ע"א 8489-22 ע"א 8489-22

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) ביום 23.11.2022 ב-ת"א 11872-12-20. פסק הדין ניתן על יסוד כתב התביעה, לאחר שבית המשפט הורה על מחיקת כתב הגנתם של המבקשים, ובו חויבו המבקשים בסעד כספי למשיבים בסך של למעלה מ-5 מיליון ש"ח. עוד בפסק הדין, נקבע כי המבקשת 2 תחדל מלכהן כדירקטורית במשיבה 1 וכי הון המניות הרשום שלה בחברה זו יופחת (מ-30% ל-20%).

הרקע הצריך לעניין

2.על פי האמור בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי, בשנת 2009 נוצרה היכרות בין המבקש 1, מר ראובן (רובי) חן, לבין המשיב 4, ד"ר אדו אלט (להלן: רובי ו-אדו, בהתאמה), שבעקבותיה החלו בשיתוף פעולה עסקי. אדו, רופא שיניים במקצועו, רכש מספר נכסי נדל"ן בעיר אילת למטרות השקעה. את הרכישות ביצע אדו באמצעות שתי חברות פרטיות המצויות בבעלותו המלאה – הן המשיבות 2 ו-3 בהליך דנן, חברת מרבה פופולר בע"מ וחברת ד"ר אדו אלט מומחה למחלות חניכיים בע"מ (להלן: חברת פופולר ו-חברת אלט, בהתאמה). אדו מינה את רובי למנהל נכסי הנדל"ן שלו בעיר אילת, ובתמורה לכך שולמו לו דמי ניהול. לאורך השנים רובי היה מעורב גם בעסקאות לרכישת נכסי נדל"ן חדשים עבור אדו, ואף הם נוהלו על ידי רובי לאחר שנרכשו.

בשנת 2016 הקים אדו את חברת מרבה מלונאות בע"מ, היא המשיבה 1, לצורך החזקה במקרקעין שעליהם שוכן מלון באילת וניהול הנכס שבו פועל המלון (להלן: מרבה מלונאות). רובי מצידו השקיע בעצמו כספים במרבה מלונאות; ובתמורה הוענקו לבת זוגו – גב' סיגלית חן, המבקשת 2 בהליך דנן (להלן: סיגלית) – 30% ממניות החברה, ונקבע כי היא תכהן כחברת דירקטוריון. יתר המניות של מרבה מלונאות, בשיעור של 70%, הוחזקו על ידי אדו באמצעות חברת אלט.

היחסים העסקיים בין רובי וסיגלית לבין אדו התנהלו על מי מנוחות עד לשלהי שנת 2019, שאז על פי הנטען התערער האמון בין הצדדים על רקע גילויו של אדו כי רובי לא שילם מס רכישה בגין אחד מנכסי הנדל"ן שרכש עבורו; זאת חרף העובדה שרובי נטל כספים לצורך תשלום המס ואף טען כי המס שולם. בעקבות זאת החל אדו להעמיק חקר במעשיהם של רובי וסיגלית, ולטענתו גילה שורה של אי סדרים ובהם מעשי מרמה, הונאה ונטילת כספים שלא כדין שביצעו השניים ביחס לנכסיו לאורך השנים. בעקבות הגילויים פנה אדו לרובי וסיגלית בדרישה כי יעבירו לחזקתו את כל הנכסים השייכים לחברת פופולר, לחברת אלט ולמרבה מלונאות (יכונו יחד להלן: החברות); וכן הוגשו על ידי אדו תלונות למשטרה כנגד רובי וסיגלית. בהמשך לכך נפתחו מספר הליכים אזרחיים הן על ידי המבקשים הן על ידי המשיבים, שעניינם בזכויות הצדדים בחברות ובנכסיהן.

3.בחודש דצמבר 2020 הגישו המשיבים את כתב התביעה נושא ההליך שלפניי נגד רובי, סיגלית והמבקשת 3 – חברה פרטית המצויה בבעלותה המלאה של סיגלית, שלפי הנטען שימשה את רובי וסיגלית להברחת נכסים (להלן: כתב התביעה). בכתב התביעה נתבקשה שורה ארוכה של סעדים בנוגע לניהול ולשליטה בחברות; ובין היתר התבקשו הוראות בהתאם לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) בנוגע למעמד המבקשים בחברות; תוקפן של פעולות ועסקאות שבוצעו על ידם בשם החברות; והפרת חובותיהם כנושאי משרה בחברות. כן התבקש בית המשפט להורות על פקיעת כהונתה של סיגלית כחברת דירקטוריון במרבה מלונאות, בהתאם לסעיף 233 לחוק החברות; ועל תיקון מרשם בעלי המניות של מרבה מלונאות בהתאם לסעיף 134 לחוק החברות, כך שסיגלית תירשם כמי שמחזיקה ב-20% בלבד ממניות החברה.

