רע"א 496-23 רע"א 496-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת סיגל יעקבי) בת"א 9062-12-19 מיום 20.11.2022 ומיום 29.1.2023, במסגרתן התקבלה בקשה לתיקון כתב תביעה, וכן הוחלט על צירוף תובעת להליך באופן יזום על ידי בית המשפט.

רקע והשתלשלות העניינים

1.המבקשת 1, חברת מ.ר.ר.ג יזמות בע"מ (להלן: החברה), היא חברה קבלנית אשר נשכרה על ידי המשיבה 1, חברת מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ (להלן: מ.ע.ג.ן), לצורך הקמת חניון בבניין הנמצא בבעלותה של הגב' נילי וינברג (להלן: ההסכם), בעלת מניות והמנכ"לית של מ.ע.ג.ן (להלן: וינברג; ויחד עם מ.ע.ג.ן יכונו: המשיבות). יוער, כי על פי ההסכם מ.ע.ג.ן אחראית על ניהול פרויקט הבנייה עבור וינברג, שאינה צד פורמלי להסכם. כך למשל, בהתאם להסכם מ.ע.ג.ן אחראית על קבלת הנכס לאחר השלמת העבודה; היא יכולה לדרוש שינויים או תוספות ביחס לאמור בהסכם; והיא אף אחראית על התשלום לחברה וההתחשבנות עמה.

2.ביום 12.3.2019 הגישה מ.ע.ג.ן תובענה נגד החברה ומנהלה (להלן: המבקשים), בטענה כי אלו הפרו את ההתחייבויות החוזיות שלהם. בין היתר נטען כי החברה צמצמה באופן שיטתי את כוח האדם שביצע את העבודות, וכי כפועל יוצא מכך נגרמו עיכובים משמעותיים בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם. בגין ההפרות הללו, תבעה מ.ע.ג.ן תשלום של כ-2 מיליון ש"ח בהתאם לסעיף הפיצויים המוסכמים הקבוע בהסכם, וכן פיצוי על נזקים שנגרמו מאובדן דמי שכירות על חניות בבניין ועל דירה בקומת הקרקע שלו. לצד זאת, במסגרת כתב התביעה, מ.ע.ג.ן ציינה כי בכוונתה להגיש בקשה לפיצול סעדים, שכן לטענתה במועד הגשת כתב התביעה לא התגבשו כל הנזקים שנגרמו לה בשל התנהלות החברה.

3.ביום 6.1.2021, בהמשך לאמור בכתב התביעה, הגישה מ.ע.ג.ן בקשה לפיצול סעדים (להלן: בקשת הפיצול). יצוין, כי המבקשים התנגדו לבקשה זו וטענו כי הדרך המתאימה היא פנייה לבית המשפט בבקשה לתיקון כתב התביעה בהתאם לנזקים שהתגבשו. כך גם סבר בית משפט קמא, אשר בהחלטתו מיום 25.8.2021 ציין כי הדרך המתאימה לתביעת סעדים שלא התגבשו במועד הגשת התביעה היא הגשת בקשה לתיקון כתב הטענות (פסקה 10 להחלטת בית משפט קמא מיום 25.8.2021). יוער, כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מ.ע.ג.ן על החלטה זו נדחתה בהחלטתי מיום 8.8.2022, ובמסגרתה ציינתי כי אחת הדרכים החלופיות בה יכולה מ.ע.ג.ן לנקוט היא הגשת בקשה לתיקון כתב טענות (רע"א 7617/21 מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' מ.ר.ר.ג יזמות בע"מ, פסקה 9 (8.8.2022)). ואכן, מ.ע.ג.ן הלכה בדרך זו והגישה ביום 18.9.2022 בקשה לתיקון כתב התביעה כך שיכלול התייחסות לנזקים שהתגבשו לאחר מועד הגשתו (להלן: בקשת התיקון). נזקים אלו כוללים, בין היתר, אובדן דמי שכירות בתקופה שבין הגשת התביעה למועד סיום העבודות, וכן הוצאות שנבעו מכך שמ.ע.ג.ן פעלה על מנת להשלים את העבודות שלא בוצעו על ידי המבקשים. יצוין, שבהתאם לתיקון סכום התביעה עתיד לעלות מכ-3.1 מיליון ש"ח לכ-6.4 מיליון ש"ח.

