רע"א 6208/15 באייר ישראל בע"מ נ. רותם טייטלר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור ) בת"צ 32571-10-14 מיום 22.7.2015 שהורה לאחד את הדיון בשתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית שהוגשו נגד המבקשות (להלן: באייר ישראל ו- פריגו ) והמשיבה 5 (להלן: באייר גרמניה ) ודחה את בקשת באייר ישראל למחיקה של אחת מהן.

1.

באייר גרמניה היא יצרנית של גלולות למניעת היריון בשם "יסמין" ו"יאז" (להלן: הגלולות ). עד חודש נובמבר 2008 שווקה הגלולה "יסמין" בארץ על ידי פריגו אך ממועד זה ואילך שווקו שתי הגלולות על ידי באייר ישראל. ביום 13.6.2013 הגישו המשיבות 4-2 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד באייר ישראל ובאייר גרמניה בטענה כי הסתירו מידע בנוגע לסיכונים הכרוכים בשימוש בגלולות (ת"צ 27444-06-13, להלן: הבקשה הראשונה ). כשנה וארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 22.10.2014, הגישה המשיבה 1 לבית משפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד באייר ישראל ופריגו בטענה כי הן הסתירו מידע בנוגע לסיכונים הכרוכים בשימוש בגלולה "יסמין" (ת"צ 32571-10-14, להלן: הבקשה השנייה , וביחד עם הבקשה הראשונה: הבקשות ). בהתאם להוראת סעיף 5(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ) ציינה המשיבה 1 בבקשתה את דבר הגשת הבקשה הראשונה וטענה כי אין בהגשתה של בקשה זו כדי לייתר את הדיון בבקשת האישור שהוגשה על ידה. ביום 30.11.2014 העביר בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' גרוסקופף ) את הדיון בבקשה השנייה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בציינו כי ראוי היה לה לבקשה זו שתוגש מלכתחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב וכי יש מקום להתחשב בכך בעת פסיקת ההוצאות בהליך. סמוך לאחר מכן הגישה באייר ישראל בקשה למחיקתה של הבקשה השנייה ואילו המשיבות 4-1 הגישו מצדן הודעה משותפת לפיה הן מסכימות לכך שהבקשה הראשונה והשנייה יידונו במאוחד.

1.

בית המשפט קמא דחה את בקשתה של באייר ישראל למחיקת הבקשה השנייה והורה כי היא תידון במאוחד עם הבקשה הראשונה. בהחלטתו עמד בית המשפט קמא על כך שסעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות מעניק לבית המשפט שלפתחו מונחות בקשות לאישור תובענה ייצוגית העוסקות באותו נושא, שיקול דעת רחב האם לדון בהן במאוחד או להורות על מחיקה של אחת מהן. סמכות זו, כך נקבע, ניתנה לבית המשפט על מנת להבטיח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה ביותר ומכאן שהשאלה המרכזית בה נדרש בית משפט להכריע כאשר מוגשות לו בקשות אישור המעוררות שאלות זהות או דומות היא – האם טובת הקבוצה מכתיבה לאחד בהן את הדיון או להורות על מחיקה של אחת מהן. במקרה דנן, כך קבע בית המשפט קמא, מוסיפה הבקשה השנייה תוספת משמעותית לבקשה הראשונה שכן היא כוללת טענות, עילות וסעדים שלא נכללו בבקשה הראשונה ומרחיבה את מעגל המשיבות בהליך, ומכאן שאיחוד הדיון בבקשות יטיב עם הקבוצה וייעל את ההליך. מטעם זה, ובשים לב להסכמת המשיבות 4-1 לאיחוד הדיון בבקשות ולעובדה שטרם החלה שמיעת הראיות בבקשה הראשונה, קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להורות על מחיקת הבקשה השנייה וכי יש לדון בה ביחד עם הבקשה הראשונה. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי הוא ער לכך שייתכנו מקרים בהם תוגש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בניסיון לשפר את הטעון שיפור בבקשת אישור שכבר הוגשה באותו הנושא, אך קבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו. עוד ציין בית המשפט קמא כי אף שבאייר ישראל הודיעה כי נטלה על עצמה את כל זכויותיה וחובותיה של פריגו בקשר לשיווק הגלולות נותרה פריגו בעלת דין נחוצה בהליך שכן הודעה זו לא נתמכה בתצהיר.

2.

באייר ישראל ופריגו הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא והן טוענות כי שגה בית המשפט משלא מחק את הבקשה השנייה והורה לאחד את הדיון בבקשות. לטענתן, בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לעובדה שהבקשה השנייה הוגשה זמן רב לאחר הבקשה הראשונה ומבלי שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת. עוד נטען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לכך שהבקשה השנייה הוגשה לאחר שכבר הסתיים שלב הגשת כתבי הטענות בבקשה הראשונה וזמן קצר לפני שהחלו להישמע בה ראיות. כמו כן, נטען כי בית המשפט קמא התעלם בהחלטתו מן העובדה שהבקשה השנייה הוגשה ביודעין לבית משפט אחר מזה שאליו הוגשה הבקשה הראשונה במטרה מוצהרת לנסות ולהביא לשינוי המותב הדן בעניינה של הקבוצה. בנוסף טוענות באייר ישראל ופריגו כי שגה בית המשפט קמא משנתן משקל להסכמתן של המשיבות 4-1 לאחד את הדיון בבקשות שכן מדובר בהסכמה למראית עין בלבד; כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי הוספתה של פריגו כמשיבה לבקשה השנייה יש בה כדי להצדיק את אי-המחיקה של בקשה זו, שכן באייר ישראל לקחה אחריות מלאה על שיווק הגלולות גם בתקופה בה שווקו על ידי פריגו; וכי בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא אף תמכה הודעה זו בתצהיר.

