רע"א 3296/20 דיאנה קשתי נ. יעל אריאל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רחל ערקובי ) בת"א 15665-01-19 מיום 9.3.2020, במסגרתה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת 1 לבצע דיספוזיציה בזכויותיה בנכס המקרקעין מושא המחלוקת, וכן הורה על צירופה של המבקשת 2 כנתבעת בתביעה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

בשנת 2002, רכשו המבקשת 1, גב' דיאנה קשתי (להלן: " דיאנה "), והמשיבה, גב' יעל אריאל (להלן: " יעל ") כל אחת, מחצית מזכויות הבעלות בדירת מגורים ברחוב ריינס בתל אביב, הידועה כחלקה 18/2 בגוש 6903 (להלן: " הדירה "). מספר שנים לאחר מכן, בשנת 2007, חתמו השתיים על הסכם מכר, במסגרתו העבירה יעל לדיאנה את זכויותיה בדירה תמורת 90,000 דולר (להלן: " הסכם המכר "). בד בבד, התקשרה יעל בהסכם הלוואה עם אביה של דיאנה (אשר הלך לעולמו בשנת 2013, ויכונה להלן: " המנוח "), במסגרתו הוסכם כי יעל " מלווה בזאת " למנוח סכום של 180,000 דולר, אשר ההחזר שלו יכול להתבצע בדרך של החזרת הסכום האמור או גרימה להשבת הזכויות בדירה (כאשר השאלה מי רשאי לבחור בין החלופות תלויה בזהות הגורם שמבקש את החזר ההלוואה: אם המבקשת היא יעל, אזי הבחירה של המנוח; אם המבקש הוא המנוח אזי הבחירה של יעל) (להלן: " הסכם ההלוואה ". יחד יכונו שני ההסכמים: " הסכמי 2007 "). ויובהר, המנוח לא היה מעולם בעל זכויות בדירה, ועל כן צוין בהסכם במפורש כי " ידוע לצדדים שהדירה שייכת לבתו של [המנוח], [דיאנה], ו [המנוח] יכול לגרום לכך ש [דיאנה] תעביר את מחצית הדירה על שם [יעל]" (סעיף 3.ד. להסכם ההלוואה).

2.

על פי הנטען, לאורך השנים המשיכו דיאנה והמנוח להעביר ליעל מחצית מדמי השכירות החודשיים בעבור הדירה. זאת עד לסוף שנת 2016 – אז הפסיקה דיאנה להעביר ליעל מחצית מדמי השכירות, והתכחשה לזכויותיה בדירה. בעקבות זאת, ביום 7.1.2019 הגישה יעל תביעה נגד דיאנה ונגד עו"ד משה לין, אשר טיפל בחתימה על הסכמי 2007 (להלן: " עו"ד לין "), בטענה כי האחרונים, בשיתוף עם המנוח, רקחו יחד תרמית במטרה לגרום לה לחתום על הסכמי 2007 ולגזול ממנה את זכויותיה בדירה. במסגרת תביעתה, נתבקש בית המשפט קמא להורות על בטלותם של הסכמי 2007 ועל השבת זכויותיה של יעל בדירה, או לחילופין להורות על פיצויה בסכום השווה למחצית משוויה של הדירה, העומד על כ-1.5 מיליון ש"ח.

למען שלמות התמונה, יוער כי ביום 2.5.2019 הגיש עו"ד לין הודעת צד ג' נגד אלמנתו של המנוח, גב' פיורלה קשתי (להלן: " פיורלה "), במעמדה כיורשת החוקית של עיזבון המנוח, וזאת בטענה כי נוכח הטענות שהועלו נגד המנוח במסגרת התביעה, זכאי עו"ד לין להשתפות מעיזבונו ככל שיוטלו עליו חיובים כלשהם כתוצאה מהתביעה. ביום 3.6.2019 הגישה פיורלה " כתב הגנה בהודעה לצד השלישי ". עם זאת, במסגרת החלטתו של בית המשפט קמא מיום 7.1.2020 בבקשה לסילוק על הסף שהגישה דיאנה, הוחלט למחוק את עו"ד לין מן התביעה, ומשכך נמחקה גם הודעת צד ג' שהגיש, ופיורלה חדלה להיות צד להליך.

