רע"א 3071/10 אסתר פרדל רידר נ. ל.רפאל חברה לבניין בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' ש' שילה ), בה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) לנקוט פעולות מימוש לגבי נכס בבני ברק (להלן: הנכס ), עד להכרעה בתביעת המבקשות.

רקע

2.

להלן אפרט את הרקע לבקשה שבפניי, כפי שהובא בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

3.

המבקשות הן בנותיה של המשיבה 2 (להלן: האם ), הרשומה בפנקסי המקרקעין כבעלים של הנכס בשלמותו.

4.

בחודש מרץ 2008 נכרת הסכם בין האם לבין המשיבה, בו הזמינה האם מהמשיבה בנייתן של דירות מעל גג הנכס, שהוא מבנה חד קומתי, בתמורה שנקבעה בהסכם (800,000$) ובתנאי התשלום שפורטו בו לגבי התקדמות העבודה. נוסף על האם כמזמינת העבודה נזכרו בכותרת ההסכם גם המבקשות, שחתמו על ההסכם באמצעות אביהן ומיופה כוחן מרדכי יעקב רידר (להלן: האב ). ההסכם שותק לגבי מעמדן וזכויותיהן של המבקשות בנכס.

5.

המשיבה החלה בבניה, וכשהגיעה לשלב בו היא זכאית לתשלום פנתה לאם וקיבלה ממנה שיק על סך 776,160 ש"ח (להלן: השיק ). השיק לא כובד.

6.

ביום 26.6.2008 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לסכום השיק לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"א 33854/08). בתביעה נתבעו האם והמבקשות. המבקשות הגישו בקשת רשות להתגונן נגד התביעה. במסגרת הבקשה טענו המבקשות, בתצהיר מיום 15.3.2009, כי לא העניקו ייפוי כוח לאביהן להתקשר בהסכם בשמן, והוסיפו:

" על פי נסח הטאבו עולה כי איני רשומה כבעלת הנכס או כאפילו בעלת הערת אזהרה על הנכס ודבר זה גלוי וידוע למשיבה בעת התקשרותה בהסכם בחודש 3/07... אני מדגישה הדגש היטב חזור והדגש כי לפי דעתי על התחייבות כזו שנעשית בשמי ובמקומי הייתי עושה הכל לבטלה לאלתר ובכל תוקף כי אין לי ולא הייתה לי יכולת כספית וכלכלית לקחת התחייבות כזו על כתפיי הצרות. לעניין זיקתי לנכס אציין כי לפני 14 שנה התבקשתי על ידי הוריי לגשת לעורך דין לחתום על תצהיר לפיו העניקו לי ולאחותי במתנה ללא תמורה מחצית הנכס. לא ביקשתי את המתנה ולא שכרתי עורך דין לטפל בעניינה ולא פעלתי מאז ועד עצם היום הזה למימוש המתנה בדרך של רישומה. לאור זאת ועל פי הייעוץ המשפטי שקיבלתי אין לי בעלות רשומה בנכס. עובדה זו היתה ידועה למשיבה ביום עריכת ההסכם, אשר הגדיר אותי משום מה כ'בעלים'".

7.

כן פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל נגד האם, לביצוע השיק. התנגדות שהגישה האם לביצוע השיק בהוצאה לפועל נדחתה. ערעור על החלטת הדחיה נדחה אף הוא. בעקבות דחיית ההתנגדות המשיכה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל נגד האם, עיקלה את הנכס ופנתה בבקשה לראש ההוצאה לפועל לאשר מכירתו לשם גביית החוב.

8.

על רקע זה הוגשה תביעת המבקשות לבית המשפט המחוזי, ביום 15.2.2010, במסגרתה התבקש צו המניעה הזמני. בתביעתן טוענות המבקשות, כי נוכח בעלותן במחצית הנכס אין למכרו בשלמותו בהליכי הוצאה לפועל לגביית חובה של האם, שהיא אמנם הבעלים הרשום של הנכס כולו אך בפועל המבקשות הן בעלות הזכויות במחציתו. טענת המבקשות לבעלות במחצית הנכס מבוססת על מתנה שניתנה להן על ידי אימן לפני כ-15 שנים. המתנה דווחה לרשויות המס, אך מעולם לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ואף הערת אזהרה בגינה לא נרשמה. המבקשות טוענות, כי פעולות הוריהן, שנעשו בנכס, לכאורה בשמן, נעשו ללא סמכות ובלא ידיעתן.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

9.

ביום 14.3.2010 דחה בית המשפט את הבקשה למתן צו מניעה זמני. ראשית נקבע, כי אין די בהצהרת המבקשות שלא נתנו ייפוי כוח לאביהן לחתום בשמן כדי לקבל את גירסתן בטענה זו. התנהגותן ואופן התנהלותן משך השנים, התעלמותן המוחלטת ממימוש ההתחייבות ליתן להן את הנכס במתנה ומהנכס עצמו במשך 15 שנים, אי רישום הערת אזהרה ואי נקיטת פעולות כלשהן למימוש זכויותיהן עד עתה, מלמדות שאפילו אם תתקבל טענתן שלא חתמו על ייפוי כוח לאביהן, עדיין יש לומר שלכאורה ראו בו במשך השנים את נאמנן לפעול בנכס.

10.

עוד נקבע, כי המשיבות השתהו בהגשת הבקשה, למצער כשנה. באותה תקופה המשיכה המשיבה לפעול לגביית השיק ורק עתה שראו המבקשות כי כלו כל הקיצין נזכרו להגיש את התביעה הנוכחית.

