רע"א 7976/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן ) בת"א 40264-02-20 מיום 28.10.2020, בגדרה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש למחיקה או דחייה על הסף של תביעת המשיבים 2, 5, 7, 8 ו-10 נגדו בהיעדר עילה ומכוח תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ); וכן דחה את בקשת המבקש למחיקת התביעה נגדו או לחלופין למחיקת המשיב 12 מכתב התביעה, לפי תקנה 24 לתקנות.

רקע

2.

בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעה שהגישו המשיבים 10-1 (להלן: התלמידים או התובעים ) לפיצויים כנגד המוסד החינוכי בו למדו (להלן: המוסד

החינוכי ) ונגד אנשי החינוך וגורמי הפיקוח במוסד זה. בתביעה תוארה מסכת של התעללות פיזית, מינית ונפשית בתובעים מצד גורמי חינוך שונים שלימדו במוסד החינוכי.

3.

כבר בכתב התביעה צוין כי לכל אחד מהנתבעים יוחדו מעשים ועוולות כלפי תובעים שונים, ואולם מאחר שמדובר במסכת עובדתית אחת, החוסה תחת מעשי אלימות במוסד החינוכי, כונסו תביעות כל התובעים תחת תובענה אחת, בהתאם לאמור בתקנה 21 לתקנות.

4.

המבקש, אחד מאנשי החינוך במוסד החינוכי הנתבע במסגרת התביעה דנן, הגיש שתי בקשות אשר נדונו במאוחד על-ידי בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה

הראשונה , ביקש המבקש כי תביעת חמישה מהתובעים (המשיבים 2, 5, 7, 8 ו-10) כנגדו תימחק או תסולק על הסף בשל היעדר עילה. במסגרת הבקשה, טען המבקש כי לחמישה מתוך עשרת התובעים אין כל טענה נגדו המפורטת בכתב התביעה, ומשכך יש לסלק את תביעת תובעים אלה כלפי המבקש על הסף בשל היעדר עילה (להלן: הבקשה הראשונה ).

בבקשתו

השנייה ביקש המבקש למחיקת כתב התביעה נגדו, ולחלופין למחיקת התביעה נגד המשיב 12, שאף הוא איש חינוך במוסד החינוכי הנתבע במסגרת התביעה הנדונה, מכתב התביעה. במסגרת בקשה זו, טען המבקש כי המעשים המיוחסים לו בכתב התביעה, דוגמת הכאת כף ידם של התלמידים באמצעות סרגל או צביטת חלק העליון של ידם, הינם מעשי "ענישה מידתית למטרות חינוכיות", שאינם מעוררים שאלות משפטיות או עובדתיות משותפות עם המעשים החמורים המיוחסים למשיב 12, ובהם עבירות מין (להלן:

הבקשה השנייה ).

5.

לאחר שקיבל את תשובות המשיבים בנדון, דחה בית המשפט המחוזי את שתי הבקשות.

בדונו בבקשה הראשונה , עמד בית המשפט המחוזי על תקנה 21 לתקנות הקובעת כי "מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד ... בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". בית המשפט המחוזי ציין כי בפסיקה שדנה בתקנה זו נקבע כי אף במקרים שבהם לחלק מהתובעים אין עילה כנגד חלק מהנתבעים, ניתן בנסיבות המתאימות לכרוך את הטענות השונות במסגרת תביעה אחת. כן צוין כי הפרשנות שניתנה לתקנה 21 לתקנות היא פרשנות מרחיבה, באופן המאפשר לצרף לא רק תובעים, אלא גם לצרף עילות.

בית המשפט המחוזי עמד על כך שהטענות השונות במסגרת הליך זה מעלות כמה וכמה שאלות משותפות, ובהן: סוגיית אחריות הגורמים הבכירים במוסד החינוכי ואחריותו של המוסד החינוכי עצמו למעשים השונים המיוחסים לאנשי החינוך; אם דרך הלימוד במוסד החינוכי אכן כללה ענישה "מידתית וסבירה"; אם יש ממש בטענות הנתבעים כי חלק מן הנזק הנטען לתלמידים היה נגרם להם גם אלמלא המעשים המיוחסים לנתבעים; אם היו הורי התלמידים מודעים לדרך ושיטת החינוך הנהוגה במוסד החינוכי בו למדו ילדיהם; ועוד. בנסיבות אלה, כך נקבע, אין למנוע את צירוף כלל התובעים בתביעה הנדונה גם אם ברור כי אין לחלקם עילה ישירה כנגד מי מהנתבעים.