4.ביום 20.11.2022 קיבל בית משפט קמא את בקשת התיקון (להלן: ההחלטה הראשונה). במסגרת נימוקיו, שניתנו ביום 22.11.2022, נקבע כי על אף הדגש ששמות תקנות סדר הדין, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א) על היעילות הדיונית, נקודת האיזון המתאימה בנסיבות העניין היא עודנה לאפשר את תיקון כתב הטענות. לגישתו של בית משפט קמא, תיקון כתב הטענות, ובמסגרתו עדכון סכום התביעה, מאפשר לדון במחלוקות האמתיות בין הצדדים ועל כן רצוי. בית המשפט הוסיף וציין כי אף שמ.ע.ג.ן הייתה יכולה להגיש את בקשת התיקון בשלב מוקדם יותר, חלף הגשת בקשת הפיצול, לא מדובר בטעם המצדיק את דחיית בקשת התיקון, וכי גם העובדה שבקשת התיקון הוגשה בשלב מתקדם יחסית של ההליך, אינה מצדיקה את דחיית הבקשה.

5.במקביל למתן ההחלטה הראשונה, ביום 20.11.2022 קיבל בית המשפט המחוזי, במעמד צד אחד, את בקשתה של מ.ע.ג.ן להוצאת צו עיקול זמני על נכסיה של החברה בהתאם לסכום התביעה המעודכן. ביום 11.12.2022 הגישו המבקשים בקשה לביטול צו העיקול הזמני, בין היתר בטענה כי למ.ע.ג.ן אין עילת תביעה ביחס למרבית הסעדים שתבעה, שכן הזכות בנכס שייכת לוינברג, כאשר מ.ע.ג.ן משמשת אך כחברת ביצוע עבורה. ביום 2.1.2023 נדחתה בקשה זו, אולם בית המשפט העיר בהחלטתו כי קיים קושי מסוים בכך שמ.ע.ג.ן תובעת תשלומים המגיעים לבעלי הזכויות בבניין. לאור זאת, ולמרות שוינברג ציינה בפני בית משפט קמא כי היא לא מתכוונת לעמוד על זכויותיה בנפרד ממ.ע.ג.ן (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 9.11.2022), הורה בית המשפט על צירופה כתובעת בהליך, בכפוף למתן זכות התנגדות לצדדים.

6.ביום 16.1.2023 הגישו המבקשים התנגדות לצירופה של וינברג כתובעת בהליך משני טעמים עיקריים (להלן: ההתנגדות). ראשית, נטען כי על פי התקסד"א בית המשפט אינו מוסמך להורות על צירוף תובע באופן יזום. שנית, המבקשים גרסו כי אף אם הייתה לבית המשפט סמכות לעשות כן, נסיבות העניין אינן מצדיקות את הוספתה של וינברג כתובעת להליך. בתוך כך, המבקשים ציינו כי וינברג בחרה שלא להגיש תביעה בעצמה ואין זה מקומו של בית המשפט לפעול על מנת שתוכל לקבל סעד, והוסיפו כי צירופה יוביל להימשכות ההליך ולסרבולו. מ.ע.ג.ן, מנגד, סברה כי סמכותו של בית המשפט להורות על צירוף תובע מעוגנת בתקסד"א, וכי צירופה של וינברג כתובעת מוצדק שכן הוא ימנע התדיינויות נוספות וייעל את ההליך.

