ע"א 4604/19 כיכר השבת נ. פלוני

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא השופטת

י' שבח ) מיום 26.5.2019 בת"א 1972-08-14, עד להכרעה בערעור.

1.

המבקשת והמשיבים 9-2 נתבעו על ידי המשיבה 1 בשל פרסומים שהכפישו את שמה ואשר על פי הנטען הביאו להצתת דירתה וכתוצאה מכך לנכות נפשית. המבקשת היא חברה המפעילה אתר אינטרנט במגזר החרדי והדתי, המשיב 2 הוא עיתונאי, המשיבים 4, 6 ו-8 הם רבנים והמשיב 9 הוא בעלה לשעבר של המשיבה 1.

בית המשפט המחוזי הכריע תחילה בשאלת החבות וביום 12.8.2018 ניתנו "החלטה ופסק דין ביחס לנתבעים 2 ,5 ו-8" (הם המשיבים הפורמליים 3, 5 ו- 7 בבקשה כאן (להלן: המשיבים הפורמליים )). במסגרת זו נקבע, בין היתר, כי המבקשת אחראית לפרסום לשון הרע בגין שתי כתבות שפורסמו באתר האינטרנט שלה, כי המשיבים 2, 4, 6, 8 ו-9 פרסמו גם הם לשון הרע אודות המשיבה 1 וכן כי המשיבים 2 ו-9 גם פגעו בפרטיותה. ביחס למשיבים הפורמליים נדחתה התביעה. בהמשך, ביום 26.5.2019 ניתן "פסק דין משלים" בגדרו הוכרעה שאלת הפיצוי ונקבע כי הפיצוי הכולל למשיבה 1 יעמוד על סך של 500,000 ש"ח, שבו חויבו המבקשת והמשיבים 2, 4, 6, 8 ו-9 ביחד ולחוד וכן חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין, שכר המומחית בתוספת ריבית והצמדה ואגרת בית המשפט בתוספת ריבית והצמדה ויתרת האגרה. נקבע כי תשלומים אלו יחולקו כך שהמבקשת והמשיב 2 יישאו ברבע, המשיבים 4 ,6 ו-8 יישאו יחד ולחוד ברבע והמשיב 9 יישא גם הוא ברבע.

2.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ויחד עמו בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין המשלים ועל עיכוב ביצוע ארעי עד מתן החלטה בבקשה. לשיטתה, שיקולי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור תומכים בבקשתה. נטען כי מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה 1 עולה מבקשתה לפטור מאגרה בתביעה שהגישה ומסיכומיה לעניין הנזק, שהוגשו ביום 13.2.2019. ולפיכך עולה חשש ממשי ומשמעותי כי יקשה על המבקשת להשיב לידיה את הסכום שישולם, ככל שיתקבל ערעורה, ואף ייגרם לה נזק בלתי הפיך. עוד טענה המבקשת כי מצבה הכלכלי איתן ואין חשש כי תתחמק מתשלום הפיצוי כך שעיכוב ביצוע לא יגרום למשיבה 1 נזק משמעותי.

באשר לסיכויי הערעור טענה המבקשת כי אלו טובים, משום שהם מבוססים על טענות משפטיות שיש להן השלכות רוחב על פעילותה של העיתונות ואשר חלקן לא הוכרעו על ידי בית משפט זה. עוד טענה המבקשת כי ככלל, בתביעות לשון הרע אין לערכאה הדיונית יתרון על ערכאת הערעור בפרשנותם של הפרסומים שבלב התביעה.

3.

המשיבה 1 התנגדה לבקשה וצינה כי הבקשה לא הומצאה לידה, אלא טיוטה שלה בלבד (יוער, בהקשר זה, כי אישור המצאה במסירה אישית למשרדה של באת-כוחה מיום 27.9.2019 מצוי בתיק). בתגובתה טענה, בין היתר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12.8.2019 הפך חלוט ולא ניתן לערער עליו עוד וכי זכות הערעור עומדת רק ביחס לפסק הדין המשלים מיום 26.5.2019. לפיכך, טענה כי סיכויי הערעור על פסק הדין הראשון אפסיים וביחס לפסק הדין המשלים – אינם גבוהים. משכך, אין מקום להורות על עיכוב ביצוע בגין מצבה הכלכלי.

המשיבים 4, 6 ו-8 תמכו בבקשה. כן ציינו כי הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמם וביקשו להצטרף לבקשת עיכוב הביצוע.

המשיב 9 ציין בתגובתו כי הבקשה מבוססת ביחס למאזן הנוחות ולא הביע עמדה באשר לסיכויי הערעור.

המשיב 2 לא הגיש עמדתו, אולם בבקשה עצמה צוין כי הוא מסכים לבקשה.

4.

