רע"א 6685/21 דוד יעקב נ. לביב נבואני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט סארי ג'יוסי ) בת"א 23223-04-19 מיום 7.10.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להתיר לו להגיש תצהיר עדות ראשית לאחר המועד שנקבע לכך.

1.

ביום 10.4.2019 הגיש לביב עלי נבואני (המשיב 1. להלן: נבואני ) תביעה למתן פסק דין הצהרתי אשר ייקבע כי הזכויות במגרש הידוע כגוש 18440, חלקה 52, תת חלקה 2 במועצה המקומית ג'וליס (להלן:

המגרש ) נתונות לו, ובהתאם, כי הסכם הנאמנות שנכרת ביום 7.10.2015, ואשר לפיו נבואני רכש את המגרש בנאמנות עבור דוד יעקב (להלן: המבקש ), חסר כל תוקף (להלן: הסכם הנאמנות ). התביעה הוגשה נגד כמאל מוהנא טריף (המשיב 2), ג'מאל מוהנא טריף (המשיב 3), המבקש, ויסאם סאלח זיאן (המשיב 4 ) ורשם המקרקעין נצרת (להלן: הנתבעים ).

2.

ביום 10.9.2019 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק. בהמשך, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם נבואני והמבקש בימים 31.5.2020 ו-16.10.2020, בהתאמה, והתיק נקבע לדיוני הוכחות החל מיום 25.2.2021.

3.

בתחילה, המבקש יוצג בהליך קמא על ידי עו"ד ג'האד חורי (להלן: עו"ד חורי ). ואולם, לאחר שנסתיימה החקירה הנגדית של העדים מטעם נבואני, והחקירה הנגדית של העדים מטעם הנתבעים הייתה בעיצומה, הגיש ביום 27.8.2021 עו"ד חורי הודעה לפיה הואיל ולבקשת המבקש הוא צפוי למסור עדות בתיק, הרי שבהתאם לסעיף 36 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, שעניינו האיסור החל על עורך דין לייצג בעל דין שהוא עתיד להעיד מטעמו, עליו להפסיק את ייצוגו של המבקש.

4.

יומיים לאחר מכן, ביום 29.8.2021, הודיע עו"ד מרואן מויס לבית המשפט כי הוא מקבל על עצמו את ייצוגו של המבקש (להלן: עו"ד מויס ). בנוסף, עו"ד מויס הגיש בקשה להתיר לו להגיש תצהיר עדות של עו"ד חורי כתצהיר נוסף מטעם המבקש (להלן: הבקשה להגשת התצהיר ). בבקשה להגשת התצהיר הוסבר כי הצורך בעדותו של עו"ד חורי עלה נוכח טענות קשות שנטענו כלפיו מצד נבואני בכל הנוגע לנסיבות שאפפו את רכישת הזכויות במגרש והחתימה על הסכם הנאמנות. בהקשר זה, יצוין כי עו"ד חורי שימש כבא-כוחו של נבואני בעסקה לרכישת המגרש, והוא זה שערך את ההסכם לרכישתו.

5.

ביום 14.9.2021 הוגשה תגובתו של נבואני, במסגרתה נטען כי הבקשה להגשת התצהיר נומקה בצורה לקונית וכוללנית, וממילא הטענות כלפי עו"ד חורי הועלו כבר בראשיתו של ההליך, ומשכך, ובניגוד לטענת המבקש, אין בטענות אלו כדי להצדיק את הגשת התצהיר בשלב מתקדם זה של ההליך. עוד נטען בתגובה כי היענות לבקשה תגרום לסרבול הדיון, ואף תביא לפגיעה קשה בנבואני ובזכויותיו, וזאת לאור העובדה שעו"ד חורי נכח בכל הדיונים, ואף ניהל את החקירות הנגדיות מטעם המבקש.

6.

ביום 7.10.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה להגשת התצהיר. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי בהתאם לתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:

התקסד"א הישנות ) החלות על ההליך דנן, בעל דין לא יורשה להביא עד אשר תצהירו לא הוגש במועד שנקבע לכך, אלא אם שוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות, כאשר במקרה דנן הבקשה להגשת התצהיר אינה מפרטת את הסיבה לאי הגשת התצהיר מטעם עו"ד חורי במועד. בית המשפט קמא הוסיף כי אין ממש בטענה לפיה הצורך בהגשת התצהיר התעורר לאור הטענות הקשות שהעלה נבואני נגד עו"ד חורי, שכן טענות אלו אינן מן העת האחרונה. עוד קבע בית המשפט קמא כי הגשת התצהיר בשלב זה, לאחר שנחקרו עדיו של נבואני והחקירה של עדי הנתבעים נמצאת בעיצומה, עלולה לגרום לעיוות דין, לקיפוח נבואני ולפגיעה מהותית בזכויותיו, וזאת כיוון שעו"ד חורי נכח בכל הדיונים ומכיר את כל התצהירים שהוגשו. לבסוף, הוסיף בית המשפט קמא כי גם שיקולים מערכתיים, שעניינם באופן ניהולו היעיל והסדיר של ההליך המשפטי, מובילים למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. במסגרת הבקשה טוען המבקש כי בהתאם למגמה הקיימת בפסיקה של מעבר מכללי פסלות וקבילות לכללי משקל, אין מקום לפסול את עו"ד חורי מלהעיד אך מהסיבה שזה נחשף לראיות הצדדים ולעדויות בתיק, אלא מן הראוי לאפשר את הגשת תצהירו, תוך מתן ביטוי לחשיפתו האמורה לחומר הראיות ולעדויות, במשקל שייוחס לעדותו. אשר לעיתוי הגשת הבקשה להגשת התצהיר, נטען כי גרסתו של נבואני בכל הנוגע למעשים המיוחסים לעו"ד חורי הייתה גרסה מתגלגלת אשר התפתחה לאורך הדיון בתיק, ובעוד שמלכתחילה עו"ד חורי סבר שאין צורך בהגשת תצהיר מטעמו, עו"ד מויס אשר מונה אך לאחרונה כבא-כוח המבקש, גרס כי עדותו של עו"ד חורי נדרשת. עוד טוען המבקש כי לאור חשיבות הערך של גילוי האמת, היה על בית המשפט לאפשר את הגשת התצהיר, חרף הגשתו לאחר המועד שנקבע לכך. לבסוף, טוען המבקש, כי לא יגרם לנבואני עיוות דין כתוצאה מקבלת הבקשה להגשת התצהיר, שכן טרם הסתיימה חקירת עדי הנתבעים בהליך, וממילא לבא-כוחו של נבואני שמורה הזכות לחקור את עו"ד חורי בחקירה נגדית.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות המשיבים.

9.

החלטות בעניין מתן היתר להגשת תצהיר עדות ראשית לאחר המועד שנקבע לכך, הן החלטות דיוניות מובהקות, המצויות בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים (ראו, בין היתר, רע"א 1706/20 אשקר נ' פאהום , פסקאות 12-11 (4.6.2020); רע"א 8317/18 פלוני נ' בית חולים הסהר האדום , פסקה 6 (10.1.2019); רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' ד"ר חיוטין , פסקה 3 (6.4.2009)). סבורני כי ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

10.

הבקשה להגשת התצהיר הוגשה בחלוף למעלה מעשרה חודשים מהמועד שנקבע על ידי בית המשפט קמא להגשת התצהירים מטעם המבקש, וכאשר הליך ההוכחות בתיק מצוי בשלבים מתקדמים. משכך, ובהתאם לתקנה 168(ב) לתקסד"א הישנות, על המבקש היה להצביע על טעמים אשר יש בהם כדי להצדיק מתן היתר להגשת התצהיר בשלב כה מתקדם של הליך ההוכחות (ראו: ע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ - רמאללה נ' חג'וג' , פסקה 17 (5.8.2010); ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון , פ"ד מ(4) 126, 131-130 (1986)). במאמר מוסגר, יצוין כי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות ), אמנם לא קיימת הוראה מקבילה לתקנה 168(ב) לתקסד"א הישנות, ואולם תקנה 62 לתקסד"א החדשות קובעת מועדים קשיחים להגשת רשימת העדים שבכוונת כל אחד מהצדדים להזמין במסגרת ההליך, כאשר חריגה מאותם המועדים, ובכלל זאת הגשת בקשה לזמן עד אשר לא הופיע ברשימה האמורה, תתאפשר רק ברשות בית המשפט, ומטעמים אשר יהיה בהם כדי להצדיק חריגה זו (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר דין האזרחי: מורה נבוכים 351-350 (2021); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 300 (2019)). עוד יש לציין כי בניגוד למדיניות המקלה שהייתה נהוגה בהתאם לתקסד"א הישנות, תחת התקסד"א החדשות לא בנקל תתקבל בקשה לחריגה ממועד אשר נקבע על ידי התקנות או על ידי בית המשפט, וזאת מתוך הבנה כי " עמידה על כללי סדר הדין היא המאפשרת גישה אפקטיבית לכלל המתדיינים בבית המשפט באופן שוויוני, הוגן ותוך שימוש סביר במשאבי בית המשפט " (דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, עמ' 3).

11.

בניגוד לאמור, הבקשה להגשת התצהיר במקרה דנן נומקה באופן לקוני, כאשר הטעם היחיד הנזכר בה לשיהוי בהגשתה הוא אותן הטענות שנשמעו כלפי עו"ד חורי. ואולם, כפי שקבע בית המשפט קמא, טענות אלו הועלו כבר בראשיתו של ההליך, ודי להפנות בהקשר זה לשורות 15-11 בפרוטוקול הדיון מיום 12.12.2019, בהן עו"ד חורי מצהיר כי הוא " ער לטענות שהעלה [נבואני] בתביעתו, ובפרטים הנוספים שהגיש " ואף הוסיף כי

" בבוא העת במידה ויוחלט להגיש תצהיר שלי ברור שאשתחרר מייצוג " . מכאן כי עו"ד חורי, כבא-כוח המבקש נכון לאותה העת, היה מודע היטב לטענות נבואני כלפיו כבר בשלבים מוקדמים של הדיון. לפיכך, אף בטעם הנזכר בבקשה בדמות הטענות שנטענו כלפי עו"ד חורי, אין כדי להצדיק את השיהוי בו לקה המבקש, וזאת בוודאי על רקע הפגיעה הצפויה באינטרס הלגיטימי של נבואני להסתמך על האופן שבו נוהל ההליך עד לאותו השלב, והסרבול הדיוני אשר היה נגרם, אילו הבקשה הייתה מתקבלת.

12.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.