7.ביום 29.1.2023, ולאחר ששמע את טענות הצדדים, הורה בית משפט קמא על צירופה של וינברג כתובעת להליך מכוח תקנה 46 לתקסד"א (להלן: ההחלטה השנייה). לגישת בית המשפט, למרות שתקנה 46 אינה קובעת במפורש כי בית המשפט מוסמך לצרף בעל דין באופן יזום, בניגוד לאמור בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), אין לראות בכך הסדר שלילי. לגופו של עניין, בית משפט קמא קבע כי שיקולי יעילות דיונית מחייבים את צירופה של וינברג להליך, שכן הדבר נדרש לצורך הכרעה במחלוקת בשלמותה בגדרי הליך אחד. לגישתו, אם בסוף ההליך יתברר שמי שזכאית לסעד היא וינברג, ולא שלוחתה, מ.ע.ג.ן, יהיה מדובר בפגם טכני, ומכך מתחייב התיקון בשלב זה של ההליך. לבסוף, בית המשפט הדגיש כי גם אם הצירוף של וינברג יביא לעיכוב מסוים בבירור התביעה, אין מדובר בשיקול המצדיק למנוע את צירופה כתובעת.

על החלטות אלו, הראשונה והשנייה, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

8.במסגרת בקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בכך שאפשר את תיקון כתב התביעה ובכך שהורה על צירופה של וינברג כתובעת להליך. לעניין ההחלטה הראשונה, המבקשים סבורים כי לאור השלב המאוחר של ההליך, ובהיעדר נסיבות המצדיקות את השיהוי בהגשת בקשת התיקון, לא היה מקום לאפשר את תיקון כתב הטענות. לצד זאת, נטען כי התיקון מיותר שכן העילה לתבוע את המבקשים שייכת לוינברג ולא למ.ע.ג.ן. כמו כן, המבקשים סבורים כי התיקון כולל רכיבי תביעה חדשים, ולא מתמצה בעדכון של רכיבי התביעה הקיימים. לעניין ההחלטה השנייה, המבקשים חוזרים על עיקר טענותיהם בהתנגדות, הן ביחס לכך שבית המשפט אינו מוסמך לצרף תובע באופן יזום על פי התקסד"א הן ביחס לכך שלא היה נכון לעשות זאת בנסיבות העניין.

9.מנגד, במסגרת תשובתן טוענות המשיבות כי אין מקום להתערב בהחלטותיו של בית משפט קמא. ביחס לתיקון כתב התביעה, המשיבות מציינות כי בקשת התיקון הוגשה רק לאחר שהתגבשה תמונה ברורה של היקף הנזקים שנגרמו להן. בהתאם, כך נטען, התיקון נוגע אך ורק לנזקים שנגרמו לאחר מועד הגשת התביעה, ואינו כולל בתוכו עילות תביעה חדשות. ביחס לצירופה של וינברג כתובעת, המשיבות שבות ומבהירות כי בהתאם לתקנה 46 לתקסד"א בית המשפט מוסמך לצרף בעל דין ביוזמתו, וכי בנסיבות העניין צירופה של וינברג יאפשר לנהל את הדיון באופן יעיל וצודק.

10.למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 9.3.2023 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית משפט קמא עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. באותו היום הוריתי על מתן צו ארעי לפיו יעוכבו ההליכים בתיק לפני בית משפט קמא עד למתן החלטה אחרת.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובת המשיבות לה ובתגובה לתשובה מטעם המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, על שני ראשיה.

ההחלטה הראשונה

12.מושכלות יסוד הן כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ביחס להחלטות העוסקות בתיקון כתבי טענות, לרבות הוספה ומחיקה של בעלי דין מהתביעה, שכן אלו נוגעות באופן מובהק לניהול ההליך. ממילא, למעט מקרים חריגים בהם יימצא כי עשוי להיגרם עיוות דין או שההחלטה חרגה ממתחם הסבירות, תמעט ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה (ראו מיני רבים: רע"א 331/22 מרכז מאי בע"מ נ' ארז, פסקה 15 (10.2.2022) (להלן: עניין ארז); רע"א 1061/22 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 10 (7.4.2022) (להלן: עניין כללית); רע"א 2997/22 סואטס נ' סואטס, פסקה 8 (6.7.2022); רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ, פסקה 6 (13.7.2022) (להלן: עניין דורקס)).

