רע"א 1061/22 פלוני נ. שירותי בריאות כללית

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' סגנית הנשיאה, השופטת בלהה טולקובסקי ) מיום 13.1.2022 בת"א 39696-06-16, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה להשלמת טיעון ולתיקון כתב הגנתה.

1.

המבקש 1, קטין יליד שנת 2009 (להלן: הקטין ), הוא בנם של המבקשת 2 (להלן: האם ) ושל המבקש 3 (להלן ביחד: ההורים , וביחד עם הקטין: המבקשים ). ביום 19.6.2016 הגישו המבקשים כתב תביעה נגד המשיבה, שירותי בריאות כללית. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה אשר מנהלת את בית החולים סורוקה, בו נולד הקטין, התרשלה בטיפול בו, וזאת משהקטין לא הוזן כנדרש במשך 14 השעות שלאחר לידתו בעת שהותו בבית החולים. כן נטען כי המשיבה התרשלה באופן הדרכת האם בנוגע להנקת הקטין, שכן זו לא הודרכה כראוי על ידי הצוות הרפואי כיצד להניקו לאחר שחרורו מבית החולים. כתוצאה מרשלנותה, כך נטען, הקטין למעשה שהה בצום ממושך, באופן שהוביל לכך שכשלושה ימים לאחר לידתו, הוא הובהל בחזרה לבית החולים כשהוא סובל מהיפוגלוקמיה (תת סוכר בדם) חריפה. לגישת המבקשים, היפוגלוקמיה זו גרמה לקטין לנזק מוחי נרחב, וכיום הוא סובל מנכות בשיעור של 100% ומהפרעות נירולוגיות שונות.

2.

ביום 31.10.2016 הגישה המשיבה את כתב הגנתה, במסגרתו נטען כי המשיבה כלל לא התרשלה שכן הקטין והאם זכו לקבל טיפול רפואי מקצועי מטעם צוות בית החולים. עוד הוסיפה המשיבה כי ממילא לא מתקיים כל קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם לקטין, שכן לגישתה, הנזק ממנו סובל הקטין נגרם כתוצאה מדלקת בדרכי השתן, אשר אובחנה אצלו כאשר הובהל בחזרה לבית החולים.

3.

בהמשך, התקיימו בתיק שני דיוני הוכחות בימים 8.6.2020 ו-18.6.2020. לאחר תום שמיעת ההוכחות, ביום 2.8.2020, התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול לפני בית המשפט קמא, במסגרתו העיר בית המשפט כי על פניו משמיעת הראיות מתקבל הרושם כי במקרה דנן האחריות לנזק שנגרם לקטין היא משותפת הן למשיבה והן להורים.

4.

ביום 3.5.2021 הגישו המבקשים את סיכומיהם בתיק, במסגרתם התייחסו להערת בית המשפט מהדיון ביום 2.8.2020, וציינו כי ככל שתועלה טענת אשם תורם מצד המשיבה בסיכומיה, הרי שיהיה מדובר בהרחבת חזית אסורה, באשר טענה זו לא נטענה על ידה בכתב הגנתה ואף לא לכל אורך ההליך המשפטי. כשבועיים לאחר מכן, ביום 16.8.2021, הגישה המשיבה את הסיכומים מטעמה, במסגרתם חזרה על שתי טענותיה העיקריות מכתב הגנתה, לפיהן היא כלל לא התרשלה, וכן לא מתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם. עוד הוסיפה המשיבה כי לחלופין יש לחלק את האחריות לנזק בין המשיבה לבין ההורים בהתבסס על הדוקטרינה של "מעוולים במשותף". כשבוע לאחר מכן, ביום 24.8.2021 הגישו המבקשים את סיכומי התשובה מטעמם, במסגרתם נטען כי טענת המשיבה בדבר חלוקת האחריות בינה לבין ההורים מהווה הרחבת חזית אסורה, וכי למבקשים לא ניתנה כל הזדמנות להתגונן מפני טענה זו.

5.

