ע"א 7109/19 מיכה לוי נ. יצחק לוי

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 29.7.2019 (ת"א 34835-01-16, סגן הנשיא מ' דרורי ).

רקע ותמצית ההליך בבית המשפט המחוזי

2.

המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב ) הם אחים שירשו מאביהם מספר נכסים, ובכללן חברות המפעילות מלון ואולם אירועים (להלן: החברות ). בהתאם לכך, כל אחד מהאחים החזיק ב-50% ממניותיהן ה"רגילות" של החברות. מאז תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת ועד למתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי החזיק המבקש במניית ניהול של החברות ושימש כיושב ראש מועצת המנהלים שלהן ומנהלן בפועל. המשיב עבד בחלק מן התקופה במלון ובאולם האירועים. בשנת 2013 פרץ סכסוך בין האחים שהוליד את ההתדיינות ביניהם.

3.

ברקעה של ההתדיינות עומד הליך קודם שהחל בתביעה נגזרת שהגיש המשיב, ובה טען כי אחיו עושה בחברות כבתוך שלו, אף שהוא עצמו בעל 50% מהמניות הרגילות של החברות בדיוק כמותו (תנ"ג 18329-06-14, סגן הנשיא דרורי ) . ביום 18.8.2015 הסכימו הצדדים על סיום ההליכים בתביעה זו, כך ששני הצדדים יגישו כתבי בית-דין חדשים, מקיפים יותר, במסגרת תיק חדש. כתבי בית-דין אלה יכללו, כך נקבע, את כלל התביעות והסעדים הרלוונטיים – הן את התביעה הנגזרת, הן את התביעה בגין הקיפוח הנטען והן תביעות במישורים נוספים. בעקבות החלטה זו הגישו הצדדים – המשיב, המבקש והחברות, שיוצגו בנפרד – כתבי תביעה חדשים: המשיב – תביעה, והמבקש – תביעה שכנגד.

4.

המשיב טען, בתמצית, כי המבקש הוציא שלא כדין כספים מהחברות בדרכים שונות, קיפח אותו והפר כלפיו חובות החלות עליו כנושא משרה. בהתאם לכך תבע מספר סעדים, ובהם ביטול כהונת אחיו כדירקטור וסילוקו מתפקיד המנכ"ל, מינוי מורשי חתימה אחרים בחברה, קבלת תשלום חודשי עבורו מהחברות, וכן מתן הוראות שונות להסרת הקיפוח הנטען.

5.

המבקש מצדו הכחיש לחלוטין את כל הטענות כלפיו וטען, בעיקרו של דבר, כי אחיו הפקיד בידיו את החברות בעת שנקלעו לקשיים, וכי הוא אכן הושיע אותן בעבודה מאומצת שנפרשה על פני שלושה עשורים. יוער כי החברות, שיוצגו בהליך בבית המשפט המחוזי בנפרד מן המבקש (נושא שאף הוא היה שנוי במחלוקת), הן משיבות פורמליות בהליך זה ולא השיבו לבקשה.

6.

בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל, בעיקרה, את גרסת המשיב, וקבע כי המבקש הפר את חובותיו כלפי אחיו, קיפח אותו ומשך כספים מהחברות שלא כדין. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי הורה על שורה של סעדים (כמפורט בעמ' 382-378 לפסק דינו). מפאת קוצר היריעה יצוין כי הסעד המשמעותי ביותר לבקשה זו הוא "הפרדת השותפות" בין האחים, ובכלל זאת מכירת החברות ונכסיהן למרבה במחיר. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי עד להשלמתו של הליך זה ינהלו המבקש ובא-כוחו של המשיב את החברה במשותף, כך שהמבקש לא יוכל לפעול עוד כבעל זכות חתימה בלעדית (ובהתאמה כל חתימה על חוזה או שיק תחייב חתימה של שניהם). כן הורה בית המשפט על "ביטול מניות ההנהלה" של המבקש, כך שהחברות ינוהלו על-ידי מנהל מקצועי חיצוני שייבחר בהסכמה על-ידי באי כוח הצדדים, ובהיעדר הסכמה – על-ידי בית המשפט. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי למבקש להשיב לחברות כספים בהתאם להוראות שנתן, בין השאר בגין ייצוגן המשפטי הנפרד בהליך, וכן לשאת בהוצאות משפטו של המשיב.

