רע"א 1562/21נילי וינברג נ. טלי אברהם

1.

עניינה של בקשת רשות ערעור זו בבקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבה להימנע מנקיטת פעולות המונעות גישה חופשית לשטח הגג של בניין משותף המצוי ברח' אידלסון בתל אביב, וזאת על יסוד "זיקת הנאה מכוח שנים" לפי סעיף 94(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: הבקשה למתן צו מניעה זמני ). לטענת המבקשים, החל משנות 70, ניתנה לדיירי הבניין, בהם המבקשים, גישה חופשית לשטח הגג לצורך טיפול בדודי השמש שהותקנו עליו ואשר משויכים לדירותיהם, אלא שבעת האחרונה המשיבה, אשר רכשה לפני כעשור את הזכויות בדירה השכנה וכן בשטח הגג המוצמד לה – נעלה אותו באופן קבוע. בצר להם, הגישו המבקשים ביום 23.9.2020 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ת"א 52092-09-20) בה עתרו לחידוש הגישה החופשית לגג הבניין, ולצידה הבקשה למתן צו מניעה זמני לתקופת ניהול ההליך. בתגובתה לבקשה, טענה המשיבה כי הבהירה למבקשים זה מכבר כי תיעתר בחפץ לב לכל בקשה נקודתית לאפשר כניסה לשטח הגג לצורך טיפול בדודים המצויים בו, ומשכך אין כל הצדקה להעניק גישה חופשית לגג, קניינה הפרטי, ולהותירו פתוח ופרוץ לכל דכפין.

2.

לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט קמא, ביום 5.1.2021, את הבקשה למתן צו מניעה זמני (כב' השופטת עינת רביד ). לעניין סיכויי התביעה, קבע בית המשפט כי עומדת בפני המבקשים משוכה גבוהה להוכחת תביעתם, וזאת בין היתר, לנוכח העובדה שהשימוש העומד בבסיס זיקת ההנאה הנטענת אינו יומיומי. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבר בית המשפט כי זה נוטה בבירור לטובת המשיבה, וזאת, בעיקר, בשים לב להצהרתה לפיה היא תאפשר למבקשים גישה לגג בהינתן הצורך ובכפוף לתיאום מראש, ובהעדר כל טענה מטעם המבקשים כי אין היא פועלת בהתאם להצהרתה זו. אשר לטענת המבקשים בדבר הצורך בטיפול מידי במצבים מסוכנים, אותה העלו לראשונה בסיכומיהם, קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבלה, וזאת משנטענה מבלי שצורפה לה חוות דעת התומכת בה, ובנימוק כי ממילא בהינתן קרות אחד מהמצבים האמורים, יוכלו גורמי ההצלה לפעול בכל הדרכים המקובלות למניעתם מבעוד מועד. זאת ועוד, בית המשפט קבע, בהתבסס על מכלול הראיות שהונחו לפניו, כי הגג היה נעול לכל הפחות שמונה חודשים בטרם הוגשה התובענה,

באופן שהבקשה למתן צו מניעה זמני אינה אלא בקשה לשינוי המצב הקיים, להבדיל משימורו.

3.

בבקשת רשות הערעור, חוזרים המבקשים על עיקר טענותיהם בפני בית המשפט קמא, וטוענים כי שגה בית המשפט בדחותו את בקשתם למתן צו מניעה זמני. לעניין מאזן הנוחות, המבקשים מוסיפים וטוענים כי הסכמת המשיבה להעניק להם גישה לגג בהינתן צורך נקודתי איננה מספיקה, הואיל והנזקים שעלולים להיגרם להם כתוצאה מאי מתן הסעד מקורם בהיעדר אפשרות הגישה לגג באופן מידי , בראשם היעדר היכולת לטפל "במצבים מסוכנים". משכך, כך נטען, אין אלא להסיק כי "הנזק שייגרם באי מתן הצו משמעותי וגדול" (סעיף 39 לבקשת רשות הערעור).

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. טענתם העיקרית של המבקשים לעניין מאזן הנוחות נוגעת לנזק שייגרם להם, לדבריהם, כתוצאה מהגבלת אפשרות הטיפול בדודי השמש. דא עקא: כפי שציין בית המשפט קמא, וחזר וציין, המשיבה אינה חולקת על זכותם של המבקשים לתיקון או להחלפה של דודי השמש בהינתן הצורך. משכך, בהעדר טענה לפיה ביקשו גישה לגג מאחד מהטעמים המנויים והושבו ריקם, ומשתדירות הטיפול בדודים בשגרה, אינה יומיומית, קשה להלום את טענת המבקשים כי קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני צפויה לגרום להם לנזק משמעותי, וודאי שלא לנזק בלתי הפיך שאיננו בר פיצוי.

בנסיבות אלו, ובהינתן מעמד הבכורה שניתן למאזן הנוחות, סבורני כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על כל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא המצדיק התערבות בה, לא כל שכן את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ( ראו, למשל: רע"א 2701/20 ידיד נ' עו"ד ידיד , פסקה 15 (5.5.2020); רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה , פסקה 18 (7.6.2020); רע"א 5302/20 קבוצת אלירן בע"מ נ' שלם , פסקה 12 (27.8.2020) ).

5.

לא אוכל לסיים החלטה זו מבלי להביע צער על כך שהצדדים לא השכילו ליישב ביניהם עניין פשוט, שלא לומר טריוויאלי, ברוח של שכנות טובה, אלא נדרשים לתיווכם של עורכי דין ובתי משפט. לא זו הדרך בה ראוי ללכת, וטוב יעשו הצדדים אם ירפו ממלחמות המשפט, ויגיעו להבנות שלום.

6.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, ובתקווה כי הדבר יסייע לקירוב הלבבות, לא יעשה צו להוצאות.