רע"א 4321/22ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ. ביטוסי בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ל' ביבי ) מיום 20.6.2022 בת"א 59739-02-20, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים 2-1 לתיקון כתב התביעה. לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה דנן.

תמצית הרקע לבקשה

1.

ביום 24.2.2020 נפתח ההליך מושא הבקשה שלפניי, אשר בגדרו הגישו המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים או התובעים ) את תביעתם נגד המבקשים 2-1 (להלן: המבקשים או הנתבעים 1 ו-3 ) והמשיבים 5-3 (להלן: הנתבע 4 ו- הנתבעים 2 ו-5 , בהתאמה), לבית משפט השלום בתל אביב, אותה העמידו במקורה על סך של כ-1.8 מיליון ₪. בהחלטתו מיום 16.4.2021, נעתר בית משפט השלום (השופט י' דלוגין ) לבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה על-ידי תיקון הסעד שנתבקש בו, באופן שסכום התביעה יועמד על סך של כ-14.6 מיליון ₪, ובהתאם לכך העביר את הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי "תיקון התביעה נבע בעיקר מעלייה חדה בשער הביטקויין שאינו בשליטת התובעים" .

2.

ביסודו של כתב התביעה המתוקן שהגישו התובעים לבית המשפט המחוזי, עמדו שני הסכמים – הסכם השאלה והסכם הלוואה – אשר נכרתו שניהם, לפי הנטען, במהלך שנת 2019. התובעים טענו כי הסכמים אלה הופרו על-ידי הנתבעים בכוונת מכוון, הכל כחלק מהתנהלות מתוכננת של כלל הנתבעים ומעשה 'עוקץ' מתואם שכוון נגדם.

3.

כעולה מכתב התביעה המתוקן, הסכם ההשאלה נכרת ביום 31.3.2019 בין התובעת 1, ביטוסי בע"מ (להלן: ביטוסי ) לנתבעת 1, ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ (להלן: ריץ' אנד רויאל ). ההסכם בעיקרו כלל התחייבות של ביטוסי להשאיל לריץ' אנד רויאל 20 מטבעות ביטקוין שיועברו לארנק דיגיטלי של ריץ' אנד רויאל, שכתובתו פורטה בהסכם, בתמורה לתשלום חודשי של דמי השאלה בסך של 1.5% מיתרת ההשאלה. לפי הנטען בכתב התביעה המתוקן, הצדדים פעלו בהתאם להוראות הסכם ההשאלה – 20 מטבעות ביטקוין הושאלו על-ידי ביטוסי לריץ' אנד רויאל, ובתמורה האחרונה שילמה את דמי ההשאלה החודשיים. אלא שבחלוף פרק זמן של 3 חודשים החלה ריץ' אנד רויאל להפר את הוראות ההסכם – תחילה בכך שחדלה מלשלם את דמי ההשאלה, ובהמשך בכך שזו לא השיבה לביטוסי את מטבעות הביטקוין שהושאלו לה לפי הקבוע בהסכם. סכום התביעה ביחס לרכיב זה הועמד על סך של 44.04 מטבעות ביטקוין, ששווים השקלי הוא כ-8.7 מיליון ₪, נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

4.

