רע"א 5165/20 עזבון המנוח אמין מנהאל מנסור ז"ל נ. מדינת ישראל- משרד התחבור

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת שרון גלר ) בת"א 10536-07-18 מיום 23.6.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעדים זמניים.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשים בבקשה שלפניי הם עזבון המנוח אמין מנהאל מנסור ז"ל (להלן: " המנוח "); בניו של המנוח, החברה לשמירת נכסי המנוח, וכן חברת משתלות מנסור ייבוא ושיווק בע"מ שבבעלות משפחת המנוח (להלן, יכונו יחד: " המבקשים "). המבקשים עוסקים בתחום החקלאות, ומזה שנים רבות מחזיקים בקרקעות חקלאיות באזור מפער הקישון, הממוקמות ממזרח וממערב לכביש מס' 75 (להלן: " הקרקעות " ו-" כביש 7 5", בהתאמה). לפני מספר עשורים, הקימו המבקשים בשטח הקרקעות עסק משפחתי המשמש כמשתלה, המצוי בסמוך לצומת 'קישון' שבכביש 75 (להלן: " המשתלה " ו-" צומת קישון ", בהתאמה).

2.

ברבות השנים הפקיעה מדינת ישראל (המשיבה 1. להלן: " המדינה ") חלקים מקרקעותיהם של המבקשים לצרכים ציבוריים שונים, ובכלל זה הקמת תשתיות אנרגיה ותחבורה, לרבות הקמת מסילת "רכבת העמק" (להלן: " המסילה ") והמקטע הצפוני של כביש חוצה ישראל (המצוי תחת אחריותה של המשיבה 2. להלן: " חברת חוצה ישראל בע"מ ". ויחד יכונו: " המשיבות "). על רקע זה, התנהל משא ומתן בין המבקשים לבין המשיבות, במטרה להגיע למסירה מוסכמת של הקרקעות, אשר הבשיל בסופו של דבר לחתימת הסכם עקרונות בין הצדדים ביום 8.9.2012 (להלן: " הסכם העקרונות "). במסגרת הסכם העקרונות נקבע כי בצומת הכניסה למשתלה – היינו, צומת קישון – יוקמו רמזורים לשני הכיוונים, ולצדם מחסום להסדרת התנועה במפגש שבין כביש 75 למסילה (הקרוי: " מפגש כביש-מסילה מס' 73 ", ויכונה להלן: " מפגש 73 "), אשר ישמשו כדרך גישה למשתלה. זאת, עד להקמת מחלפון 'מנסור' (להלן: " המחלפון "), אותו התחייבו המשיבות להקים בין צומת 'ג'למה' לבין מחלף 'יגור', ועד שניתן יהיה להעתיק את מתחם המשתלה למיקום חדש, במקרקעין אשר ימסרו למבקשים לאחר הקמת המחלפון (ראו סעיפים 1.ב.-1.ד. להסכם העקרונות). יצוין כי נכון למועד מתן החלטה זו, המחלפון האמור טרם הוקם, ומתחם המשתלה טרם הועתק ממקומו.

לצד הסכם העקרונות, נחתמו בין הצדדים 4 הסדרי סילוק ושיפוי – הראשון ביום 3.4.2012, עובר למועד החתימה על הסכם העקרונות, והאחרים לאחר מכן, בימים 5.1.2013, 24.7.2013 ו-24.10.2014 (להלן, יכונו: " הסדרי הסילוק "). במסגרת הסדרים אלו, הסכימו המבקשים לוותר על סעדים מסוימים כנגד תשלום פיצויים. כך למשל, במסגרת ההסדר השני ויתרו המבקשים על טענות ותביעות בגין נזקים אשר נגרמו או יגרמו להם בקשר עם הפקעת הקרקע המשמשת את מתחם המשתלה, לרבות בגין ביצוע עבודות באזור וביצוע שינויים בהסדרי התנועה לכלי רכב, במעברים ובדרכי הגישה אל המשתלה וממנה, וזאת כנגד קבלת פיצויים (בנוסף לפיצויים בגין עצם הפקעת הקרקע).

3.

