רע"א 6178/20 שאול אהרן נ. כהן קלוטילד

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי ) בהפ"ב 17113-04-20 מיום 12.7.2020 במסגרתה בוטלו עיקולים זמניים שהוטלו בהחלטה מיום 19.4.2020 (כב' השופטת י' שבח , סג"נ) על שני נכסי מקרקעין של משיבה 1 (להלן: המשיבה ) לבקשת המבקש במעמד צד אחד.

הרקע לבקשה

1.

בין הצדדים מתנהל סכסוך בקשר לשכר טרחת המבקש, עורך דין במקצועו, אשר במשך שנים ייצג את בן זוגה של המשיבה (אשר הלך לעולמו והמשיבה היא היורשת החוקית שלו) ואת משיבה 2. סכום התביעה בסכסוך בין הצדדים מסתכם בסך של כ-8,000,000 ש"ח, והוא מתנהל בפני בורר. במסגרת הליך הבוררות התבקש הבורר ליתן צווי עיקול זמניים על זכויותיה של המשיבה בשני נכסי מקרקעין ועל כספים שונים המגיעים למשיבות בתיק הוצאה לפועל. ביום 2.4.2020 קבע הבורר כי אין בסמכותו ליתן צו כמבוקש. לפיכך, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה להורות לבורר כי הוא מוסמך לדון בבקשה שהוגשה לו או לחלופין למתן סעדים זמניים בהתאם להוראת סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). ביום 19.4.2020 הורה בית המשפט על מתן צווי עיקול ארעיים על זכויות המשיבה בנכסי המקרקעין, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית. אולם, לאחר שהתקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, הוגשו סיכומים והתבררה התמונה במלואה, הורה בית המשפט בהחלטה מיום 12.7.2020 על ביטול העיקולים הזמניים.

2.

בית המשפט קבע כי דין הבקשה להטלת העיקולים הזמניים להידחות מתשעה נימוקים שונים. ביניהם, היעדר ניקיון כפיים מצד המבקש אשר לא גילה לבית המשפט בבקשתו את מלוא השתלשלות העניינים. כך, בין היתר, המבקש לא פירט בדבר הליכים אחרים שהתנהלו בקשר למשיבים, שעה שהסכומים שהתבקשו במסגרת אותם הליכים והצעת בית המשפט שניתנה באחד מהם, להותרת סכום של 300,000 ש"ח בלבד להבטחת החוב למבקש, אינם עולים בקנה אחד עם טענותיו בהליך זה על פיהן המשיבות חבות לו כאמור סכום של כ- 8,000,000 ש"ח. כמו כן, במסגרת הליך נוסף שנקט המבקש, נדחו זה מכבר פעמיים בקשותיו להטיל עיקול זמני בהליך שהתנהל בבית המשפט לפני שהועבר לבוררות, וגם על כך לא פירט המבקש. המבקש גם נמנע מלציין כי סכום תביעתו הלך וגדל, ואת האופן שבו הדבר אירע, כאשר תחילה הוגשה תביעה בסכום של 120,000 ש"ח, מאוחר יותר בסכום של כ-3,000,000 ש"ח עד שתפחה התביעה לגודלה הנוכחי העומד על כ-8,000,000 ש"ח.

3.

בנוסף על האמור, נקבע כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב כאשר המבקש השתמש למעשה במידע שניתן לו על הנכסים במסגרת משא ומתן שהתנהל בתיק אחר, במסגרתו נעשו ניסיונות להגיע כאמור למתווה פשרה, על פי הצעת בית המשפט להותרת סכום כאמור של 300,000 ש"ח להבטחת התשלום למבקש. המשיבה ביוזמתה הבהירה כי בכוונתה למכור את אחד מהנכסים, כך שמכספי התמורה שתתקבל היא תוכל להותיר את הסכום המוצע (300,000 ש"ח) בנאמנות. אלא שהמבקש עשה שימוש במידע שניתן לו על אודות הנכסים בהגישו את הבקשה לבית המשפט המחוזי מבלי לפרט כראוי את הרקע לדבר. כמו כן, לא התרשם בית המשפט כי המשיבה מתעתדת "להבריח נכסים" כטענת המבקש. אדרבה, התרשמותו של בית המשפט המחוזי הייתה כי המשיבה דיווחה על כוונתה למכור את אחד הנכסים מתוך שקיפות מלאה.

4.

