רע"א 9583/10 בראשית יהלומים בע"מ נ. ב.י.נ.ו יהלומים בע"מ (בפירוק)

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט ) בהפ"ב 11044-12-10 מיום 16.12.2010 בה נדחתה בקשה מטעם המבקשים ליתן צו מניעה זמני שיאסור על קיומם של הליכי בוררות בינם לבין המשיבה 1 עד למתן פסק דין בהמרצת פתיחה שהגישו.

1.

המבקשת 1 והמשיבה 1 (באמצעות מנהלה המיוחד, המשיב 2) הסכימו כי סכסוך שהתגלע ביניהם בנוגע לחבילת יהלומים יתברר בבוררות לפני מוסד הבוררות של בורסת היהלומים הישראלית. ביום 24.3.2009 ניתן פסק בוררות ובו נקבע כי המבקשת 1 היא בעלת הזכויות באותה חבילת יהלומים (להלן: פסק הבוררות ). במהלך חודש נובמבר 2010 הגישה המשיבה

1 (באמצעות מנהלה המיוחד, המשיב 2) תביעה נוספת כנגד המבקשת 1 למוסד לבוררות של בורסת היהלומים בה טענה כי היא מחזיקה יהלומים השייכים לה (להלן: התביעה ). דיונים בבוררות זו נקבעו לחודש ינואר 2011.

2.

לאחר שפניותיהם למחלקה המשפטית של הבורסה ליהלומים נדחו, הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בה עתרו למתן סעדים הצהרתיים שונים לרבות סעד הצהרתי לפיו פסק הבוררות מהווה מעשה בית דין שיש בו כדי למנוע מהמשיבה 1 להגיש תביעות בקשר לעסקת יהלומים שהתקיימה בין הצדדים, לרבות תביעתה הנזכרת לעיל. כן התבקש סעד הצהרתי לפיו המשיבה 3 מנועה מלקיים בוררות בתביעה מחמת מעשה בית הדין.

במסגרת המרצת הפתיחה טענו המבקשים כי עילת התביעה זהה לעילת התביעה אשר נדונה והוכרעה במסגרת הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים. משכך, נטען כי פסק הבוררות מהווה מעשה בית דין המונע את בירור התביעה.

3.

בד בבד להגשת המרצת הפתיחה, הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני שיאסור על קיום הבוררות עד להכרעה בהמרצת הפתיחה. כאמור, בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי תוך שהוא קובע כדלקמן:

"... העובדה שלמבקשים טענת הגנה טובה מפני תביעת משיבה 1 אינה מצדיקה את מתן הצו המבוקש, שכן הטענה אינה יורדת לשורש סמכות מוסד הבוררות, וכל שעל המבקשים לעשות הוא להעלות את הטענה בהליכי הבוררות, ופורום הבוררים הוא שיצטרך להכריע בה."

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

במסגרת בקשת רשות הערעור שבים המבקשים על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי בנוגע לקיומו של מעשה בית דין כלפי המשיבה 1. לטענתם, קיימות די ראיות לכאורה להוכחת קיומה של עילת תביעה ומאזן הנוחות נוטה לטובתם. בנוסף, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי הפורום הנכון לדון בטענותיהם בדבר קיומו של מעשה בית דין הוא המוסד לבוררות. לטענתם, דווקא בית המשפט המחוזי הוא בעל הסמכות לדון בטענתם בדבר קיומו של מעשה בית דין זאת מכוח סמכותו הטבועה ומכוח סמכות הפיקוח על הבוררות הנתונה לו בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בהקשר זה מוסיפים המבקשים וטוענים כי לבוררים, שאינם משפטנים, אין את הידע המשפטי לברר את טענותיהם בנוגע לקיומו של מעשה בית דין ומדגישים כי הבוררות לפני המוסד לבוררות של בורסת היהלומים אינה כפופה לדין המהותי וכי לא מוטלת על הבוררים חובת נימוק של הפסק. לבסוף, טוענים המבקשים כי שאלת סמכותו של בית המשפט חורגת מגדר הסכסוך שבין הצדדים.