בחלוף מספר שנים, ביום 4.7.2018, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבות, במסגרתה נטען כי בעוד שהראשונים קיימו את חלקם בהסכם העקרונות, המשיבות מתנערות מהתחייבויותיהן ומסבות למבקשים נזקים. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 31.12.2018, הגישו המבקשים בקשה למתן סעדים זמניים, בטענה כי המשיבות ערכו שינויים בהסדרי התנועה בצומת קישון, וכי הן מתעתדות להפסיק את פעילות הרמזורים בצומת. לטענתם, שינויים אלו צפויים לגרום להם נזקים משמעותיים, הן נוכח הפגיעה באפשרות הגישה של לקוחות למשתלה, והן נוכח הפגיעה ביכולת המעבר של כלים חקלאיים מהקרקעות הממוקמות ממערב לכביש 75 לקרקעות הממוקמות ממזרח לו, ובחזרה (להלן: " הבקשה לסעדים זמניים "). משכך, נתבקש בית המשפט קמא להורות למשיבות להימנע מהפסקת פעילותם של הרמזורים בצומת קישון ומהסרתם; וכן לבטל את סימון הקו הרציף שבוצע בצומת, ואשר מגביל את הגישה למשתלה.

4.

בהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים לקיים פגישה מקצועית לצורך בחינת חלופות לשינויים בהסדרי התנועה העומדים על הפרק. לאחר שהתקיימה פגישה כאמור, ובנפרד ממנה, זומנו המבקשים להליך שימוע רב-משתתפים לבחינת השינויים האמורים בהסדרי התנועה, לפני המפקח על התעבורה ברשות התמרור המרכזית במחוזות חיפה והצפון (להלן: " הליך

השימוע " ו-" המפקח ", בהתאמה). הליך השימוע נערך ביום 20.6.2019, ובסמוך לאחר מכן הגישו המבקשים למפקח חוות דעת מומחה מאת יועץ דרכים, מר ראמז חיראלדין (להלן: " חוות דעת חיראלדין ").

ביני לביני, בחודש אפריל 2019 הסתיימה הקמתו של גשר 'ג'למה', המצוי במרחק קילומטרים ספורים מצומת קישון ומאפשר מעבר עקיף לשימושים אליהם ניתן להגיע מהצומת, והוא נפתח לתנועה (להלן: " גשר ג'למה ").

5.

לאחר הליך השימוע, ניתנה ביום 21.1.2020 החלטת המפקח בדבר שינוי הסדרי התנועה בצומת קישון (להלן: " החלטת המפקח "). במסגרת החלטת המפקח, הוחלט, בין היתר, על ביטול מפגש 73; ביטול צומת קישון, לרבות הרמזורים המצויים בו; וביטול תחנות האוטובוס, מעברי החציה וכלל הפניות דרך צומת קישון. נוכח שינויים אלו, הכניסה והיציאה אל השימושים השונים אליהם ניתן היה להגיע דרך צומת קישון, ובכלל זאת המשתלה, תתאפשרנה דרך גשר ג'למה בלבד. הנימוק העיקרי שהוצג בהחלטת המפקח לשינויים האמורים, עניינו בקיומו של סיכון תעבורתי משמעותי אותו יוצר מפגש 73. בתוך כך, צוין בהחלטת המפקח כי מפגש 73 הוגדר כחמישי במידת מסוכנתו מבין מפגשי הכביש-מסילה הקיימים בארץ, וכי הסכנה המשמעותית שהוא יוצר, הן לכלי רכב, הן לנוסעי הרכבת והן להולכי רגל, אינה מאפשרת את הותרתו באף חלופה שהיא.

6.

בעקבות החלטת המפקח, ביום 2.2.2020 הגישו המבקשים בקשה למתן סעד ארעי וקיום דיון דחוף בבקשה לסעדים זמניים. כנספח לבקשה זו צורפה חוות דעת חיראלדין. למחרת הגשת הבקשה, נעתר בית המשפט קמא לבקשה, והוציא צו ארעי המונע את ביטול הרמזורים בצומת קישון, עד למתן החלטה אחרת.

החלטת בית המשפט קמא

7.

לאחר שהתקיים דיון בבקשה, והוגשו כתבי טענות וסיכומים מטעם הצדדים, ביום 23.6.2020 החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לסעדים זמניים. במסגרת החלטתו המפורטת, עמד בית המשפט קמא בהרחבה על טענות הצדדים, ודן בשיקולים הרלוונטיים לבחינת הבקשה – קיומה של עילת תביעה ומאזן הנוחות.

8.

