קצבאות מהביטוח הלאומי רק לאחר התאונה ובעקבותיה. כן נטען כי משהורה בית המשפט כי הפיצוי יחושב בהתאם לתרחיש שלפיו המשיב יעזוב את המוסד הסיעודי וישוב להתגורר בסביבה ביתית, שומה היה על בית המשפט להורות על ניכוי הקצבאות שלהן הוא זכאי על פי תרחיש זה – ולא על עיכובן. המבקשים סבורים כי היה מקום לערוך את הניכוי בגין הקצבאות העתידיות כבר עתה, או לכל הפחות במועד שבו יסתיימו ההליכים מול המל"ל.

לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. נטען כי מדובר בסכום כסף משמעותי, וכי ישנו חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שלא תיענה בקשתם והמבקשים יזכו בערעור. המבקשים הפנו למספר החלטות של בית משפט זה וטענו כי כאשר מדובר בסכומי כסף משמעותיים המועברים לאדם פרטי, היקף הסכום כשלעצמו מצדיק את עיכוב ביצוע התשלום. בתוך כך נטען כי מצבו הכלכלי של המשיב הוא כזה שלא יאפשר את השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, שכן למשיב קיים חוב למוסד, והוא אף תומך כלכלית בשניים מילדיו. מאידך גיסא מדגישים המבקשים כי מדובר בסכום הצופה פני עתיד, שבכל מקרה אינו דרוש למשיב בעת הזו; וכי כאשר ייצא המשיב מהמוסד שבו הוא שוהה, יקבל את הקצבאות העתידיות מהמל"ל, כך שלא יימצא חסר. לכך מוסיפים המבקשים כי אין כל חשש שלא ניתן יהיה להיפרע מאיתם את הסכומים שתשלומם יעוכב, ככל שיידחה הערעור.

5.

המשיב טוען כי סיכויי הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ומשכך יש לדחות את הבקשה. לדבריו, מאחר שבית המשפט המחוזי פסק לו פיצויים בהתייחס לנכות בשיעור 90% בלבד (שאותם ייחס לתאונה), אין כל הצדקה לכך שניכוי קצבאות המל"ל יהיה בשיעור גבוה יותר. אשר למאזן הנוחות, נטען כי עיכוב חלק מן הפיצוי המגיע למשיב לפי פסק הדין צפוי לפגוע בו; שכן המשמעות היא שיכולתו לצאת מהמוסד ולבצע את ההתאמות הנדרשות בסביבת המגורים, תהא תלויה בהחלטת המל"ל לגבי הקצבאות העתידיות המגיעות לו ובהימשכות ההליכים בערעור. כך, היה והמל"ל ידחה את התביעה לאחת משתי הקצבאות העתידיות או שתיהן, ייאלץ המשיב להמתין עד למתן פסק הדין בערעור על מנת להתחיל בתהליך של מעבר מהמוסד לביתו. משמעות הדבר היא לאלץ את המשיב להישאר במוסד הסיעודי בעל כורחו, בגילו המתקדם, עד למועד לא ידוע, תוך פגיעה בחירותו ובבריאותו הכללית והנפשית. כן מציין המשיב כי שילם את החוב שנזקף לחובתו במוסד שבו הוא שוהה (תוך צירוף אסמכתאות), וכי אין חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור.

דיון והכרעה

6.

כידוע, הכלל הוא ש" הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים " ( תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). החריג לכלל יתאפשר אם יעלה בידי מבקש עיכוב הביצוע להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, כשהיחס בין שני התנאים הללו הוכר בפסיקה כ"מקבילית כוחות"; ואולם נקבע זה מכבר כי עיקר המשקל ניתן לשיקול "מאזן הנוחות" (ראו: ע"א 6607/18 ביבס נ' המנהל המיוחד , פסקה 10 (25.10.2018); ע"א 3709/17 כיאל נ' ג'מאל יאסין בע"מ , פסקה 8 (6.6.2017)). ככלל, הנטייה בפסיקה היא שלא להורות על עיכוב ביצוע פסק דין כספי; וזאת משום שמעצם טיבו סעד כספי ניתן להשבה במקרה שהערעור יתקבל (ראו למשל: ע"א 91/19 המשבב עיבוד שבבי בע"מ נ' בוכריס , פסקה 7 (21.3.2019); ע"א 3314/18 א. דורי בנייה בע"מ נ' נתיבים דרום בע"מ , פסקה 11 (11.7.2018)). אולם ייתכנו חריגים לכלל זה, ככל שיעלה בידי המבקש לשכנע את בית המשפט שאם יתקבל ערעורו, יהיה זה קשה ביותר עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 7729/18

רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ , פס' 18 (7.1.2019); ע"א 5963/13

"מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 18 (16.1.2014)) . יוסף לכך, כי במקרים שבהם קיים חשש שהתשלום ייצור מצב בלתי הפיך, ולצד זאת מדובר בעיכוב ביצוע חלקי שאינו צפוי לפגוע ברווחת הזוכה, ייטה בית המשפט להורות על עיכוב הביצוע (ראו: ע"א 3929/18 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית , פסקה 7 (5.6.2018)).