5.

לאחר עיון בבקשה, סבורני כי יש לדחותה אף ללא קבלת תגובת המשיבים. כידוע, במסגרת בחינת בקשה למתן סעד זמני ייבחן בית המשפט קיומה של זכות לכאורית, דהיינו האם עולה מן התובענה שאלה רצינית המצריכה דיון ואת מאזן הנוחות, כאשר בין שני אלו מתקיימים יחסי גומלין [ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן ראו למשל: רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות , פ"ד נא(2) 661, 666 (1997); רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 533 (2001); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 524-521 (מהדורה עשירית, 2009)]. במסגרת האיזון בין שני תנאים אלו מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה (ראו: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 306, 310 (2000); רע"א 3071/10 רידר נ' ל.רפאל חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 20.5.2010), פסקה 14 להחלטת השופטת מ' נאור ].

6.

באשר למקרה שלפניי, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המחייב את התערבות בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. מבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי המבקשים התקשו להראות קיומה של שאלה רצינית שיש לדון בה כנדרש.

בהתאם לתקנון הבורסה ליהלומים, כמו גם בהתאם להסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים שלפיו מלכתחילה התבררה תביעתם לפני המוסד לבוררות, הסכסוכים בין הצדדים מתבררים בבוררות לפני המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים. טענות המבקשת 1 לפיהן פסק הבוררות שניתן יוצר מעשה בית דין כלפי המשיבה 1 באופן המונע ממנה לברר את התביעה בבוררות מקומן להתברר לפני המוסד לבוררות במסגרת בירור התביעה שהגישה המשיבה 1. העובדה כי בית המשפט המחוזי הוא (ככלל) בית המשפט המוסמך לפקח על הליכי בוררות בהתאם לחוק הבוררות אינה מקימה לו, כטענת המבקשים, הסמכות לקבוע האם פסק הבוררות יצר מעשה בית דין אם לאו, במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה. סמכותו של בית המשפט לפקח על הליכי הבוררות, נעשית באמצעות אותם המנגנונים הקבועים בחוק הבוררות כגון: ביטול, אישור ותיקון של פסקי בוררות (סעיפים 29-22א לחוק הבוררות); מינוי בורר והעברת בורר מתפקידו (סעיפים 12-8 לחוק הבוררות); והכרעה בערעורים המוגשים על פסקי בוררות במקרים בהם הסכימו על כך הצדדים, ובכפוף למתן רשות ערעור על ידי בית המשפט (סעיף 29ב לחוק הבוררות). אין הדבר כולל הכרעה בטענות בדבר קיומו של מעשה בית דין, טענות אשר מטיבן מקומן להתברר במסגרת בירור התביעה בבוררות בין הצדדים. יתכן כי על מנת לייעל את הדיון, יסברו הבוררים כי יש מקום לברר תחילה טענה זו (על היבטיה העובדתיים והיבטיה המשפטיים), ורק לאחר מכן לברר את התביעה כולה. ואולם, הדבר ייעשה על פי שיקול דעתם. אוסיף ואעיר כי העובדה שהבוררים אינם משפטנים אין בה כדי לשנות מן המסקנה בנוגע לסמכותו של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה אסתפק בכך שאציין כי משמעות קבלת טענה זו של המבקשים הינה כי בכל פעם שיעלה מי מהצדדים טענה משפטית בבוררות המתנהלת בפני מי שאינו משפטן תקום לבית המשפט יש מאין סמכות לקחת חלק בהליכי הבוררות. הדבר חותר תחת כוונת הצדדים המסכימים על העברת סכסוך ביניהם לבוררות ויביא לפגיעה קשה במוסד הבוררות. בהקשר זה אוסיף כי לא בכדי ניתנה לבוררים האפשרות לפנות באבעיה לבית המשפט בנוגע לשאלה משפטית המתעוררת במהלך בוררות המתנהלת לפניהם (ראו: סעיף טז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות).

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10095830_W01.doc

חה

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il