רע"א 9022/14 דוד זהביאן נ. בישרא אפרים חמשתא מובדי

1.

עניינה של בקשת רשות הערעור שלפני הוא בהחלטת בית המשפט המחוזי על צירופם של משיבים לתובענה שהגיש המבקש, ולחיובו בהמצאה אישית לחלק מהם.

רקע

2.

ביום 11.3.2014 הגיש המבקש תובענה בדרך של המרצת פתיחה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא זכאי להרשם כבעלים של רבע מן המקרקעין אשר נרשמו בפנקסי המקרקעין בירושלים כספר 1015, דפים 8634-8635 (להלן: "המקרקעין" ), כשהם נקיים מכל חוב ושעבוד. כמו כן התבקשה בגדר התובענה מחיקתן של הערות אזהרה שנרשמו על המקרקעין ביחס לחלקו של המבקש.

3.

בהמרצת הפתיחה טען המבקש כי המקרקעין היו שייכים במקור למשיב 2 (להלן: "ג'דאללה" ), והלה מכרן למשיב 1 (להלן: "חמשתא" ). לצורך העברת הזכויות חתם ג'אדללה על יפוי כוח בלתי חוזר בו הוסמך מר עיסא עיסא נג'אר (להלן "עיסא" ) לבצע בשמו את כל הפעולות הנדרשות לצורך העברת הזכויות על שם חמשתא. יפוי כוח זה נחתם לפני הנוטריון הציבורי בירושלים ביום 7.9.1972, ונרשם בכרך 387 עמוד 156 (להלן: "יפוי הכוח הראשון" ).

4.

ביום 29.10.1972 מכר חמשתא את המקרקעין למבקש וכן למרדכי יוספיה, מאיר סראף ויואב כהן (להלן בהתאמה: "יוספיה", "סראף", "כהן", ובמאוחד: "הרוכשים האחרים" ). בהסכם המכר (להלן: "ההסכם" ) נרשם כי המקרקעין נמכרים למבקש ולרוכשים האחרים "כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד" . ביום 31.10.1972 העביר עיסא את זכויותיו וסמכויותיו על-פי יפוי הכוח הראשון לעורך הדין אהרן אסא (להלן: "אסא" ). גם יפוי כוח זה נחתם לפני הנוטריון הציבורי בירושלים ונרשם בכרך 394, עמוד 74 (להלן: "יפוי הכוח השני" ), וצוין בו מפורשות כי הוא מוחלט ובלתי חוזר היות ותלויות בו זכויות המבקש והרוכשים האחרים. במקביל, חתם גם חמשתא ביום 9.1.1973 על הוראה בלתי חוזרת לטובתו של אסא, לפעול בכל פעולה לשם העברת הזכויות. יפוי כוח זה נחתם לפני הנוטריון הציבורי בירושלים ונרשם בכרך 404 ספר 126, אך העתקו לא צורף לבקשה שלפני (להלן: "יפוי הכוח מחמשתא" ).

5.

מאחר ולא בוצעה העברת הזכויות במקרקעין, הגישו המבקש, סראף ויוספיה תביעה לאכיפת הסכם נגד חמשתא בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א 225/79), וביום 30.3.1984 ניתן פסק הדין המחייב את חמשתא להעביר ולרשום את המקרקעין על שמם, בתוספת לפיצויים כספיים.

6.

ביום 26.3.2007 העביר אסא את זכויותיו על-פי יפוי הכוח השני ועל-פי יפוי הכוח מחמשתא לעורך הדין דוד אטון, בא כוח המבקש, ולעורך הדין אברהם נביאי, אשר רשום בבקשה שלפני כבא כוח המשיבים (ולכך עוד אדרש בהמשך). ביפוי כוח זה נרשם כי עורכי הדין אטון ונביאי יהיו "רשאים לבצע כל פעולה ראויה עד לסיום ההעברה ורישום הרוכשים בפנקסי המקרקעין" . כמו כן נרשם כי העברת הסמכות היא בלתי חוזרת (להלן: "יפוי הכוח השלישי" ).

7.