6.

במסגרת הדיון בבקשה השנייה , עמד בית המשפט המחוזי על תקנה 22 לתקנות, בה נקבע כי "מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד ... בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עיסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות הייתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". בהתאם לכך, נקבע כי לנוכח קיומן של שאלות משותפות המתעוררות במסגרת התביעה כאמור, אין בשונות בין המעשים המיוחסים לכל אחד מהנתבעים כדי להוות בהכרח עילה לאי צירופם יחדיו בתובענה אחת. כן קבע בית המשפט המחוזי כי יש ממש בטענות התובעים לפיהן יש לבחון במסגרת דיונית אחת את המסכת העובדתית שחלה בעניינו של כל תובע ותובע, כך שאם תובע מסוים נפגע ממספר מעוולים במסכת עובדתית אשר ניתן לקשור אותה בדרך כזו או אחרת, הרי שלצירוף כלל המעוולים יש חשיבות לעניין קביעת הקשר הסיבתי בין המעשה של כל אחד מהם לנזק ואפשרות חלוקת הנזק, ככל שיוכח. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי למעשה, התרחשות המעשים השונים תחת אותו מוסד חינוכי על ידי גורמי חינוך של המוסד, מהווה כשלעצמה קשר משמעותי המצדיק את הכללת הנתבעים תחת אותה התובענה. משכך, דחה בית המשפט המחוזי גם את הבקשה השנייה.

על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפני.

הבקשה דנן

7.

בבקשתו, שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי. באשר להחלטה בבקשה הראשונה , נטען כי מהפסיקה אליה הפנה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, היה על בית המשפט להסיק דווקא כי יש למחוק את תביעת המשיבים 2, 5, 7, 8 ו-10 בהיעדר עילה כנגד המבקש. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת ייחס חשיבות לכך שהמעשים התבצעו לכאורה תחת אותו מוסד חינוכי, שכן נתון זה כשלעצמו אינו קושר בהכרח בין המעשים השונים. באשר להחלטה בבקשה השנייה , נטען כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא הבחין בין מעשי אלימות מינית ובין המעשים המיוחסים למבקש, וכן כאשר קבע כי מדובר במסכת עובדתית אחת, שכן ישנו פער גדול בין המעשים המיוחסים למבקש לבין המעשים המיוחסים למשיב 12.

דיון והכרעה

8.

עיינתי בבקשה שלפניי ושוכנעתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

9.

כפי שנפסק לא אחת על ידי בית משפט זה, החלטת הערכאה הדיונית אם להתיר צירוף תובעים או נתבעים הינה החלטה הנוגעת בעיקרה לאופן ניהול הדיון, וככלל לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 8247/12 טלל בע"מ נ' Doruk ev Gerecleri Sanayi ve Ticaret Limited Sirketi , פסקה 6 (24.12.2012); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון , פסקה 33 לפסק דינו של השופט דנציגר (22.1.2015);

רע"א 9022/14 זהביאן נ' מובדי , פסקה 19 (2.2.2015) ; רע"א 1262/20 קילקר נ' נועם , פסקה 8 (19.2.2020)).

לא מצאתי כי המקרה שלפני נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בית משפט זה. החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת ומנומקת היטב ומצויה כולה בליבת מרחב שיקול הדעת הדיוני הנתון בידי הערכאה הדיונית.

10.

מעבר לדרוש, אציין כי אף לגופה מצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם לשון התקנות ותכליתן וכן עם הפסיקה הענפה אשר פירשה ויישמה את התקנות האמורות. נוכח האמור, לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבות ערכאת הערעור, ונימוקיו המפורטים מקובלים עלי כולם .

11.

בשים לב לכל האמור, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.