7.

ביום 20.8.2019 קיבל בית המשפט המחוזי בחלקה בקשה לעיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד להגשת ערעור לבית משפט זה (השופטת ש' ליבוביץ ). בהסתמך על שיקולים של מאזן הנוחות הורה בית המשפט המחוזי על עיכובו של הליך ההתמחרות, אולם דחה את הטענות בדבר הניהול המשותף וציין כי זה מאזן באופן מידתי בין האינטרסים של הצדדים. אם יסתבר בהמשך כי לחברות נגרם נזק כתוצאה מאופן ניהול זה, כך הוסבר, ניתן יהיה לבחון את מאזן הנוחות בשנית. בנוסף, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע חלקי של הסעד הכספי שנפסק – העולה לטענת המבקש על 9,000,000 שקלים – וקבע כי המבקש ישלם בשלב זה 2,000,000 שקלים בלבד. באשר לסיכויי הערעור נכתב כי אמנם בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנותיו בעיקר על ממצאי מהימנות שהנטייה להתערב בהם מצומצמת, אך כי "בזהירות הראויה בשלב זה, אין לומר, בוודאי לא לגבי מכלול הטענות, כי מדובר בטענות סרק".

הבקשה שבפני

8.

בעיקרו של דבר טענת המבקש היא כי יש מקום לעיכוב הסעדים שנכללו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהוגדרו על-ידו "קיצוניים", "דרקוניים" ובעלי אופי תקדימי. המבקש טוען עוד כי בית המשפט המחוזי שלל את קניינו של המבקש והורה על ביצוע מהלכים שעלולים לגרום לו ולחברות נזק בלתי הפיך. המבקש עותר לעיכוב פסק הדין בכללותו, ולמצער מבקש להורות על המשך עיכוב ביצועה של ההתמחרות הפתוחה, על שינוי אופן הניהול של החברות באמצעות הקניית זכות החתימה הנוספת לבא-כוחו של המשיב, על אי-הפקעת מניות הניהול של המבקש, וכן על עיכוב הסעד הכספי שחלקו הגדול (7,500,000 שקלים) נפסק בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט של הצדדים.

9.

לטענת המבקש מאזן הנוחות נוטה במובהק לעבר קבלת הבקשה כאשר סיכויי הערעור שהגיש הינם גבוהים, בשים לב לנקודות הבאות. ראשית, צוין כי הסעד של התמחרות פתוחה הוא בלתי הפיך, וכי כבר מטעם זה יש להורות על המשך עיכוב הביצוע שעליו הורה בית המשפט המחוזי. שנית, בכל הנוגע לשינוי אופן הניהול תוך הוספת הדרישה לחתימה של בא-כוח המשיב, נטען כי החברות נקלעו כבר עתה לקשיים הנגרמים בשל המחלוקות המתגלעות בין הצדדים, וכתוצאה מניגוד העניינים הנטען של בא-כוח המשיב. באופן כללי יותר נטען, כי הניהול הדואלי של החברות בהתאם להוראתו של בית המשפט המחוזי מסכל התנהלות עסקית תקינה ועלול להוביל לשיתוק מוחלט שלהן, וכי לעומת זאת הותרת הניהול של המבקש על כנו לא תסב כל נזק למשיב. בתוך כך טוען המבקש כי אין מניעה לשוב להסדר שנהג בתקופה שבה התבררה התביעה, אז הוסכם בין הצדדים על קיום ישיבות עדכון דו-שבועיות בנוכחות באי-כוחם של הצדדים והימנעות מביצוע פעולות מהותיות שהינן מחוץ למהלך העסקים הרגיל. מנגנונים אלה, נטען, מבטיחים כי לא ייגרם למשיב נזק כלשהו ומנגד ימנעו את הנזק שמסב הניהול המשותף. שלישית, ובכל הנוגע לתשלום הכספי, נטען כי בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי ביום 3.9.2019 כבר בוצע תשלום של 2,000,000 שקלים. ביחס לסכום הנותר נטען כי המבקש הוא אדם פרטי שהשלמת הביצוע תחייב אותו לממש נכסים אישיים, בעוד המשיב לא יינזק אם מועד התשלום יעוכב.