באייר ישראל ופריגו מוסיפות וטוענות כי השוני בין הבקשה הראשונה והשנייה הוא כה שולי עד שאינו מצדיק להותיר את הבקשה השנייה על כנה. ואולם, כך טוענות באייר ישראל ופריגו, אף אם יש בבקשה השנייה משום תוספת מסוימת לבקשה הראשונה, שגה בית המשפט קמא משקבע כי הדבר מהווה הצדקה לאחד את הדיון בבקשות. זאת, כך נטען, משום שהחלטה כזו מאפשרת למעשה לכל המעוניין להצטרף להליך לאישור תובענה ייצוגית להשיג את מבוקשו בנקל בכך שיגיש בקשת אישור המעוררת שאלות דומות לבקשת האישור שכבר הוגשה ויוסיף עליה דבר מה. כמו כן, טוענות באייר ישראל ופריגו כי יש בהחלטתו של בית המשפט קמא כדי לאפשר למגישי בקשות אישור לעקוף את הכללים המחמירים שנקבעו בפסיקה בנוגע להוספת ראיות ותיקון כתבי טענות בהליך לאישור תובענה ייצוגית, ולשפר את בקשותיהם בכסות של הגשת בקשת אישור חדשה העוסקת באותו נושא. מטעמים אלו, סבורות באייר ישראל ופריגו כי בכל מקרה בו מוגשות שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית המעוררות שאלות זהות או דומות יש להורות על מחיקתה של הבקשה המאוחרת, וזאת למעט מקרים בהם מעניקה הבקשה המאוחרת יתרון משמעותי לחברי הקבוצה המיוצגת.

3.

המשיבה 1 טוענת מנגד כי די בכך שהבקשה השנייה הוגשה נגד משיבה רלבנטית אשר אינה נכללת בבקשה הראשונה כדי להצדיק את איחוד הדיון בבקשות. בהקשר זה טוענת המשיבה 1 כי הצהרתה של באייר ישראל לפיה היא לוקחת אחריות גם על התקופה בה שווקה הגלולה "יסמין" על ידי פריגו מתייחסת לאחריותה כיצרן ולא כמשווק. מכל מקום, כך נטען, אפילו היה מדובר בהצהרה בלתי מסויגת לפיה באייר ישראל נוטלת על עצמה אחריות לכל פעולותיה ומחדליה של פריגו בתקופה בה שיווקה את הגלולה, עדיין לא היה בכך כדי לשנות מן העובדה שפריגו היא בעלת דין רלבנטית אשר הקבוצה יכולה להיפרע ממנה אם תתקבל תביעתה. מטעמים אלו, סבורה המשיבה 1 כי אין בלקיחת האחריות הנטענת של באייר ישראל על פעולותיה של פריגו בקשר לשיווק הגלולה "יסמין" כדי לייתר את ההליך נגדה וכי די בטעם זה בלבד על מנת לדחות את הבקשה.

כמו כן, דוחה המשיבה 1 את טענת המבקשות לפיה ההבדל בין הבקשות הוא שולי ואינו מצדיק להותיר את הבקשה השנייה על כנה. לטענת המשיבה 1 הבקשה הראשונה תוחמת את עילות התביעה של הקבוצה עד לתיקון העלון לצרכן אשר צורף לגלולות בשנת 2010 ואילו הבקשה השנייה כוללת טענות המטילות אחריות על יצרני ומשווקי הגלולות גם בגין מחדליהם לאחר תיקון העלון. לפיכך, טוענת המשיבה 1 כי יש בבקשה השנייה להרחיב באופן משמעותי את הקבוצה המיוצגת. עוד טוענת המשיבה 1 כי בעוד שבמסגרת הבקשה הראשונה נתבע פיצוי רק על הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפגיעה באוטונומיה שאירעה בשל הפרת חובת היידוע על ידי יצרני ומשווקי הגלולות, במסגרת הבקשה השנייה נתבע פיצוי גם על נזקים פיזיים של ממש שנגרמו כתוצאה מהפרתה של חובה זו.

בנוסף, דוחה המשיבה 1 את טענת המבקשות לפיה ההסכמה לאיחוד הדיון בבקשות היא למראית עין בלבד ולטענתה יש בשיתוף הפעולה בין באי כוחה ובאי כוחן של המשיבות 4-2 כדי להטיב עם הקבוצה ולהועיל לקידום ההליכים בבקשות. מטעמים אלו טוענת המשיבה 1 כי בדין קבע בית המשפט קמא שאיחוד הדיון בבקשות יתרום לכך שעניינה של הקבוצה ינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר והיא עותרת לדחיית בקשת רשות הערעור.