13.אומנם, נראה שהתקסד"א מגלמות שינוי מסוים ממשטר התקנות הקודם בגישה המתבקשת ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות. כך, בעוד שתחת התקנות הישנות נהגה גישה ליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, שהביאה את בתי המשפט להיעתר להן על פי רוב (עניין דורקס, בפסקה 7; רע"א 8892/20 פורטמן נ' צורי שדי ניהול ואחזקות מבנים בע"מ, פסקה 13 (8.4.2021)), כיום הנוסח של תקנה 46(א) לתקסד"א, המורה לבית המשפט להתחשב בין היתר "בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג", וזאת לשם "קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן", מצדיק כי תיעשה בחינה קפדנית יותר של בקשות מסוג זה (ראו: עניין דורקס, שם; עניין כללית, בפסקה 11). ובכל זאת, ואף שבקשת התיקון הוגשה בשלב יחסית מאוחר של ההליך, אינני סבור כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתה הדיונית של הערכאה המבררת.

14.בענייננו, בית משפט קמא התייחס באופן ענייני ומנומק לטענות שהעלו המבקשות, לרבות ביחס לשלב הדיוני בו הוגשה הבקשה ולעובדה כי מ.ע.ג.ן המתינה עם בקשת התיקון עד להכרעה בבקשת הפיצול, ולא מצא כי אלו מצדיקות את דחיית הבקשה. מעבר לכך, בית המשפט, אשר מצוי בנבכי ההליך קמא, הדגיש בהחלטתו את החשיבות שבתיקון כתב הטענות על מנת שניתן יהיה לדון במחלוקת בשלמותה, ואיני מוצא טעם להתערב במסקנתו זו. זאת ועוד, כמו בית משפט קמא, אף אני אינני סבור כי קבלת בקשת התיקון תחזיר את הצדדים לנקודת המוצא, ותגרום לסרבול ההליך או להארכתו באופן בלתי מתקבל על הדעת. עיון בבקשת התיקון מלמד על כך שסכום התביעה המעודכן מבוסס על אותה עילת תביעה משפטית, ונסמך על תשתית עובדתית הזהה בעיקרה לזו שהופיעה בכתב התביעה המקורי. לבסוף, אין מקום לקבל את טענת המבקשים ביחס לשיהוי שנפל בהגשת הבקשה, שעה שלא נסתרה טענת מ.ע.ג.ן כי הנזקים התגבשו רק לקראת מועד הגשת בקשת התיקון. במצב דברים זה, ובשים לב לכך שבכוונת בית המשפט להטיל על מ.ע.ג.ן הוצאות (פסקה 17 להחלטה הראשונה), אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניין זה (ראו: עניין דורקס, בפסקה 14; עניין ארז, בפסקה 16).

ההחלטה השנייה

15.באופן דומה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטה הנוגעת לצירוף וינברג כתובעת להליך. ראשית, במישור הסמכות, על אף שתקנה 46(א) לתקסד"א אינה מציינת במפורש כי בית המשפט רשאי ליזום את צירופו של בעל דין להליך, וזאת בניגוד לתקנה 24 לתקנות הישנות, אינני סבור כי מדובר בהסדר שלילי. אסביר.

16.תקנה 46(א) לתקסד"א מורה כדלהלן:

46(א) בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג

לשון התקנה מניחה, על פני הדברים, את קיומה של בקשה מטעם מי מהצדדים שבגינה יורה בית המשפט על תיקון כתב טענות או על צירוף בעל דין בהתאם לאמור בתקנה. הנחה זו בולטת על רקע לשון תקנה 24 לתקנות הישנות, שהורתה כי בית המשפט רשאי "לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע" וזאת "לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו". ואולם, בהיעדר הוראה מפורשת אשר שוללת את סמכות בית המשפט להוסיף בעל דין לכתב תביעה מיוזמתו (דהיינו ללא בקשה כאמור), ונוכח תכליות התקסד"א, כפי שיפורט כעת, סבורני כי אין לפרש את תקנה 46(א) לתקסד"א באופן שחוסם את בית המשפט מלעשות זאת.

17.כידוע, אחת המטרות המרכזיות שמבקשות להשיג התקסד"א היא לאפשר לבית המשפט לנהל את הליך שמתנהל מולו בצורה צודקת ויעילה (ראו תקנות 2-1 ו-5 לתקסד"א, וכן בג"ץ 8684/20 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 16 (27.12.2020); ע"א 7486/21 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' עבאסי, פסקה 13 (8.3.2022); ער"א 4854/22 חברת בנק הדואר בע"מ נ' וייס, פסקה 17 (19.9.2022)). בהתאם למטרות אלו קובעת תקנה 3 כי: "בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן" (ההדגשה אינה במקור. ע"ג). זאת ועוד, תקנה 176(א), שכותרתה "סמכות כללית של בית המשפט למתן הוראות", קובעת כי: "בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה". משטר התקנות העדכני מסמיך איפוא באופן מפורש את בתי המשפט ליזום צעדים דיוניים המשרתים את תכליותיהן של התקסד"א. ודוק, כפי שיודגם להלן, במצבים מסוימים, לצירופו של בעל דין להליך עשוי להיות תפקיד משמעותי ביכולתו של בית המשפט להכריע באופן צודק ויעיל בסכסוך שנמצא לפניו (רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, פסקה 21 (9.7.2015) (להלן: עניין נתיבים); רע"א 1949/16 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' רחמים, פסקה 14 (7.4.2016) (להלן: עניין רחמים)). לדידי, מסקנת הדברים איננה אך שפרשנות המאפשרת לבית המשפט לצרף ביוזמתו בעל דין להליך עולה בקנה אחד עם תכלית התקסד"א ועם הוראותיהן, אלא כי היא אף מתבקשת לאורן (ראו והשוו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 269-266 (2021)). אשר על כן, סבורני כי לבית משפט קמא עמדה הסמכות לצרף את וינברג כתובעת, וזאת מכוח תקנה 46(א) לתקסד"א, או למצער מכוח תקנה 176(א) לתקסד"א (ראו והשוו: רע"א 9138/20 פיסטול נ' שמעון, פסקאות 16-15 (7.2.2021); רע"א 1562/23 רילטקס סוכנויות בע"מ נ' דלתא גליל בע"מ, פסקה 13 (19.4.2023)). לפיכך, בהינתן קיומה של סמכות, נותר לבחון האם צירופה של וינברג היה ראוי בנסיבות העניין. לכך אפנה כעת.

