רע"א 5065/20 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ארנה לוי ) בת"א 74328-01-19 מיום 22.6.2020, בגדרה הורה בית המשפט על הטלת עיקול זמני ביחס לדירת המגורים של המבקשת.

1.

ואלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לעניין: ביום 12.6.2013 תקפה המבקשת את המשיבים, שכניה לבניין, באמצעות סכינים וגרמה להם נזקי גוף (להלן: " האירוע "). נגד המבקשת נפתח הליך פלילי אשר הופסק היות שנמצא כי היא אינה כשירה לעמוד לדין פלילי נוכח מצבה הנפשי, וחלף זאת ניתן צו לאשפוזה במוסד פסיכיאטרי. חלפו השנים, וביום 29.1.2019 הגישו המשיבים נגד המבקשת תביעה נזיקית לפיצויים בגין נזקי הגוף והנפש שנגרמו להם עקב האירוע. מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, ביום 25.3.2020 הגישו המשיבים בקשה למתן צווי עיקול זמניים על זכויות המבקשת בדירת המגורים שלה (הידוע כגוש 6901 חלקה 65 תת-חלקה 3. להלן: " דירת המגורים "), על זכויותיה במגרש חקלאי המצוי בהוד השרון (להלן: " המגרש החקלאי ") וכן על כל חשבונות הבנק של המבקשת.

2.

ביום 22.6.2020, לאחר שהוגשו התייחסויות הצדדים והתקיים דיון בבקשה, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה באופן חלקי והורה על צו עיקול זמני על דירת המגורים של המבקשת – עד לסכום של 3 מיליון ש"ח. נפסק כי סיכויי התביעה הם גבוהים, מאחר שאין מחלוקת בדבר קרות האירוע מחד גיסא, ועל פני הדברים אין בידי המבקשת טענת הגנה של ממש מאידך גיסא. אשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט קמא כי הוא נוטה לטובת המשיבים. זאת, משום שאינטרס המשיבים שתהיה להם אפשרות להיפרע אם יינתן פסק דין לטובתם גובר על הפגיעה בזכות הקניין של המבקשת, במיוחד כאשר מדובר בעיקול נכס ברישום, אשר עדיין מאפשר למבקשת ליהנות מקניינה. עוד נקבע כי די בנסיבות האירוע, היקף הנזקים הנתבעים והיות המבקשת אדם פרטי כדי לבסס קיומו של חשש סביר כי אם לא יינתן צו העיקול הזמני תיווצר הכבדה על ביצוע פסק הדין.

לבסוף, יצוין כי בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקשת לחקור את המשיבים על התצהירים שהגישו במסגרת הבקשה למתן צווי עיקול זמניים מן הטעם המרכזי שאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים לעניין עובדות כתב התביעה, וכי אף המבקשת לא הגישה תצהיר במסגרת תשובתה לבקשה, ולא הציבה מחלוקת עובדתית כלשהי.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

במסגרת בקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי יש לבטל את החלטת בית המשפט קמא ממספר טעמים: ראשית , נטען כי שגה בית המשפט קמא בהעריכו את סיכויי התביעה מאחר שגם אם המבקשת אינה מכחישה את דבר התרחשותו של האירוע, היא חולקת על האופן בו הוא מוצג בכתב התביעה וכן על הנזקים הנטענים; שנית , טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט קמא כאשר מנע ממנה לחקור את המשיבים על התצהירים שהגישו, וכן שגה בקביעתו כי היה על המבקשת להגיש תצהיר מטעמה על מנת להציב מחלוקת עובדתית. עוד טוענת המבקשת נגד ערכם הראייתי של התצהירים, לאור האופן בו נערכו ואי הדיוקים שבתוכנם; שלישית , נטען כי לא היה מקום לקבל את הבקשה למתן צווי עיקול זמניים לאור השיהוי הניכר שבהגשתה – כ-14 חודשים לאחר הגשת התובענה – שיהוי המעיד על היעדר הדחיפות והנחיצות במתן הצווים המבוקשים; רביעית , טוענת המבקשת כי המשיבים לא ביססו תשתית ראייתית מספקת לקיומו של חשש להברחת נכסים או להכבדה על קיום פסק הדין, וכי העובדה שמיום הגשת התביעה ועד עתה לא עשתה המבקשת דבר כדי להבריח את נכסיה מעידה כי לא הוכח חשש כלשהו שתעשה כן בעתיד; לבסוף , טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא התעלם מחוסר תום ליבם של המשיבים בהגשת הבקשה והיה עליו לדחות את הבקשה גם מחמת חוסר ניקיון כפיים.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ובכללם צווי עיקול זמניים , ומשכך לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניינים כגון דא, וזאת למעט במקרים חריגים (ראו, מיני רבים: רע"א 3217/20 עו"ד גבעון נ' עו"ד וייל , פסקה 10 (16.6.2020); רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה , פסקה 18 (7.6.2020); רע"א 2701/20 ידיד נ' עו"ד ידיד , פסקה 15 (5.5.2020); רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc

נ' שומרי משקל בע"מ , פסקה 12 (24.12.2019)).

5.

בענייננו, מצא בית המשפט קמא להורות על עיקול זמני של דירת המגורים, אך נמנע מלתת את יתר צווי העיקול הזמניים שהתבקשו. סבורני כי החלטה זו היא סבירה בנסיבות העניין, ועל כן אין היא מגלה עילה להתערבות ערכאת הערעור. אשר למאזן הנוחות, כפי שקבע בית המשפט קמא, אין בצו העיקול שניתן משום הכבדה של ממש על המבקשת מאחר שהוא איננו גורע מיכולתה להוסיף להתגורר ולהשתמש בדירת המגורים לצרכיה. אשר לסיכויי התביעה, בשים לב לכך שקיומו של האירוע אינו שנוי במחלוקת, כפי שטוענת אף המבקשת עצמה, אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא בעניין זה – קביעה שמטבע הדברים היא בגדר הערכה בלבד, ואין בה כדי לטעת מסמרות ביחס לגורל התובענה בכללותה.

6.

מטעמים דומים, גם לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לאפשר למבקשת לחקור את המשיבים על תצהיריהם. כידוע, שאלת חקירת המצהירים במסגרת בקשה לסעדים זמניים מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ( רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ , פ"ד נג(3) 26 , 35 (1998); רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ , פ"ד נג(4) 193, 197-196 (1999); רע"א 121/15 אלי יוחנן מהנדסים בע"מ נ' הצלחת לב ביתר בע"מ , פסקה 2 (1.2.2015)). משכך, ובהינתן שגם הנמקת בית המשפט בעניין זה הינה סבירה, אין הדבר מקים עילה למתן רשות ערעור.

7.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.