רע"א 7618/19 Weight Watchers International Inc נ. שומרי משקל בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט רמי אמיר ) בת"א 34777-03-19 מיום 7.10.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת דכאן למתן סעדים זמניים.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשת היא חברה אמריקאית המציעה תכנית דיאטה והרזיה המוכרת בישראל בשם "שומרי משקל" (להלן: "המבקשת" ). למבקשת סניפים במדינות שונות בעולם, אשר חלקם מופעלים על ידה באופן ישיר וחלקם באמצעות זכיינים. המשיבה 1 היא חברה ישראלית בבעלותם של המשיבים 2 ו-3. בשנת 1975 נחתם בין המבקשת לבין המשיבים הסכם זיכיון המעניק למשיבה 1 זיכיון להפעלת סניף של המבקשת בישראל (להלן: " הזיכיון " או " הסכם הזיכיון ").

2.

בעשור האחרון נתגלע סכסוך בין המבקשת לבין המשיבים ביחס לתנאי הזיכיון. בתקופה זו נמנעו המשיבים מלשלם למבקשת את התמלוגים המגיעים לה על פי הזיכיון, וכן נמנעו מלהעביר לה דו"חות הכנסה שוטפים כפי שנדרש בתנאי הזיכיון. בעקבות כך, שלחה המבקשת למשיבים מספר הודעות לביטול הסכם הזיכיון. אף על פי כן המשיכו המשיבים לפעול מכוח הזיכיון, ולכן ביום 14.3.2019 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ביקשה כי בית המשפט יצהיר כי הזיכיון בוטל כדין, ויורה למשיבים לחדול מכל פעילות שהותרה מכוחו (להלן: " הסעדים העיקריים "). בד בבד, הגישה המבקשת " בקשה דחופה לסעדים זמניים " בה נתבקשו סעדים זמניים זהים לסעדים העיקריים – היינו, צו הצהרתי זמני ביחס לביטול הזיכיון וצו מניעה זמני המורה למשיבים לחדול מפעולות שהותרו במסגרת הזיכיון (להלן: " הבקשה הראשונה לסעדים זמניים ").

3.

ביום 1.4.2019 הגישו המשיבים את תשובתם לבקשה הראשונה לסעדים זמניים. טענתם העיקרית נסובה סביב סעיף 9.3 להסכם הזיכיון העוסק במצבים של ביטול ההסכם באופן חד-צדדי על ידי המבקשת. סעיף זה קובע כי ככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לזכותה של המבקשת לבטל את החוזה, רשאים המשיבים להמשיך ולפעול בהתאם לתנאי הזיכיון עד להכרעת בית המשפט במחלוקת (להלן: " תניית הביטול "). לטענת המשיבים, המבקשת מפרה את חובותיה החוזיות, לרבות חובת תום הלב, בכך שמסרבת לבקשותיהם החוזרות ונשנות של המשיבים לפעול במרחב המקוון (להלן: " המרחב הדיגיטלי "). מחלוקת זו מעמידה בספק את זכותה של המבקשת לבטל את הזיכיון, ומשכך נטען כי בהתאם לתניית הביטול המשיבים זכאים להמשיך ולפעול מכוח הזיכיון עד להכרעה סופית של בית המשפט בתביעה. כן נטען כי מכל מקום לא מתקיימים התנאים למתן סעדים זמניים.

4.

ביום 8.7.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו התחייבו המשיבים כי בתקופת בירור התובענה ישלמו למבקשת את התמלוגים המגיעים לה מאותה עת ואילך וכן יעבירו דו"חות שוטפים ביחס להכנסותיהם בתקופה זו. באותו יום נתן בית המשפט קמא החלטה הדוחה את הבקשה הראשונה לסעדים זמניים. בית המשפט קמא נימק באריכות את החלטתו. בתוך כך, ציין כי המבקשת אמנם הציגה זכות לכאורית לביטול הסכם הזיכיון, ואולם לא ניתן לדחות את טענותיהם של המשיבים ביחס " להתנהלות מסכלת ופוגענית מצד המבקשת בעניין הדיגיטל ", אשר אינה עולה בקנה אחד עם קיום בתום לב של החוזה (פסקה 14 להחלטת בית המשפט קמא מיום 8.7.2019). כן בחן בית המשפט קמא את מאזן הנוחות וקבע כי מאחר שהנזק למבקשת מסתכם באובדן הכנסות שניתן לפיצוי כספי, ואילו הנזק הצפוי למשיבים הוא חיסול עסקיהם באופן סופי, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. זאת ביתר שאת לאור ההתחייבות האמורה של המשיבים לשלם תמלוגים ולהעביר דו"חות הכנסה שוטפים למבקשת בתקופת בירור התביעה, אשר תמנע את התהוותו של נזק כספי נוסף למבקשת בזמן זה. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי היות והסעדים הזמניים המבוקשים זהים לסעדים העיקריים, מתן הסעדים הזמניים " יהפוך את העניין כולו לתיאורטי ", שכן ככל שיידרשו המשיבים להפסיק את פעילותם מכוח הזיכיון עד לתום ההליכים, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור אף אם תידחה התביעה (פסקה 15 להחלטת בית המשפט קמא מיום 8.7.2019). בנוסף, מאחר שהסכסוך בין הצדדים קיים כבר מזה מספר שנים והודעת הביטול הראשונה ניתנה כבר בשנת 2017, סבר בית המשפט קמא כי לא קיימת דחיפות המצדיקה מתן סעדים זמניים. לבסוף, דן בית המשפט קמא בתניית הביטול, וקבע כי לאור קיומה של מחלוקת אמיתית בין הצדדים ביחס לזכות המבקשת לבטל את החוזה, רשאים המשיבים להמשיך ולפעול בהתאם לתנאי הזיכיון.