בעת הרכישה היו המקרקעין רשומים בספרי מס רכוש בבעלות ג'אדללה, אך לא בלשכת המקרקעין בירושלים. לפיכך פתחו המבקש, סראף ויוספיה בהליך ממושך לרישום ראשון של ג'אדללה כבעלים של המקרקעין, במטרה להעביר את הבעלות בהם לידיהם-שלהם, בהתאם להסכמי המכר ויפויי הכוח. בסופו של דבר נרשמו המקרקעין כאמור על שמו של ג'דאללה, ואולם המפקח על המקרקעין (להלן: "המפקח" ) קבע כי רישום זה יתבצע בכפוף לשני פסקי דין שניתנו בקשר למקרקעין וכן לצו עיקול שהוטל עליהם. להשלמת התמונה יצוין, כי כהן מכר את חלקו במקרקעין לגב' אירנה בנדיקט (להלן: "בנדיקט" ), וכי אחד מפסקי הדין מושאי הערות האזהרה עסק בשאלת בעלותה במקרקעין.

8.

ביום 17.7.2011 פנה המבקש אל המפקח וביקש לבטל את ההערות, בטענה כי כל פסקי הדין האמורים וכן צו העיקול מחייבים את כהן בלבד, שהיה אחד מרוכשי המקרקעין, אך אינם חלים ביחס ליתר הרוכשים, ולפיכך יש מקום לסייג את ההערות לחלקו של כהן במקרקעין בלבד. בהחלטה מיום 20.7.2011 קבע המפקח כי הרישום הקיים מדבר בעד עצמו, וכי אם תובא לרשם המקרקעין עסקת מכר כלשהי, יבדקו הדברים באותו מעמד.

9.

בהתאם לאמור, פנה המבקש בבקשה לרישום חלקו במקרקעין. לאחר דין ודברים והשלמת נתונים ואישורים מצדו של המבקש, הודיע רשם המקרקעין (להלן: "הרשם" ) למבקש ביום 20.3.2012 כי הפעולה לא אושרה לרישום, וזאת משום שעל בית המשפט לבטל את פסקי הדין והעיקול שהוזכרו בהערות על המקרקעין. עוד הפנה הרשם לפגמים שונים שנפלו ביפויי הכוח ביחס לזיהוי הצדדים ולתאריכים הרלוונטיים. לאחר שטענותיו של המבקש בעניין לא התקבלו על-ידי הרשם, הגיש המבקש את המרצת הפתיחה האמורה לבית המשפט המחוזי. עו"ד נביאי צוין כמייצגם של ג'דאללה וחמשתא.

10.

בדיון ביום 29.5.2014 ביקש בית המשפט המחוזי את התייחסות הצדדים למספר שאלות העולות מהתיק, וביניהן – האם יש לראות את המבקש כשותף של הרוכשים האחרים, והאם אחד מהשותפים יכול לרשום את חלקו בלא לצרף את השותפים האחרים להליך; האם עו"ד נביאי רשאי לייצג את ג'דאללה וחמשתא בהליך, או שמא יש צורך בשמיעת עמדתם הישירה; האם יש לצרף להליך גם את בנדיקט, אשר לטובתה ניתן אחד מפסקי הדין שביחס אליהם נרשמה ההערה בלשכת המקרקעין, וכן האם יפוי כוח שאין בו התייחסות ישירה לסוגיית העברת סמכות מיופה הכוח לאדם אחר, מאפשר העברת סמכות כאמור.

11.

במענה לשאלות בית המשפט גרס המבקש כי אין כל מניעה לרשום חלק מהמקרקעין, שכן מההסכם ברור כי כל אחד מהם רכש רבע מן המקרקעין בנפרד. כמו כן טען המבקש כי אין מקום לצירופה של בנדיקט, מאחר ואין לה כל מעמד ביחס לזכויותיו של המבקש, וזאת לאור העובדה שבפסק הדין שניתן ביחס למקרקעין נדחתה תביעתה של בנדיקט נגד המבקש במפורש, והחיוב ביחס לרישום המקרקעין על שמה של בנדיקט היה ביחס לחלקו של כהן בלבד. עוד נטען, כי יפויי הכוח שניתנו, בהיותם יפויי כוח בלתי חוזרים, הפקיעו באופן סופי את עניינם של ג'דאללה ויורשיו מהמקרקעין, ולפיכך אין להם כל טענה בגינה נדרש צירופם לתביעה. אשר לסוגיית יצוגם של ג'דאללה וחמשתא, טען המבקש כי יפויי הכוח הסמיכו את מיופה הכוח לעשות כל פעולה הנדרשת לשם העברת הזכויות במקרקעין, לרבות יצוג בבתי משפט. לפיכך, המצאה למיופה הכוח, עו"ד נביאי, הריהי למעשה המצאה לג'דאללה וחמשתא. בפרשנות זו תמך גם עו"ד נביאי, כבא-כוחם של ג'דאללה וחמשתא.