עוד נטען בכתב התביעה המתוקן כי הסכם ההלוואה נכרת במהלך חודש אפריל 2019 בין התובע 2, מר אלי בז'רנו, מנכ"ל ובעל השליטה בביטוסי לנתבעת 2, אי. טי. אמ אחזקות 2018 בע"מ (להלן: אי. טי. אמ ). בהתאם להוראות הסכם ההלוואה, לווה מר בז'רנו מאי. טי. אמ 250,000 ₪, וכביטחון לפירעון ההלוואה נתן לאי. טי. אמ בטוחה של 20 מטבעות ביטקוין. כן נטען כי לימים ניטשו בין הצדדים מחלוקות בקשר לביצוע ההסכם, אך לבסוף ההלוואה נפרעה במלואה על-ידי מר בז'רנו. לטענת התובעים, חרף פירעון ההלוואה כאמור, אי. טי. אמ או מי מהנתבעים לא השיבו את הבטוחה שניתנה כנגד מתן ההלוואה. סכום התביעה ביחס לרכיב זה הועמד על סך של 30.08 מטבעות ביטקוין, ששווים השקלי הוא כ-5.9 מיליון ₪, נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים 5-3, נושאי המשרה ובעלי המניות בריץ' אנד רויאל ואי. טי. אמ, חבים אף הם מכוח מעורבותם האישית בכל הקשור להסכמים האמורים, לרבות בגין מצגי שווא שהוצגו על-ידם.

5.

מנגד, הנתבעים 1 ו-3, ריץ' אנד רויאל ומר אייל שדה הכחישו את הנטען בכתב התביעה וטענו, בין היתר, בכתב ההגנה, כי לא הונו את התובעים, וכי אף אם יש ממש בטענותיהם בקשר להונאה הנטענת, הרי שזו בוצעה על-ידי הנתבעים 2, 4 ו-5 ולא על-ידם. כן לטענתם, הסכם ההשאלה לא קוים על-ידי התובעים, מאחר שאלו העבירו את מטבעות הביטקוין לכתובת ארנק דיגיטלי שונה מזו שנקבעה בהסכם ההשאלה, ומכאן שלא קיבלו דבר לפי הסכם זה ואין מקום לחייבם בהשבה או בפיצוי התובעים. באשר להסכם ההלוואה נטען, כי הנתבעים 1 ו-3 אינם צד להסכם זה ולא החזיקו בבטוחה שניתנה, וכי טענות התובעים ביחס לפעילות משותפת שלהם עם אי. טי. אמ היא טענת שווא בלתי מבוססת.

6.

הנתבעים 2 ו-5, אי. טי. אמ ומר אליאור ממן, הכחישו אף הם את הנטען בכתב התביעה, וטענו, בין היתר, כי מר ממן ואי. טי. אמ הם ישויות משפטיות נפרדות ועצמאיות ומשכך לא ניתן לייחס לממן את חובותיה של אי. טי. אמ. בהקשר זה נטען, כי לא התקיימו במקרה דנן התנאים שנקבעו בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן:

חוק החברות ) ובהלכה הפסוקה להרמת מסך, משלא הוכח שמר ממן הונה או הפר כל התחייבות של אי. טי. אמ, או עשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. באשר להסכם ההלוואה נטען, כי הנתבעים 2 ו-5 לא ידעו כי קיים הסכם שכזה והם אינם חתומים עליו. באשר להלוואה עצמה נטען, כי בעת ששכרו משרד ממשרדיה של ריץ' אנד רויאל, התבקשו על-ידי הנתבעים 3-1 "לתת הלוואה זמנית לחבר אחר שנקלע לבעיות כלכליות וקושי תזרמי" . בהמשך לכך, העבירה הנתבעת 2 לחשבון הבנק של ביטוסי 100,000 ₪ מתוך הנחה כי קיים פוטנציאל עתידי לשיתוף פעולה עסקי בין הצדדים. לדבריהם, הם לא חתמו על הסכם הלוואה, לא קיבלו כל בטוחה, ולפיכך הם לא חבים בהשבתה.

7.

להשלמת התמונה יצוין, כי הנתבע 4, מר ארז פישלר, לא הגיש כתב הגנה מטעמו ובהמשך לבקשת התובעים, ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 9.5.2022 פסק דין בהיעדר הגנה נגדו.

8.

