רע"א 2228/15 ג'י.טי.אספאוור סולושנס לימטד נ. נתיבים דרום בע"מ

1.

במוקד הבקשה שלפני – החלטה על צירוף צד ג' כבעל דין דרוש וכ"נתבע פורמאלי" לתובענה על-ידי בית המשפט, בהתאם לסמכותו על-פי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ), שלא על-פי בקשת התובע ובעל כּורחו של הנתבע המצורף .

2.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי ) מיום 23.2.2015 בת"א 29431-09-13 . המבקשות מלינות על חלק מההחלטה שעל-פיה הן תצורפנה כנתבעות נוספות בתובענה.

הרקע לבקשה

3.

המבקשת 2 והמבקשת 1 שבבעלותהּ, הן חברות בינלאומיות העוסקות במתן שירותים בתחום האנרגיה. בשנת 2010 התקשרו המבקשות עם דוראד אנרגיה בע"מ, לשמש עבורה כקבלן ביצוע ראשי בפרויקט הקמת תחנת כוח בשטח שבדרום אשקלון (להלן: "הפרויקט" ). במסגרת ביצוע הפרויקט התקשרו המבקשות עם קבוצת דורי בע"מ לביצוע מכלול עבודת ההנדסה האזרחית בפרויקט, אשר חברת הבת שלה, המשיבה 2, שימשה כקבלן משנה מטעמה לביצוע עבודות הבניה בפרויקט (להלן: "דורי" ).

4.

לצורך ביצוע עבודות הבניה בפרויקט התקשרה דורי עם קבלני משנה נוספים. אחת מן הקבלנים הללו היא המשיבה 1 (להלן: "נתיבים" ), אשר היתה מופקדת על ביצוע עבודות עפר, תשתיות ודרכים במסגרת הפרויקט. ביום 15.9.2013 הגישה נתיבים לבית המשפט המחוזי תובענה כספית בסדר דין מקוצר נגד דורי בסך של 5,858,271 ₪, בגין ביצוע עבודות שונות שתמורתן לא שולמה לה. בבקשת הרשות להגן מטעמה, לא כפרה דורי בעצם ביצוע העבודות ולא העלתה טענות ביחס לאיכותן. תחת זאת היא נתלתה בסעיף "גב אל גב" שנכלל בהסכם בין דורי לבין נתיבים. בסעיף זה נכתב כדלהלן:

"... קבלן המשנה [נתיבים – נ' ס' ] לוקח על עצמו את כל התחייבויות דורי ו/או היזם כלפי המזמין [המבקשות – נ' ס'] בכל הקשור לעבודותיו, ויהיה כפוף לכל ההוראות הרלוונטיות הקיימות בהסכם העיקרי... שבין היזם והמזמין ולמען הסר ספק, ועל אף האמור בכל מקום אחר בחוזה זה, מסכים בזאת קבלן המשנה כי הוא לא זכאי לקבל תשלום בגין כמויות שלא אושרו תחילה ע"י המזמין וכן לא יהיה זכאי לקבל תשלום כלשהו מאת דורי כל עוד לא קיבל דורי את התשלום הרלוונטי מהמזמין ו/או היזם".

בהתאם לסעיף זה טענה דורי כי לקראת סוף שנת 2012 חדלו המבקשות לאשר את החשבונות וטפסי כמויות העבודות אשר הוגשו להן על-ידי דורי, ולפיכך נבצר ממנה לשלם לנתיבים את התמורה בגין ביצוע העבודות. עוד טענה דורי כי בחלק מהמקרים העלו המבקשות טענות כלפי העבודות עצמן, וכי טענות אלו אינן מקובלות עליה. מכל מקום, כך טענה, כל עוד לא קיבלה דורי את התשלום מהמבקשות בגין ביצוע העבודות, נתיבים אינה זכאית לתשלום, בהתאם לתניית ה"גב אל גב" שבהסכם. כמו כן ציינה דורי כי הגישה מספר תביעות נגד המבקשות, בין היתר בעניין העבודות שביצעה נתיבים, בסך כולל של כ-60 מיליון דולר ארה"ב (תא"ק 1465-08-13, ת"א 21685-04-14).

5.