12.

מנגד טען הרשם כי תוקפם של יפויי הכוח תלוי בפרשנות המסמך. בין היתר הפנה הרשם לכך שלא ניתן פירוט בנוגע לחלקו היחסי של כל אחד מהרוכשים, וחלקו של המבקש בפרט, וכי לא ברור האם העברה חלקית של הבעלות במקרקעין על שם המבקש עומדת בתנאי ההרשאה ומתיישבת עם מטרות השליחות. כמו כן טען הרשם כי יש מקום לצירוף הרוכשים האחרים ובנדיקט להליך, שכן אֵלו הם צדדים נכונים ודרושים להתגונן בהליך זה. מאותה סיבה סבר הרשם גם כי יש מקום לפנות לג'דאללה וחמשתא ויורשיהם, וליתן להם זכות להביא את עמדתם לפני בית המשפט. לדברי הרשם קיים קושי להסתפק בהמצאת כתבי בי הדין לידיו של עו"ד נביאי, ולו מן הטעם שיפוי הכוח אינו מסמיך אותו לייצגם בהליכים משפטיים. המצאה ישירה, כך נטען, עשויה גם לרפא את הפגמים השונים ביפוי הכוח עליהם הצביע הרשם, לרבות האפשרות של שלוח למנות שלוח נוסף, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות" ).

החלטת בית המשפט המחוזי

13.

ביום 2.12.2014 קבע בית המשפט המחוזי, בהחלטה מושא הבקשה דנן, כי אין לראות במסירת התובענה לעו"ד נביאי משום מסירה כדין לג'דאללה וחמשתא. זאת, מאחר שלא הוצג יפוי כוח מכוחו הוסמך עו"ד נביאי לקבל בשמם כתבי בי דין, ולא הוכח כי קיים בינו לבינם קשר פעיל המאפשר מסירה מכוח הלכת ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם , פ"ד לח(4) 309 (להלן: "עניין יוחימק "). לפיכך, כך נקבע, יש לבצע מסירה על-פי דין לג'דאללה וחמשתא.

14.

אשר לצירופם של המשיבים האחרים קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לדחות על הסף את דרישת המבקש לרשום את זכויותיו במקרקעין לבדו מבלי לרשום את זכויות המבקשים האחרים. יחד עם זאת, קיים צורך בצירופם של הרוכשים האחרים להליך, וזאת משום שהם עלולים להיפגע, אף אם בעקיפין, מתוצאות ההליך, והעדרם עלול גם להביא להחלטות שיפוטיות סותרות בהליכים עתידיים. אשר לצירופה של בנדיקט נקבע כי זה נחוץ נוכח זיקתה למקרקעין וכן משום שמבוקש להתייחס להערת אזהרה הקיימת על שמה. לאור האמור, הורה בית המשפט על הגשת תובענה מתוקנת אשר תכלול גם את הרוכשים האחרים ובנדיקט, וכן על ביצוע מסירה כדין לכל הצדדים המעורבים, לרבות ג'דאללה וחמשתא.

עיקרי טענות המבקש

15.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה חוזר המבקש על הטענות שטען לפני בית המשפט המחוזי. לטענתו, הרוכשים האחרים והמבקש אינם שותפים על-פי ההסכם, מאחר וכל אחד מהם רכש רבע מן המקרקעין. לפיכך, אין למבקש כל צורך בהסכמת הרוכשים האחרים לרישום חלקו-שלו במקרקעין, ואין מקום לצרפם לתובענה. המבקש מוסיף וטוען כי אין ברישום חלקו במקרקעין כדי לפגוע בזכות מזכויות הרוכשים האחרים, שכן אלו מובטחות על-פי ההסכם. אשר לצירופה של בנדיקט נטען כי משעה שנקבע במפורש בפסק הדין כי תביעתה נגד המבקש נדחתה, וכי יש למחוק את ההערה שנרשמה על חלקו של המבקש במקרקעין, אין כל מעמד לבנדיקט בתובענה זו ואין מקום לצרפה. צירופם של צדדים בלתי נחוצים, טוען המבקש, יגרום לבזבוז זמנם של הצדדים ושל בית המשפט ולהוצאות מיותרות.