5.

מספר ימים לאחר מתן ההחלטה, ביום 17.7.2019, הגישה המבקשת " בקשה דחופה לעיון מחדש " (להלן: " הבקשה לעיון מחדש "). במסגרת בקשה זו, טענה המבקשת כי לאחר מתן החלטתו של בית המשפט קמא התגלה לה כי המשיבים פועלים כבר למעלה משנה במרחב הדיגיטלי וכן מקיימים שיתופי פעולה עסקיים עם צדדים שלישיים, ביניהם חברת "ארומה", ללא הסכמתה. לשיטת המבקשת, יש ב"גילויים" אלו כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה.

6.

כבר באותו יום דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון מחדש. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהבקשה חורגת מגדר התביעה שהגישה המבקשת – מטרתה של האחרונה למנוע מהמשיבים להמשיך לפעול מכוח הזיכיון, בעוד שהבקשה לעיון מחדש מבקשת למנוע מהמשיבים לפעול באופן החורג לכאורה מתנאי הזיכיון. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי במסגרת הבקשה לעיון מחדש לא השיבה המבקשת לטענות המשיבים ביחס לתניית הביטול. כן ציין בית המשפט כי עצם פעילותם העצמאית של המשיבים במרחב הדיגיטלי, ללא שיתוף פעולה מצד המבקשת, אין בו כדי לשמוט את הקרקע תחת טענת המשיבים כי קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס למרחב הדיגיטלי. עם זאת, בעקבות הטרוניות החדשות שהעלתה המבקשת בבקשה לעיון מחדש, בית המשפט הציע לה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה אשר תהלום את מכלול טענותיה נגד המשיבים.

7.

המבקשת שמעה בעצת בית המשפט קמא וביום 28.7.2019 הגישה בקשה לתיקון כתב תביעה. לצד בקשה זו הגישה המבקשת בקשה נוספת לסעדים זמניים (להלן: " הבקשה השנייה לסעדים זמניים "). במסגרת בקשה זו חזרה המבקשת פעם נוספת על הטענות שהעלתה במסגרת הבקשה לעיון מחדש. יצוין כי ביום 4.9.2019 קיבל בית המשפט קמא את בקשת המבקשת לתיקון כתב תביעה, וזו הגישה את כתב התביעה המתוקן ביום 12.9.2019.

החלטת בית המשפט קמא

8.

ביום 7.10.2019, לאחר שהצדדים הגישו את תגובותיהם לבקשה השנייה לסעדים זמניים, נתן בית המשפט קמא החלטה הדוחה את הבקשה. בית המשפט חזר על הנימוקים שהובילו לדחיית הבקשה הראשונה לסעדים זמניים, והוסיף כי לא שוכנע שמדובר בעניין חדש אשר לא היה בידיעת המבקשת בעת הגשת הבקשה הראשונה לסעדים זמניים, ולמצער אין הוא עניין שלא יכלה לגלותו בשקידה סבירה. כן ציין בית המשפט כי המבקשת לא טרחה להסביר מה נשתנה מאז נדחתה הבקשה לעיון מחדש במסגרתה העלתה טענות זהות, וכן לא הציגה כל מענה ביחס לתניית הביטול אשר שוללת את ההצדקה להורות למשיבים על הפסקת פעילותם מכוח הזיכיון עד למתן הכרעה סופית של בית המשפט.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

9.