ביום 22.5.2022, ולאחר שהתקיים קדם משפט ראשון בהליך, הגישו התובעים בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה (להלן: בקשת התיקון ) – היא הבקשה העומדת במוקד בקשת רשות הערעור שלפניי. בקשת התיקון עסקה בשני תיקונים לכתב התביעה: התיקון הראשון , התייחס לכתובת הארנק הדיגיטלי אליו הועברו המטבעות מושא ההסכמים, היא הכתובת המצוינת בהסכם ההשאלה והסכם ההלוואה, תחת כתובת ביניים כפי שצוינה בתדפיס העברת מטבעות לא סופי שצורף לכתב התביעה. לטענת התובעים, רק במסגרת הכנת תשובתם לבקשת הנתבעים 1 ו-3 לעיון מחדש בצו העיקול שניתן נגדם, נתחוור להם כי לכתב התביעה צורף בטעות תדפיס העברת מטבעות לא סופי, בעוד שהתדפיס הסופי מעלה כי כתובת הארנק שאליה הועברו מטבעות הביטקוין היא אכן הכתובת שצוינה בהסכם ההשאלה, דבר המעיד לשיטתם כי ביטוסי קיימה את הוראות הסכם ההשאלה כלשונן. התיקון השני עניינו בהבהרת טענות התובעים להרמת מסך בין החברות הנתבעות לבין בעלי מניותיהן או בעלי השליטה בהן, תוך התייחסות מפורשת לסעיף 6 לחוק החברות. נטען כי טענות התובעים להרמת המסך נטענו בכתב התביעה, ואף זכו להתייחסות מפורשת בכתבי הגנתם של הנתבעים. לפיכך, התיקון התבקש למען הזהירות בלבד ועל רקע החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ס' רסלר-זכאי ) מיום 28.2.2022 שניתנה בסוגיית העיקולים, שבגדרה נקבע כי "בהעדר טענות להרמת מסך, כאשר הנטען מתבסס על 'מעורבות', דומה כי בהעדר הסכמה לא ניתן יהיה בשלב זה לקבל את הבקשה להרחבת העיקולים" .

בבקשה צוין כי התיקונים האמורים נועדו "לחדד" ולהשלים את טענותיהם של המשיבים, והתבקשו בשלב מקדמי של ההליך, בשעה שהצדדים מנהלים הליכים מקדמיים ובטרם החל בירור התביעה לגופה, ועל כן גם מטעמים אלה יהא זה מוצדק לקבלה.

9.

בתשובתם, התנגדו הנתבעים 1 ו-3 לבקשת התיקון בטענה כי הבקשה אינה עומדת בהוראה שנקבעה בתקנה 49(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), ולפיה היה על התובעים להגיש את בקשת התיקון "לא יאוחר משישים ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון" , קרי עד ליום 17.11.2021. כן נטען, כי בקשת התיקון הוגשה בשיהוי עצום ובחוסר תום לב, וכי דומה שאין נחיצות בתיקונים המבוקשים, היות שהתובעים עצמם הבהירו בבקשת התיקון שמדובר בתיקונים שהם בבחינת "למעלה מן הצורך" ולמטרת "חידוד" בלבד. הנתבעים 1 ו-3 הוסיפו וטענו, כי בשים לב לעובדה שמדובר בהליך משפטי אשר מתנהל למעלה משנתיים שבגדרו אף הוטל עיקול על נכסיו של הנתבע 3, היעתרות לבקשת התיקון תחמיר את הפגיעה הקשה שממילא נגרמת להם כתוצאה מניהול ההליך.

10.

התובעים הוסיפו והגישו תגובה לתשובת הנתבעים 1 ו-3, בה טענו כי הוראת תקנה 49(ב) איננה רלוונטית לעניינם, שכן הצורך בתיקון כתב התביעה התברר להם רק ביום 6.12.2021 בעת הכנת תשובתם לבקשת הנתבעים 1 ו-3 לעיון מחדש בצו העיקול. לשיטתם, תקנה 46(א) היא התקנה הרלוונטית לענייננו, ולפיה "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות" . התובעים הוסיפו וטענו כי התיקון הנוגע לארנק הדיגיטלי הועלה במסגרת תשובתם לבקשה לעיון מחדש בצו העיקול, אז טענו הנתבעים 1 ו-3, כי התיקון האמור עולה כדי הרחבת חזית. בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 17.3.2022 נדרש בית המשפט המחוזי לאמור וקבע כי "בכל הנוגע לטענה בדבר הרחבת חזית המגולמת בכתב תגובה שהוגש בהקשר לבקשה להרחבת עיקולים, הרי שמובהר מפורשות כי יריעת המחלוקת נקבעת במסגרת כתבי הטענות. נרשמה התנגדותם של הנתבעים 1,3 להרחבת חזית אשר הובעה באופן מידי לאחר שזו נעשתה לטענתם. המשתמע מכך ברור והתובעים ייקחו זאת לתשומת ליבם" . לנוכח קביעה זו, החליטו התובעים להגיש את בקשת התיקון ובכך להימנע מנטילת סיכון מיותר שמא יתעלם בית המשפט המחוזי מעובדות מהותיות ביותר הנחוצות להכרעה בתביעה.

11.

כאמור, בהחלטתו מיום 20.6.2022 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התיקון תוך חיוב התובעים בתשלום הוצאות הנתבעים 1 ו-3 בסך 10,000 ₪. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בכך שמדובר בתיקונים משמעותיים אשר עשויים להשפיע באופן ישיר על תוצאות ההליך, ולמצער על יריעת המחלוקת בין הצדדים. זאת הן באשר לארנק שאליו הועברו מטבעות הביטקוין – סוגיה המצויה בלב המחלוקת בתביעה דנן, הן באשר לטענה בדבר הרמת מסך. בהחלטה נקבע כי "הגם שיש ממש בטענת הנתבעים ולפיה מדובר בבקשה אשר הוגשה בשיהוי רב ואשר תצריך תיקון כתב ההגנה מטעמם ותוביל לעיכוב בהליך, לאור חשיבות הטענות, הנני מוצאת כי את מחדלי התובעים ניתן לרפא בפסיקת הוצאות ובהתאמה הנני מתירה תיקון כתב התביעה תוך חיוב התובעים בתשלום הוצאות הנתבעים 1 ו-3 בסך של 10,000 ש"ח" .

תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור

12.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה שבו המבקשים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי בדבר שיהוי, העדר הנחיצות שבתיקונים האמורים, וכן חוסר תום הלב שדבק בבקשת התיקון. לגישתם, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן דעתו לכך שבקשת התיקון הוגשה תוך חריגה מן המועד הקבוע בתקנה 49(ב) לתקנות, ובאיחור של למעלה מששה חודשים. זאת מבלי שהונחה תשתית מספקת לאי-עמידתם של המשיבים במועד הקבוע בדין, שכן האירועים והתוספות שהתבקשו בבקשת התיקון היו בידיעתם, או לכל הפחות היו צריכים להיות בידיעתם עוד קודם לכן.

דיון והכרעה

13.

לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי ל כלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14.

החלטות הנוגעות לתיקון כתבי טענות הן מסוג ההחלטות הנוגעות במובהק לאופן ניהול ההליך. הלכה ידועה היא, כי החלטות אלה מסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תמעט להתערב בהן. זאת, להוציא מקרים חריגים שבהם ההחלטה שהתקבלה עומדת בניגוד לדין, גורמת לעיוות דין, או שנתגלתה בה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (ראו בין רבים: רע"א 1808/16 אמסלם נ' אלון , פסקה 13 (28.3.2016); רע"א 8966/20 מוהנא נ' סולימאן , פסקה 9 (17.1.2021); רע"א 1061/22 פלוני נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 10 (7.4.2022)). לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.

15.