עוד יצוין כי במסגרת אותה החלטה נמחק הסעד הכספי החלופי מכתב התביעה, שכן נקבע כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בכך, וניתן היתר לפיצול סעדים המאפשר ליעל להגיש תביעה נפרדת לסעד כספי לבית משפט השלום.

3.

מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, ביום 27.6.2019, הגישה יעל בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על דיאנה לבצע כל דיספוזיציה בזכויות בדירה עד שתוכרע תביעתה, שמא יהיה בכך כדי לסכל את האפשרות לממש את פסק הדין אם תתקבל התביעה (להלן: " הבקשה לצו מניעה זמני "). כבר באותו יום הורה בית המשפט קמא על מתן צו מניעה ארעי עד להכרעה בבקשה, וזאת בכפוף להפקדת התחייבות עצמית בלתי מוגבלת וערבות בנקאית בסך 10,000 ש"ח על ידי יעל. ביום 6.8.2019 הגישה דיאנה את תשובתה לבקשה לצו מניעה זמני, ואולם נמנעה מלצרף לה תצהיר, שכן לטענתה כל הטענות שהועלו במסגרתה הן טענות משפטיות המסתמכות כולן על הנטען בכתב התביעה ועל המסמכים שצורפו לו. בנוסף, ביום 30.12.2019 התקיים דיון בבקשה לצו מניעה זמני, במסגרתו נחקרה יעל ביחס לגרסה העובדתית שמסרה בתצהיר שצורף לבקשה. יצוין כי בהיעדר תצהיר לתמיכה בתשובתה של דיאנה לבקשה לצו מניעה זמני, האחרונה לא נחקרה.

החלטת בית המשפט קמא

4.

ביום 9.3.2020 נעתר בית המשפט קמא לבקשה לצו מניעה זמני. בפתח הכרעתו, ציין בית המשפט קמא כי בניגוד ליעל, אשר צירפה לבקשה לצו מניעה זמני תצהיר התומך בגרסתה העובדתית, דיאנה כלל לא טרחה לתמוך את תשובתה בתצהיר, וזאת על אף שהועלו במסגרתה טענות עובדתיות. מצב זה הוביל לכך שלא ניתן היה לחקור את דיאנה ביחס לגרסתה ולאמת אותה. בית המשפט קמא סבר כי בכך יש כדי לפעול לחובתה. לאחר זאת, עמד בית המשפט על השיקולים השונים אשר הנחו אותו בהחלטתו: ראשית , ציין בית המשפט קמא כי הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה בשיהוי, שכן במועד בו הוגשה התביעה (ואף מספר שנים קודם כן) כבר ידעה יעל כי דיאנה ומשפחתה כופרים בזכויותיה בדירה, וחשדה לדבריה כי נפלה קורבן לתרמית, ולכן היה עליה לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה מוקדם ככל הניתן. עם זאת, בית המשפט קמא סבר כי אין מדובר בשיהוי ניכר, וכי הוא איננו נובע מחוסר תום לב, ולכן אין בו כדי להוביל לדחיית הבקשה. שנית , עמד בית המשפט קמא על סיכויי התביעה להתקבל. בתוך כך, ציין בית המשפט קמא כי בעדותה טענה יעל שהסכמי 2007 היו פיקטיביים וכי לא קיבלה כל תמורה בעבור זכויותיה בדירה. בית המשפט קמא סבר כי אומנם גרסתה של יעל איננה נקיה מספקות ואל מולה עומדת העובדה שהיא חתמה על הסכמי 2007, ואולם נראה כי הדברים שמסרה בעדותה מעלים שאלות ביחס לכוונה העומדת מאחורי הסכמי 2007, והנסיבות שהובילו אותה לחתום עליהם. לכך הוסיף בית המשפט קמא כי היות שדיאנה לא הגישה תצהיר מטעמה ולא נתנה עדותה, לא עלה בידה לסתור את טענותיה של יעל. משכך, קבע כי יעל הרימה את הנטל המוטל עליה וביססה את טענתה הלכאורית לפיה התקשרה בהסכמי 2007 בעקבות תרמית והטעייה. שלישית , בחן בית המשפט קמא את מאזן הנוחות. בתוך כך, ציין בית המשפט קמא כי ככל שתידחה הבקשה לצו מניעה זמני, קיים חשש שדיאנה תבצע דיספוזיציה בזכויות בדירה אשר תוביל לכך שבתום ההליך, אם תתקבל התביעה, לא תוכל יעל לממש את הסעד שנתבקש במסגרתה. לעומת זאת, סבר בית המשפט קמא כי אין בצו המניעה כדי לפגוע באופן משמעותי בדיאנה, שכן זו שומרת על חזקתה בדירה וממשיכה לקבל את דמי השכירות המשולמים בעבורה. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי בכל מקרה ניתן להבטיח את הנזק שעלול להיגרם לדיאנה באמצעות הערובה שהופקדה על ידי יעל. אשר על כן, קבע בית המשפט קמא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת יעל, והורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על דיאנה לבצע דיספוזיציה בזכויותיה בדירה עד להכרעה בתביעה. באשר לערבויות, קבע בית המשפט קמא כי בהיעדר תצהיר מטעם דיאנה המפרט את גרסתה, ולאור הימנעותה מחקירה נגדית נוכח היעדרו של תצהיר, יש להסתפק בכך שיעל תפקיד כתב התחייבות.