בתמצית, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בהתעלמו מן הנסיבות החדשות שהתגלו לאחר מתן ההחלטה בבקשה הראשונה לסעדים זמניים, אשר מצביעות על הפרות נוספות ועצמאיות של הזיכיון. כמו כן נטען כי בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, המבקשת לא יכלה לדעת על פעילות המשיבים במרחב הדיגיטלי ועל שיתופי הפעולה עם צדדים שלישיים, מאחר שהמבקשת היא חברה אמריקאית ללא נוכחות בישראל וכל המידע ביחס לנעשה בישראל מובא לידיעתה דרך המשיבים בלבד. עוד נטען כי קביעתו של בית המשפט קמא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים מוטעית. זאת מאחר שבמסגרת פעילות המשיבים במרחב הדיגיטלי ושיתופי הפעולה עם צדדים שלישיים, אשר מבוצעים ללא הרשאת המבקשת, מפרים המשיבים את סימני המסחר הרשומים של המבקשת ובכך גורמים לה נזק. כמו כן, מאחר שלמבקשת אין פיקוח על פעילות המשיבים במרחב הדיגיטלי, הרי שזו עשויה להביא לפגיעה במוניטין של המבקשת וכן להסב נזקים ללקוחותיה אשר עושים שימוש בכלים המצויים במרחב הדיגיטלי.

דיון והכרעה

10.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

11.

בקשתה השנייה של המבקשת לסעדים זמניים היא למעשה בקשה נוספת לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט קמא בבקשה הראשונה לסעדים זמניים מיום 8.7.2019, לאחר שנדחתה הבקשה לעיון מחדש מיום 17.7.2019. אף על פי כן, במסגרת הבקשה השנייה לסעדים זמניים לא הצביעה המבקשת על כל שינוי נסיבות שהתרחש לאחר מועד הגשת הבקשה לעיון מחדש, אלא חזרה פעם נוספת על הטענות שהעלתה בבקשה זו. לא זו אף זו, במסגרת הבקשה שלפניי המבקשת אף נמנעה לחלוטין מלהזכיר את העובדה שהגישה את הבקשה השנייה לסעדים זמניים, והציגה את החלטתו של בית המשפט מיום 7.10.2019 (אשר עליה היא מבקשת רשות לערער) כאילו הייתה החלטה בבקשה לעיון מחדש (ראו סעיף 61-60 לבקשת רשות הערעור). משכך, נראה כי טענותיה של המבקשת למעשה מופנות כנגד החלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לעיון מחדש מיום 17.7.2019, ולכן היה עליה לעתור לרשות ערעור ביחס להחלטה זו . ואולם, המועד להגשת רשות ערעור ביחס להחלטה זו חלף. משאלו הם פני הדברים, איחרה המבקשת את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ודי בטעם זה כדי לדחות את בקשתה (ראו והשוו: רע"א 7721/19 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (26.11.2019) ; רע"א 621/13 ליזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , פסקה 5 (17.4.2013); רע"א 2525/13 ארחה נ' עו"ד חבר , פסקה 4 (8.7.2013) ).

12.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם בהתעלם מפגם זה דינה של הבקשה להידחות. כלל הוא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניינים אלו, למעט במקרים חריגים (רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 והאסמכתאות שם (27.6.2019) (להלן: " עניין פנחסוב ")). שני שיקולים מרכזיים מנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: קיומה של עילת תביעה ונטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד. בין שיקולים אלו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, ואולם מקובל להעניק לשיקול מאזן הנוחות מעמד בכורה (עניין פנחסוב , בפסקה 10; רע"א 605/19 ידען נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 9 (18.4.2019); רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם , פסקאות 11 ו-12 (25.6.2018)). בענייננו, מלבד טענות בעלמא לפיהן פעולות המשיבים עלולות לפגוע במוניטין של המבקשת ולהסב נזק לה וללקוחותיה בישראל, לא ביססה המבקשת את טענתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. מה גם שהטענות האמורות הן טענות המצריכות בירור עובדתי אשר לא יכול שייעשה על ידי ערכאת הערעור (רע"א 5298/19 מרקוביץ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (24.10.2019); רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקה 28 (28.12.2015)).

לכך יש להוסיף כי הסעדים הזמניים המבוקשים על ידי המבקשת זהים לסעדים העיקריים שנתבקשו במסגרת התביעה ומבקשים לשנות את המצב הקיים כיום. כידוע, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על הענקת סעד זמני המשנה את המצב הקיים, ואשר זהה במהותו לסעד העיקרי שנדרש בתביעה, בטרם נדונה התביעה לגופה וניתנה הכרעה סופית. סעד מעין זה ראוי שיינתן רק במקרים חריגים בהם נוכח בית המשפט כי לולא התערבותו צפוי להיגרם נזק משמעותי אשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי (רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות , פסקה 9 (25.11.2019); רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ , פסקה 32 (20.1.2013)). לא כך הוא המקרה שלפניי.

לבסוף, יש לתת משקל גם להוראת סעיף 9.3 להסכם הזיכיון, אשר מעבר לכוחה המחייב לכאורה, מלמדת על האופן בו ראו הצדדים את מאזן הנוחות ביחס למחלוקת בנוגע לזכות המבקשת לבטל את הסכם הזיכיון. אשר על כן, לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה בין המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

13.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תשובה המשיבים, אין צו להוצאות.