המבקשת הגישה תגובה לתשובת המשיבה 1, אך מבלי לבקש רשות. בתגובתה עמדה על כך כי המשיבה 1 לא חלקה על הטענות ביחס למצבה הכלכלי הרעוע וכי בערעור שהגישה היא עצמה על פסק הדין (ע"א 4599/19) בסמוך למועד זה ביקשה פטור מאגרה ומהפקדת ערבון. עוד טענה כי ככל שהדבר נוגע לעניינה, הרי שהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין האחריות היא החלטה אחרת, שלא סיימה את הדיון בעניינה, ולא פסק דין. לפיכך, ערעורה על החלטה זו במסגרת ערעורה על פסק הדין המשלים – הוא ערעור בזכות. כמו כן הרחיבה המבקשת וטענה כי סיכויי הערעור שהגישה טובים, לא רק בשאלת האחריות אלא גם בשאלת קיומו של קשר סיבתי ואף ביחס לחלוקת האחריות בין יתר המשיבים שחויבו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לנוכח השוני המהותי בינה לבינם.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. כידוע, עצם הגשת הערעור אינה מעכבת את פסק הדין. וככלל, כאשר מדובר בפסק דין כספי יתאפשר עיכובו במקרים חריגים בהם הוצגה תשתית איתנה כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה בשל מצבו הכלכלי של המשיב, משום שברגיל ההנחה היא כי אין בתשלום לגרום נזק בלתי הפיך (ע"א 2642/19 מועצה מקומית הר אדר נ' מרכז קניות דוד ויונתן בע"מ , פסקה 11 (20.5.2019); ע"א 7784/18 עיריית בית שאן נ' מתחם השלושה בע"מ , פסקה 7 (23.12.2018) ). בחינת בקשה לעיכוב ביצוע מתבססת על שיקולי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, צמד שיקולים המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות, כאשר שיקול מאזן הנוחות הוא העיקרי שבהם (ע"א 2444/19 רם נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (12.6.2019); ע"א 2216/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (14.5.2019)).

בענייננו, שיקול מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת המבקשת. טענות המבקשת באשר למצבה הכלכלי של המשיבה 1 הן טענות מבוססות והן אף לא הוכחשו על ידי האחרונה. בנסיבות אלה, מקובלת עלי הטענה כי יקשה על המשיבה 1 להשיב סכום משמעותי זה שנפסק לטובתה, לידי המבקשת. ביחס לסיכויי הערעור מקובלת עלי טענת המבקשת, כי עומדת לה זכות ערעור גם על החלטת בית המשפט מיום 12.8.2018 שבה הוכרעה שאלת החבות, משום שהחלטה זו לא סיימה את ההתדיינות בין הצדדים (רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ-החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 111, 114 (מהדורה שלישית, 2012) וראו גם החלטת כבוד הרשמת ש' עבדיאן מיום 22.8.2019 באותה טענה שהעלתה המשיבה 1 בבש"א 4706/19). בהינתן משקל הבכורה הניתן לשיקול מאזן הנוחות בענייננו, כשעל פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, אין המדובר במקרה שבו סיכויי הערעור קלושים – יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין הכספי.

6.

המבקשת חויבה בתשלום רבע מן הפיצוי ומן ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה 1, אולם חיובה זה הוא "ביחד ולחוד" עם המשיבים 2, 4 ,6 ,8 ו-9. בנסיבות אלו, התבקש עיכוב ביצוע של סכום הפיצוי וההוצאות במלואו, כשלטענת המבקשת לא תוכל להיפרע מן המשיבים האחרים שחויבו, שכן המשיב 9 יוצג בערכאה דלמטה על ידי הלשכה לסיוע משפטי והיכולת לגבות מן המשיבים 4 ,6 ו-8 "מוגבלת ביותר (ודי למבין)", כלשון הבקשה (סעיף 71 לבקשה).

נכון למועד זה טרם הוגשו ערעורים על ידי המשיבים האחרים. המשיב 9 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור וזו התקבלה (החלטת כבוד הרשמת ש' עבדיאן מיום 21.7.2019 בבש"א 4706/19 וכן החלטה מיום 22.8.2019 בגדרה נדחתה בקשת המשיבה 1 לעיון חוזר בהחלטה זו), כך שניתנה לו שהות להגשת הערעור עד ליום 10.10.2019. גם המשיבים 4, 6 ו-8 הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור וזו טרם הוכרעה (החלטה מיום 4.8.2019 בבש"א 5210/19). בתגובתם לבקשת כאן, ביקשו משיבים אלו להצטרף לבקשה לעיכוב הביצוע.

אף כי שיקול מאזן הנוחות משותף ליתר המשיבים, הרי שלא מצאתי מקום להורות על עיכוב ביצוע של מלוא פסק הדין, כך שזו תתייחס גם לחלקם. המשיב 9 לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע, בקשת המשיבים 4, 6 ו-8 להארכת מועד להגשת ערעור טרם הוכרעה ובקשתם להצטרף לבקשה לעיכוב ביצוע לא לוותה בחתימה על התחייבות עצמית, והמשיב 2,

כלל לא הגיב לבקשה ולא הגיש ערעור מטעמו.

7.

המבקשת טענה, בבקשתה ובתצהיר שהגישה, כי אין כל חשש כי תתחמק מן התשלום, אם תחויב בו בסופו של יום, משום שמצבה הכלכלי איתן. בנסיבות העניין, חרף טענה כללית זו, מצאתי כי יש מקום לחייב את המבקשת להפקיד בקופת בית המשפט סך של 200,000 ש"ח וזאת תוך 30 ימים מהיום.

8.

בכפוף לאמור, יעוכב ביצוע פסק הדין נגד המבקשת בת"א 1972-08-14 מיום 26.5.2019 עד להכרעה בערעור.

המזכירות תקבע את הדיון בערעור המבקשת, ובערעורים הנוספים, אם וכאשר יוגשו, לא יאוחר מחודש ינואר 2020.