המשיבות 4-2 לא הגיבו לבקשת רשות הערעור.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לבית משפט הדן בבקשות לאישור תובענה ייצוגית העוסקות באותו נושא נתון שיקול דעת רחב להחליט האם לאחד בהן את הדיון או להורות על מחיקתה של אחת מהן (ראו: ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי , בפסקאות י"ח ו- כ"ב לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (18.1.2012)). על כן לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו בעניין זה. במקרה דנן קבע בית המשפט קמא כי איחוד הדיון בבקשות יטיב עם הקבוצה המיוצגת וייעל את ההליך והמבקשות לא הציגו בטיעוניהם עילה המצדיקה התערבות במסקנתו זו. בניגוד לטענת המבקשות, עיון בהוראות סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות מעלה כי המחוקק לא ביקש לצמצם את גדר המקרים בהם יורה בית המשפט על איחוד הדיון בבקשות לאישור תובענה ייצוגית העוסקות באותו נושא אך ורק לאותם מקרים בהם הבקשה המאוחרת מעניקה יתרון משמעותי לקבוצה המיוצגת, אלא העניק, כאמור, שיקול דעת רחב לבית המשפט להורות על איחוד הדיון בבקשות כל אימת שהוא סבור שיהיה בכך כדי לתרום לניהול עניינה של הקבוצה בדרך הטובה והיעילה ביותר. בית המשפט קמא בחן את סוגיית איחוד הדיון של שתי הבקשות שבפניו על פי אמות מידה אלה והגיע למסקנה כי כך הדבר במקרה דנן. מסקנה זו אינה מצדיקה התערבות.

5.

הבקשה השנייה מוסיפה להליך בעל דין אשר צירופו דרוש כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בבקשות האישור ואשר ניתן יהיה להיפרע ממנו במידה והתובענה הייצוגית תתקבל. לפיכך, בצדק טוענת המשיבה 1 כי אין בהצהרתה של באייר ישראל לפיה היא לוקחת אחריות על פעולותיה ומחדליה של פריגו כדי לייתר את ההליך נגדה (ראו והשוו: תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וכן רע"א 9022/14 זהביאן נ' מובדי , בפסקאות 20-19 (2.2.2015)). כמו כן, בעוד שמהבקשה הראשונה משתמע כי עילת התביעה של הקבוצה הסתיימה עם תיקון העלון לצרכן המצורף לגלולות בשנת 2010 (ראו: סעיפים 21-17 לבקשה הראשונה אשר צורפה כנספח 2 לבקשת רשות הערעור), בבקשה השנייה נטען מפורשות כי תיקון העלון לא די בו כדי למלא אחר חובת היידוע החלה על באייר ישראל (ראו: סעיפים 21-17 ו- 47-46 לבקשה השנייה אשר צורפה כנספח 10 לבקשת רשות הערעור). מכאן שבצדק טוענת המשיבה 1 כי הבקשה השנייה מרחיבה באופן משמעותי את הקבוצה המיוצגת ובדין קבע בית המשפט קמא כי איחוד הדיון בבקשות יטיב עם הקבוצה בהיבט זה. כמו כן, ישנו אינטרס כי מכלול הטענות, המחלוקות ועילות התביעה הנוגעות להפרת חובת הגילוי הנטענת בקשר לגלולות ידונו בהליך אחד בו תוכרע חבותם של כלל הגורמים המעורבים בפרשה, ומכאן שאיחוד הדיון בבקשות יש בו גם לתרום ליעילות ההליך.

אשר לחשש אותו הביעו באייר ישראל ופריגו מפני עקיפת הכללים שנקבעו בנוגע להוספת ראיות ותיקון כתבי טענות בהליך לאישור תובענה ייצוגית באמצעות הגשת בקשת אישור נוספת. חשש זה אינו מופרך ועל בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו על מנת לאתר ניסיון ל"מקצה שיפורים" כאמור שאותו אין לאפשר. ואולם, מהחלטתו של בית המשפט קמא עולה כי הוא לא התרשם שזה המצב בענייננו ואף באייר ישראל ופריגו אינן טוענות כי בכך מדובר במקרה דנן. על כן, החשש הכללי עליו הצביעו באייר ישראל ופריגו אין בו כדי להצדיק התערבות בהחלטה הקונקרטית של בית המשפט קמא, היא ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנן. אשר לעובדה שהבקשה השנייה הוגשה ביודעין לבית משפט אחר, עובדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה את מחיקתה של הבקשה השנייה בשים לב לכך שהמשיבה 1 לא ניסתה להסתיר את דבר הגשת הבקשה הראשונה וציינה זאת מפורשות בבקשתה. עם זאת, וכפי שציין בית המשפט המחוזי מרכז, יהיה מקום להתחשב בעובדת הגשת הבקשה לבית משפט אחר בעת פסיקת ההוצאות בהליך.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשות ישלמו למשיבה 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.