באשר לקיומה של עילת התביעה, בחן בית המשפט קמא את הסכם העקרונות ואת הסדרי הסילוק. בתוך כך, ציין כי הסכם העקרונות כולל התחייבות כלפי המבקשים להקמת המחלפון, כמו גם התחייבות להקמתם של הרמזורים בצומת קישון והמחסום בסמוך למסילה, אשר יבוטלו אך לאחר הקמת המחלפון. בעוד שהרמזורים והמחסום אכן הוקמו, המחלפון טרם הוקם. לעניין הסדרי הסילוק, סבר בית המשפט קמא כי על פי נוסחם, אלו מהווים הסדרים חלקיים בלבד, אשר נכרתו לגבי עניינים מסוימים שפורטו בהם, ואשר לא נועדו בהכרח לפגוע בזכויות שהוקנו למבקשים מכוח הסכם העקרונות. משכך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי בשלב זה, לא ניתן לקבוע כי הוראות הסכם העקרונות בוטלו בהכרח במסגרת הסדרי הסילוק, או כי המבקשים ויתרו בהכרח על זכויותיהם מכוחו של הסכם העקרונות. בית המשפט קמא ציין כי אומנם נדרש בירור מלא של עניין זה במסגרת ההליך העיקרי, ואולם לעת הזו המבקשים הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת קיומה של עילת תביעה לכאורית בעלת סיכוי להתקבל.

9.

לעומת זאת, ביחס לשיקולי מאזן הנוחות, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי אלו נוטים לטובת המשיבות, באופן המצדיק את דחיית הבקשה לסעדים זמניים. בדונו בשיקולים אלו, ציין בית המשפט קמא כי מחד גיסא מונחת על הכף הפגיעה הנטענת בעסקיהם של המבקשים, לרבות פגיעה בפעילות המשתלה ובמעבר הכלים החקלאיים בין קרקעות המבקשים; ומאידך גיסא מונחים שיקולי בטיחות תעבורתיים, שביסודם הסכנה הנשקפת לבטיחותם של משתמשי הדרך השונים מהותרתו של מפגש 73 בעינו. באשר לשיקולי הבטיחות, קבע בית המשפט קמא כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לקיומו של סיכון תעבורתי כאמור, אשר לא נסתרה על ידי המבקשים. לעניין זה, ציין בית המשפט קמא כי הראיות שהוצגו לפניו מוכיחות לכאורה כי מפגש 73 הוא מפגש כביש-מסילה פעיל מאוד; כי מיקומו הגיאוגרפי של מפגש 73 והנתונים הטופוגרפיים של המסילה ושל כבישי הגישה באזור מייצרים שדה ראייה מוגבל באזור, אשר מגביר את הסכנה התעבורתית; וכי מספר אירועי הבטיחות החריגים במפגש 73 הלך ועלה בשנים האחרונות. על רקע תשתית ראייתית זו, סבר בית המשפט קמא כי מפגש 73 מייצר סיכון בטיחותי משמעותי, אשר לא ניתן לאיינו באמצעות הרמזורים והמחסום הממוקמים בצומת קישון, ואף לא על ידי הוספת אמצעי בטיחות אחרים.

אשר לנזקים הצפויים לכאורה למבקשים בעקבות שינוי הסדרי התנועה בצומת קישון, ציין בית המשפט קמא כי אין חולק שחלופת הגישה למשתלה ולקרקעות המבקשים דרך גשר ג'למה, מאריכה את נתיב הנסיעה בהשוואה למצב הנוכחי. עם זאת, בית המשפט קמא סבר כי שיקול זה נדחה מפני השיקול הבטיחותי. בהמשך, דן בית המשפט קמא בפגיעה העסקית הנטענת בפעילות המשתלה בשל שינוי נתיב הגישה אליה. לעניין זה, העיר בית המשפט קמא כי אף אם תתקבל טענת המבקשים כי השינויים הצפויים בהסדרי התנועה עלולים לפגוע במספר הלקוחות הפוקדים את המשתלה (על אף שלא הוצגו נתונים מלאים או חוות דעת מקצועית בעניין זה), הרי שבאיזון בין הכבדה צפויה זו לבין השיקול הבטיחותי, ידו של השיקול הבטיחותי על העליונה. זאת, בפרט כאשר קיימות דרכים לצמצום הכבדה זו, למשל באמצעות שילוט מתאים ופרסום בדבר דרך הגישה החדשה למשתלה. לכך הוסיף בית המשפט קמא כי אין בידו לקבל את טענת המבקשים לפיה השינויים הצפויים בהסדרי התנועה ימיטו כליה על פעילות המשתלה ויביאו לחיסולה כליל, שכן, נכון לעת הזו, לא הוצגו נתונים בעלי משקל מספק לביסוס טענה זו. יתרה מכך, בית המשפט קמא מצא כי גם אם בסופו של יום תתקבל תביעת המבקשים, ואף יוכח כי נגרמה פגיעה אנושה ובלתי מוצדקת לפעילות המשתלה עקב דחיית הבקשה לסעדים זמניים, הרי שמדובר בנזק שבעיקרו הוא בר-פיצוי כספי. בהקשר זה, העיר בית המשפט כי על אף שהוא ער לכך שלמשתלה הוותיקה יש חשיבות עבור המבקשים החורגת מצורך מסחרי גרידא, שיקול זה אינו בבחינת חזות הכול ויש לשקללו בשיקולי מאזן הנוחות, בהתאם לרמת הוכחתו ותוך איזון אל מול עוצמת השיקולים המנוגדים.