18.אין ספק כי צירופו של בעל דין להליך, בפרט כאשר הדבר נעשה ביוזמת בית המשפט, אינו עניין של מה בכך, ועל בית המשפט לנקוט בזהירות המתבקשת בהחליטו לעשות כן (רע"א 5861/15 עיריית תל אביב-יפו נ' שומוביץ, פסקאות 32-28 (26.1.2016) (להלן: עניין שומביץ); עניין רחמים, שם). כשברקע זהירות זאת, לאורך השנים התוותה הפסיקה את השיקולים שנדרש בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם יש לצרף צד להליך. בין היתר, כך נקבע, נדרש לבחון אם צירוף בעל הדין עולה בקנה אחד עם החשיבות שבניהול ההליך באופן יעיל, וזאת אף בשים לב לשלב הדיוני בו מצוי ההליך (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד, פסקה 6 (25.6.2007); עניין שומביץ, בפסקה 26). כמו כן, נקבע כי יש לבחון אם בעל הדין שצורף נדרש על מנת להכריע בצורה יעילה ושלמה בפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא בתביעה אחרת שניתן היה להגיש (ראו נוסח תקנה 24 לתקנות הישנות, וכן יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 199-198 (מהדורה שביעית, 1995); עניין נתיבים, בפסקה 23; עניין שומביץ, בפסקאות 26-25; רע"א 4070/19 אורט ישראל נ' המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה, פסקה 6 (10.7.2019)). למרות ששיקולים אלו נקבעו בהתאם לנוסח תקנה 24 לתקנות הישנות, סבורני כי לאור הלימתם לתכליות התקסד"א שהוזכרו לעיל, ניתן להיעזר בהם גם כאשר עסקינן בצירוף צד להליך מכוח תקנה 46(א) לתקסד"א (השוו: עע"מ 1856/22 חי נחמיאס מגורים והשקעות בע"מ נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ, פסקה 3 (30.3.2022); רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ, פסקה 16 (13.9.2022)). על פי העקרונות הללו, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט המחוזי בהחלטות מעין אלו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה לצרף את וינברג כתובעת בהליך.

19.בית משפט קמא הבהיר כי צירופה של וינברג להליך יאפשר להכריע בסכסוך בצורה שלמה ויעילה, וללא חשש כי המשאבים שהושקעו בניהול ההליך עד כה ירדו לטמיון. זאת, על רקע החשש כי ייתכן שמ.ע.ג.ן אינה זכאית לתבוע את הנזקים אשר נגרמו ישירות לוינברג. אף מבלי להכריע לגופו של עניין בשאלת היריבות, בראייתי יש לתת משקל משמעותי לחשש שבסוף ההליך יתברר כי לא ניתן להכריע במחלוקת בשלמותה ללא שוינברג היא צד לו. כך במיוחד לאור תכליתן של התקסד"א והאינטרס הציבורי בניהול ההליך בצורה המאפשרת לחסוך במשאבי זמן ועלויות (תקנה 5 לתקסד"א). מן העבר השני, לא מצאתי כי בענייננו מתקיימים טעמים משמעותיים העומדים בניגוד לאינטרס הדיוני בצירוף וינברג כתובעת להליך. ראשית, ואף שהצדדים לא טענו לכך, אינני סבור כי צירופה של וינברג להליך נעשה ללא הסכמתה באופן שפוגע באוטונומיה שלה. כאמור, מ.ע.ג.ן לא מימשה את זכותה להתנגד לצירופה של וינברג להליך ואף טענה שצירופה ראוי. לאור זאת, ועל רקע הקרבה בין וינברג לבין מ.ע.ג.ן, דומה כי ניתן להסיק מכך על הסכמתה של וינברג להצטרף כתובעת להליך, ומכל מקום ברי כי איננו עוסקים במקרה בו בעלת הדין תצורף בניגוד לרצונה (ראו והשוו: עניין שומביץ, בפסקאות 29-28). שנית, לא עלה בידי המבקשים להראות כי צירופה של וינברג יפגע באינטרסים שלהם באופן ניכר. אכן, עד כה וינברג בחרה שלא להגיש בקשה לצירופה כתובעת בהליך, אולם כפי שציינתי לעיל, החלטתו של בית משפט קמא לצרפה להליך לא נועדה להגן על האינטרס שלה, אלא מטרתה להגן על האינטרס הציבורי הנעוץ בעלויות הדיוניות של ניהול ההליך (ראו והשוו: רע"א 5060/21 נחל אשכול השקעות בע"מ נ' מנורה נכסים והשקעות בע"מ, פסקה 13 (18.8.2021)). בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שצירופה של וינברג להליך אינו צפוי לגרום לעיכוב משמעותי בבירור התובענה (ראו פסקה 12 להחלטה השנייה), אף אני סבור כי שיקולי היעילות מצדיקים את צירופה כתובעת להליך.

20.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 9.3.2023 – מבוטל בזאת. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות בסכום של 7,000 ש"ח.