16.

בנוסף לכך טוען המבקש כי שגה בית המשפט בקביעתו שאין לראות את המסירה לעו"ד נביאי כמסירה לג'דאללה וחמשתא, וזאת לאור העובדה כי ביפוי הכוח הראשון נקבע בשם מייפה הכוח מפורשות כי בסמכות מיופה הכוח "... ולמסור וקבלת מסירה ולייצגני... ובפני כל בתי המשפט האזרחיים" . מאחר ומדובר ביפוי כוח בלתי חוזר, כך המבקש, אין צורך בקיומו של קשר פעיל בין מייפה הכוח ומיופה הכוח, ואין תחולה בענייננו להלכת יוחימק . כמו כן נטען כי אין חשש לפגיעה בזכויותיהם של יורשי ג'דאללה, שכן ביפוי הכוח הראשון נקבע במפורש כי ג'דאללה או יורשיו מוותרים על כל טענה נגד מיופה הכוח בעניין ביצוע השליחות.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ושקלתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך בקבלת תגובה.

18.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי רשות ערעור לגבי "החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי... תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". ההחלטה מושא הבקשה אינה מסוג ההחלטות שעליהן תינתן רשות ערעור. אדרבה, דומני כי החלטת בית המשפט המחוזי רצויה, אולי אף מחוייבת, על מנת למנוע הליכים משפטיים מיותרים בעתיד, ולקדם פני חשש של פגיעה בזכויות. לפיכך אין החלטה זו מצדיקה מתן רשות ערעור.

19.

החלטה בדבר חיוב בהמצאה וצירופו של בעל דין לתובענה היא החלטה הנוגעת בעיקרה לאופן ניהול הדיון. בעניינים אלה מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטותיה אלא במקרים חריגים (רע"א 8247/12 טלל בע"מ נ' Doruk ev Gerecleri Sanayi ve Ticaret Limited Sirketi , פסקה 6 וההפניות שם (24.12.2012)). אשר לצירופם של צדדים לתובענה, קובעת תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), בזו הלשון:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה."

תקנה זו מאפשרת לבית המשפט להוסיף צד להליך, אם הוא סבור שנוכחותו דרושה כדי לאפשר לבית המשפט להכריע בתובענה ביעילות ובשלמות. הפסיקה הכירה בהיותו של אדם בעל דין "דרוש" במקרים שונים, כגון מקרה בו אי אפשר ליתן פתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו, או מקרה בו עשויה זכותו של אדם להיפגע אלמלא הצירוף, וזאת מבלי שניתנה לאותו אדם אפשרות לטעון טענותיו לפני בית המשפט (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד , פסקה 4 וההפניות שם (25.06.2007) (להלן: " עניין קורלנד" ). לעניין זה אין לבחון את תועלתו ונוחותו של התובע, אלא את השאלה אם הצירוף דרוש על מנת שבית המשפט יוכל לפסוק באופן שלם ויעיל בפלוגתאות שהתעוררו במסגרת התובענה (ע"ד 203/77 חברת זמיר בע"מ נ' החברה לבנין , פ"ד לב(1) 59, 61 (1977) (להלן: " עניין חברת זמיר" )). מנגד הודגש, כי יש לוודא שהצירוף נדרש בשל הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה (רע"א 4040/11 ד"ר י. שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ , פסקה 9 (28.8.2011); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 212 (1990); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , 153-154 (מהדורה אחת-עשרה, 2013)). עוד יש לציין, כי על אף שהסמכות לצירוף צד נתונה לבית המשפט בכל שלב של ההליך, הרי שאחד מהשיקולים החשובים הוא שיקול היעילות הדיונית, במסגרתו יש לשקול, בין יתר הנתונים, גם את המועד בו הוגשה הבקשה לצירוף הצד והשלב שאליו הגיע ההליך (עניין קורלנד , פסקה 6). מכל מקום, בעניין זה נתון כאמור שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית, המכירה את העניין לפרטיו ולדקויותיו – שיקול דעת אשר יש להתערב בו לעיתים נדירות בלבד (עניין חברת זמיר , 62).

20.