נוסף לסעדים אלה נתבקש בכתב התביעה סעד כספי על סך 5,213,000 ש"ח. על פי הנטען בסעיף 98 לכתב התביעה, בעקבות הפעולות שביצעו המבקשים שלא כדין בחברות וברכושן, ושבית המשפט התבקש להכריז על בטלותן, גרמו המבקשים לנזקי המשיבים החייבים בפיצוי. מפאת חשיבותו של סעיף זה לעניינו, יש להביאו כלשונו:

"98. נוכח האמור, מתבקש כבוד ביהמ"ש להורות כמבוקש בפתח תובענה זו לרבות לחייב את הנתבעים (המבקשים-ע'ב') ביחד ולחוד בכל הקשור עם הסעדים שייפסקו על-ידי כבוד ביהמ"ש תוך שהסעד הכספי לטובת התובעים (המשיבים-ע'ב') (בהתאם לעילות לעיל) עומד לכל הפחות על סך של 5,497,000 ש"ח (קרן) (לצרכי אגרה, 5,213,000 ש"ח) על פי הפירוט הבא: (א) הלוואות –1,705,400 ש"ח (בצירוף הצמדה וריביות) ו/או; (ב) כספים ש'ניטלו' (על דרך 'ייצור' הוצאות פיקטיביות שלא נתקבלו בגינן אסמכתאות) – 2,549,300 ש"ח; ו/או (ג) כספים ש'ניטלו' (על דרך 'ייצור' עסקאות פיקטיביות) – 904,000 ש"ח; ו/או (ד) פעולות ללא סמכות והרשאה שהביאו לחסרון כיס – 255,000 ש"ח; ו/או (ה) שונות (דמי שכירות ב'שימוש אישי', תשלום בכפל של דמי ניהול, נזקים נוספים ועוד) – 83,300 ש"ח ובצירוף סכומים בגין נזקים נוספים."

4.למען הסדר יצוין כי סמוך לפני הגשת כתב התביעה על ידי המשיבים, בחודש נובמבר 2020 הגישה סיגלית תביעה מצידה נגד אדו, חברת פופולר ומרבה מלונאות (ת"א 49044-11-20). הסעד העיקרי שנתבקש על ידי סיגלית הוא צו הצהרתי המורה כי היא בעלים במחצית מהמניות והזכויות בחברת פופולר ובמרבה מלונאות. הליך זה אוחד עם תביעת המשיבים שבה עסקינן, אולם משסיגלית לא שילמה את האגרה כנדרש – ביום 6.8.2021 הורה בית המשפט על מחיקת תביעתה.

5.חזרה לענייננו. ביום 5.1.2021 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של מחיקת הסעד הכספי, לצד החזר האגרה ששולמה על ידם בתיק. בבקשה צוין כי היא מוגשת בעקבות דיון בבקשות לסעדים זמניים שהגישו הצדדים, שבמהלכו שיקף בית המשפט לצדדים את עמדתו שלפיה המחלקה הכלכלית נעדרת סמכות עניינית לדון בסעד הכספי המבוקש בכתב התביעה. המבקשים מצדם התנגדו לתיקון כתב התביעה, וטענו כי יש למחוק את התביעה בכללותה.

הבקשה לתיקון כתב התביעה נדונה במסגרת ישיבה מקדמית שנערכה ביום 18.4.2021. לאחר שיג ושיח הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, כדלקמן:

"חרף הבקשה לתיקון כתב תביעה, מבקשים התובעים בתובענה שהגישו ביום 13/12/2020, כי יימחק מכתב התביעה סעיף 98, החל משורה שנייה, שמתחילה במילים: 'תוך שהסעד הכספי לטובת התובעים' ועד סוף סעיף 98. אני מאשרת את המחיקה. כתב הגנה יוגש לכתב התביעה כפי שהוא, למעט המחיקה האמורה במועדים הקבועים בתקנות ולאחר שיוגש, ייקבע מועד לדיון בקדם משפט."