בהחלטה מיום 5.2.2014 התקבלה בקשת הרשות להגן מטעם דורי, והתובענה הועברה לפסים של תובענה רגילה. דורי הגישה מצידה תביעה שכנגד נגד נתיבים בסך של 3,157,353 ₪ בגין כספים שלכאורה גבתה נתיבים ביתר, וכן הודעת צד ג' נגד המבקשות. ביום 27.3.2014 הגישו המבקשות בקשה לעיכוב הליכים בעניין הודעת צד ג' שהוגשה נגדן, וזאת בעקבות קיומה של תניית בוררות יחודית בהסכם שבין המבקשות לבין דורי. על-פי תניה זו, על כל סכסוך הקשור להסכם בין הצדדים להיות מיושב בהליך בוררות בלונדון על-פי כללי ה- ICC , ובהתאם לדין הישראלי. יצוין, כי בקשות דומות הוגשו על-ידי המבקשות גם ביחס להליכים האחרים שהגישה דורי נגדן בישראל, ובקשותיהן אלו התקבלו (החלטה מיום 2.6.2014 בתא"ק 1465-08-13; החלטה מיום 7.2.2015 בת"א 21685-04-14; החלטה מיום 2.6.2014 לעיכוב הודעת צד ג' שהגישה דורי נגד המבקשות בת"א 62290-10-13).

6.

במסגרת תגובתה לבקשה לעיכוב ההליכים, ביקשה דורי כי יעוכבו גם ההליכים בינה לבין נתיבים. טענתה של דורי היתה כי על רקע עיכוב ההליכים המבוקש בינה לבין המבקשות, לא ניתן לברר את חבותה של דורי כלפי נתיבים, וזאת נוכח קיומה של תניית "גב אל גב" בהסכם שבינה לבין נתיבים. לטענתה של דורי, מניסוחה של התניה עולה כי היא איננה בגדר סעיף "תזרימי" בלבד, אלא תניה היורדת לשורש חבותה של דורי כלפי נתיבים. בנסיבות אלו, טענה דורי, עיכוב ההליכים בתביעה כולה עד לסיום ההליכים המשפטיים שבין דורי לבין המבקשות הוא כורח המציאות.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

לאחר שני דיונים במעמד הצדדים, בהם נבחנו מספר הסדרים אפשריים, החליט בית המשפט שלא לעכב את ההליכים בהליך העיקרי שבין נתיבים לדורי, אך לעכב את הודעת צד ג' שהגישה דורי נגד המבקשות. בד בבד, החליט בית המשפט, בהתאם לסמכותו לפי תקנה 24 לתקנות, לצרף את המבקשות כנתבעות נוספות בתובענה העיקרית, בהיותן בעל דין דרוש להליך.

8.

בהחלטתו פרש בית המשפט המחוזי את מסכת שיקוליו ביחס לשאלות השונות שהתעוררו במסגרת הבקשות, ושהניעוהו להחליט כפי שהחליט. ראשית קבע בית המשפט כי נוצר מצב שבו אין לנתיבים מאן דהו לריב עמו את ריבה, אף על-פי שאין חולק כי ביצעה את העבודות כפי שנדרש ממנה – כאשר מחד גיסא טוענת דורי כי טרם התגבש חיוב נגדה נוכח תניית הגב אל גב שבהסכם, ומאידך גיסא טוענות המבקשות כי אין יריבות משפטית בינן לבין נתיבים, משום שאין כל הסכם ביניהם. מצב דברים

זה, קבע בית המשפט, מעורר תחושת אי-צדק שקשה להשלים עמה.

9.

בית המשפט הזכיר את קביעתו העקרונית של בית משפט זה ברע"א 3458/10 צוות קרקע נ' הקודחים שבת בע"מ (5.9.2010) (להלן: "עניין צוות קרקע "), לפיה אין בעצם קיומה של תניית "גב אל גב" כדי לבטל את חבותו של הקבלן כלפי קבלן המשנה בגין עבודות שביצע, מקום בו לא נתקבל תשלום מאת מזמין העבודה, למשל כאשר האחרון נכנס להליך של פירוק. בנוסף לכך העלה בית המשפט חשש כי עניינה של נתיבים לא ייוצג כראוי במסגרת ההליכים שבין דורי לבין המבקשות, אשר חורגים בהרבה מהסוגיה הספציפית בה עסקינן, מבחינה כספית ועניינית. נוכח עובדה זו ציין בית המשפט, כי אם ההליכים המשפטיים שבין דורי והמבקשות יסתיימו בתוצאה שלא תהיה קבלה מלאה של תביעת דורי, יהיה קושי מעשי לייחוס תוצאות ההליכים דווקא לעניינה של נתיבים. כך למשל, במידה והצדדים יגיעו לפשרה במסגרת הבוררות, לא ברור האם נתיבים תידרש "לתרום את תרומתה" לפשרה זו ולוותר על חלק מהמגיע לה, והאם יתקיים בירור עובדתי מקיף אשר יאפשר דיון ענייני בתובענה דנן. כל זאת, מבלי לקחת בחשבון גם את משך הזמן הצפוי להידרש לסיום הליכי הבוררות, אשר גם בעלויותיו תישא נתיבים.

