רע"א 2459/13 שאול לב נ. צמרות המושבה ייזום והשקעות בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' ברנר ) בת"א 50171-07-10 מיום 27.2.2013, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לצרף נתבעים נוספים לכתב תביעתו בנוסף למשיבה.

2.

בין הצדדים מתנהלות שתי תביעות אזרחיות בקשר להפרת זכרון דברים שנחתם ביניהם ביום 21.4.2010 בנוגע למכירת מקרקעין בפרדס חנה. הדיון בשתי התביעות אוחד בהסכמת הצדדים בהחלטה מיום 9.9.2012. האחת,

ת"א 50171-01-10 שהגיש המבקש נגד המשיבה, ובמסגרתה ביקש לחייב את המשיבה בתשלום הפיצוי המוסכם לפי הקבוע בזכרון הדברים – סך של שלושה מליון ₪ (להלן: תביעה ראשונה ). השנייה, ת"א 40854-09-11 שהגישה המשיבה ושתי חברות נוספות: חברת אקוויטי קפיטל (2007) בע"מ וחברת מבנה צדק בע"מ (להלן: החברות ) נגד המבקש, במסגרתה תבעו גם הן פיצוי מוסכם בסך של שלושה מליון ₪ בהסתמך על תניית הפיצוי האמורה (להלן: תביעה שנייה ).

3.

ביום 9.10.2012 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לצירוף נתבעים ולתיקון כתב התביעה ביחס לתביעה הראשונה, כך שלכתב התביעה המקורי, תצורפנה, בנוסף למשיבה, החברות האמורות ובעליהן. בהחלטתו מיום 27.2.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי תניית הפיצוי המוסכם אשר עליה מבוססת התביעה הראשונה אינה חלה על החברות האמורות. הללו "צירפו את חתימתן לזכרון הדברים המתוקן, אך זאת לצורך מתן הסכמתן לעיסקה שנכרתה בין התובע לבין צמרות המושבה. אין בכך כדי להפוך אותן לצדדים לעסקת המכר. ברי איפוא כי תניית הפיצוי המוסכם עליה מבוססת התביעה, אינה חלה עליהן. ממילא אין טעם להתיר את צירופן כנתבעות נוספות ואף לא את צירוף בעלי השליטה בהן, כל זמן שעסקינן בעילת תביעה חוזית" .

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי. לפי עמדת המבקש, לשון תקנות 24 ו-92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת לבית המשפט לתקן את כתב התביעה ולצרף בעלי דין בכל שלבי הדיון בשל שיקולים של יעילות דיונית. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי החברות הנוספות שביקש לצרף לכתב תביעתו אינן צד לזכרון הדברים, בשעה שבפועל הן חתומות על זכרון הדברים, ואף נמנות על התובעות בתביעה האזרחית השנייה, המקבילה, שמתנהלת נגדו, ת"א 40854-09-11 הנ"ל, המבוססת גם היא על אותה עילת תביעה, קרי – תניית הפיצוי המוסכם בזכרון הדברים. ע וד מוסיף המבקש ומציין כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין מקום להתיר את הצירוף המבוקש בנימוק כי מדובר בעילה חוזית. לדידו, הצגת מצגי שווא והעלמת מידע הריהן הפרה יסודית של זכרון הדברים ומכאן שאין לחסום את דרכו של המבקש לקבל פיצוי מכלל הגורמים המעורבים בעניין.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אינני סבור שיש צורך בקבלת תגובה לשם כך. מדובר בסוגיה מובהקת שעניינה בסדרי דין ובאופן ניהול המשפט – צירופו של צד לתובענה – וככזו היא אינה מעוררת כל שאלה החורגת מהנסיבות הפר טניות של הצדדים לה. סוגיה זו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שהיא המצויה בעמדה הטובה ביותר לשפוט האם ניתן וראוי לצרף בעל דין בשלב הדיוני של ההליכים, וערכאת הערעור נוטה ככלל שלא להתערב בהחלטה בעניינים אלו בגדרי בקשה לרשות ערעור.

6.

המבקש תוהה כיצד זה החברות האמורות נמנות על התובעות בתביעה השנייה, וכי עובדה זו "חותרת תחת הקביעה בהחלטת בית משפט קמא שהן אינן צד לזכרון הדברים" (סעיף 4 לבקשה). דא עקא, אין הנדון דומה לראיה. המבקש לא כלל מלכתחילה את החברות הללו בתביעתו. כשביקש לעשות כן, נדרש לשם כך לרשות בית המשפט. בית המשפט המחוזי שקל, כאמור, והחליט כפי שהחליט כנ"ל. התביעה השנייה הוגשה מלכתחילה על-ידי המשיבה וגם על-ידי שתי החברות האמורות כתובעות. לא נדרשה לשם כך רשות של בית המשפט. מכאן ההבדל בשלב דיוני זה.

אם וכאשר ידרש בית המשפט המחוזי לעניין מעמדן של החברות הללו כתובעות, אם במסגרת החלטה בעקבות בקשה שתוגש לו, אם בפסק הדין בגמר ההתדיינות, לבטח תעמוד החלטתו נשוא הבקשה הנדונה לנגד עיניו, כך שמבחינה מהותית לא תהיה סתירה, ולא תקופח זכותו של מי מן הצדדים. אין בדברַי אלה כדי לנקוט עמדה לגבי החלטה לגופה, ואין מניעה כי היא תהיה נושא לערעור בגמר המשפט במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שיוגש ערעור.

7.

לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.