7.

בענייננו, מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת המבקשים.

הסכום המעוכב בענייננו, בסך 669,000 ש"ח, נקבע על סמך חוות דעת אקטוארית כסכום המקסימלי שצפוי לקבל המשיב מהמל"ל בגין הקצבאות העתידיות. מדובר בסכום שמיועד לניכוי, ושלא ניתן להסתמך על קבלתו מאת המבטחת. ככל שהמל"ל יקבע כי המשיב זכאי לקצבאות עתידיות בשיעור נמוך מסכום זה, הרי שהמבטחת תוכל לשלם למשיב את ההפרש ללא קושי. לכך יש להוסיף כי מדובר בעיכוב ביצוע חלקי בלבד, ולמשיב הועברו תשלומי הפיצויים שנפסקו לאחר ניכויים, שנועדו לשרת אותו למשך ימי חייו. בסכום שנמצא בידי המשיב יש כדי לסייע בידיו בכל הנוגע למעבר מן המוסד שבו הוא שוהה לביתו, אף טרם שיוסדרו הקצבאות העתידיות מאת המל"ל; ועל פניו יציאתו של המשיב מהמוסד שבו הוא שוהה אינה תלויה בסכום המעוכב. יתר על כן, משקבלת הקצבאות העתידיות כרוכה בין היתר בנקיטת פעולות אקטיביות מצד המשיב, עיכוב ההליך מול המל"ל עלול להוביל לכפל פיצוי, ואין מקום להותיר פתח מעין זה.

בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה כאמור לטובת המבקשים, ודי בכך על מנת לקבל את הבקשה. עם זאת, מצאתי להעיר לעניין סיכויי הערעור בסוגיה הנוגעת לאחוזי הניכוי. לאורכו של פסק הדין, בית המשפט המחוזי קובע את הפיצוי בראשי הנזק השונים בהתאם לשיעור תרומתה של התאונה למצבו של המשיב – משמע פיצוי בשיעור 90% ברוב רובם של ראשי הנזק (פסקאות 82, 90, 97, 112, 116, 125 לפסק הדין). עתה בערעור, טוענת המבטחת כי חרף זאת הניכוי צריך שייעשה בשיעור 100% בגין קצבאות המל"ל ששולמו בעבר ואלה שישולמו בעתיד; וזאת בטענה שהמשיב לא קיבל קצבאות לפני התאונה ועל כן אין הצדקה שלא ינוכו במלואן. משמעות הדבר היא שהמבטחת נהנתה מ"הפחתה" של 10% בחישוב בשלב הפיצוי, ובה בעת היא עומדת על 100% ניכוי מסכומי הקצבאות. טענות אלה של המבטחת, המהוות נדבך מרכזי בערעור, הן מוקשות, ובהתאם דומה כי סיכויי הערעור בסוגיה זו אינם מן הגבוהים.

יצוין אגב כך, כי ככל שיתקבלו החלטות המל"ל בעניין הקצבאות העתידיות קודם להכרעה בערעור, וככל ששיעור קצבאות אלה יהיה נמוך מהסכום שהוערך באופן מקסימלי (כאמור 669,000 ש"ח), נראה כי לא תהיה עוד הצדקה לעכב עד להכרעה בערעור סכומים שהתברר כי אין לנכותם מתוך סך הפיצוי שנפסק לטובת המשיב. זאת, הן משום שבשלב שבו ייקבעו הקצבאות העתידיות לא תהיה עוד עמימות לעניין גובה הניכוי הנדרש והיבט זה של הערעור יתייתר; הן משום שההיבט האחר של הערעור, הנוגע לאחוזי הניכוי, אינו מצדיק כשלעצמו היענות לבקשה.

8.

סופו של דבר – הבקשה מתקבלת במובן זה שהתשלום בגובה 669,000 ש"ח יעוכב בשלב זה עד לקבלת החלטות במל"ל בנוגע לזכאות ושיעור הקצבאות העתידיות שלהן זכאי המשיב; שלאחר קבלתן ניתן יהיה לחשב במדויק את הסכום לניכוי, ולנכותו בהתאם. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.