כאמור, לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו להיעתר לבקשה לתיקון כתב טענות. ברבות השנים השתרשה בפסיקה גישה ליברלית ומרחיבה בנוגע להפעלת סמכות זו, לפיה כל עוד נמצא שיש בתיקון תועלת לבירור המחלוקת בין הצדדים, ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון ברוחב לב. לצד דברים אלה נקבע בפסיקה, כי בקשות לתיקון אינן מתקבלות באופן אוטומטי, כי אם מדובר בפרי של איזונים בין שורה של שיקולים, בהם: התרומה האפשרית של התיקון לבירור הפלוגתאות; השלב הדיוני שבו מצוי ההליך; תום ליבו של המבקש; שיהוי אפשרי מצדו בהגשת הבקשה; והשפעת התיקון על משך הדיון וניהולו בשים לב גם לאינטרס הציבורי הכולל ביעילות ההליכים (ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם (4.4.2021); רע"א 7615/13 מובלי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 4 (30.1.2014); רע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג , פסקה 5 (12.10.2014)).

16.

תקנה 46 לתקנות, אשר החליפה את ההסדר שנקבע בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות [...] לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" . מנוסחה של התקנה ניכר כי אומצו בה המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה אשר פירשה את תקנה 92, כפי שפורטו לעיל (ראו למשל: רע"א 4287/21 א.ר.א.ב בונוס בע"מ נ' זרוק , פסקה 16 (11.8.2021);

רע"א 8518/21

מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל נ' אבישר , פסקה 16 (27.2.2022); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 270 (2021) (להלן: רוזן-צבי )). עם זאת, ברוח התקנות החדשות ציין בית משפט זה במספר החלטות שניתנו בעת האחרונה, כי נוסחה של תקנה 46, כמו גם תכליתן של התקנות החדשות, "מצדיק[ים] בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות כיום, משהיה מקובל בעבר" (רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ , פסקה 7 (13.7.2022); רע"א 3510/21 נצר נ' קונפינו , פסקה 9 (25.8.2021); ראו לעניין זה גם את הדברים שנכתבו ברע"א 1656/22 בן

שטרית נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה , פסקה 10 (25.8.2022)). גישה זו מבטאת את התכליות העומדות ביסודן של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות שחרטו על דגלן, בין היתר, את הצורך במתן 'תרופה' להימשכות ההליכים באמצעות ייעול, פישוט וקיצור ההליכים האזרחיים (ראו: דברי הסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בעמ' 5-1).

17.

בענייננו, עיקר טענותיהם של המבקשים מופנות כלפי מועד הגשת בקשת התיקון, החורג מן המועד שנקבע בתקנה 49(ב) לתקנות, על פיה בקשות לתיקון כתבי טענות "יוגשו לא יאוחר משישים ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון" . הגשת בקשה לתיקון כתבי טענות תוך המועד שנקבע בתקנה 49(ב) היא אכן הכלל. תכליתו לקדם יעילות דיונית ולהביא לכך שהתשתית הדיונית הנדרשת להכרעה בהליך תהא שלמה ומגובשת בשלב מוקדם ככל האפשר, באופן שניתן יהיה לפנות לשלב שמיעת הראיות ומתן ההכרעה ללא עיכובים מיותרים. עם זאת, אין בחלוף המועד שנקבע בתקנה 49(ב) כדי לסתום את הגולל על אפשרותו של בעל דין להגיש בקשה לתיקון כתב טענותיו, וייתכנו נסיבות בהן תיעתר בקשה לתיקון כתב טענות חרף השיהוי בו הוגשה (וראו: תקנה 46(א) לתקנות הקובעת כי "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות" ). כך הדבר מקום בו נודעו העובדות הדרושות לבקשת התיקון לבעל הדין לאחר חלוף המועד האמור. ואולם גם מקום בו ידע בעל הדין או צריך היה לדעת על העובדות העומדות בבסיס בקשת התיקון קודם למועד האמור, רשאי בית המשפט להיעתר לבקשתו ככל שהוא סבור כי יהא בתיקון כדי לתרום באופן מהותי לבירור והכרעה במחלוקות העומדות לדיון (ראו: רוזן-צבי , בעמ' 273-272). כל זאת, כאמור, בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו בתקנה 46(א) לתקנות ולהלכה הפסוקה. יובהר כי אין בדברים האמורים כדי להפוך את המועד שנקבע בתקנה 49(ב) לתקנות לעניין שברשות, ובעל דין שלא יגיש את בקשת התיקון במועד הנדרש, מסתכן בכך שבקשתו תסורב רק בשל מועד הגשתה.

