רע"א 1262/20 שרית קילקר נ. עובד נועם

לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט מיכאל תמיר ) בת"א 25501-03-18. במסגרת ההחלטה הראשונה, מיום 3.2.2020, נקבע כי מר חיים אגמון (המשיב 4. להלן: "מר אגמון" ) יצורף כנתבע בתיק (להלן: "ההחלטה הראשונה" ). במסגרת ההחלטה השנייה, מיום 9.2.2020, נקבע כי המבקשת לא תוכל להקליט דיון הקבוע בתיק ליום 20.2.2020 (להלן: "ההחלטה השנייה" ). לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה השנייה.

1.

הרקע לבקשת רשות ערעור זו פורט בהחלטתי מיום 27.8.2019, במסגרתה נדחתה בעיקרה בקשת רשות ערעור קודמת של המבקשת (רע"א 4339/19 קליקר נ' נועם (27.8.2019). להלן: "ההחלטה הקודמת" ). איני מוצא צורך לחזור בפירוט על הדברים, ואסתפק לפיכך בהצגה תמציתית של הרקע הנדרש לענייננו.

2.

ביום 19.3.2019 הגישה המבקשת את התביעה נשוא ענייננו, במסגרתה ביקשה סעד של אכיפת הסכם מכר מקרקעין המתייחס לזכויות בבית מגורים, אשר נבנה על מגרש בגדרה (להלן: "התביעה המקורית" ו- "המגרש" , בהתאמה). התביעה המקורית הוגשה נגד המשיבים 1 ו-2, עמם חתמה המבקשת על הסכם לרכישת המגרש; נגד המשיבה 3, חברה קבלנית עמה ערכה הסכם לבניית בית מגורים במגרש (להלן: "החברה הקבלנית" ), ונגד מר אגמון, מנהלה של החברה הקבלנית. ביום 8.3.2019 ביקשה המבקשת לתקן את התביעה המקורית, ולמחוק ממנה את מר אגמון (זאת, לטענתה, לאחר שהתברר לה טיב היחסים בינו לבין החברה הקבלנית). ביום 27.5.2019 קבע בית המשפט קמא, חרף התנגדותו של מר אגמון, כי המבקשת תוכל לתקן תביעתה. זאת, בכפוף לתשלום הוצאות והפקדת ערובה (להלן: "ההחלטה

על תיקון כתב התביעה" ). בקשת המבקשת לערער לבית משפט זה על רכיבי ההוצאות והערובה שנקבעו בהחלטה האמורה, נדונה בהחלטה הקודמת. ביום 2.10.2019 הוגש כתב התביעה המתוקן, שלא כלל את מר אגמון כנתבע (להלן:

"התביעה המתוקנת" ).

ההחלטה הראשונה וטענות המבקשת נגדה

3.

כחודשיים לאחר הגשת התביעה המתוקנת, ביום 5.12.2019, פנה מר אגמון לבית המשפט קמא, בבקשה כי יורה על מחיקת סעיפים מהתביעה המתוקנת, אשר במסגרתם מופנות כלפיו טענות קשות; ולחלופין, כי יורה על צירופו כנתבע למען יוכל להתגונן מפני אותן טענות. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה, ומר אגמון צורף כנתבע, חרף התנגדות המבקשת. בהנמקתו ציין בית המשפט קמא כי התביעה המתוקנת מעלה טענות חמורות כלפי מר אגמון; כי אין אפשרות להכריע בתיק באופן שלם מבלי להידרש לטענות אלה; וכי אין מקום לדון ולהכריע בטענות כלפי מר אגמון מבלי לאפשר לו להתייחס אליהן בכתב הגנה מטעמו. משכך, ובשים לב לשלב המוקדם שבו ביקש מר אגמון להצטרף לתיק, ביחס להליך בכללותו, נקבע כי יש להתיר את צירופו.

4.

לטענת המבקשת, ההחלטה הראשונה שגויה, משני טעמים: ראשית , לאור קיומן של שתי החלטות חלוטות בהן אושרה מחיקתו של מר אגמון: (1) ההחלטה על תיקון כתב התביעה; ו-(2) ההחלטה הקודמת של בית משפט זה. אם רצה מר אגמון להופיע כנתבע בתיק, הרי שהיה עליו לערער על ההחלטה לתיקון כתב התביעה. בשים לב להחלטות אלה, נדרש בית משפט קמא לדחות את בקשת הצירוף בשל מעשה בית דין והשתק שיפוטי. שנית , ולגופם של דברים, אין כל סיבה שמר אגמון יהא חלק מתביעתה. הסעד המבוקש על ידה הוא אכיפת הסכם המכר שנחתם עם המשיבים 1 ו-2, קרי, אין כל יריבות בינה לבין מר אגמון. התביעה המתוקנת מתייחסת אמנם למעשיו, ואולם זאת לצורך הוכחת טענותיה של המבקשת ביחס להסכם המכר, ולמען הצגת התשתית העובדתית המלאה. אזכורו של מר אגמון באופן שלילי, אגב כך, אינו מצדיק את צירופו להליך.

ההחלטה השנייה וטענות המבקשת נגדה

5.

