רע"א 4216/12 אחמד חלימה נ. רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) מיום 23.5.2012 בה הורה בית המשפט, בין היתר, על ביטולו של צו מניעה זמני שאסר על ביצוע שינוי במערך הזכויות הרשומות במקרקעין בכפר איכסאל הידועים כחלקה 17 בגוש 16904 (להלן: המקרקעין ).

1.

ביום 15.3.2011 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בנצרת תובענה נגד המשיבים 3-1 בה עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו היא הבעלים של הזכויות במקרקעין הרשומים כיום על שמה של המשיבה 1 (להלן: רשות הפיתוח ) ואשר היו במקור בבעלותה של המשיבה 3. המבקשת טענה כי ביום 15.9.1959 רכשה סבתהּ, הגב' חלימה אחמד ז"ל (להלן: חלימה )

1/8 מן הזכויות במקרקעין מן המשיבה 3 וכי בהמשך הועברו זכויותיה של חלימה במקרקעין אליה בירושה. במסגרת כתב ההגנה שהגישה טענה רשות הפיתוח כי בשנת 1947 המשיבה 3 הייתה בעלים של 1/8 מן הזכויות במקרקעין אך לאחר קום המדינה היא הוכרזה נפקדת ועל כן, הוקנו זכויותיה במקרקעין לאפוטרופוס על נכסי נפקדים וזה מכר את המקרקעין לרשות הפיתוח בשנת 1953. עוד נטען בכתב ההגנה כי משהתברר שהמשיבה 3 אינה נפקדת נערכו איתה הסכמים לפיצוי בגין זכויותיה במקרקעין, ובמסגרת זו נערך ביום 17.7.1961 הסכם לפיו הועברו זכויותיה של המשיבה 3 במקרקעין למשיבה 4 (בהתאם לייפויי כוח שהעניקה המשיבה 3 למשיבה 4). כמו כן נטען כי רישום העסקה התעכב נוכח קשיים שונים שהתעוררו בקשר עם החיוב במס רכוש ועל כן נותרו המקרקעין רשומים על שמה של רשות הפיתוח.

2.

ביום 6.5.2011 מכרה המשיבה 4 את זכויותיה במקרקעין למשיב 5 ובתגובה עתרה המבקשת למתן צו מניעה זמני אשר ימנע מהמשיב 2 לבצע כל שינוי ברישום הזכויות במקרקעין. בהחלטתו מיום 9.5.2011 נעתר בית משפט קמא (כב' השופט ע' עיילבוני) לבקשה והורה על מתן צו המונע מהמשיבים 3-1 לבצע כל שינוי במערך הזכויות הרשומות במקרקעין, בכפוף להפקדת בטוחות אשר פורטו בהחלטתו (להלן: צו המניעה הזמני ). בהמשך לכך, בחודש יוני 2011 תיקנה המבקשת את כתב התביעה וצירפה את המשיבה 4 כנתבעת, ובכתב הגנתה טענה המשיבה 4 כי ביום 20.11.1959 חתמה המשיבה 3 על ייפוי כוח לטובתה ובמסגרתו נמכרו לה כל זכויותיה של המשיבה 3 לקבלת פיצויים מרשות הפיתוח ובכלל זה הזכויות במקרקעין נושא המחלוקת. בתיקון נוסף של כתב התביעה צורף גם המשיב 5 כנתבע בהליך על-פי בקשתו וביום 20.3.2012 הגיש המשיב 5 לבית משפט קמא בקשה לביטול צו המניעה הזמני.

3.