11.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי התנהגות המבקשות נחזית להיות חסרת תום לב. כך ניסיונן של המבקשות להרחיק עצמן מהנכס, כעולה מהתצהיר שהגישו במסגרת בקשת הרשות להתגונן, כך באופן שאפשרו להוריהן לעשות בנכס גם בעבורן ולהתקשר בהסכם שאמור היה להיטיב עימן וכך באי נקיטת צעדים לביטול ההסכם "לאלתר ובכל תוקף" – כאמור בתצהירן. נקבע, כי גם אם לא תושתקנה המבקשות מלטעון טענותיהן בהליך הנוכחי, לאור טענותיהן במסגרת התצהיר האמור, עדיין טענותיהן במסגרת בקשת הרשות להתגונן אינן עולות בקנה אחד עם טענותיהן בתביעה הנוכחית.

12.

עוד נקבע, כי באיזון האינטרסים שבין בעלות הדין אין למנוע מהמשיבה לממש את הנכס לצורך פירעון החוב על פי השיק. חוב זה נוצר כתוצאה מעבודתה של המבקשת שהשקיעה בנכס ושיפרה את ערכו. המבקשות נהנות משיפור זה. בית המשפט ציין, כי בין מועד כריתת ההסכם לבין מועד הגשת הבקשה הנוכחית, הבנק שמימן את הבניה, לבקשת הורי המבקשות, עצר את המימון ופתח בהליכי מימוש משכנתה למכירת הנכס. משהגיעו הדברים לידי כך טרחו הורי המבקשות ופרעו את החוב לבנק כדי להסיר את איום המימוש. הסכום ששולם עולה על סכום החוב למשיבה. אין צריך לומר, שהמבקשות ואימן יכולות למנוע את המימוש בדרך של תשלום החוב.

13.

בית המשפט סיכם וקבע, כי במשך 15 שנים לא עשו המבקשות דבר כדי לרשום את זכותן ונראה לכאורה שסמכו על הוריהן שיטפלו בזכויותיהן. הן גם לא טרחו לתקוף את מצב הדברים שבו האב פועל מטעמן אלא לאחר שכלו כל הקיצין. מכל הטעמים הללו דחה בית המשפט את בקשת המבקשות. בשולי החלטתו קבע בית המשפט: "המבקשות ישקלו אם הן עומדות על התובענה הנוכחית כפי שהוגשה וימסרו הודעה מתאימה בתוך 14 ימים". בהליך שבפניי לא הוגשה הודעה כלשהי בעניין זה, ולאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך בבקשת הודעה מעדכנת.

דיון והכרעה

14.

בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול מספר עניינים: האחד - האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני- מאזן הנוחות בין הצדדים- האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת ( השוו: רע"א 1719/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק (החלטתי מיום 21.5.2009)).

בגדר השיקולים הנשקלים על ידי בית המשפט לעניין מתן סעד זמני, יש לשקול גם שיקולים שביושר, ביניהם תום ליבו של מבקש הסעד (ראו, תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח , פ"ד מט(1) 730, 737 (1995)). מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד (רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ ואח' נ' רב בריח תעשיות בע"מ ואח' (לא פורסם, 12.1.2010)).

15.

במקרה דנן, סיכויי התובענה אינם גבוהים, לכאורה, והתנהגות המבקשות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, נחזית להיות חסרת תום לב. התובענה שהגישו המבקשות מבוססת על מתנה שנתנה להן אימן לפני כ-15 שנים, אשר לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, ואף הערת אזהרה בגינה לא נרשמה. יתרה מכך, בעוד בתובענה הנוכחית עותרות המבקשות להצהיר על בעלותן במחצית הנכס מכוח אותה מתנה, במסגרת התצהיר שהוגש מטעמן בבקשת הרשות להתגונן, אשר חלקיו הרלוונטיים צוטטו לעיל, התנערו המבקשות מבעלות בנכס. בנסיבות אלה, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי התנהגות המבקשות נחזית להיות חסרת תום לב, וכי אף אם לא יושתקו המבקשות מלטעון טענותיהן בהליך הנוכחי, עדיין נראה לכאורה כי טענותיהן בתצהיר אינן מתיישבות עם טענותיהן בתביעה הנוכחית.

16.

מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. המבקשות לא ניסו לרשום את המתנה במשך כ-15 שנים, התנערו מבעלות בנכס במסגרת תצהירן, והגישו את תביעתן הנוכחית בשיהוי, לאחר שכלו כל הקיצין - נדחתה התנגדות אימן, הוטל עיקול על הנכס והוגשה בקשה לאשר את מכירת הנכס לשם גביית החוב. בנסיבות אלה, לא ברור מהו אינטרס המבקשות הראוי להגנה. אף אם בסופו של יום ייגרם למבקשות נזק מאי מתן צו המניעה, מדובר בנזק כספי בר פיצוי. המשיבה, לעומת זאת, ביצעה את חלקה לפי ההסכם ומנסה מזה כשנתיים לגבות את הכספים המגיעים לה בעבור עבודתה. לטענת המשיבה, היא אף נקלעה לקשים כלכליים בעקבות אי תשלום החוב בגין עבודות הבנייה.

17.

די באמור כדי לדחות את בקשת רשות הערעור, ואין צורך להידרש ליתר טענות הצדדים. לסיום אדגיש את הערתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין צריך לומר, כי המבקשות ואימן יכולות למנוע את מימוש הנכס בדרך של תשלום החוב, כפי שנעשה בתשלום לבנק של הלוואה במשכנתה שנרשמה על הנכס. בית המשפט ציין, כי הסכום ששולם לבנק עולה על סכום החוב למשיבה.

18.

כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית ועימה נדחית גם ממילא הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשות תשאנה בשכר טרחת עו"ד המשיבה 1 בסך 15,000 ש"ח.