5.

זאת ועוד, במסגרת החלטתו קבע בית המשפט קמא כי פיורלה תצורף כנתבעת נוספת בתביעה מתוקף מעמדה כיורשת החוקית של עיזבון המנוח. זאת, בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א "), אשר מעניקה לבית המשפט את הסמכות לצרף בעלי דין שנוכחותם דרושה על מנת להגיע להכרעה יעילה ושלמה, אף מבלי שהדבר התבקש על ידי אחד הצדדים. בענייננו, סבר בית המשפט קמא כי היות שלטענת יעל, הסכמי 2007 מהווים מערכת הסכמים בלתי נפרדת שנהגתה על ידי המנוח ועו"ד לין, יש לדון בטענות ביחס לשני ההסכמים בצוותא. משכך, מאחר שהצדדים להסכם ההלוואה היו המשיבה והמנוח, הבהיר בית המשפט קמא כי צירופה של פיורלה כיורשת של עיזבונו נדרש לצורך מתן הכרעה יעילה ושלמה בשאלות השנויות במחלוקת. כן ציין בית המשפט קמא כי מסקנה זו מתחדדת נוכח עדותה של יעל, לפיה פיורלה הייתה נוכחת באחת השיחות שהתקיימו בינה לבין מנוח, ולאור הטענות שהעלתה נגד עיזבון המנוח.

על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

6.

במסגרת הבקשה, טוענות דיאנה ופיורלה (להלן, יכונו יחד: " המבקשות ") כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, וזאת הן לעניין מתן צו המניעה והן לעניין צירופה של פיורלה כנתבעת. באשר למתן צו המניעה, מעלות המבקשות מספר טענות: תחילה, נטען כי מאחר שחובת ההוכחה בבקשה לסעד זמני מוטלת על מבקש הסעד – ובענייננו על יעל – שגה בית המשפט קמא בכך שזקף לחובת דיאנה את העובדה שלא הגישה תצהיר לתמיכה בתשובתה לבקשה לצו מניעה הזמני. זאת ועוד, המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט קמא עת קבע שיש לקבל את הבקשה לצו מניעה זמני על אף הספקות המתעוררים לשיטתו בגרסתה של יעל, שכן, לשיטתן, ספקות אלו מדגישים את העובדה שהראיות שהציגה יעל אינן מהימנות, ואין בהן כדי להצדיק מתן צו מניעה זמני. לעניין זה, מוסיפות המבקשות בשולי הדברים כי למצער, ספקות אלו מצדיקים את חיובה של יעל בהפקדת ערובה ממשית. עוד טוענות המבקשות כי גרסתה העובדתית של יעל כלל לא מבססת טענת תרמית או עילת תביעה אחרת נגד דיאנה. באשר למאזן הנחות, גורסות המבקשות כי הואיל ובמסגרת תביעתה עתרה יעל לסעד חלופי בדמות פיצוי כספי, הרי שלא צפוי להיגרם לה כל נזק אם לא יינתן צו המניעה הזמני. לבסוף, מעלות המבקשות את הטענה כי שגה בית המשפט קמא עת לא ייחס משקל מספק לשיהוי שנפל בהגשת הבקשה לצו מניעה זמני, אשר מעיד בתורו גם על היעדר ניקיון כפיים של יעל.

