רע"א 2701/20 אליהו ידיד נ. עו"ד מרדכי ידיד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת חגית מאק-קלמנוביץ ) בת"א 54845-02-20 מיום 16.4.2020, במסגרתה נדחתה בקשתם של המבקשים למתן סעד זמני שעניינו עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.7.2018 בפר"ק 6923-06-16. זאת, עד להכרעה בתובענה שהוגשה לבית המשפט קמא לביטול ההחלטה האמורה מחמת תרמית. לצדה של הבקשה, הוגשה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשים 1 ו-2 והמשיבים 1 ו-2 הם אחים (להלן: " המבקשים " ו-" המשיבים ", בהתאמה, וביחד: " האחים "), אשר יחד עם אחיינם, מר יצחק ידיד (המשיב 7. להלן: " יצחק "), הם בעלי כלל המניות בחברת גוש 30052 חלקה 22 בע"מ (בפירוק) (המשיבה 5. להלן: "החברה" ). הנכס העיקרי שבבעלות החברה הוא מקרקעין ומבנה שעליו ברח' יוחנן הורקנוס 4 בירושלים (להלן: "הנכס" ).

2.

החל משנת 2008 מתנהלים בין האחים הליכים משפטיים רבים בערכאות המשפטיות השונות בשל סכסוך ביניהם הנוגע לניהול החברה והזכויות בה. על רקע זה, ולאור היעדר היכולת לנהל את החברה, ביום 2.6.2016 הגישו המבקשים בקשה לפירוק החברה (פר"ק 6923-06-16). ביום 8.3.2017, ניתן צו לפירוק החברה ומימוש נכסיה, והמשיב 6, עו"ד יעקב אמסטר, מונה למנהל מיוחד לחברה (להלן: " המנהל המיוחד "). יוער כי ערעור שהגיש המשיב 2 לבית משפט זה על ההחלטה בדבר מתן צו הפירוק נדחה ( ע"א 3620/17 ידיד נ' ידיד (27.11.2017)).

3.

בהמשך לכך, המנהל המיוחד התקשר עם שמאי מקרקעין לצורך עריכת חוות דעת שמאית ביחס לשווי של הנכס. לאחר מכן, פרסם המנהל המיוחד הזמנה להגיש הצעות לרכישת הנכס (להלן: "ההזמנה למכרז" ). ביום 11.6.2018 נערכה התמחרות בין המבקשים לבין המשיבות 4-3 (להלן, יכונו יחדיו: "קבוצת רמי לוי" ), בה זכתה קבוצה רמי לוי אשר הציעה לרכוש את הנכס בתמורה ל-67 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ.

4.

ביום 26.6.2018, בטרם אושר הסכם המכר על ידי בית המשפט של הפירוק, הגישה קבוצת רמי לוי לבית המשפט של הפירוק בקשה לביטול זכייתה בהתמחרות, בטענה שהגיע לידיה מידע ממנו עולה לכאורה כי יצחק הוא דייר מוגן בנכס. ביום 15.7.2018 הגישה קבוצת רמי לוי בקשה חדשה לביטול זכייתה, הפעם בטענה כי הגיעה לידיה מפת מדידה של הנכס משנת 1977 ממנה עולה כי שטח הנכס קטן יותר מזה שהוצג בהזמנה למכרז. בתגובה לכך, המבקשים טענו כי יש לבטל את הליך ההתמחרות כליל, ולאפשר להם לרכוש את החלקה לפי הצעתם המקורית, שעמדה בשעתה על 50 מיליון ש"ח (להלן: "ההצעה המקורית" ).

5.

ביום 30.7.2018 בית המשפט של הפירוק התיר לקבוצת רמי לוי לסגת מהצעתה בהתמחרות, מכיוון שנמנע ממנה לבחון מידע מהותי ביחס לנכס. יחד עם זאת, נקבע כי בהליך ההתמחרות לא נפלו פגמים המצדיקים את ביטולו. בית המשפט קבע כי הצעתם האחרונה של המבקשים במסגרת ההתמחרות – אשר עמדה על סכום של 66.5 מיליון ש"ח –

היא ההצעה הזוכה, וכי בקשתם לרכוש את החלקה בסכום המקורי שהציעו מהווה חוסר תום לב, שכן היא פוגעת בזכויות של יתר בעלי המניות (להלן: " ההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות "). בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה על החלטה זו נדחתה על ידי כב' השופטת יעל וילנר (רע"א 5864/18 ידיד נ' המנהל המיוחד - עו"ד יעקב אמסטר (7.1.2019)).

6.