10.

לאור האמור, ולאחר שהצדדים לא הסכימו למספר הצעות להסדר שהעלה,

קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לעיכוב ההליכים המשפטיים בין נתיבים לבין דורי. זאת, לאור הדברים האמורים בעניין צוות קרקע באשר לתניית "גב אל גב", וכן בשל הצורך לבדוק עובדתית את עצם התקיימות תנאיה של תניה זו בהסכם. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי מכתבי הטענות עולה כי קיימות מחלוקות בין נתיבים לדורי שאינן קשורות לתניית "גב אל גב", כגון טענות נתיבים לחבויות דורי כלפיה בגין חוסר תום לב או השתק, טענות דורי בנוגע להזמנות עבודה ספציפיות, והזמנות עבודה נוספות שלכאורה לא היו חלק מהפרויקט.

11.

אשר למעמדן של המבקשות בתובענה, ציין בית המשפט המחוזי כי היה יכול לעשות מלאכתו קלה ולעכב את ההליכים בהודעת צד ג' נגד המבקשות, מבלי לקשור בינה לבין התובענה העיקרית שבין דורי לבין נתיבים. עוד ציין בית המשפט כי ניכר מתגובותיה השונות של נתיבים, כי גם היא מעדיפה לנהל את התובענה נגד דורי לבדה, מבלי לערב גם את עניינן של המבקשות. בא-כוחה של נתיבים גם לא הסכים להצעת בית המשפט בדיון לצרף את המבקשות כנתבעות נוספות, וציין כי יש בהצעה שיקולים לכאן ולכאן וכי עליו לשקול את הדברים.

12.

מנגד, קבע בית המשפט המחוזי, כי עניין זה מעורר קושי רב וזאת ממספר סיבות: ראשית, לא ניתן לשלול את טענת דורי כי יש להבחין בין עניינה לבין זה שנדון בעניין צוות קרקע , לאור קיומה של תניה חוזית מפורשת השוללת לשיטתה את זכאותה המהותית של נתיבים. עוד ציין בית המשפט, כי דורי טענה על כך שהמבקשות העלו השגות בנוגע לעצם ביצוע חלק מהעבודות. נוכח זאת קבע בית המשפט כי:

"בנסיבות אלה קיים חשש משמעותי כי הדיון הנפרד בתובענת התובעת [נתיבים – נ' ס'] נגד הנתבעת [דורי – נ' ס'] , ללא מעורבות של צד ג' [המבקשות – נ' ס'] בדיון זה, יהפוך לדיון חלקי ועקר, אשר יהיה בו משום בזבוז זמן משווע של הצדדים ושל בית המשפט, מבלי יכולת להגיע בסופו של עניין לתוצאה משפטית ומעשית ברורה. במילים אחרות, נקודת המוצא להכרעה ביחס למעמדו של צד ג' בתובענה שבפניי הינה, כאמור, העובדה כי לא מצאתי כל סיבה לעכב את תובענת התובעת נגד הנתבעת. לפיכך, ושעה שתובענה זו יוצאת ממילא לדרכה וצריכה להתברר לפרטי-פרטיה, הרי שהדיון בה בלא נוכחותו של צד ג' עלול להיות דיון חלקי ועקר... אשר-על-כן, הגעתי לכלל דעה – לא בלי היסוס – כי צד ג' דרוש כצד לתובענה שבפניי, כאשר בעניין זה אין די באפשרות להעיד את צד ג' לבדה, אלא עליו להוות צד לתובענה באופן מלא".

בית המשפט הוסיף וציין כי ניתן להגיע לתוצאה מעשית זו באחת משתי דרכים – או באמצעות דחיית בקשת המבקשות לעיכוב ההליכים המשפטיים בהודעת צד ג' שהוגשה נגדן, או בצירופן להליך כנתבעות. אשר לדרך הראשונה ציין בית המשפט כי איננו רואה לילך בה, וזאת נוכח ההחלטות העקרוניות בדבר עיכוב ההליכים בשאר ההליכים המשפטיים בין דורי לבין המבקשות לאור סעיף הבוררות שבהסכם ביניהם. לאור זאת, הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים גם בהודעה לצד ג'.

13.