בהחלטתו מיום 23.5.2012 קיבל בית משפט קמא את הבקשה בקובעו כי צו המניעה הזמני יבוטל וכי המשיב 5 רשאי להשלים את הליך רישום הזכויות במקרקעין על שמו. עם זאת הורה בית המשפט כי תירשם בלשכת רישום המקרקעין הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 בדבר קיומה של התביעה וכי הערה זו תמנע מהמשיב 5 להעביר את זכויותיו במקרקעין לצדדים שלישיים. בית המשפט ציין כי צו המניעה הזמני ניתן מלכתחילה שלא במעמד המשיב 5, וכי נוכח הסכמתה של רשות הפיתוח באותה העת למתן הצו לא נבחנו התנאים הדרושים להענקתו. בית המשפט הוסיף וקבע כי סיכויי תביעתה של המבקשת להתקבל אינם גבוהים, ובהקשר זה הפנה בית המשפט לנימוקים שפורטו בהחלטתו מיום 8.5.2012, בה חייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב 5 אם תידחה תביעתה (להלן: ההחלטה בעניין החיוב בערובה ). עוד נקבע כי המבקשת השתהתה בהגשת התביעה וכי רישום הזכויות במקרקעין על שמו של המשיב 5 בכפוף לרישום הערה המגבילה את אפשרותו להעביר את זכויותיו לאחר, לא תגרום למבקשת נזק. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וציין כי ככל שהמשיב 5 ישנה את מצבם של המקרקעין או יבנה עליהם, ובסופו של דבר תזכה המבקשת בתביעתה, יהיה המשיב 5 מנוע מלטעון כי שינה את מצבו לרעה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי בה טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא משהורה על ביטול צו המניעה הזמני ולטענתה העסקאות שערכה המשיבה 3 ביחס למקרקעין עם סבתהּ ועם המשיבה 4 הן עסקאות נוגדות, וכי העסקה שסבתהּ ערכה קדמה בזמן ולכן זכותה במקרקעין עדיפה. עוד טוענת המבקשת כי היות שהמקרקעין רשומים כיום על שם רשות הפיתוח, ולא על שם המשיבה 4, שגה בית משפט קמא משהתיר לרושמם על שם המשיב 5, שכן יש בכך כדי לדלג על רישום העסקאות הקודמות שבוצעו במקרקעין. בנוסף טוענת המבקשת, בין היתר, כי בית משפט קמא לא נתן משקל בהחלטתו לטענותיה בדבר הצורך בהותרת המצב על כנו עד להכרעה בתביעה. לבסוף טוענת המבקשת כי המשיב 5 פעל בחוסר תום לב שכן העסקה שערך עם המשיבה 4 ביחס למקרקעין בוצעה כחודשיים לאחר הגשת תביעת המבקשת וכי שגה בית משפט קמא משלא נתן לכך דעתו.

להשלמת התמונה יצוין כי לצד בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא, ובהחלטתי מיום 4.6.2012 הוריתי על דחייתה משבקשה זהה הוגשה אך טרם הוכרעה אותה עת על-ידי בית המשפט המחוזי. ביום 1.7.2012 הודיעה המבקשת כי ביום 26.6.2012 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה לעיכוב הביצוע ועל כן היא שבה ומבקשת מבית משפט זה לדון בה.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים וכי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים (ראו: רע"א 10006/01

קנופי בע"מ נ' נעלי לוקסי - 2000 יבוא ושיווק בע"מ (לא פורסם, 7.1.2002); רע"א 1389/12 לביא נ' עזבון המנוח מאיר פלדמן ז"ל , פיסקה 6 (טרם פורסם, 5.4.2012); רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון , פיסקה 6 (טרם פורסם, 4.5.2011)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. לא אחת נפסק כי המבקש סעד זמני נדרש להוכיח את התקיימותם של שני תנאים עיקריים: עליו להראות כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה וכמו כן עליו להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כך שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד המבוקש גדול מן הנזק שייגרם למשיב באם תתקבל הבקשה (ראו למשל: רע"א 3071/10 רידר נ' ל.רפאל חברה לבניין בע"מ , פיסקה 14 (טרם פורסם, 20.5.2010); עניין אלמוסני , שם). במקרה דנן עמד בית משפט קמא הן בהחלטתו לעניין החיוב בערובה הן בהחלטתו המבטלת את צו המניעה הזמני על כך שסיכויי תביעתה של המבקשת נמוכים. בית המשפט נתן דעתו, בין היתר, לטענות בדבר התיישנות התביעה ובדבר השיהוי שבהגשתה; לטענות בדבר זיופו של אחד המסמכים עליו מבוססת טענת המבקשת לזכויותיה במקרקעין; וכן לטענות נוספות שעניינן טיב הזכויות במקרקעין שנותרו בידי רשות הפיתוח. טענותיה של המבקשת בבקשה שלפניי אין בהן כדי לשנות מן המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה ניצבת בפני המבקשת משוכה לא פשוטה להוכחת תביעתה וסיכוייה אינם גבוהים. אשר לשאלת מאזן הנוחות, דומה כי החלטתו של בית משפט קמא יש בה משום איזון ראוי בין האינטרסים הנוגדים של שני הצדדים. מחד גיסא בוטל צו המניעה הזמני וניתנה למשיב 5 האפשרות להשלים את הליך רישום הזכויות במקרקעין על שמו, ומאידך גיסא הורה בית המשפט על רישומה של הערה המונעת ממנו להעביר את זכויותיו במקרקעין לאחר עד להכרעה בהליך. לפיכך, ככל שתזכה המבקשת בתביעתה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולשנות את הרישום כנדרש.

בנסיבות אלה, לא ראיתי כאמור מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.