ביום 28.1.2019 הגישו המבקשים לבית המשפט של הפירוק בקשה לביטול ההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות וחלף זאת לערוך התמחרות חדשה. לטענתם, נודעו להם עובדות חדשות מהן עולה כי נפל פגם חמור בהליך ההתמחרות. עניינן של עובדות אלה הן בהליך משפטי המתנהל בין המנהל המיוחד לבין חברה השייכת לקבוצת רמי לוי. לשיטת המבקשים, נוכח מערכת היחסים העכורה בין המנהל המיוחד לבין קבוצת רמי לוי עולה חשש כי המנהל המיוחד הסתיר במכוון את מפת המדידה על מנת להגדיל את מחיר ההצעה. ביום 20.2.2019 דחה בית המשפט של הפירוק את הבקשה משמצא כי אין היא מגלה כל עילה לביטול ההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות. המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור גם על החלטה זו, ואולם לאחר מכן חזרו בהם

וביקשו למחוק אותה, וכך נעשה על פי החלטת כב' השופטת יעל וילנר (רע"א 1940/19 ידיד נ' המנהל המיוחד – יעקב אמסטר (2.5.2019)).

7.

ביום 20.2.2020 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה נוספת לביטול ההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות, הפעם מחמת מרמה (ת"א 54845-02-20). עניינה של תובענה זו, שההליך לפניי הוא נגזרת שלה, בטענה שההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות ניתנה על סמך מצג שווא ומרמה של קבוצת רמי לוי. התובענה מתבססת על טענה לקיומן של ראיות חדשות שהגיעו לידי המבקשים בחודש נובמבר 2019, ואשר מהן עולה כי בניגוד לנטען בפני בית המשפט של הפירוק, קבוצת רמי לוי ידעה על שטחו של הנכס בפועל בטרם הליך ההתמחרות.

8.

ביום 15.3.2020 הגישו המבקשים בקשה שכונתה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע" , המהווה למעשה בקשה למתן סעד זמני, שעניינו עיכוב ביצוע ההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות משנת 2018 עד להכרעה בתובענה. המבקשים טענו כי סיכויי התובענה להתקבל גבוהים, שכן קיימות ראיות ברורות לכך שהמשיבים העבירו לקבוצת רמי לוי טרם ההתמחרות מפות מדידה המתארות את שטח הנכס המדויק, וכי דחיית הבקשה תסב להם נזק רב, משום שהם ייאלצו ליטול הלוואות, למשכן נכסים ולשלם מיסים גבוהים כדי לקיים את ההחלטה אשר קיים סיכוי ממשי שתבוטל.

החלטת בית המשפט קמא

9.

ביום 16.4.2020 קבע בית המשפט קמא כי דין הבקשה להידחות מכיוון שסיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים, ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים בנסיבות העניין. לעניין סיכויי התביעה, עמד בית המשפט קמא על הנטל הכבד הרובץ לפתחם של המבקשים להצדקת ביטולה של החלטה חלוטה מחמת מרמה. מבלי להכריע בגרסאות העובדתיות בין הצדדים, ציין בית המשפט קמא מספר קשיים בראייה המרכזית שהובאה על ידי המבקשים לביסוס תביעתם. מכל מקום, סבר בית המשפט קמא כי גם אם תתקבל טענת המרמה, ספק אם הדבר יביא לביטול ההתמחרות או לאפשרות שהמבקשים יוכלו לרכוש את הנכס בהתאם להצעתם המקורית. זאת, במיוחד גם לאור העובדה שההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות מתבססת על תקינות הליך ההתמחרות כמכלול, ולא רק על המידע שהיה בידי קבוצת רמי לוי בנוגע לשטח הנכס.

10.

לעניין מאזן הנוחות, קבע בית המשפט קמא כי ביצוע ההחלטה לעסקת המכר לא יוביל לנזק בלתי הפיך למבקשים, שכן ממילא ניתנה להם אפשרות לרכוש את הנכס, והמבקשים לא טענו כי אינם יכולים לעמוד בנטל המימון. ככל שהתובענה שהגישו המבקשים תתקבל, הם יהיו זכאים להשבת הסכום ששילמו ביתר. לעומת זאת, נקבע כי יש אינטרס בסיום הסכסוך בין הצדדים להליך והשלמת ביצוע ההחלטה שניתנה כבר בשנת 2018.

זאת ועוד, בית המשפט קמא סבר כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי, בחלוף כ-4 חודשים מהמועד בו התגלה למבקשים על הראיות החדשות המוכיחות לכאורה מרמה, וזאת גם בשים לב לכך שההחלטה לעסקת המכר אותה מתבקש לעכב התקבלה בשנת 2018.

בקשת רשות הערעור

11.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, ולצדה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשתם היא שגויה, הן במישור סיכויי התביעה והן במישור מאזן הנוחות.

12.

מבחינת סיכויי התביעה להתקבל, טוענים המבקשים שלא ניתן משקל ראוי לטענות שהעלו בנוגע למרמה של קבוצת רמי לוי. לדידם, יש להעניק משקל רב יותר לראיות עליהן מבוססת התובענה. כמו כן, המבקשים סבורים כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, ההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות התבססה בעיקרה על אי ידיעתה של קבוצת רמי לוי אודות שטח הנכס, ולא על אופן ניהול הליך ההתמחרות. לכן, משהוכח כי קבוצת רמי לוי ידעה מהו שטח הנכס טרם ההתמחרות יש לבטל את ההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות. זאת ועוד, נטען כי סיכויי התביעה להתקבל צריכים להיבחן לפי הסעד המבוקש בתובענה לביטול פסק דין, דהיינו ביטול ההחלטה שרמי לוי רשאית לחזור בה מהצעתה, וזאת ללא קשר לרכישת הנכס על ידי המבקשים.