מאז החלו ההליכים בתיק ועד היום, אושר למבקשת להקליט, באמצעות חברת הקלטות חיצונית, שלושה דיונים שהתקיימו בתיק. עובר לכל דיון שהוקלט נדרשה המבקשת להגיש בקשות עצמאיות לצורך ביצוע ההקלטות, במסגרתן אף ביקשה כי תמליל ההקלטות הוא שיהווה את הפרוטוקול המחייב של הדיון. כל אחת מהבקשות בנושא זה גררה התנגדויות מצד המשיבים בתיק. ביום 22.10.2019 הגישה המבקשת את בקשתה הרביעית בנושא זה, במסגרתה ביקשה להקליט, על חשבונה, את הדיון הקבוע בתיק ליום 20.2.2020. כן ביקשה כי הפרוטוקול המחייב של הדיון יהיה הפרוטוקול המוקלט והמתומלל. בית המשפט קמא דחה את הבקשה. בנימוקיו ציין, בין היתר, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר וללא נימוקים; כי המבקשת לא מסרה לבית המשפט עותק מההקלטות הקודמות שערכה, בניגוד להוראות בית המשפט; כי הדיון שהקלטתו מתבקשת הוא קדם משפט פשוט שאינו דורש הקלטה; וכי בית המשפט לא יקצה זמן יקר לצורך האזנה להקלטות והשוואתן לתמלילי ההקלטה שייערכו מטעם המבקשת.

6.

המבקשת טוענת כי ההחלטה שגויה, שכן היא מבוססת על קביעה שגויה לפיה היא לא הפקידה בבית המשפט את ההקלטות שנערכו בדיונים קודמים. זאת, בעוד שאישורי המסירה אותם צירפה לבקשת רשות הערעור, מלמדים לשיטתה כי היא כן עמדה בהוראות בית המשפט ביחס להקלטות. מניעת הקלטת הדיון הקבוע ליום 20.2.2020 תפגע בזכותה להליך הוגן ובחובת השקיפות הדיונית.

7.

יצוין, כי בנוסף לטענות ביחס להחלטה הראשונה וההחלטה השנייה, ביקשה המבקשת כי בית משפט זה יעשה שימוש בסמכות המוקנית לו בתקנה 463 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ), וייתן פסק דין בתביעה. לאור השלב המקדמי בו מצוי ההליך בבית המשפט קמא, לא מצאתי להידרש לטענה זו.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי שתתבקש תשובת המשיבים.

ההחלטה הראשונה

9.

כלל ידוע הוא כי החלטות הנוגעות להוספת בעלי דין מצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות אלו, למעט במקרים חריגים (רע"א 4070/19 אורט ישראל נ' המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה , פסקה 6 ( 10.7.2019 ); רע"א 9022/14 זהביאן נ' מובדי , פסקה 19 (2.2.2015) (להלן: "עניין זהביאן" )). לא מצאתי כי ההחלטה הראשונה באה בגדר מקרים חריגים אלו. בית המשפט רשאי להורות על צירוף צד לתביעה, אם מצא כי נוכחותו דרושה לצורך הכרעה יעילה ושלמה בתביעה (תקנה 24 לתקנות. כן ראו עניין זהביאן , שם). בענייננו, מצא בית המשפט קמא כי אין אפשרות להכריע בשלמות בתביעה, מבלי להידרש לטענות החמורות שהעלתה המבקשת כלפי מר אגמון (טענות אותן סירבה למחוק מהתביעה המתוקנת). קביעה זו מפורטת ומנומקת כדבעי, ולא מצאתי בבקשה נימוק המבסס עילה להתערבות בה.

יוער כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי בית המשפט נדרש לדחות את בקשת מר אגמון להצטרף לתביעה, משום שלא ערער על החלטות קודמות שניתנו ביחס למחיקתו. התביעה המתוקנת הוגשה ביום 2.10.2019, ובמועד זה הובהר נוסחה הסופי והמחייב. בקשתו של מר אגמון להתגונן מפני הטענות שהופנו כלפיו במסגרתה הוגשה בגדר מניין הימים שקבע בית המשפט קמא להגשת כתבי הגנה (ראו החלטתו מיום 13.10.2019). משכך, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להידרש לבקשה.

ההחלטה השנייה

10.

ההחלטה השנייה מצויה בגדר ההחלטות הנוגעות לניהול ההליך, בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב (רע"א 6106/19 קרן להב שתיים שותפות מוגבלת נ' קפלן , פסקה 9 (6.10.2019)). המבקשת הציגה לפני בית משפט זה אישור על הפקדת תקליטורים בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד (נספח טו' לתיק הנספחים של המבקשת), וככל שהמדובר בתקליטורים המכילים את הקלטות הדיונים הקודמים, אזי דומה כי יש ממש בטענת המבקשת, לפיה נפלה שגגה בקביעת בית המשפט קמא כי לא עמדה בהוראותיו. ואולם, עיון בהחלטה השנייה מלמד כי לפני בית המשפט קמא עמדו שיקולים נוספים, בהם האופן בו הוגשה הבקשה הנוכחית להקלטת דיון (ללא תצהיר וללא נימוקים); ההכבדה והסרבול שיצרה הקלטת הדיונים עד כה; והיעדר הצדקה של ממש להקלטת הדיון, לאור מהותו. על רקע זה, איני מוצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אשר לו הסמכות ביחס לניהול הדיון. יוער כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מבית המשפט קמא, ככל שימצא לנכון לעשות כן, לעיין מחדש בהחלטתו, על רקע האמור לעיל בעניין הפקדת ההקלטות על ידי המבקשת.

11.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לצידה. מאחר שלא התבקשה תגובה, אינני עושה צו להוצאות בפעם הזו.