זאת ועוד, בית המשפט קמא דן גם בטענת המבקשים בדבר הקשיים הצפויים במעבר הכלים החקלאיים שלהם בתדירות הנדרשת דרך גשר ג'למה מן הקרקעות שממערב לכביש 75 אל הקרקעות שממזרח לו, ובחזרה. לעניין זה, ציין בית המשפט קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו במידה מספקת, שכן לא הוצגו נתונים מדויקים לעניין מספר הכלים החקלאיים ותדירות המעבר הנדרשת, רוחבם של הכלים החקלאיים לעומת רוחב הכביש, והדרישות המשטרתיות בקשר עם מעבר בגשר ג'למה. בית המשפט ציין כי אומנם נתונים מעין אלו הוזכרו בחוות דעת חיראלדין, ואולם זו לא הוגשה כראייה בתיק ולא נערכה חקירה לגביה, ובין כה וכה היא לא כללה נתונים מלאים ומפורטים דיים לעניין זה. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי אף אם טענה זו הייתה מבוססת כראוי, הרי שגם היא היתה נדחית מפני משקלו הרב של השיקול הבטיחותי. כך בפרט בהתחשב בכך שניתן למצוא פתרונות הולמים לעניין השימוש בכלים החקלאיים בקרקעות שממזרח לכביש 75, ובמידת הצורך ניתן יהיה לפצות את המבקשים על העלויות הכספיות הכרוכות בכך.

10.

נוכח האמור, קבע בית המשפט קמא כי השיקול הבטיחותי הניצב ביסוד עמדת המשיבות והחלטת המפקח, אשר הוכח באופן מספק, מטה את מאזן הנוחות לעבר דחיית הבקשה לסעדים זמניים. אף על פי כן, בית המשפט מצא לנכון לציין כי החלטתו זו ניתנת על יסוד התמונה הראייתית והשיקולים המקצועיים הידועים כיום, וככל שתיווצר בהמשך הדרך מציאות חדשה שתכלול שינוי נסיבות משמעותי שיש בו כדי להשפיע על בחינת מאזן הנוחות, ייתכן כי יהיה מקום לבחינה מחודשת של הדברים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

11.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 28.6.2020 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו, לאור כוונתם להגיש בקשת רשות ערעור. ביום 7.7.2020 נעתר בית המשפט קמא לבקשה והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

תמצית טענות המבקשים

12.

לטענת המבקשים, בהחלטתו של בית המשפט קמא נפלו מספר שגיאות מהותיות אשר הובילו לדחיית הבקשה לסעדים זמניים. ראשית , נטען כי בית המשפט קמא התעלם בהחלטתו מטענת המבקשים לפיה ביטול הרמזורים בצומת קישון משמעו כי לא ניתן יהיה להסיע את הכלים החקלאיים מהקרקעות שממערב לכביש 75 אל הקרקעות שממזרח לו, ובחזרה. לטענת המבקשים, מעבר זה כרוך בהסעת הכלים החקלאיים מרחק של כ-15 ק"מ בכביש 75 המוגדר ככביש מהיר, וכן מעבר של מספר רמזורים ושני מחלפים, ולכן מדובר בנסיעה מסוכנת ולא מעשית. עוד נטען בהקשר זה, כי פתרונות אחרים שהציע בית המשפט קמא אינם ישימים וכרוכים בהוצאות כספיות משמעותיות.