13.

לעניין מאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי אם לא תעוכב ההחלטה, הם ייאלצו לקחת הלוואות ולמשכן נכסים על מנת להשיג את התמורה שהתחייבו אליה, וזאת על אף שקיים סיכוי ממשי שההחלטה תבוטל וקבוצת רמי לוי תחויב לרכוש את הנכס במקומם. מנגד, לאור השלב בו מצוי הליך המכר, טוענים המבקשים כי עיכובו לא יגרום נזק למי מהצדדים. כמו כן, המבקשים מציינים כי הם דוחים את קביעת בית המשפט קמא כי הבקשה למתן סעד זמני הוגשה בשיהוי.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

15.

הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, אלא במקרים נדירים בלבד. לערכאה המבררת נתון שיקול דעת רחב בעניין זה נוכח יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים (ראו: רע"א 7618/19

Weight Watchers International, In c.

נ' שומרי משקל בע"מ , פסקה 12 (24.12.2019); רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים , פסקה 4 (5.11.2009)). סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

16.

בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה להתקבל הם משמעותיים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שסיכויי התביעה נמוכים יותר כך יש להקפיד בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , פסקה 4 (21.4.2009), רע"א 605/19

ידען נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 9 (18.4.2019)).

17.

בענייננו, סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים מעצם טבעו של ההליך. ההחלטה בדבר הזוכה בהתמחרות ניתנה ביום 30.7.2018 והפכה חלוטה עם דחיית בקשת רשות ערעור על ידי בית משפט זה ביום 7.1.2019. במצב דברים זה, ככלל, אין לשוב ולהידרש לעניין בשל עקרון סופיות הדיון (ע"פ 7853/05 רחמיאן נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (27.11.2006)). אכן, לבית המשפט מסורה הסמכות לבטל החלטה או פסק דין שהושגו במרמה, כאשר

בבסיסה של סמכות זו מצוי העיקרון המקובל בשיטות משפט רבות לפיו " המירמה מבטלת את הכל " ( fraus omnia corrumpit ) (ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית , פ"ד נח(3) 1, 15 (2004)). ואולם, בפסיקתו של בית משפט זה הובהר לא אחת כי השימוש בסמכות זו ייעשה אך בהתקיים "נסיבות דרמטיות" ובמקרים "חריגים ונדירים" נוכח הפגיעה בעקרון סופיות הדיון (רע"א 7802/16 רוזנבלט נ' מדינת ישראל , פסקה 11 והאסמכתאות שם (17.11.2016) ). הואיל ועסקינן אך בבקשה לסעד זמני, לא מצאתי לנכון לדון בשאלת התקיימות התנאים לביטול החלטה חלוטה מחמת מרמה, אולם אציין כי מקובלת עליי קביעת בית משפט קמא לפיה ספק אם מולאה בנסיבות המקרה דרישת החיוניות

לפיה במידה שטענת המרמה תתקבל – עשוי הדבר להוביל לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהחלטה המקורית ( ע"א 8024/17 ב.י.מ חברה לבניה והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל - רשם הקבלנים , פסקה 21 (16.3.2020)).

18.

באשר למאזן הנוחות, הרי שבנסיבות המקרה שלפנינו, אף הוא איננו נוטה לטובת מבקשי הסעד הזמני. המבקשים אינם עותרים לביטול המכרז, אלא לביטול ההחלטה שאפשרה למשתתף אחר לסגת מהמכרז, ובעקבות זאת להכרזה על הצעתו כהצעה הזוכה. ככל שתביעתם תתקבל, יימכר הנכס לקבוצת רמי לוי במחיר גבוה יותר, ואילו המשיבים יהיו זכאים להשבת כל תשלום שישלמו בתנאים שיקבעו. מכאן שהנזק שיגרם למבקשים בעקבות אי מתן הסעד הזמני מתוחם לכך שידרשו לשאת בעלויות המימון הכרוכות בתשלום התמורה בה נקבו בהצעתם, שכבר הוכרע כי היא מחייבת אותם. נזק מסוג זה הוא נזק כספי בר-פיצוי, אותו ניתן יהיה להביא בחשבון במסגרת קביעת תנאי הזכייה וההשבה אם וכאשר תתקבל התובענה, ואין בו כדי להצדיק מתן סעד זמני בנסיבות המקרה.

19.

השילוב שבין סיכויי תביעה שאינם מהמשופרים לבין מאזן נוחות שאינו פועל לטובת המבקשים מצדיק במקרה זה את החלטת בית המשפט קמא, ובוודאי שדי בו כדי למנוע התערבות בהחלטתו.

20.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית הבקשה לסעד זמני בערעור. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח.