רע"א 2997/22 שלוה סואטס נ. מאיר סואסט

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת עינת רביד ) בת"א 23251-11-20 ות"א 63283-11-21 מיום 24.2.2022, אשר דוחה בקשה למחיקת נתבע מכתב התביעה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשת, עו"ד שלוה סואטס, והמשיב 1, מר מאיר סואטס, הם בני זוג לשעבר, אשר רשומים כבעלים של דירה בבני ברק, הידועה גם כחלקה 203/4 בגוש 6190 (להלן: הדירה ). בין השניים נפתחו מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, וחלקם עדיין מתבררים. בין היתר, ביום 18.11.2017 ניתן פסק דין המורה על פירוק השיתוף בדירה ומונו לה כונסי נכסים. לאחר מכן, ביום 2.1.2018 ניתן פסק דין נוסף, אשר מורה על העברת זכויותיו של המשיב 1 בדירה למבקשת, בעקבות זכייתה בהליך התמחרות (להלן: פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה ). עם זאת, לדברי המבקשת, טרם נחתם הסכם בבית המשפט לענייני משפחה למכר חלקו של המשיב 1 למבקשת.

2.

לשיטתו של המשיב 2, מר משה אברהם כהן, ביום 14.3.2018 התקשרה עמו המבקשת בזיכרון דברים למכירת הדירה בתמורה לסך של 3,540,000 ₪ (להלן: זיכרון הדברים , התמורה , ו- העסקה , בהתאמה). לדבריו, כוונתו הייתה לרכוש את הדירה בנאמנות בעבור בנו, מר ישראל יעקב כהן. לאחר מכן, על אף שהמבקשת הצהירה באוזני המשיב 2 כי היא מוסמכת למכור את הדירה בשלמותה, התגלעו קשיים במימוש העסקה, לאור זכויותיהם הנטענות של המשיב 1 ושל צדדים שלישיים בדירה. בהמשך לכך, נטען כי למרות ששולמו 51% ממחיר התמורה, העסקה לא הושלמה, והחזקה בדירה נותרה בידי המבקשת. בעקבות זאת הגישו המשיב 2 ובנו ביום 9.11.2020 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה להורות על אכיפת זיכרון הדברים ולפעול למימוש העסקה (ת"א 23251-11-20; להלן: תביעת משפחת כהן ). מנגד, המבקשת הגישה ביום 26.11.2021 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה להורות על ביטול זיכרון הדברים ועל מחיקת הערת אזהרה שנרשמה על הדירה מכוחו (ת"א 63283-11-21). ביום 30.12.2022 הוחלט כי התביעות ידונו במאוחד. לשלמות התמונה יצוין כי במסגרת כתב ההגנה שהגיש ביום 29.1.2021, המשיב 1 טען להיעדר סמכות עניינית של בית המשפט קמא לדון בתביעות, שכן הפורום המתאים לשיטתו לבירורן מצוי בבית המשפט לענייני משפחה, בשל קיומו של הליך כינוס הנכסים התלוי ועומד, וכן לאור הקשר למסכת העובדתית אשר פרוסה בפני אותה ערכאה. טענה זו נדחתה ביום 8.4.2021 על ידי בית המשפט קמא, וזאת מהטעם שמדובר בסכסוך אזרחי בין צדדים לחוזה מכר אשר אינם בני משפחה, ועל כן נתונה לו הסמכות לדון בתביעות.

3.