אשר לצירוף המבקשות כנתבעות, קבע בית המשפט כי הדבר עולה בגדר הסמכות הנתונה לו במסגרת תקנה 24, וכי אין ספק כי נוכחות המבקשות נחוצה כדי לאפשר לו לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. אשר לשיקול היעילות הדיונית ציין בית המשפט כי מדובר בשלב מוקדם מאד של ההליך וכי

הדבר אינו מעורר קושי של ממש. בית המשפט התייחס לטענה נוספת, והיא הטענה להעדר יריבות חוזית בין נתיבים לבין המבקשות. לעניין זה קבע בית המשפט כי: "אני סבורה – כאמור – כי צירופו של צד ג' כנתבע בתובענה זו הנו במובן של צירוף שצד 'שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (כלשון תקנה 24 הנ"ל). במלים אחרות, בהגדרתו של צד ג' כ'נתבע' בתובענה שבפניי אין כדי לקבוע דבר וחצי דבר ביחס ליריבות בינו לבין התובעת או ביחס לחבות ישירה כלשהי של צד ג' כלפי התובעת, אלא צירופו של צד ג' הוא כ'צד דרוש' גרידא, או אם תרצו לומר, מעין 'נתבע פורמאלי', שלגביו כבר נכתב כי השימוש במונח זה הפך מקובל..." . לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי נתיבים תגיש כתב תביעה מתוקן בהתאם, אשר בו לא תסתפק בהוספת שמן ופרטיהן של המבקשות כנתבעות, אלא תציין את העבודות ותפרט באופן מסודר את החשבונות שטרם שולמו לה לטענתה.

עיקרי טענות המבקשות

14.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה מלינות המבקשות על החלטת בית המשפט לצרפן כנתבעות בתובענה. המבקשות מציינות כי הן מודעות לשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בעניינים כגון דא, ואולם לטענתן שגה בית המשפט בכך שהתעלם, הלכה למעשה, מתניית הבוררות הקיימת בין דורי לבין המבקשות. לטענת המבקשות, משמעות ההחלטה על צירופן כנתבעות היא כי במסגרת התיק ידונו סוגיות המתבררות במסגרת הליכי הבוררות, בניגוד להסכם בין הצדדים ובניגוד להחלטות שיפוטיות אשר הורו על עיכוב הליכים בתיקים מקבילים. לטענתן, בית המשפט עצמו היה מודע לכך וציין במפורש כי מדובר בשתי דרכים חלופיות להשיג אותה מטרה בפועל, ולשיטתן אין לתת לכך יד. עמדת המבקשות היא כי ההחלטה על צירוף המבקשות והנתבעות כמוה כעקיפת ההחלטה על עיכוב ההליכים, וניהול התיק על אף קיומם של הליכי בוררות. הן מפנות לכך שעל-פי ההלכה הפסוקה אין צורך כי תהיה בהליך המקביל חפיפה מוחלטת של כל הסוגיות או של הצדדים על מנת להצדיק את עיכוב ההליכים, וכי די בכך שתעלה לדיון אותה סוגיה מהותית. בענייננו, כך נטען, מדובר בסוגיה זהה לחלוטין, והיא ההתחשבנות בין דורי לבין המבקשות, ואין מקום לדון בה במסגרת ההליכים דנן, מטעמים של יעילות דיונית וחשש מהכרעות שיפוטיות סותרות. בנפרד מסוגיה זו, טוענות המבקשות, קיימת סוגיה נוספת והיא ההתחשבנות בין נתיבים לבין דורי בהתאם להסכם ביניהם. המבקשות סבורות כי אין צורך לכרוך את הדיון בסוגיות אלו יחדיו, וכי ניתן בהחלט להפרידן.

15.

המבקשות מוסיפות וטוענות כי אין הן בגדר "צד דרוש" לתובענה. בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, מבחינה מעשית סבורות המבקשות כי די באפשרות של שני הצדדים להעיד את המבקשות ולבקש מהן מידע רלבנטי בכל הנוגע לתובענה, ואין צורך בצירופן כבעל דין. עוד מפנות המבקשות לכך, כי על-פי הפסיקה יש לבחון את הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות מתביעה אחרת כלשהי אשר ניתן היה להגישה. המבקשות מטעימות כי אין ולא נכרת מעולם הסכם בינן לבין נתיבים, וכי אין ביניהם כל יריבות משפטית. לדידן, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בעניין צוות קרקע , אין לקבוע קשר סיבתי בין זכאותה של נתיבים לקבלת תשלומים מדורי, לבין זכאותה של דורי לקבלת תשלומים מהמבקשות. גם כתב התביעה כפי שהוגש, כך נטען, אינו מגלה כל עילה כלפי המבקשות, אלא ההפך הוא הנכון. המבקשות טוענות כי כפועל יוצא מההחלטה, בית המשפט המחוזי למעשה מאלץ את נתיבים להגיש כתב תביעה מתוקן, ולכלול בו טענות כלפי המבקשות אשר לא נטענו מלכתחילה. לעניין זה יצוין כי כתב התביעה המתוקן אותו הגישה נתיבים ביום 3.5.2015, אכן כולל טענות נגד המבקשות בעילות של עשיית עושר ולא במשפט ובעילת גרם הפרת חוזה. המבקשות מפנות לכך שבית המשפט היה מודע לבעייתיות זו, וניסה להתמודד עמה באמצעות קביעה כי מעמדן של המבקשות הוא בגדר "נתבע פורמאלי", ואולם מונח זה איננו קיים בדין ומשמעותו אינה ברורה, ולמעשה נתיבים עצמה גם לא תפסה את המבקשות כבעלות מעמד פורמאלי, אלא ניצלה את ההליך על מנת להגיש תביעה מהותית נגדן. מטעמים אלו טוענות המבקשות כי יש לבטל את ההחלטה על צירופן לתיק.