בענייננו, לא מצאתי כל מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. אכן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי ישנן למבקש טענות בעלות משקל, ויתכן כי הצדק עמו בטענה כי אין זכות למי מהצדדים המצורפים להתנגד לבקשת הרישום כאמור. מכל מקום, גם אם כך הדבר, ואיני נוקט כל עמדה בסוגיה זו, עדיין אין בכך כדי להצדיק הדרה מכללא של צדדים אלו מן ההליך, וראוי שדבריהם ישמעו, ולו רק כדי למנוע גם מן המבקש עצמו החלטות שיפוטיות סותרות בעתיד. בנקודה זו אציין כי על-פי הגיונו של המבקש, לא היה מקום כלל גם לצירופם של ג'דאללה וחמשתא, שהרי גם להם לכאורה אין כל מעמד וטענה נגד המסמכים שהציג המבקש – ואף על-פי כן צירף אותם המבקש לתובענה, ובדין עשה כן. בהתאם לאותו היגיון, יש מקום לצרף גם את הצדדים הנוספים אשר עלולים להיות מושפעים מן ההליך. באשר לשיקול היעילות הדיונית, הרי שצירוף הצדדים הנוספים נעשה ביוזמת בית המשפט ולמעשה עם פתיחת ההליך, כך שלא נגרם למבקש נזק ניכר ולא נפגעה יעילותו של ההליך כולו. אדרבה, יש בצירוף זה כדי לחסוך הליכים נוספים שעשויים להינקט, או כדי לייעל בהם את הדיון בשל קיומו של מעשה בית דין.

21.

לא למותר לציין כי בנסיבות העניין דנן עומדת אמנם על כף המאזניים התארכות מסוימת של ההליך ויתכן שגם מדובר בהוצאות נוספות מצד המבקש מן העבר האחד, אך מן העבר האחר עומדות זכויות כבדות משקל, בדמותן של זכות הקניין וזכות הגישה לערכאות של הרוכשים האחרים ובנדיקט. בנסיבות אלו, ההכרעה הראויה היא זו שבה נקט בית המשפט המחוזי, כאשר העדיף את שיקולי האחרונים על פני אלו של המבקש. ככל שיתברר בסופו של דבר כי לא היה מקום לצירוף הצדדים הנוספים, הרי שניתן יהיה לרפא את הפגיעה במבקש, ככל שנגרמה, באופן של פסיקת הוצאות.

22.

אשר לסוגיית ההמצאה לג'דאללה וחמשתא, סבורני כי אין מקום להתערבות במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה אין די בהמצאת המסמכים לעו"ד נביאי. ראשית, אשר לייצוגו של חמשתא הרי שיפוי הכוח מחמשתא לא צורף לבקשה, ואין ביכולתי לקבוע האם אכן ניתנה בו הרשאה מפורשת לייצוג בהליכים משפטיים, אם לאו. אשר לייצוגו של ג'דאללה, הרי שיפויי הכוח השני והשלישי יונקים את חיותם מכוחו של יפוי הכוח הראשון, אשר נראה כי אכן הוא כולל הסמכה לייצוג בבית משפט. יחד עם זאת, דומה כי בית המשפט המחוזי לא שוכנע כי עומדת למבקש זכות להעברת השליחות לשלוח אחר, וזאת ביחס לשליחות בכלל, ולייצוג בהליכים משפטיים בפרט, ובהתאם להוראת סעיף 5 לחוק השליחות. על אף שהדבר לא נקבע במפורש בהחלטתו, הרי שבית המשפט ביקש את התייחסות הצדדים לסוגיה ואף בחן, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין יוחימק , האם קיימות אינדיקציות אחרות לקשר כלשהו בין ג'דאללה וחמשתא לעו"ד נביאי, העשויות להעיד על קיומה של שליחות. משלא מצא כל אינדיקציה כאמור, ולשם מניעה של עיוות דין ופגיעה אפשרית בזכויותיהם, קבע בית המשפט כי יש מקום לקבל את עמדתם באופן מפורש. אינני רואה סיבה להתערב בהחלטתו זו. בשולי הדברים אציין, כי בשלהי הבקשה שלפני מציין המבקש כי הבקשה מוסכמת על ג'דאללה וחמשתא, וזאת בהתבסס, ככל הנראה, על הסכמתו של עו"ד נביאי. באמירה זאת יש משום הנחת המבוקש, ולא היה לה מקום בנסיבות העניין.

23.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.