6.למן שלב זה התנהלו ההליכים בתיק בעצלתיים, ובמשך כשנה וחצי לא חלה למעשה התקדמות כלשהי בהתדיינות. מרבית העיכובים נבעו מהתנהלות המבקשים, שהחליפו ייצוג מספר פעמים והגישו בקשות חוזרות לדחיית מועדים להגשת כתב הגנה ולמתן מענה לבקשות שונות. בחודש ספטמבר 2022, לאחר ארכות קודמות שכבר ניתנו להם לצורך הגשת תצהיר גילוי מסמכים, ניתנה למבקשים ארכה אחרונה להגשתו עד ליום 15.11.2022. באותה החלטה הבהיר בית המשפט כי "לאור העובדה שעד כה לא התקיים כל דיון ענייני בתיק והיו בו דחיות רבות וחוזרות, לא תינתן כל דחייה במועדים האמורים".

המבקשים לא עמדו אף בארכה זו שניתנה להם, ובחלוף המועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים הגישו המשיבים בקשה למחיקת כתב הגנה ולמתן פסק דין בהיעדר הגנה. בית המשפט נעתר למבוקש, וביום 23.11.2022 ניתן פסק דין ב"פתקית" על יסוד כתב התביעה, לפי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בית המשפט הורה בית כי סיגלית תחדל מלכהן כדירקטורית במרבה מלונאות; כי מרשם בעלי המניות במרבה מלונאות יתוקן באופן שסיגלית תהיה רשומה כבעלת 20% בלבד מהון המניות של החברה; וכן חויבו רובי וסיגלית, יחד ולחוד, בתשלום סך של 5,213,000 ש"ח לידי המשיבים. עוד נקבע כי רובי וסיגלית יישאו בהוצאות המשיבים במחצית הראשונה של אגרת בית משפט בסך של 65,162 ש"ח, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 50,496 ש"ח.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, וכחודש לאחר מכן הגישו את הבקשה לעיכוב ביצוע שהיא נושא החלטה זו.

הבקשה לעיכוב ביצוע

7.בבקשה לעיכוב ביצוע טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור שהוגש על ידם גבוהים, בפרט בכל הנוגע לחיוב הכספי שהושת עליהם בפסק הדין. לעמדת המבקשים בית המשפט לא יכול היה להורות על חיוב זה משהסעד הכספי נמחק כולו מכתב התביעה. זאת ועוד. נטען כי מחיקת הסעד הכספי נעשתה על רקע הערותיו של בית המשפט עצמו, שלפיהן המחלקה הכלכלית נעדרת סמכות עניינית לדון בסעד זה, ועל כן פסק הדין בטל מעיקרו משניתן בהיעדר סמכות. המבקשים מוסיפים ומציינים כי בית המשפט לא איפשר להם להשיב לבקשה למחיקת כתב ההגנה, ולא נתן להם את יומם בבית המשפט. על רקע זה הסנקציה של מחיקת כתב ההגנה ומתן פסק דין בהיעדר הגנה היא חריפה מדי ולא היה מקום לנקוט בה. כך במיוחד בהינתן גרסת המבקשים שלפיה תצהיר גילוי המסמכים לא הוגש במועד בשל טעות אנוש של בא-כוחם, שנעשתה בתום לב, אך משום שרשם ביומנו תאריך שגוי להגשה.

המבקשים סבורים כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לדבריהם, החיוב הכספי שהוטל עליהם בפסק הדין הוא חריג בהיקפו ועלול להביא אותם לכדי חדלות פירעון. בהקשר זה צוין בבקשה לעיכוב ביצוע כי סיגלית היא מתמחה במשרד עורכי דין, ואם תוכרז כחדלת פירעון היא עלולה למצוא עצמה מנועה מעיסוק במקצוע. אשר לסעדים שנקבעו בפסק הדין בנוגע לניהול ולהחזקה במניות מרבה מלונאות, המבקשים טוענים כי אם הוראות אלה לא יעוכבו עד להכרעה בערעור עלול להיגרם להם נזק עצום נוסף ובלתי הפיך. ככל שסיגלית תחדל מלכהן כחברת דירקטוריון תאבד יכולתה להבטיח כי ערכן של מניותיה במרבה מלונאות לא ייפגע; ונוסף על כך, ישנו חשש כי הבעלות במניות שנלקחו ממנה תעבור לידי צד שלישי, באופן בלתי הפיך וללא יכולת להיפרע גם אם המבקשים יזכו בערעור.