באשר לצירופה של פיורלה כנתבעת, נטען כי בית המשפט קמא שגה בכך שהחליט לצרפה על דעת עצמו, מבלי ליתן למבקשות הזדמנות להגיב על כך. כן נטען כי בין כה וכה עיזבון איננו אישיות משפטית ולא ניתן לצרפו ככזה להליך המשפטי. לצד טענות אלו, מוסיפות המבקשות כי ההיגיון שעמד בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא לצרף את פיורלה הוא שיתאפשר לו לדון בסעד של בטלות הסכם ההלוואה (שכן המנוח היה צד להסכם ההלוואה ולא דיאנה). ואולם, היות שמדובר בהסכם הלוואה על סך 180,000 דולר, העניין כלל לא מצוי תחת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה אף מבלי להידרש לתשובה.

8.

ככל שהדברים אמורים בהחלטה על מתן צו המניעה הזמני – כלל ידוע הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בהחלטות למתן סעדים זמניים, וערכאת הערעור תמעט להתערב בשיקול דעתה בהחלטות כגון דא, אלא במקרים חריגים בהם עלולה ההחלטה להסב נזק בלתי הפיך, ולמצער ניכר, לצדדים (ראו, למשל: רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה , פסקה 18 (7.6.2020) (להלן: " עניין אביב "); רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc.

נ' שומרי משקל בע"מ , פסקה 12 (24.12.2019); רע"א 6984/19 בן חמו נ' פלקו בע"מ , פסקה 8 (5.12.2019)). לא מצאתי כי בענייננו הצביעו המבקשות על נזק משמעותי הצפוי להיגרם להן בעקבות מתן צו המניעה, ולמצער לא כזה המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. די בכך על מנת לדחות את הבקשה.

9.

למעלה מן הצורך, יצוין כי אף בחינת הדברים לגופם אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. כידוע, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לתת דעתו לשני תנאים מצטברים: האחד – סיכויי התביעה להתקבל הם טובים; ו השני – מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", ואולם מקובל לראות במאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ראו: עניין אביב , פסקה 19; רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019); רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם , פסקה 12 (25.6.2018)). בענייננו, לאחר שנתן בית המשפט קמא דעתו לכתבי הטענות שהגישו הצדדים, וכן ערך דיון בבקשה לצו מניעה זמני במסגרתו אף שמע את עדותה של יעל, הגיע לכלל מסקנה כי שני התנאים האמורים מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה. מסקנה זו, אשר מבוססת בין היתר על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט קמא מן העדות, סבירה בעיניי ולא מצאתי מקום להתערב בה. זאת, בפרט נוכח העובדה שהן במסגרת ההליך קמא והן במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, דיאנה כלל לא הבהירה מהו הנזק הצפוי להיגרם לה, אם בכלל, כתוצאה ממתן צו מניעה זמני, אשר נועד לשמר את המצב הקיים. ודוק, דיאנה לא העלתה כל טענה קונקרטית בדבר רצונה לבצע דיספוזיציה בדירה בעתיד הקרוב, והיא למעשה ממשיכה להחזיק במלוא הזכויות בדירה ולקבל את דמי השכירות המשולמים בעבורה. משכך, מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט קמא לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתה של יעל, אשר לוּ תבוצע דיספוזיציה בזכויות בדירה, לא יעלה בידה לקבל את הסעד המבוקש בתביעתה, ככל שתתקבל. היות שזהו השיקול העיקרי שיש לבחון, הרי שבכך היה די על מנת לקבל את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי התביעה להתקבל.

10.