13.

שנית , נטען כי הנתונים עליהם התבסס בית המשפט קמא בקביעותיו לעניין מסוכנותו של מפגש 73 אינם רלוונטיים עוד, שכן הם מתייחסים למצב ששרר עובר לפתיחת גשר ג'למה, ואינם משקפים את השינוי בדפוסי התנועה שנגרם בעקבות הקמת הגשר, ובכלל זאת את ההפחתה משמעותית של השימוש של כלי רכב במפגש 73. משכך, גורסים המבקשים כי כיום אין מדובר בסיכון המצדיק פגיעה כה מהותית בהם.

14.

שלישית , המבקשים גורסים כי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה שינוי נתיב הגישה למשתלה אינו צפוי להמיט כליה על פעילותה, מתעלמת מחוות הדעת שצירפו המבקשים כנספחים לבקשה לסעדים זמניים, ובכלל זאת חוות דעתה של הכלכלנית צלילה שפיר מיום 13.5.2018, וחוות דעתו של מתכנן הערים יצחק פרוינד מיום 28.3.2018, מהן עולה כי חסימת הגישה למשתלה מצומת קישון והישענות על גשר ג'למה כחלופה, צפויים לגרום להפסדים משמעותיים ולחיסול עסק המשתלה. נוכח חוות דעת אלו, אשר לטענת המבקשים לא נסתרו על ידי המשיבות, סבורים הם כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את בקשתם.

15.

לבסוף , טוענים המבקשים כי היחס של 'מקבילית הכוחות' המתקיים בין השיקול של עילת התביעה לבין השיקול של מאזן הנוחות, מחייב בענייננו את קבלת הבקשה לסעדים זמניים. זאת, הואיל ובית המשפט קמא קבע כי בידי המבקשים עילת תביעה ראויה בעלת סיכוי להתקבל, וכי ככל שתידחה בקשתם לסעדים זמניים צפויים להם נזקים כבדי משקל. לשיטתם, די בכך כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה.

תמצית טענות המשיבות

16.

בתשובתה, טוענת המדינה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. ראשית , נטען כי יש לדחות את הבקשה כבר על הסף, מהטעם שאין מדובר באותם מקרים חריגים בהם יש הצדקה להתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים. כך בפרט נוכח העובדה שהחלטת בית המשפט קמא מבוססת בעיקרה על ממצאים עובדתיים ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מהראיות שהוצגו לפניו. שנית , נטען כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה, שכן בית המשפט קמא צדק בקבעו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת האינטרס הציבורי שבשמירה על בטיחות משתמשי הדרך והרכבת. כך, נטען כי הנזק שעלול להיגרם מהמשך פעילות צומת קישון, הכולל גם פגיעות בנפש, עולה עשרות מונים על הנזק הכלכלי גרידא שעלול להיגרם למבקשים, ואשר ממילא לא הוכח כנדרש. לעניין זה, גורסת המדינה כי בניגוד לטענות המבקשים, לבאי המשתלה יש גישה נוחה ובטיחותית יותר דרך גשר ג'למה, ולכן הטענות שלקוחות יימנעו מלהגיע למשתלה עקב ביטול צומת קישון אינן נכונות, וממילא לא הוכחו. זאת ועוד, המדינה מכירה בכך שביטול צומת קישון אומנם צפוי להביא להארכה בנסיעת הכלים החקלאיים של המבקשים לצורך חציית כביש 75 ממערב למזרח ולהפך, אך סבורה כי נוכח הסיכונים הרבים שיש בהותרת פעילות הצומת, אין בשיקול זה כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. לצדן של טענות אלה, מוסיפה המדינה כי יש לדחות את טענותיהם של המבקשים בדבר חוות הדעת אשר צורפו לבקשת לסעדים זמניים. זאת שכן מסמכים אלו כלל לא הוגשו כחוות דעת מומחה במסגרת הבקשה לסעדים זמניים, והמומחים שכתבו אותן כלל לא התייצבו לדיון ונחקרו ביחס אליהן. כן נטען כי ממילא אין בחוות דעת אלו כדי להוכיח את הנזקים הנטענים. נוכח דברים אלו, סבורה המדינה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

להשלמת התמונה, יצוין כי חברת חוצה ישראל הודיעה כי היא מצטרפת לתשובת המדינה לבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וזאת לאור יכולתה להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהצדדים וממכלול הראיות שהביאו בפניה. משכך, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין זה, וזאת אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 3217/20 עו"ד גבעון נ' עו"ד וייל , פסקה 10 (16.6.2020); רע"א 2701/20 ידיד נ' עו"ד ידיד , פסקה 15 (5.5.2020); רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc

נ' שומרי משקל בע"מ , פסקה 12 (24.12.2019) (להלן: " עניין שומרי משקל ")). לאחר בחינת טענות הצדדים, לא מצאתי כי המקרה דנן מהווה אחד מאותם מקרים חריגים בהם ישנה הצדקה להתערבות בהחלטת הערכאה הדיונית. כך במיוחד נוכח העובדה שעיקר טענותיהם של המבקשים מתייחס לממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, אשר כידוע אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם (ראו: רע"א 5174/19 מרג'י נ' ברניידת , פסקה 14 (11.9.2019); רע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 15 (10.9.2017)).

18.

למעלה מן הצורך, אציין כי אף בחינת הדברים לגופם מובילה למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כידוע, שני שיקולים מרכזיים צריכים להנחות את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: האחד – קיומה של עילת תביעה, ו השני – נטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד. בין שני השיקולים מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', ואולם מקובל להעניק לשיקול מאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו: רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה , פסקה 19 (7.6.2020); עניין שומרי משקל , פסקה 12; רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019)). בענייננו, על אף שהגיע בית המשפט קמא למסקנה כי המבקשים הניחו תשתית ראייתית מספקת לקיומה של עילת תביעה, מצא בסופו של דבר כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה לסעדים זמניים. בנסיבות העניין, ועל רקע מעמדו של שיקול מאזן הנוחות, מסקנה זו סבירה בעיני ולא מצאתי יסוד להתערב בה.

19.

אומנם, מבלי לקבוע מסמרות, קיים יסוד להניח כי דחיית הבקשה לסעדים זמניים עלולה להסב נזקים למבקשים. ואכן, עיון בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט קמא מלמד כי נתן דעתו לנזקים אלו, שקלם בכובד ראש, ואף היה נכון להניח את קיומם, על אף מחדלם של המבקשים להביא נתונים מלאים וחוות דעת מומחה לעניין זה. ואולם, אל מול נזקים אלו עומד האינטרס הציבורי הטמון בהגנה על משתמשי הדרך, ובכלל זה כלי הרכב, הולכי הרגל ונוסעי הרכבת אשר עושים שימוש בצומת קישון ובמפגש 73, מפני פגיעה בנפש. ודוק – קבלת הבקשה לסעדים זמניים משמעה, הלכה למעשה, המשך פעילותו של אחד ממפגשי הכביש-מסילה המסוכנים ביותר בארץ, אשר הוכח לכאורה כי הוא מועד לאירועי בטיחות חמורים, וטומן בחובו סיכון לחיי אדם. אשר על כן, תמים דעים אני עם בית המשפט קמא כי יש באינטרס הציבורי שבמיגור הסכנה התעבורתית הקיימת באזור והגנה על חייהם ושלומם של משתמשי הדרך, כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה לסעדים זמניים, וזאת אף בהתחשב בקיומה של עילת תביעה לכאורה (לעניין משקלו של האינטרס הציבורי בבחינת מאזן הנוחות, ראו והשוו: רע"א 5138/20 הלפ פי סי טכנולוגיות בע"מ נ' ישרכארט בע"מ , פסקה 21 (11.8.2020); רע"א 2793/14 טייפון קבלנים בע"מ נ' הרשות לפיתוח כלכלי תל אביב יפו בע"מ , פסקה 13 (11.8.2014); רע"א 240/14 ק.ס.מ.ג קבלנים לעבודות תשתית ופיתוח בע"מ נ' משרד התחבורה , פסקה 7 (21.1.2014)).

אוסיף לעניין זה, כי לא נעלמו מעיניי טענות המבקשים כי קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר המסוכנות הכרוכה בהמשך פעילותם של צומת קישון ומפגש 73, נשענו על נתונים הנכונים למצב ששרר עובר להקמת גשר ג'למה, אך אינם משקפים כראוי את המצב לאחר הקמתו. ואולם, הן במסגרת ההליך קמא והן במסגרת הבקשה שלפניי, לא הציגו המבקשים כל ראיה שיש בה כדי לסתור את התשתית הראייתית שהניחו המשיבות לעניין זה.

20.

זאת ועוד, נראה כי עיקר נזקיהם הנטענים של המבקשים ניתן לפיצוי כספי. המבקשים מתמקדים בבקשתם בשני סוגי נזקים הצפויים להם לכאורה עקב השינוי בהסדרי התנועה בצומת קישון: האחד – ירידה ניכרת במספר הלקוחות המבקרים במשתלה, אשר עלולה לחסל את פעילותה; והשני – קושי משמעותי במעבר של כלים חקלאיים מקרקעות המבקשים שממערב לכביש 75 לקרקעותיהם שממזרחה לו, ובחזרה. באשר לנזק הראשון, מבלי להקל ראש במשמעותה של המשתלה הוותיקה בעיני המבקשים, נראה כי אף המבקשים עצמם סבורים כי מדובר בנזקים כלכליים ברובם, אשר ניתן לשום את שווים ולפצות עליהם בהתאם. ודוק, במסגרת תביעתם, טענו המבקשים כי צפוי להיגרם להם נזק ממוני רחב היקף בשל הפגיעה באפשרות הגישה של לקוחות למשתלה, וכפועל יוצא בהכנסות המשתלה, וכימתו אותו בסך של כ-37 מיליון ש"ח. הנה כי כן, על פניו נראה כי הנזק למשתלה לו טוענים המבקשים הוא בר-פיצוי כספי אף לשיטתם הם, וכי המחלוקת המרכזית אינה על טיב הנזק, אלא על היקפו. בדומה, גם ביחס לראש הנזק השני הוגע להיעדר אפשרות המעבר של כלים חקלאיים – בחינת החומרים בתיק מלמדת כי קיימות חלופות אפשריות למעבר זה, וכי בין כה וכה מדובר בנזק כספי בעיקרו הניתן לפיצוי. גם מטעם זה לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

21.

בצד הדברים הללו אציין כי ספק בעיניי אם ניתן בכלל במסגרת הליך אזרחי מהסוג בו עסקינן, לתת את הסעד הזמני המבוקש במקרה דנן. הקושי במתן הסעד הוא זה: גם אם יתברר בסופו של ההליך האזרחי כי המבקשים צודקים בטענותיהם במישור האזרחי – דהיינו תתקבל טענתם כי המשיבות התחייבו כלפיהם בהסכם העקרונות כי עד להקמת המחלפון לא תופסק פעולת הרמזורים במפגש 73, וייקבע כי מדובר בהתחייבות שעודנה תקפה במישור החוזי – עדיין אין משמעות הדבר כי המבקשים יהיו זכאים לסעד של אכיפה, כלומר לצו המורה למשיבות להמשיך את פעולת הרמזורים במפגש 73 בניגוד להחלטת המפקח. כידוע, סעד של אכיפת חוזה לא יינתן כאשר " החוזה אינו בר-ביצוע " (סעיף 3(1) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). המפקח הוא הרשות המנהלית המוסמכת לעניין זה, וזאת מכוח תקנה 17 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. על כן, כל עוד החלטתו עומדת בתוקפה ולא בוטלה על ידי רשות מנהלית מוסמכת או בצו שיפוטי בהליך מנהלי מתאים, ספק אם ניתן לתת במסגרת הליך אזרחי, אפילו הליך אזרחי שהמדינה היא צד לו, צו המורה כי יש לפעול בניגוד להחלטת המפקח. כך, בפרט כאשר לא הועלתה טענה של ממש לפגם חמור שנפל בהחלטת המפקח, ההופך את החלטתו לבטלה מדעיקרא. מתן צו כאמור יהווה למעשה ביטול בתקיפת עקיפין של החלטת המפקח, בנסיבות בהן נראה כי ראוי היה לאפשר תקיפה ישירה בלבד (השוו: ע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה , פסקאות 16-9 (6.3.2019)). ודוק – אם אין מקום להעניק למבקשים את הסעד המבוקש בתום ההליך, בהיותו התערבות בשיקול הדעת המנהלי המסור למפקח, פשיטא כי אין מקום להעניקו כסעד זמני בתחילת ההליך.

22.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. הצו הארעי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 3.2.2020 מבוטל. חזקה על המשיבות כי יעשו את הסידורים הדרושים לשינוי הסדרי התנועה בתיאום עם המבקשים, ותוך שאיפה למזער את הפגיעה בהם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.