10.

אשר לסיכויי הערעור טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שגוי לגמרי. לטענתו, פסק הדין כולל קביעות משפטיות שהן תקדימיות באופיין, אך אינן מנומקות מבחינה עובדתית או משפטית. בהקשר זה נטען כי חלק נכבד מהדיון המשפטי, שהוא מצומצם בהשוואה ל"נתח" שקיבלו חלקיו האחרים של פסק הדין, מפנה אך בצמצום למקורות פורמאליים של דיני החברות ומבוסס במידה רבה על המשפט העברי, כמו גם על החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי עצמו. באופן ספציפי, נטען כי הסעד של התמחרות פתוחה לא אמור להיות דרך המלך במקרה של קיפוח. יתר על כן נטען כי הסעד של ביטול מניות הניהול נעדר עיגון נורמטיבי ומנוגד להוראות הרלוונטיות בתקנון החברות. עוד נטען כי פסק הדין כולל קביעות סותרות, כי הוא כולל פסיקה על דרך האומדנה, כי ניתנו בו סעדים ללא הנמקה ואף כאלה שלא התבקשו בתביעתו של המשיב, וכן כי הוא כולל חיוב עתק בגין הוצאות שכר טרחה אף שהתביעה הכספית נדחתה ברובה. בהתאם לאלה נטען כי סיכויי הערעור של המבקש הינם גבוהים.

11.

בהחלטתי מיום 29.10.2019 ניתן צו ארעי המורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת, וביום 31.10.2019 הבהרתי כי הכוונה הייתה להותרת המצב הנוהג בין הצדדים בשלב זה על כנו.

12.

ביום 12.11.2019 הגיש המשיב את תגובתו, ובה הבהיר כי הוא מתנגד לבקשה. בעיקרו של דבר סומך המשיב את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי רוב הסעדים שנפסקו כבר יושמו בפועל בשלושת החודשים שחלפו מאז ניתן פסק הדין, ולפיכך קבלת הבקשה תחולל "שינוי דרסטי" במצב הקיים ותסיג אותו אחורנית. כך נטען, בין היתר, כי בזמן שחלף שונו זכויות החתימה בחברות, כמו גם בחשבונות הבנקים שלהן, כי זה למעלה משלושה חודשים מתקיימות פגישות שבועיות שבמסגרתן נדונות סוגיות מהותיות בענייני החברות, כי נחתמו בינתיים מאות המחאות ודרישות תשלום, כי הוגשה בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי לצורך מינוי מנכ"ל מקצועי חיצוני לחברות, וכי הצדדים הסכימו על פנייה לרואה חשבון חוקר לבדיקת הרישומים החשבונאיים בכרטסות החברות.

13.

בהמשך לכך טוען המשיב כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הן מהיבטו שלו והן מהיבטן של החברות. בהקשר זה נסמך המשיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי השבת המצב לאחור תאפשר למבקש להמשיך ולקפח את המשיב, ליטול החלטות חד-צדדיות, לחייב את קופת החברות בהוצאות כבדות ולסכן אותן, לרבות מבחינת היבטי המיסוי. מנגד, נטען כי פרט לסעד שעניינו ההתמחרות, מרבית הסעדים שאינם כספיים הם הפיכים, ואין כל הצדקה לעכבם. בכל הנוגע לסיכויי הערעור דוחה המשיב את הטענות כי הללו גבוהים, וגורס כי פסק הדין ראוי ומאוזן וכי הסעדים שנקבעו בו מוצדקים.