עיקרי טענות המשיבות

16.

המשיבות מאוחדות בדעתן כי יש לדחות את הבקשה, ותומכות יתדותיהן בנימוקיו של בית המשפט המחוזי. שתיהן מציינות את גדר ההתערבות המצומצם של בית משפט זה בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית בכלל, והחלטה בדבר צירוף נתבעים בפרט. הן סבורות כי בית המשפט המחוזי שקל את מצב הדברים בכובד ראש והפעיל את שיקול דעתו בדבר הדרך היעילה ביותר לפתרון הסכסוך בין הצדדים. כעמדתו של בית המשפט המחוזי, סבורות המשיבות כי אין מנוס מצירופן של המבקשות, וכי אין להסתפק בהעדתן. לעניין זה טוענת דורי כי הדבר נעוץ בכך שעל-פי תניית ה"גב אל גב" היה הכרח באישור המבקשות ובתשלום לדורי על מנת להקים את זכאותה של נתיבים לתשלום. טענה זו כמובן אינה מקובלת על נתיבים, והיא מצדה מפנה לכך שהמבקשות לא מילאו אחר החלטות בית המשפט במספר הזדמנויות, ומשום כך נדרש צירופן כצד מלא ולא רק זימונן להעיד.

17.

אשר לטענת חוסר היריבות מצביעות המשיבות על כך שהמבקשות העלו טענות כלפי העבודות שביצעה נתיבים, באופן המלמד על הקשר הישיר ביניהן. בנוסף לכך, הן טוענות שלנתיבים עומדות עילות תביעה ישירות נגד המבקשות, אשר אינן נובעות מהמערכת ההסכמית שבין דורי לנתיבים ולתניית הבוררות הנובעת ממנה, וכי נתיבים היתה יכולה להגיש תובענה עצמאית נגד המבקשות אילו חפצה בכך. לשיטת המשיבות, המבקשות עצמן הצהירו כי אין בהסכם שבינן לבין דורי קשר למערכת היחסים מול נתיבים, ולפיכך אין הן יכולות להיבנות מתניית הבוררות שנכללה בהסכם זה. המשיבות דוחות את הטענה כי צירוף המבקשות כצד לתובענה עוקף את תניית הבוררות הקיימת בהסכם בינן לבין דורי, בין היתר מאחר שתניה זו אינה חלה במסגרת היחסים שבין המבקשות לבין נתיבים, וזאת לשיטת המבקשות עצמן. מכל מקום, כך נטען, את טענת חוסר היריבות על המבקשות להפנות תחילה לבית המשפט המחוזי במסגרת בקשה מתאימה, ולא להעלות את הטענה לראשונה במסגרת הבקשה דנן.

דיון והכרעה

18.

לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה. כמו כן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

19.

אין לכחד, כי בית משפט זה אינו נוטה, כדבר שבשגרה, להעניק רשות ערעור בנושאים דיוניים מובהקים כגון דא. החלטה בדבר צירופו של תובע או נתבע לתובענה היא החלטה הנוגעת בעיקרה לאופן ניהול הדיון. בעניינים אלה מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, שכן היא זו המצויה בעמדה הטובה ביותר כדי לשפוט האם ניתן וראוי לצרף את בעל הדין בנסיבות הקונקרטיות. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות מעין אלה אלא במצבים חריגים (רע"א 9022/14 זהביאן נ' מובדי , פסקה 19 (2.2.2015) (להלן: "עניין זהביאן "); רע"א 2459/13 לב נ' צמרות המושבה ייזום והשקעות בע"מ , פסקה 5 (13.5.2013); רע"א

8247/12 טלל בע"מ נ'

Doruk ev Gerecleri Sanayi ve Ticaret Limited Sirketi , פסקה 6 וההפניות שם (24.12.2012)). אף על-פי כן, סבורני כי נסיבותיו המיוחדות של העניין שלפנינו מצדיקות חריגה מהכלל הרגיל בעניין זה. אסביר את מסקנתי.