בהמשך, ולאחר הגשת הסיכומים מטעם הצדדים, ביום 27.12.2021 הגישה המשיבה בקשה להשלים את טיעוניה בנוגע לטענת הרחבת החזית שהועלתה על ידי המבקשים בסיכומי התשובה שהוגשו מטעמם. בתוך כך, המשיבה טענה כי טענותיה לעניין אחריות ההורים לנזקי הקטין אינן בגדר הרחבת חזית, שכן התנהלות ההורים ותרומתם לנזקים שנגרמו עומדות בלב ליבה של המחלוקת נשוא ההליך דנן, ומלכתחילה טענת ההגנה העיקרית הייתה כי להורים אחריות של 100% לנזקים שנגרמו. לחלופין, המשיבה ביקשה מבית המשפט לתקן את כתב הגנתה, כך שתתווסף לו הטענה כי להורים אחריות של 100% לנזקי הקטין. המשיבה הדגישה בהקשר זה כי אין המדובר בטענה חדשה, וכי הוספת טענה זו לכתב ההגנה לא תגרום כל נזק, ואף תחסוך התדיינויות נוספות (להלן: הבקשה להשלמת טיעון ולתיקון כתב ההגנה ).

6.

כשבוע לאחר מכן, ביום 5.1.2022, הגישו המבקשים את תגובתם לבקשה להשלמת טיעון ולתיקון כתב ההגנה, במסגרתה נטען כי בקשת המשיבה היא למעשה בקשה להוספת טענה חדשה אשר לא נטענה קודם לכן. לגישת המבקשים, הבקשה להשלמת טיעון ולתיקון כתב ההגנה הוגשה בשיהוי ניכר ובשלב מתקדם ביותר של ההליך. עוד הוסיפו המבקשים כי קבלת הבקשה צפויה להאריך את ההליך ולסרבלו, וכפועל יוצא לגרום להם עיוות דין.

7.

ביום 13.1.2022 התקיים דיון בבקשה לפני בית המשפט, במסגרתו חזרו הצדדים על עיקרי טיעוניהם בבקשה ובתגובה שהוגשה. לאחר הדיון, ובאותו היום, החליט בית המשפט קמא לקבל את הבקשה להשלמת טיעון ולתיקון כתב ההגנה. במסגרת החלטתו, עמד בית המשפט קמא על כך שטענת המשיבה לחלוקת האחריות בינה לבין ההורים היא בגדר הרחבת חזית, שכן טענה מסוג זה לא נטענה בכתב הגנתה ואף לא בסיכומים שהוגשו מטעמה. עוד הוסיף בית המשפט כי הבקשה להשלמת טיעון ולתיקון כתב ההגנה הוגשה בשיהוי ניכר ובשלב מתקדם ביותר של ההליך. יחד עם זאת, לגישת בית המשפט קמא, שאלת האחריות המוטלת על המשיבה שזורה בשאלת האחריות המוטלת על ההורים, ולא ניתן להפריד בין שאלות אלו לצורך מתן הכרעה בתביעה. עוד ציין בית המשפט כי אף שיקולים של יעילות דיונית וחסכון במשאבים מחייבים שכל השאלות השנויות במחלוקת, ובכלל זאת שאלת אחריות ההורים, יתבררו לגופן במסגרת התביעה הנוכחית, חלף הגשתו של הליך נוסף על ידי המשיבה נגד ההורים לאחר מתן פסק הדין, בדרישה להשתתפותם בנזקים. משכך, בית המשפט קבע כי יש מקום להתיר את תיקון כתב ההגנה, תוך פסיקת סכום הוצאות משמעותי לטובת המבקשים.

8.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טוענים המבקשים כי הבקשה להשלמת טיעון ולתיקון כתב ההגנה הוגשה בשלב מתקדם ביותר של ההליך, ולאחר שהוגשו הסיכומים בתיק. המבקשים מוסיפים כי המשיבה לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי הניכר שנפל בהגשת הבקשה, וכי לא התגלו עובדות או פרטים חדשים אשר ביכולתם להצדיק את הגשתה בשלב זה. לגישת המבקשים, מתן ההיתר לתיקון כתב ההגנה מעניק יתרון דיוני למשיבה, וכן צפוי להביא להארכת הדיון ולסרבולו. כתוצאה מכך, לטענת המבקשים, יגרם להם עינוי דין באשר ההכרעה בהליך צפויה להתעכב באופן משמעותי, וזאת בזמן שהם נאלצים לשאת בעלויות כבדות לצורך מילוי צרכיו של הקטין. עוד טוענים המבקשים כי דחיית הבקשה להשלמת טיעון ולתיקון כתב ההגנה לא תביא לחסימת דרכה של המשיבה, אלא ביכולתה יהיה להגיש בהמשך תביעה נגד ההורים להשתתפות בנזק שנגרם. המבקשים גורסים כי מתווה דיוני זה עולה בקנה אחד עם תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות ), אשר במסגרתן, כך נטען, ניתן משקל רב לאינטרס הציבורי הטמון בניצול יעיל של משאבי מערכת המשפט.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובת המשיבה.