8.המשיבים מצידם מתנגדים לעיכוב ביצוע של פסק הדין; לדבריהם אין בערעור ממש ובדין נפסק לזכותם הסעד הכספי. בהקשר זה מפנים המשיבים לכך שבכתב התביעה ישנם סעיפים נוספים שבגדרם נתבקש פיצוי כספי, מלבד סעיף 98 שנמחק, ומשכך אין יסוד לטענה כי לא ניתן היה לפסוק לטובתם פיצויים. לגישתם של המשיבים לא יעלה על הדעת שלמחלקה הכלכלית אין סמכות עניינית לדון בנזקים כספיים, והמשיבים אמנם שילמו אגרה מלאה בגין סעד זה. המשיבים מדגישים כי כתב ההגנה של המבקשים נמחק עקב התעלמותם החוזרת מהחלטות בית המשפט המחוזי, ולאחר שנקבע על ידו בבירור כי לא תינתן כל דחייה נוספת במועד ההגשה של תצהיר גילוי המסמכים. המשיבים מדגישים כי אין לשעות לטענת המבקשים בדבר טעות בתום לב בנוגע למועד שנקבע להגשת התצהיר, שכן טענה זו לא נתמכה בתצהיר כנדרש וממילא מדובר בטענה שיקרית.

לגישת המשיבים גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם. הם מפנים לכך שהכלל הוא שאין לעכב את ביצועו של חיוב כספי – למעט בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות במקרה הנדון. לטענתם, הנזק שייגרם להם אם יעוכב ביצועו של החיוב הכספי עולה לאין ערוך על נזקם האפשרי של המבקשים. כך היות שאין כל ערובה כי בעתיד יוכלו להיפרע מן המבקשים, שמצבם הכלכלי אינו מן המשופרים; בעוד מצבם הכלכלי של המשיבים איתן, ואין כל חשש שלא יוכלו להשיב למבקשים את כספם ככל שיתקבל הערעור. בהתייחס לפגיעה הנטענת בסיגלית – לדברי המשיבים ממילא מדובר במי שיש לה עבר פלילי מכביד ותלויים ועומדים נגדה הליכים רבים, לרבות הליכי הוצאה לפועל. אשר לסעדים הנוגעים למרבה מלונאות, טוענים המשיבים כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי של מספר שבועות; וטרם שהוגשה כבר פנו לרשם החברות וביקשו לממש את פסק הדין ולשנות את הרישום בהתאם. משכך, הסעדים הנוגעים למרבה מלונאות הם בגדר מעשה עשוי שלא ניתן עוד לעכבו. נוסף על כך נטען כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה תוך הסתרת עובדות מהותיות ובחוסר ניקיון כפיים, וגם בשל כך יש לדחותה. בפרט נטען כי המבקשים הסתירו שלא כדין החלטה מיום 24.8.2022 שניתנה בהליך אחר המתנהל בין הצדדים (ת"א 25614-08-22) ושבגדרו כבר הורה בית המשפט למבקשים להעביר את כל מניותיהם במרבה מלונאות לידי המשיבים, באופן השומט את הקרקע מתחת לבקשה לעיכוב ביצוע בכל הנוגע להחזקה במניות.

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי – כך שהחיוב הכספי שהוטל על המבקשים יעוכב עד להכרעה בערעור. לעומת זאת, הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה ככל שהיא נוגעת להחזקה במניות מרבה מלונאות ולביטול מינויה של סיגלית כחברת דירקטוריון בחברה.

נקודת המוצא בענייננו היא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; ראו גם: ע"א 8666/22 בוקובזה נ' שילר, פסקה 7 (11.1.2023)). על מנת לחרוג מכלל זה, המבקש נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": התנאי הראשון הוא שסיכויי הערעור גבוהים; והתנאי השני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו של מבקש עיכוב הביצוע. עם זאת יצוין, כי הבכורה נתונה על פי רוב לשיקול של מאזן הנוחות (ראו מני רבים: ע"א 3656/22 דירבאס נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פסקה 5 (23.10.2022); ע"א 5804/21 תקומה מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' קוך, פסקה 9 (19.10.2021)).

10.ראשית לעניין החיוב הכספי שבפסק הדין.