בית המשפט גם התייחס לטענות המבקש בקשר לסכומים המגיעים לו בשל שכר הטרחה הנתון במחלוקת בין הצדדים, בקבעו כי על פני הדברים "אין להעדיף את טענת המבקש באשר לחישוביו את שכר טרחתו".

5.

מכאן לבקשה שלפנַי ולבקשה למתן סעד זמני שהוגשה לצדה. במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בהבנת העובדות והסיק מסקנות שגויות בהתבסס על עובדות לא נכונות. לטענת המבקש בית המשפט כרך את ההליכים השונים המתנהלים נגד המשיבות על אף שאין קשר ביניהם. עוד טוען המבקש כי לא הסתיר דבר לעניין ההליכים האחרים המתנהלים בינו לבין המשיבות וכי שגה בית המשפט בכך שזקף לחובתו את העובדה שלא ציין את הנעשה בהליך אחר שהוא הליך ישן שהסתיים ונמחק זה מכבר לאחר שהוסכם להעברת התובענה לבוררות. מה גם שאף הליך נוסף אליו התייחס בית המשפט לא הוסתר וההסדרים הדיוניים שהותוו בו נחשפו במלואם אלא שבית משפט שגה בפרשנותם והבנת משמעותם. כמו כן התייחס המבקש בהרחבה לגוף המחלוקת באשר להסכם שכר הטרחה ולסכומים המגיעים לו לטענתו בעקבותיו. לבסוף נטען כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור נוכח עיוות הדין שנגרם לו כתוצאה מהניתוח העובדתי השגוי שנעשה בהחלטה.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות.

כלל הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ובכללם צווי עיקול זמניים, בין היתר לאור יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים. משכך לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניינים כגון דא, וזאת למעט מקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 1760/15 הנדלניסט ייעוץ ניהול ושיווק נדל"ן בע"מ נ' פרש קישטן (2012) בע"מ , פסקה 9 (2.4.2015) (להלן: עניין הנדלניסט ); רע"א 5065/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (2.9.2020); רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה , פסקה 18 (7.6.2020); רע"א 3217/20 עו"ד עמוס גבעון נ' עו"ד נעמי וייל , פסקה 10 (16.6.2020)).

7.

השיקולים העיקריים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני – סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות, רלוונטיים גם כאשר מדובר בבקשה למתן סעד זמני מכוח סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות (ראו למשל יישום אותם שיקולים בעניין הנדלינסט ). לכך גם מצטרפים שיקולי יושר וצדק ובתוך כך גם תום לבו של מבקש הסעד (ראו למשל: רע"א 7476/19 שחאדה נ' רשות הפיתוח , פסקה 10 (8.1.2020); רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019)). אם מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בחוסר תום לב, רשאי הוא לדחות בשל כך את הבקשה למתן סעד זמני, אף אם לפי מבחני סיכויי ההליך ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד (רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ , פסקה 14 (12.1.2010); רע"א 3071/10 רידר נ' ל. רפאל חברה לבניין בע"מ , פסקה 14 (20.5.2010)).

8.

בית המשפט המחוזי במסגרת החלטתו הגיע לכלל מסקנה, בהחלטה מפורטת ומנומקת, ובמתן דגש רב לאופן התנהלותו של המבקש ולחוסר ניקיון כפיו, כי שיקולים אלו אינם תומכים בקבלת הבקשה לסעד זמני. מסקנה זו מקובלת עליי ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטה. מה גם שקביעת בית המשפט כי לא השתכנע כי המשיבה מתעתדת "להבריח" נכסיה מבוססת על חקירתה לפניו.

9.

יתר על כן, לא שוכנעתי כי יש ממש בטענות המבקש במסגרת בקשתו, כי שגה בית המשפט בקביעה כי פעל בחוסר ניקיון כפיים. כך למשל, לצורך הוכחת טענתו כי "לא הסתיר דבר לעניין ההליכים המתנהלים בינו לבין ב"כ המשיבות", מציין המבקש כיצד "גילה" לבית המשפט על אודות אחד ההליכים, היינו כי דבר קיומו של ההליך צוין במסגרת הבקשה שהגיש המבקש למתן סעד זמני לבורר (כאשר ההחלטה הרלוונטית צורפה כנספח לאותה בקשה). טענת המבקש כי "יצא ידי חובה" בכך שבבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי צורפה הבקשה שהוגשה לבורר (מבלי שצורפו לה כלל נספחיה), המזכירה את אותו הליך שהיה עליו לגלותו, אינה ניתנת כלל להתקבל.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.