20.

ראשית, שותף אני לדעת המשיבות בכך שכשלעצמה, אין תניית הבוררות שבהסכם שבין דורי למבקשות מונעת את צירוף המבקשות כנתבעות להליך דנן. המבקשות הרחיבו בטיעוניהן בעניין, ואולם המשיבות הצביעו בצדק על כך שהמבקשות מנסות לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד גיסא לטעון כי אין בינן לנתיבים יריבות או יחסים משפטיים כלשהם, ומאידך גיסא לבקש עיכוב הליכים מכוח תניית בוררות בהסכם שנתיבים איננה צד לו. דומני כי אילו היתה נתיבים מגישה תביעה עצמאית נגד המבקשות, לא היה ניתן לעכב בה את ההליכים המשפטיים בשל תניית הבוררות שבין דורי למבקשות. כפי שיפורט להלן, ההשלכה העיקרית לקיומה של תניית הבוררות נוגע ליכולת לחייב את המבקשות בכל הנוגע למערכת היחסים שבינן לבין דורי, שאינה זו העומדת במוקד התביעה. מכאן, שאין בכוחה של תניית הבוררות כשלעצמה לחסום את צירופן של המבקשות כנתבעות.

21.

יחד עם זאת, סבורני כי קיים טעם אחר שבעטיו לא ניתן להותיר על כנה את ההחלטה על צירוף המבקשות כנתבעות. גם מבלי להתייחס לתניית הבוררות, מצויים אנו במצב דברים בו החליט בית המשפט על צירוף צד שלישי כנתבע, חרף התנגדותו ושלא על-פי בקשתו של התובע. תקנה 24 לתקנות קובעת בזו הלשון:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה " [ההדגשות שלי – נ' ס' ] .

הספרות המשפטית הכירה בחשיבותה של תקנה זו לשם ניהול תקין ויעיל של הדיון המשפטי. יש שראו בה חלק מהתעצמות ההכרה בזכות ההשתתפות בהליך המשפטי, באופן של מעבר מתפיסת ההליך באופן אדברסרי קלאסי המצוי תחת שליטת הצדדים, לתפיסה חלופית הרואה את ההליך כבעל השפעה על קהלים רחבים, ונותנת לשופט כוח רב בניהולו. כמו כן היו שסברו כי סמכות זו מועילה לקידום זכות הגישה לערכאות ולשוויון דיוני בין בעלי הדין (יששכר רוזן צבי, ההליך האזרחי 101,154 (2015)). ואכן – קיים בתקנה זו, כפי שפורשה, מימד אינקוויזיטורי מובהק – לא תועלתו ונוחותו של התובע היא העומדת במרכז, אלא יכולתו של בית המשפט לפסוק בפלוגתאות המונחות לפניו (ע"א 203/77 חברת זמיר בע"מ נ' החברה לבניין , פ"ד לב(1) 59, 61 (1977) ; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , 153-154 (מהדורה אחת עשרה, 2013)).

22.

בגדרי התקנה ישנן מספר חלופות שבהן ניתן לצרף אדם לתובענה. בין היתר נתן מחוקק המשנה סמכות לבית המשפט להורות, גם ביוזמתו הוא, על צירוף אדם לתובענה כתובע או כנתבע, מקום בו שוכנע כי נוכחותו דרושה "כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" . פרשנותה של חלופה זו היא שעמדה במרכזה של מרבית הפסיקה שעסקה בתקנה. כך, הכירה הפסיקה בהיותו של אדם בעל דין "דרוש" במצבים שונים, כגון כאשר אי-אפשר ליתן פתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו. מקרה אחר בו הוכרה נחיצותו של אדם הוא מקום בו עשויה זכותו להיפגע אלמלא הצירוף, וזאת מבלי שניתנה לאותו אדם אפשרות לטעון את טענותיו לפני בית המשפט (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד , פסקה 4 וההפניות שם (25.06.2007) (להלן: "עניין קורלנד "); רע"א 9360/11 הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים נ' רבינוביץ' , פסקה 8 וההפניות שם (08.01.2012) (להלן: "עניין הפטריארכיה "); עניין זהביאן , פסקה 19).

23.