עיון בתיק בית המשפט המחוזי מלמד כי יש לכאורה ממש בטענת המבקשים שלפיה הצדדים הגיעו להסכמה בדבר מחיקת הסעד הכספי מכתב התביעה, מחמת חוסר סמכות עניינית של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי לדון בסעד זה. הסכמת הצדדים בנדון אף קיבלה תוקף של החלטה, ובהתאם לכך נמחק סעיף 98 מכתב התביעה. אמנם המשיבים טוענים כי בכתב התביעה ישנם סעיפים נוספים שבהם נתבקש סעד כספי ושלא נמחקו ממנו; ואולם לא ניתן להתעלם מכך שסעיף 98 מאגד לתוכו את כל הנזקים הנטענים על פני כתב התביעה, ומכמת אותם לכדי סכום מדויק שהוא זה שנפסק לזכות המשיבים בפסק הדין. על רקע הדברים הללו, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי ישנו סיכוי בלתי מבוטל לערעורם של המבקשים בנוגע לסעד הכספי.

אשר למאזן הנוחות, יש ליתן משקל לכך שמדובר בפיצוי בסכום משמעותי למדי שהושת על המבקשים, ושלטענתם אף עלול להביאם לכדי חדלות פירעון ולפגוע בעיסוקה של סיגלית. אמנם אין בטענות אלה כשלעצמן כדי להצדיק את עיכוב הביצוע, שכן חיוב כספי מעצם טבעו ניתן להשבה גם במקרה שבו הערעור יתקבל (ע"א 7822/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (2.2.2020); ע"א 2444/19 רם נ' פלוני, פסקה 6 (12.6.2019)). ואולם במקרה דנן, על רקע "מקבילית הכוחות" הנוהגת בין סיכויי הערעור ובין מאזן הנוחות, אני סבורה שהכף נוטה לעבר עיכוב ביצועו של החיוב הכספי.

11.לא כך הוא בנוגע לשני הסעדים הנוספים שנפסקו בפסק הדין, שעניינם בתפקידה של סיגלית בדירקטוריון מרבה מלונאות ולשיעור מניות החברה שבו היא מחזיקה. טענתם העיקרית של המבקשים בהקשר זה היא שבית המשפט המחוזי נקט בסנקציה חמורה ובלתי מידתית שעה שמחק את כתב ההגנה שלהם מבלי לאפשר להם לטעון בנדון – ומשכך יש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. טענות אלה יתבררו ויוכרעו במסגרת הערעור עצמו; ועם זאת אציין כי דומה שכתב ההגנה של המבקשים לא נמחק כלאחר יד, אלא לאחר שניתנו להם ארכות חוזרות ונשנות לקיים את החלטותיו של בית המשפט ולקדם את ההליכים המקדמיים בתיק – ואולם המבקשים מצידם לא השכילו לנצל הזדמנויות אלה והשיבו את פני בית המשפט ריקם.

גם בכל הנוגע למאזן הנוחות לא הציגו המבקשים נסיבות שיש בהן כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. הפחתת הון המניות הרשום לזכותה של סיגלית אינו סעד בלתי הפיך, במובן זה שגם אם עברו המניות למשיבים או יעברו לצד שלישי, ניתן יהיה לפצותה בפיצוי כספי שווה ערך למניותיה ככל שהמבקשים יזכו בערעור. אשר להעברת סיגלית מתפקידה כחברת דירקטוריון – השיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע הוביל לכך שבמועד שבו הוגשה הבקשה שנדונה, ביטול מינויה של סיגלית היה למעשה עשוי. בכל מקרה, נראה על פניו שלמשיבים אינטרס כלכלי בהשאת שוויה של מרבה מלונאות, לא פחות מזה של המבקשים אם לא יותר, ויש בכך לכאורה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה כי בהיעדרה של סיגלית מהדירקטוריון יגרמו המשיבים לפגיעה בערכה של החברה.

יובהר כי אין מקום לעכב אף את תשלום ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסקו לטובת המשיבים בפסק הדין. כידוע, הנטייה שלא לעכב ביצועו של חיוב כספי מתחזקת ביתר שאת שעה שמדובר בתשלום של שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט שנפסקו (ע"א 2022/22 אחיהוד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' דמתי, פסקה 5 (12.4.2022)).

סוף דבר

12.התוצאה היא שהבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי. ביצועו של הסעד הכספי שנפסק לזכות המשיבים, בסך של 5,213,000 ש"ח, יעוכב עד להכרעה בערעור. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית ככל שהיא נוגעת לשני הסעדים האחרים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי, שעניינם בניהול והחזקה במניות מרבה מלונאות, וכן בנוגע לתשלום ההוצאות ושכר טרחת עורך דין. בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות בבקשה לעיכוב ביצוע.