10.

מושכלות יסוד הן כי החלטות בעניין תיקון כתבי טענות, אשר נוגעות במובהק לאופן ניהול ההליך, מסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית,

וככאלה תמעט ערכאת הערעור להתערב בהן. זאת, למעט מקרים חריגים, בהם יימצא כי הן עשויות לגרום לעיוות דין או כי הן חורגות ממתחם הסבירות (רע"א 7840/20 פלונית נ' רפואי מעייני הישועה , פסקה 7 (22.12.2020); רע"א 8966/20 מוהנא נ' סולימאן , פסקה 9 (17.1.2021); רע"א 1628/21 עם הפנים ליפו נדל"ן בע"מ נ' אשטרום הנדסה ובניה בע"מ , פסקה 7 (13.4.2021)).

סבורני כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

11.

אכן, המקרה שלפניי איננו שגרתי. כידוע, לבית המשפט סמכות לאפשר תיקון כתבי טענות " בכל עת " (ראו תקנה 46(א) לתקסד"א החדשות. בעבר הוסדר הנושא בתקנה 92 לתקנות סדר הדין הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ואולם, בענייננו הבקשה להשלמת טיעון ולתיקון כתב ההגנה הוגשה בשלב מתקדם ביותר של ההליך, כאשר הצדדים המתינו למתן פסק הדין בעניינם, ומבלי שניתן הסבר של ממש לשיהוי שנפל בהתנהלותה של המשיבה. במצב הדברים הרגיל, אין מקום להיענות לבקשה שכזו – כך בוודאי בהינתן שתקנה 46(א) לתקסד"א החדשות מתייחסת במפורש ל" שלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה " כשיקול מרכזי לעניין מתן הוראה לתיקון כתבי טענות, ובשים לב למגמה המאפיינת את התקסד"א החדשות של יתר הקפדה על עמידת הצדדים בדרישות סדרי הדין (השוו: רע"א 3510/21 נצר נ' קונפינו , פסקה 9 (25.8.2021); רע"א 6685/21 יעקב נ' נבואני , פסקה 10 (29.11.2021); רע"א 7176/21 עיריית חדרה נ' הלברשטיין , פסקאות 11-10 (12.12.2021)). יחד עם זאת, אין מדובר בכלל בל יעבור, וייתכנו מקרים חריגים בהם יתאפשר תיקון כתבי טענות גם בשלביו הסופיים של הדיון, ככל שהדבר צפוי לקדם מטרה חשובה וראויה, ובלבד שיישמרו זכויות הצד שכנגד. בעניין דנן נתן בית המשפט קמא דעתו למכלול השיקולים, התייחס אליהם בהרחבה במסגרת החלטתו, ולבסוף הגיע למסקנה כי חרף התנהלותה של המשיבה, ישנה הצדקה עניינית במקרה בו עסקינן למתן היתר לתיקון כתב ההגנה, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות ולקביעת הוראות שישמרו על הגינות דיונית. נימוקיו של בית המשפט קמא, ובכלל זאת עמידתו על כך שמתן ההיתר בענייננו נדרש לצורך הכרעה במחלוקות בין המבקשים למשיבה באופן יעיל וסופי, מקובלים עליי. אף לגישתי בנסיבות המקרה דנן אין היגיון רב כי המשיבה תגיש בהמשך תביעה נוספת נגד ההורים, כאשר במסגרת ההליך הנוכחי נשמעו עדויות והוגשו ראיות הרלוונטיות גם לשאלת אחריות ההורים, כך שמבחינה מהותית, גם אם לא מבחינה פורמאלית, שאלת חלוקת האחריות עמדה לפני בית המשפט (ולראיה, יכולת בית המשפט קמא לגבש את התרשמותו הלכאורית, כפי שנמסרה לצדדים לאחר השלמת שמיעת הראיות, כי יש הצדקה עניינית לחלוקת אחריות במקרה דנן). משאלו הם פני הדברים, ובהינתן הפררוגטיבה הדיונית הרחבה של הערכאה המבררת בניהול ההליך לפניה, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא – החלטה המאזנת בצורה ראויה בין השאיפה " להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק לסכסוך " (תקנה 1 לתקסד"א החדשות) לבין האינטרס החברתי להבטיח " קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל " תוך " חיסכון במשאבי זמן ועלויות " (סעיף 5 לתקסד"א החדשות).

12.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.