18.

בענייננו, אכן נפל שיהוי בהגשת בקשת התיקון. עם זאת, בית המשפט המחוזי השתכנע כי "מדובר בתיקונים משמעותיים אשר יכול שיהיה בהם בכדי להשפיע באופן ישיר על תוצאות ההליך [...] זאת הן באשר לארנק אליו הועברו המטבעות הדיגיטליים נשוא ההסכמים – סוגיה המצויה בלב המחלוקת בין הצדדים והן באשר להרמת המסך" . לנוכח חשיבות התיקונים לבירור המחלוקות שבין הצדדים ולהכרעה בהן, לא שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר ראה להתיר את התיקון. אציין שחרף השיהוי שחל בהגשתה, הבקשה הוגשה בשלב דיוני מוקדם יחסית של ההליך, בטרם הושלמו ההליכים המקדמיים ובעוד הצדדים מתדיינים על סעדים זמניים שנתבקשו עם פתיחת ההליך. עוד אציין כי אין בתיקונים שהותרו כדי להוסיף תוספת מהותית למסכת העובדתית הנטענת בתביעה. התיקון הנוגע לארנק הדיגיטלי הוא תיקון נקודתי הנוגע לכתובת הארנק הדיגיטלי אליו הועברו המטבעות כנטען בכתב התביעה המקורי, תיקון הנדרש על רקע טענת המבקשים כי המטבעות לא הועברו לכתובת הארנק הדיגיטלי המפורטת בהסכם ההשאלה (וראו: סעיף 7 לכתב הגנתם המתוקן), ואילו לטענה להרמת מסך ניתן ביטוי כבר בכתב התביעה המקורי. בכתב התביעה התבקש בית המשפט המחוזי "לחייב באופן אישי את מר שדה, מר פישלר ומר ממן במלוא חובותיהן של החברות ריץ' אנד רויאל ואי. טי. אמ שכן הם בעלי החברות ו/או נושאי משרה בחברות הללו והגורמים אשר התנהלו מול התובעים בקשר עם הסכמים אלו, הציגו להם מצגי כזב והונו אותם במכוון" . "חיובם האישי של הגורמים הללו בחובות החברות מתחייב גם לנוכח אופיין של ההפרות, ובפרט, מעשי המרמה של הנתבעים והתנהלותם הקלוקלת והמכוונת כלפי התובעים" (ראו: סעיפים 52-51 לכתב התביעה המתוקן). דברים אלה אף זכו להתייחסות בכתב ההגנה של המבקשים בו נטען כי אין בטענות המשיבים "כדי להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 1, כמו גם שאין בהן כדי לחייב את הנתבע 3

באופן אישי" (ראו: סעיף 13 לכתב ההגנה המתוקן). לפיכך, אין בקבלת הבקשה כדי להרחיב את גדר המחלוקת העובדתית או כדי לגרום לסרבול ההליך המשפטי. אוסיף כי בית המשפט המחוזי לא התעלם מן השיהוי שחל בהגשת הבקשה, וראה להתנות את תיקון כתב התביעה בתשלום הוצאות המבקשים בסכום של 10,000 ₪, כך שניתן מענה מסוים גם לפגיעה הנטענת על-ידי המבקשים. במכלול נסיבות אלו, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

19.

אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשו תשובות, איני עושה צו להוצאות.