פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"א 1398/23
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 1398/23
לפני:
כבוד השופטת ר' רונן
המבקשים:
1. יצחק שפייזמן
2. חנן שפייזמן
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד עובדיה כהן
2. עו"ד רונן וינברג
3. כונס הנכסים הרשמי
4. ש.א.א.ש ש אופסט בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 26.1.2023 בפר"ק 44131-04-13 שניתנה
על ידי כב' השופט א' רון
בשם המבקשים:
עו"ד צבי שילה
החלטה
1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 26.1.2023 בפר"ק 44131-04-13, אשר דחתה את בקשת המבקשים למתן הוראות, בה התבקש בית המשפט לקבוע את "סכום חובות החברה והוצאות ההליך ומתן אפשרות לזכות לפדיון של הנכס", אשר הוגשה ביום 26.1.2023.
2.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובות המשיבים.
עיון במערכת "נט המשפט" מגלה כי ביום 26.7.2022 הגישו המבקשים בקשה למתן הוראות הזהה בעיקרה לבקשה אשר בה ניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנן (להלן: הבקשה הקודמת). הבקשה הקודמת נדחתה על ידי בית משפט קמא כבר ביום 4.9.2022. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי מדובר בהליך פירוק הנמשך כבר כ-9 שנים, וכי ככל שהמבקשים סברו שביכולתם להביא לפתרון מלא ולפירעון מלוא החובות לנושים, היה להם די והותר זמן כדי לפעול לשם כך. עוד צוין כי המבקשים יוכלו להתחרות על רכישת הנכס במסגרת התמחרות.
אף-על-פי-כן, בית המשפט בא לקראת המבקשים, וקבע כי אם יפקידו בקופת בית המשפט בתוך 20 ימים סכום של מיליון ש"ח – אשר לפי ההערכה יספיק לפירעון מלא של החובות לנושים ושל הוצאות ההליך – ניתן יהיה לשקול ויתור על פרסום הנכס למכירה ועל ביצוע התמחרות.
המבקשים לא עשו כן, ואף לא הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה הקודמת. חלף זאת, הם הגישו ביום 26.1.2023 "בקשה חוזרת למתן הוראות" (להלן: הבקשה החוזרת). בבקשה זו הם חזרו כמעט באופן זהה על טענותיהם בבקשה הקודמת (למעט שינויים קלים). זאת מבלי להצביע על כל שינוי נסיבות שהתרחש מאז שנדחתה הבקשה הקודמת ואשר יש בו כדי להצדיק עיון חוזר, ואף מבלי לציין כלל כי מדובר בבקשה זהה לבקשה הקודמת שהוגשה ביום 26.7.2022 ונדחתה ביום 4.9.2022. כבר באותו יום דחה בית המשפט את הבקשה החוזרת משלא מצא מקום לשקול מחדש את החלטתו. על החלטה אחרונה זו משיגים המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפניי.
3.כעולה ממכלול האמור לעיל, המבקשים מעוניינים למעשה, במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, להשיג על החלטת בית משפט קמא לדחות את הבקשה הקודמת. כפי שהובהר, החלטה זו ניתנה כבר ביום 4.9.2022 והמועד לערער עליה חלף זה מכבר. דומה כי כל מטרתם של המבקשים בהגשת הבקשה החוזרת הייתה "להחיות" את האפשרות להשיג על ההחלטה בבקשה הקודמת, ולעקוף את המועדים שנקבעו בדין ביחס להגשת בקשת רשות ערעור. זאת אין לאפשר, ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה (ראו והשוו: רע"א 4376/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.7.2013); רע"א 7113/18 עמותת חסד ואמת "לב אהרון" נ' צור לדון, פסקה 2 (11.11.2018); רע"א 5458/20 ג'אבר נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 2 (נבו 10.11.2020)).
יובהר כי אף שבית המשפט רשאי בנסיבות מסוימות לשוב ולעיין מחדש בהחלטה שניתנה על ידיו כהחלטת ביניים, על המבקש מבית המשפט לעשות כן – להבהיר כי זו בקשתו, ולפרט את הנימוקים בשלהם הוא סבור כי אכן ראוי כי בית המשפט ישקול מחדש החלטה קודמת שניתנה על ידיו (ראו: רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc נ' שומרי משקל בע"מ, פסקה 11 (24.12.2019); רע"א 6542/22 אילוז נ' עו"ד חכמון, פסקה 22 (2.1.2023)). כאמור, זו לא הייתה דרך הילוכם של המבקשים בבקשה דנן.
4.עוד יודגש כי בדומה לדרך הילוכם בבית משפט קמא, גם במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי המבקשים נמנעו במופגן מלציין כי בקשה זהה לבקשה בה ניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנן כבר הוגשה על ידיהם ביום 26.7.2022 ונדחתה ביום 4.9.2022. בעשותם כן, הם מציגים מצג לפיו הבקשה הוגשה לראשונה ביום 26.1.2023 ונדחתה באותו יום – אף שכאמור אלה אינם פני הדברים. התנהלות זו לוקה בחוסר ניקיון כפיים, אשר גם בו יש כדי להטות את הכף לעבר דחיית בקשת רשות הערעור על הסף.
5.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח.
ניתנה
היום, ו' באדר התשפ"ג (27.2.2023).
ש ו פ ט ת