בהמשך לכך, במהלך דיון קדם משפט שהתקיים ביחס לתביעות ביום 28.12.2021 ביקשה המבקשת למחוק את המשיב 1 מתביעת משפחת כהן, בטענה להיעדר יריבות בין המשיב 2 לבינו. בתגובה לכך, לדברי המבקשת, היא התבקשה על ידי בית המשפט קמא להבהיר האם טענה זו הועלתה עובר לדיון. משלא זכרה היכן הדבר התבקש על ידה בעבר, המבקשת חזרה בה מבקשתה (שורות 30-29 בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 28.12.2021). לאחר מכן, ביום 31.1.2022, הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה בכתב למחיקת המשיב 1 מתביעת משפחת כהן. לדבריה, הבקשה הועלתה על ידה לפני הדיון שהתקיים, בשני כתבי טענות אשר הוגשו לבית המשפט בימים 10.3.2021 ו-11.3.2021 (להלן: כתבי הטענות ). יוער כי בקשת המחיקה לא הוגשה בנפרד, אלא כאמור, נכללה בתגובות שעסקו בסמכות העניינית של בית המשפט. המבקשת נימקה את בקשתה, במסגרת כתבי הטענות, בכך שאין יריבות בין המשיב 2 לבין המשיב 1, שכן האחרון כלל לא חתום על זיכרון הדברים, ואין בין השניים היכרות קודמת. יתרה מזאת, המבקשת הפנתה לפסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, אשר מורה למכור לה את חלקו של המשיב 1 בדירה, ועל כן רק לה הסמכות להחליט מה ייעשה בנכס. עוד טענה המבקשת שהמשיב 1 צורף להליך בניסיון לקשור את ההליך דנן להליך המשפחה שמתנהל בין המבקשת לבין המשיב 1. אם כן, משהוכרע שהסכסוך דנן הוא סכסוך אזרחי, הותרת המשיב 1 בהליך דנן תסרבל את ההליך ללא תועלת. בהקשר זה צוין כי אי מחיקתו של המשיב 1 תגרור כפל דיוני בין ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה לבין ההליך דנן. לצד זאת, המבקשת טענה כי במהלך הדיון התבקשה רשות מבית המשפט להעלות את הטענה, וזו ניתנה לה.

4.

בתגובה לכך, ביום 22.2.2022 הגיב המשיב 2 לבקשה, וטען כי יש לדחותה על הסף, בהינתן שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשת בקשות מסוג זה – למעלה מחודש לאחר דיון קדם המשפט, ומבלי שזו נכללה ברשימת הבקשות מטעם המבקשת. כמו כן, הסביר המשיב 2 כי המבקשת מושתקת מהגשת הבקשה בשנית, לאחר שחזרה בה במהלך הדיון. לגוף הטענה נאמר כי נתבע אינו יכול למנוע מתובע לתבוע נתבע נוסף, במקום שאותו נתבע אינו מבקש את מחיקתו ואף מסכים לכאורה לסעד המבוקש. לבסוף, נטען כי גם לגוף הטענה היא אינה מוצדקת שכן צירוף המשיב 1 דרוש לשם בירור יעיל של התביעה, בהיותו בעל זכויות בדירה, והסעדים שהתבקשו מופנים כלפי הדירה כולה.

5.

ביום 24.2.2022, לאחר עיון בטענות הצדדים, דחה בית המשפט קמא את הבקשה בשל פגמים פרוצדורליים ומהותיים שמצא בה. בפן הפרוצדורלי נקבע כי הבקשה הוגשה ללא אישור בית המשפט, מבלי שהופיעה ברשימת הבקשות ולאחר תום קדם המשפט, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א ); כמו כן, הבקשה לא נתמכה בתצהיר, חרף ריבוי הטענות העובדתיות אשר מוזכרות בה. עוד קבע בית המשפט קמא כי הבקשה אינה מוצדקת גם לגופה, שכן הסעדים המבוקשים בתביעה דורשים את צירופו של המשיב 1 לשם השלמת הליך המכירה שאותו מבקשים התובעים לאכוף. כמו כן, נדחתה גם הטענה לכפל דיוני, בהינתן שההליך דנן עוסק באכיפת הסכם המכר ביחס לדירה מכוח זיכרון הדברים שנחתם מול המבקשת, ואילו ההליך בבית משפט לענייני משפחה עוסק בזכויות הנטענות של המבקשת במחצית הנוספת של הדירה, אשר רשומה על שם המשיב 1.

6.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה חוזרת המבקשת על עיקרי טענותיה לפני בית המשפט קמא, ובתוך כך מסבירה כי הבקשה לא הוגשה בניגוד להוראות התקסד"א, הואיל והיא נכללה בכתבי הטענות, וכן ניתנה רשותו של בית המשפט קמא בדיון להעלות את הבקשה. כמו כן, טוענת המבקשת כי לא הגישה עם הבקשה תצהיר, מאחר שהניחה כי ההחלטה תינתן לאחר שהמשיב 1 יגיב לבקשה, ועל כן סברה שיש בידה זמן נוסף להגשת התצהיר, בטרם תינתן ההחלטה. בהקשר זה יצוין כי ביום 18.5.2022 צורף לבקשה תצהיר מטעם המבקשת. עוד מסבירה המבקשת כי המשיב 1 אינו דרוש לשם מתן הסעד המבוקש בתביעה, הואיל ומדובר באכיפת זיכרון הדברים שנחתם בעבר, ולא בעסקת מכר חדשה, בהליך שנמצא תחת כינוס נכסים בבית המשפט לענייני משפחה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא ובטענות המבקשים, סבורני כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