אמנם, הסמכות שהוקנתה לבית המשפט במסגרת תקנה זו היא רחבה, אך לא רחבה מני ים – והיא עודנה בעלת גבולות עליהם יש להקפיד. אח ד הדגשים שנתנה הפסיקה בעניין זה הוא

כי יש לוודא שהצירוף נדרש בשל הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. לעניין זה, יש לבחון בקפדנות את הפלוגתאות והעילות שבחר התובע להעלות בכתב התביעה שהגיש – אלו הן הפלוגתאות שיש להכריע בהן "ביעילות ובשלמות", ואלו בלבד. כך למשל, בתביעה הנוגעת לתאונת דרכים שבה טוען הנתבע כי לא הוא אלא אדם אחר גרם לתאונה, אינה מחייבת את נוכחותו של אותו אחר במשפט כבעל דין, שכן אחריותו של האחר אינה עומדת במוקד הפלוגתא, אלא אחריותו של הנתבע בלבד (ע"א 83/64 גראטש נ' אטיה , פ"ד יח (4) 132 (1964) (להלן: "עניין גראטש ")). אכן, הכרעה כי אותו אדם אחראי לתאונה לא תהווה מעשה בית דין כלפיו. ככל שיאבה התובע להגיש תביעה נוספת נגדו, כך יעשה. תקנה 24 לתקנות איננה מכוונת למניעת ריבוי משפטים, אלא לאפשר פסיקה יעילה ושלמה בתובענה העומדת לבירור (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 212 (1990); רע"א 4040/11 ד"ר י. שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ , פסקה 9 (28.08.2011) (להלן: "עניין שגב "); עניין זהביאן , פסקה 19; יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 298-299 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: "זוסמן" )). כך למשל, אושרה גריעתו של צד שצורף לתובענה, כאשר בתובענה המקורית לא נכלל כלפיו כל סעד (רע"א 6723/13 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אמבר , פסקה 6 וההפניות שם (17.12.2013); ע"א 543/59 מדינת ישראל נ' קיסלוג , פ"ד יד (2) 1165, 1168-1167 (1960) ). מנגד, מקרים נפוצים להכרעה כי נוכחותו של אדם דרושה כבעל דין הם למשל כאשר מדובר בפסק דין חפצי, כגון תביעת בעלות בנכס, או פסק דין הכולל חובת ביצוע של מעשה המשפיע ישירות על זכותו של אותו אדם (זוסמן, 199-203). המשותף למקרים שצוינו לעיל, הוא כי אם לא יצורף הצד השלישי להליך כבעל דין, תקופח זכותו-שלו או של בעלי הדין הקיימים, בשל העובדה כי לא נשמע קולו ולא יחול עליו מעשה בית דין (ראו למשל עניין גראטש , 135; עניין קורלנד , פסקה 4; עניין הפטריארכיה , פסקאות 9-10; השוו לשיקולים הקיימים בצירוף משיבים לערעור, בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ

נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457, 464 (1991)). מכל מקום, העובדה כי צד שלישי מחזיק במידע או זווית ראיה חיונית לבירור התובענה, אינה הופכת אותו מיניה וביה לבעל דין דרוש, אלא יתכן וניתן להסתפק בהעדתו על-ידי מי מבעלי הדין הקיימים.

24.

אכן, בענייננו הן דורי והן נתיבים הצביעו על כך שנתיבים היתה יכולה, לו רצתה בכך, להגיש תביעה נפרדת נגד המבקשות. נתיבים גם שלחה מכתב דרישה נפרד נגד המבקשות בו מועלות טענות לעילות ישירות העומדות לה נגדן. יחד עם זאת, נתיבים בחרה במפגיע שלא להגיש תביעה נגד המבקשות, ומקומן נפקד מן התביעה שהגישה נגד דורי. יתרה מכך, גם כאשר בית המשפט עצמו הציע אפשרות זו לבא כוחה של נתיבים, הוא נענה בכך כי יש לשקול את הדבר וכי יש פנים לכאן ולכאן. בהקשר זה, על אף שבית המשפט רשאי לצרף מיוזמתו כל אדם כצד לתביעה, דומני שיש מקום להתחשב גם בכך שהדבר לא התבקש בזמן אמת על-ידי אף אחד מהצדדים, ולוּ כאינדיקציה לתפיסתם בדבר פגיעה אפשרית בזכות של מי מהם במידה והמבקשות לא תצורפנה להליך. בית המשפט היה מודע לקושי שבצירוף המבקשות בנסיבות אלו, והחליט על כך "לא בלי היסוס". בית המשפט הוסיף והבהיר שכוונתו היא בצורך במעורבותן של המבקשות כ"נתבעות פורמאליות" גרידא. ואולם, לכינוי זה אין עיגון בדין ואין לו משמעות מחייבת. העובדה היא, כי משפתחה החלטת בית המשפט המחוזי את הדלת לתיקון כתב התביעה, כלל כתב התביעה המתוקן שהגישה נתיבים עילות חדשות ועצמאיות העומדות נגד המבקשות לבדן. עילות אלו הן עילות נזיקיות ושל עשיית עושר, ואינן קשורות לפלוגתאות שנכללו בתביעה המקורית, שהיא תביעה חוזית כספית "פשוטה מיסודה" (סעיף 1 לכתב התביעה המקורי). דומני כי עצם הצורך בהגשת כתב תביעה הכולל שינויים כה מרחיקי לכת מלמד כי בתביעה המקורית, בה לא נדרש כל סעד נגד המבקשות, לא היה די כדי לצרפן כנתבעות.