14.

ביום 13.11.2019 ביקש המבקש להשיב בקצרה לתגובתו של המשיב, וביום 14.11.2019 תשובתו הוגשה. בתמצית נטען כי חלק מן הסעדים שנפסקו, דוגמת ההתמחרות, ביטול מניות ההנהלה ומרבית התשלומים לא התבצעו כלל, וכי סעדים אחרים כדוגמת השינוי במערך הניהול בחברות אמנם החלו להתבצע בעקבות פסק הדין אך ביצוע זה טרם הושלם.

15.

ביום 17.11.2019 הגישו הצדדים הודעה ובה ציינו כי הם מקיימים מגעים בניסיון לייתר את הצורך בהכרעה בערעור, ובהתאם לכך ביקשו להשהות את מתן ההחלטה בבקשה דנן. ביום 2.12.2019 הודיעו הצדדים כי לא עלה בידם להגיע להסכמות, וכי על כן יש מקום לתת החלטה בבקשה.

דיון והכרעה

15.

לאחר ששקלתי בדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, במובן זה שעיכוב הביצוע הארעי שעליו הורה בית המשפט המחוזי ייוותר על כנו עד להכרעה בערעור, כמפורט להלן.

16.

השיקולים החלים על בקשות לעיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו: ע"א 6290/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 2 (5.9.2017); ע"א 4674/19 כן פייט ביופרמה בע"מ נ' קפיטל פוינט בע"מ , פסקה 5 (29.7.2019); ע"א 4604/19 כיכר השבת בע"מ נ' פלונית , פסקה 5 (25.8.2019)). בענייננו שוכנעתי כי למצער באשר לחלק מן הסעדים שנפסקו מאזן הנוחות נוטה במובהק לעבר המבקש, וכן כי סיכויי הערעור אינם קלושים, וזאת מבלי לקבוע מסמרות.

17.

אפתח בסוגיית ההתמחרות הפתוחה. בעניין זה עמדתי כעמדת בית המשפט המחוזי בהחלטה בדבר עיכוב הביצוע הארעי, ואני מורה על עיכוב ביצוע חלק זה של פסק הדין עד להכרעה בערעור. מכירת החברות לצדדים שלישיים היא אכן תוצאה שיהיה קשה מאוד יהיה לשנותה אם ערעורו של המבקש יתקבל (ראו והשוו: ע"א 1282/15 ס.ב ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח

(1990) בע"מ , פסקה 6 (24.3.2015)). מדובר אפוא בסעד שהוא בלתי הפיך על פניו, ודי לי בכך.

18.

בכל הנוגע לחיובים הכספיים, אני סבורה גם כאן כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לעכב את הסכום באופן חלקי היא מידתית וראויה בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שמדובר בחיוב שהוטל על אדם פרטי שנדרש לתשלום סכום גבוה יחסית בפרק זמן קצר. כפי שצוין לעיל, 2,000,000 שקלים כבר שולמו, ולנוכח העובדה כי בידי המבקש נכסים שונים, לא שוכנעתי כי המשיב ייוותר בפני שוקת שבורה אם בסופו של יום ערעורו של המבקש יידחה.

19.

בכל הנוגע לאופן ניהולן של החברות בתקופת הביניים, שביחס אליו התבקשו סעדים משמעותיים ביותר, התקשיתי לקבל מן הצדדים תמונה עובדתית ברורה, גם משום שגרסאותיהם בנושא הן במידה רבה סותרות. בירור הדברים לאשורו אינו יכול להיעשות בגדרו של ההליך הנוכחי ובפרק זמן סביר. בהתאם לכך אני סבורה כי המענה לקשיים אלה אמור להימצא בשמיעה מוקדמת ככל הניתן של הערעור עצמו.

20.

סוף דבר: אני מורה על הארכת עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתו של בית המשפט המחוזי על כנו עד להכרעה בערעור. הדיון בערעור ייקבע לא יאוחר מיום 1.3.2020.