8.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות בדבר תיקון כתב תביעה, לרבות הוספה ומחיקה של בעלי דין מהתביעה, כיוון שאלה נוגעות לאופן ניהול ההליך, ונמצאות בגדר הפררוגטיבה הרחבה של הערכאה הדיונית. כך, למעט מקרים חריגים בהם ההחלטה מנוגדת לדין, חורגת ממתחם הסבירות או עשויה לגרום עיוות דין לצדדים בתיק (רע"א 3946/14 כאסתירו נ' חברת עיר על תילה בע"מ , 6 (18.12.2014); רע"א 4070/19 אורט ישראל נ' המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה , פסקה 6 (10.7.2019); רע"א 1262/20 קילקר נ' נועם , פסקה 8 (19.2.2020)). יתרה מזאת, סבורני שהרף הדרוש לקבלת רשות ערעור על החלטה שלא למחוק בעל דין מתביעה, גבוה אף יותר מזה שחל בנוגע להחלטה למחוק בעל דין או להימנע מהוספתו. זאת, בדומה לרציונל אשר חל ביחס להחלטה שלא לדחות תביעה על הסף, בשל הפגיעה הפחותה שנגרמת מהמשך בירורן (השוו: רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך , פסקאות 23-22 (20.8.2020); רע"א 8270/21 מוהנא נ' סולימאן , פסקה 10 (12.12.2021); רע"א 1766/22 עמרם אברהם חברה לבניין בע"מ נ' יחיאל , פסקה 14 (2.5.2022)). אינני סבור שהעניין שלפניי נופל לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.

9.

החלטתו של בית המשפט קמא בענייננו אינה מצדיקה התערבות, כבר בהינתן הפגמים הפרוצדורליים אשר נפלו בהגשת הבקשה ופורטו בהחלטה. כך, אפילו אם תתקבל טענת המבקשת, לפיה מחיקת המשיב 1 התבקשה על ידה מבעוד מועד במסגרת כתבי הטענות, הרי שעיון בפרוטוקול דיון קדם המשפט מעלה כי המבקשת חזרה בה ממנה במהלכו (שורה 30 בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 28.12.2021). כמו כן, יוער כי הבקשה בכתב הוגשה לאחר סיום קדם המשפט, ללא אישורו של בית המשפט (מכל מקום, ללא אישור המתועד בפרוטוקול), ומבלי שנכללה ברשימת הבקשות מטעם המבקשת. בהקשר זה יוזכר כי בשונה מהמדיניות המקלה שהייתה נהוגה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תחת התקסד"א החדשות לא בנקל תתקבלנה חריגות ממועדים אשר נקבע על ידי התקנות או על ידי בית המשפט, וזאת מתוך הבנה כי "עמידה על כללי סדר הדין היא המאפשרת גישה אפקטיבית לכלל המתדיינים בבית המשפט באופן שוויוני, הוגן ותוך שימוש סביר במשאבי בית המשפט" (דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמ' 3; ראו גם: רע"א 6685/21 יעקב נ' נבואני , פסקה 10 (29.11.2021)). לכך יש לצרף את הימנעות המבקשת מצירוף תצהיר לבקשה כטעם שדי בו כדי להביא לדחיית הבקשה, אשר משופעת בטיעונים עובדתיים. בהקשר זה, ההסבר שהעלתה המבקשת להימנעותה אינו יכול להצדיק את הגשתו המאוחרת, ולא מצאתי לקבלו. למעלה מן הדרוש אציין כי גם לגופה אין הבקשה מוצדקת, בהינתן שהליך העברת הזכויות בדירה טרם הושלם במלואו, ועל כן, על פני הדברים, הותרתו של המשיב 1 בהליך עשויה להיות נחוצה לשם בירור יעיל ושלם של התביעה, וכן לשם מתן הסעד המבוקש בה. על כל פנים, כאמור, החלטה זו נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא ראיתי מקום להתערב בה.

10.

סוף דבר : הבקשה נדחית. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות הפעם הזו.