25.

כאמור, כפי שקבעה הפסיקה אין די בצורך במידע מצד שלישי, גם אם מדובר במידע חיוני ורחב היקף, כדי להצדיק צירופו לתובענה כבעל דין. על מבקש הצירוף להראות (ובענייננו, על בית המשפט לקבוע) כי צירופו של אותו צד שלישי כבעל דין נדרש על מנת שלא לקפח את זכותו-שלו או של בעלי הדין הקיימים. מערכת היחסים העומדת לבחינה במסגרת התביעה הקיימת היא מערכת היחסים שבין נתיבים לדורי בלבד . ככל שמדובר בצורך להכריע באופן של מעשה בית דין במערכת היחסים שבין דורי למבקשות, הרי שעל הדבר להתברר במסגרת הבוררות המתנהלת בין הצדדים, ובדין עוכבה בעניין זה הודעת צד ג' שהגישה דורי. כפי שציין בית המשפט המחוזי עצמו במסגרת ההחלטה שלא לעכב את תביעת נתיבים נגד דורי, מדובר בשתי מערכות יחסים שונות, הנובעות ממערכת הסכמית אחרת וכוללות טענות משפטיות נפרדות ויסודות עובדתיים נפרדים. לפיכך, עמדתן של המבקשות והנתונים שברשותן עשויים לשפוך אור על המחלוקת שבין נתיבים לדורי בדבר המצע העובדתי, אך לא מעבר לכך. לאור האמור, לא הצלחתי לרדת לסופה של הטענה לפיה לא ניתן להסתפק במידע שיינתן מהמבקשות במסגרת העדתן, ובוודאי כך כאשר אלו הצהירו במסגרת הבקשה כי תשתפנה פעולה באופן מלא ויעבירו כל מידע שיידרש.

26.

אכן, אי-צירופן של המבקשות עשוי לסרבל את ההליך השיפוטי, ואין להמעיט במשקלם של החששות שהועלו על-ידי בית המשפט המחוזי בעניין. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, מדובר במקרה מורכב – בו ישולם מחיר דיוני לאחד הצדדים בין אם תינתן ההחלטה לכאן ובין לכאן. עם זאת, בנסיבות העניין, סבורני כי המחיר הדיוני המצרפי יהיה נמוך יותר באם יתקבל הערעור ותבוטל ההחלטה בדבר הצירוף. כמו כן, בדרך זו החשש לעיוות דין מצומצם יותר, שכן ההכרעה תתגלגל בחזרה לפתחה של נתיבים: תרצה – תגיש תביעה חדשה ועצמאית נגד המבקשות, על כל ההוצאות והסיכונים המשפטיים הכרוכים בכך; לא תרצה – תִמנע מכך, כפי שבחרה בעבר. גם לשיקול זה יש מקום בהחלטתי (עניין שגב , פסקה 9).

27.

בשולי הדברים אזכיר כי הצדדים הגישו בקשות נוספות במסגרת ההתדיינות ביניהם, להגשת מסמכים ואסמכתאות. הבקשה להגשת מסמכים שהגישה נתיבים התקבלה, והתייחסתי למסמכים אלו ככל הנדרש במסגרת פסק הדין. אשר לבקשה להוספת אסמכתא שהגישו המבקשות – דומני שזו כלל לא היתה רלבנטית לנושא הבקשה וחרגה ממסגרת הדיון. משכך, לא מצאתי מקום להתייחס אליה.

28.

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי בעניין צירוף המבקשות כנתבעות מבוטלת, וכתבי הטענות המקוריים יושבו על כנם. בית המשפט המחוזי יתן הוראות כחוכמתו באשר להמשך ההתדיינות.

29.

המשיבות ישלמו למבקשות הוצאות בסך של 10,000 ₪ כל אחת.