למען הסר ספק, יצוין כי טענתה של דיאנה לעניין המשקל שייחס בית המשפט קמא להיעדרו של תצהיר מטעמה – מוקשית בעיניי. אומנם נכון הוא כי הנטל להוכחת התנאים למתן סעד זמני מוטל על מבקש הסעד, ואולם אך ברור הוא כי בהיעדר גרסה עובדתית הסותרת את גרסתו של מבקש הסעד, יהיה לאחרון קל יותר להרים את הנטל הראשוני המוטל עליו בשלב זה, ולהניח תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה. משכך, ברי כי רשאי היה בית המשפט קמא להתחשב בעובדה זו במתן החלטתו. כמו כן, לא מצאתי ממש גם בטענת המבקשות לעניין השיהוי שנפל בהגשת הבקשה. אכן, במקרים מסוימים שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני עשוי לסתור את טענות מבקש הסעד לדחיפותו ולנחיצותו ואף להוביל לדחיית הבקשה (ראו, למשל: רע"א 1450/20 פרופ' פרילינג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית

בע"מ , פסקה 16 (19.4.2020)), ואולם, בענייננו, לאחר שנתן בית המשפט קמא דעתו לשיהוי שנפל בהגשת התובענה, הגיע למסקנה כי בהתחשב בנסיבות בהן נגרם השיהוי ובמכלול השיקולים הרלוונטיים, אין בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה לסעד זמני. מסקנה זו איננה בלתי סבירה בעיניי, וממילא אין בה כדי להצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בעניין זה.

11.

בדומה, לא מצאתי מקום להתערב גם בקביעתו של בית המשפט קמא להוסיף את פיורלה כנתבעת. לא פעם עמד בית משפט זה על כך שהחלטות הנוגעות להוספת בעלי דין מצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים (ראו: רע"א 1262/20 קילקר נ' נועם , פסקה 8 (19.2.2020); רע"א 4070/19 אורט ישראל נ' המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה , פסקה 6 (10.7.2019)). כידוע, תקנה 24 לתקסד"א מעניקה לו את הסמכות להורות על צירוף צד לתביעה, אף מיוזמתו הוא, וזאת ככל שמצא כי נוכחותו דרושה לצורך הכרעה יעילה ושלמה (השוו: רע"א 10586/07 פלוני נ' פלוני (24.4.2008)). אכן, ככלל, ראוי לשמוע את עמדת הצדדים, ובכלל זה הצד שיצורף, בטרם ביצוע הצירוף. אולם, את שהחסיר בית המשפט מלכתחילה, ניתן להשלים בדיעבד, על דרך של הגשת בקשה למחיקת הצד שצורף – בקשה שחלף לה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

12.

בית המשפט קמא סבר כי הואיל והמנוח היה צד למערכת ההסכמים במסגרתה הועברה הדירה, הרי שיש מקום לצירוף פיורלה, במעמדה כיורשת החוקית של המנוח, על מנת שתישמע עמדתה ביחס לתוקף הסכמי 2007, ושלהכרעה שתינתן יהיה כוח מחייב גם כלפיה. בהחלטה זו אין מקום להתערב. ודוק, התביעה מושא ההליך שלפניי איננה תביעה כספית, במסגרתה נדרש מי מהנתבעים (ובכלל זה המנוח, ופיורלה כמי שעומדת בנעליו) לשלם כספים ליעל (כאמור, ניתן היתר פיצול סעדים להגשת תביעה כספית). התביעה דנן היא בעיקרה תביעה כלפי דיאנה להשבת הזכויות בדירה (המצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי), ואולם במסגרתה, וכחלק בלתי נפרד מהטיעון עליו היא מבוססת, מתבקש גם להצהיר על בטלות הסכמי 2007, ובכלל זה הסכם ההלוואה שהמנוח הוא צד לו. מכאן שיש הגיון רב בעמדת בית המשפט קמא כי נוכחות המנוח (באמצעות חליפתו) בהליך המשליך על תוקפו של הסכם הלוואה, אשר גורלו כרוך על פי הנטען בתביעה בהסכם המכר, " דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה " (כלשון תקנה 24 לתקסד"א).

13.

אוסיף, למען הסר ספק, כי אין באמור לעיל כדי להביע כל עמדה ביחס למחלוקות הקיימות בין הצדדים, ובכלל זה ביחס לתוקפם המחייב של הסכמי 2007.

14.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, ובשים לב לאמור בסיפא של פסקה 11 לעיל – אין צו להוצאות.