רע"א 4643/20אברהם שטרן נ. חברת בנק הדואר בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אביגדור דורות ) בה"פ 66562-06-20 מיום 2.7.2020, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש למתן סעדים זמניים.

1.

המבקש, מר אברהם שטרן (להלן: " המבקש "), מחזיק בחשבון בנק פרטי המנוהל אצל המשיבה, חברת בנק הדואר בע"מ (להלן: " החשבון " ו-" הבנק ", בהתאמה). ביום 20.4.2020 קיבל המבקש מכתב מהבנק המיידע אותו כי בשל פעילות בלתי תקינה שהתקיימה בחשבון, צפוי החשבון להיסגר ביום 1.5.2020, וכן נחסמה האפשרות של המבקש לקבל פנקסי שיקים בחשבון. בעקבות כך, ביום 22.4.2020 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום בירושלים, במסגרתה עתר למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על סגירת החשבון, וצו עשה זמני שיורה לבנק להמשיך להנפיק לו פנקסי שיקים בחשבון (ת"א (שלום י-ם) 25537-04-20, כב' השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה ). ביום 24.4.2020, במסגרת בקשה לדחיית מועד דיון שהגיש הבנק, הצהיר האחרון כי לא יפעל לסגירת החשבון עד ליום 1.7.2020 (להלן: " הצהרת הבנק "). ביום 14.5.2020 התקיים דיון בבקשת המבקש, במסגרתו העיר בית משפט השלום כי הסמכות העניינית לדון בעניין נתונה לבית המשפט המחוזי. בעקבות זאת, ובהסכמתו של המבקש, הורה בית משפט השלום על מחיקת הבקשה, ואולם קבע כי הצהרת הבנק תיוותר בתוקף.

2.

ביום 28.6.2020 – בחלוף למעלה מחודש מאז ניתנה החלטת בית משפט השלום ו-3 ימים עובר למועד בו צפוי היה להיסגר החשבון – הגיש המבקש המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד הבנק, במסגרתה עתר למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על סגירת החשבון, וצו עשה קבוע שיורה לבנק להמשיך להנפיק לו פנקסי שיקים בחשבון (להלן: " הסעדים הקבועים "). לצידה של המרצת הפתיחה, הגיש המבקש בקשה למתן סעדים זמניים עד להכרעה בתובענה, הזהים בתוכנם לסעדים הקבועים (להלן: " הבקשה לסעדים זמניים ").

3.

לאחר שהצדדים הגישו את תגובותיהם והתנהל דיון בבקשה לסעדים זמניים, החליט בית המשפט קמא ביום 2.7.2020 לדחות את הבקשה. במסגרת החלטתו המנומקת, עמד בית המשפט קמא על מספר טעמים שהובילו לדחיית הבקשה לסעדים זמניים: ראשית , קבע בית המשפט קמא כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ותוך הסתרת עובדות מהותיות. זאת, שכן המבקש לא גילה במסגרת הבקשה כי הסיבה לסגירת החשבון, אשר נפתח לצרכי משק בית, נוגעת לכך שהתקיימה בו פעילות מסחרית בלתי תקינה בהיקף העולה על 2.5 מיליון ש"ח (להלן: " הפעילות החשודה "). שנית , קבע בית המשפט קמא כי סיכוייה הלכאוריים של המרצת הפתיחה להתקבל נמוכים מאוד. בתוך כך, ציין בית המשפט קמא כי מקום בו מצביע הבנק על עובדות מהן עולה חשש סביר וממשי לביצוע פעילות בלתי חוקית, סירובו להמשיך ולהעניק שירותים בנקאיים ייחשב כסירוב סביר אשר אין להתערב בו. בענייננו, סבר בית המשפט קמא כי הבנק הצליח להצביע לכאורה על קיומו של חשש מעין זה, וזאת הן בהתחשב בפעילות החשודה שנצפתה בחשבון, והן נוכח הימנעותו של המבקש מלהציג הסברים נאותים לקיומה של פעילות זו. שלישית , קבע בית המשפט קמא כי אף מאזן הנוחות אינו מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה. בהקשר זה, עמד בית המשפט קמא על כך שהמבקש רשאי לפנות לכל בנק אחר לשם ניהול ענייניו הכספיים. כן ציין כי ככל שתתקבל המרצת הפתיחה, לא קיים חשש בדבר יכולתו הכספית של הבנק לפצות את המבקש על נזקיו. משכך, סבר בית המשפט קמא כי לא צפוי להיגרם למבקש כל נזק משמעותי מדחיית הבקשה. לעומת זאת, קבלת הבקשה לסעדים זמניים משמעותה כפייה על הבנק לתת שירות למבקש, וזאת למרות חשדו וחששו כי מדובר בחשבון אשר מתנהלת בו פעילות בלתי חוקית. בכך למעשה צפויה להיגרם פגיעה ביכולתו של הבנק לבקר באופן אפקטיבי את פעילות המבקש, ובאפשרותו לקיים את החובות המוטלות עליו מכוח החקיקה הנוגעת לאיסור הלבנת הון. אשר על כן, סבר בית המשפט קמא כי הנזק שצפוי לבנק מקבלת הבקשה, עולה משמעותית על הנזק שעלול להיגרם למבקש עקב דחייתה. לבסוף , ציין בית המשפט קמא כי העובדה שהסעדים הזמניים המבוקשים זהים לסעדים העיקריים שנתבקשו במסגרת המרצת הפתיחה, מטה אף היא את הכף לעבר דחיית הבקשה, שכן אין זה מתפקידו של בית המשפט להכריע בהליך העיקרי במסגרת בקשה מקדמית לסעדים זמניים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, וזאת למעט מקרים חריגים, אשר ענייננו אינו נמנה עמם (ראו, למשל: רע"א 3217/20 עו"ד גבעון נ' עו"ד וייל , פסקה 10 (16.6.2020); רע"א 2553/20 אביב נ' סמדג'ה , פסקה 18 (7.6.2020); רע"א 2701/20 ידיד נ' עו"ד ידיד , פסקה 15 (5.5.2020)). כידוע, שני שיקולים עיקריים מנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים, ונטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד. לצד שיקולים אלו, על בית המשפט לשקול גם שיקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום לבו של המבקש (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כן ראו: רע"א 7476/19 שחאדה נ' רשות הפיתוח , פסקה 10 (8.1.2020); רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019)). כמפורט לעיל, במסגרת החלטתו דן בית המשפט קמא באופן מפורט ומנומק בכל אחד מן השיקולים האמורים, והגיע לכלל מסקנה כי אלו אינם תומכים בקבלת הבקשה לסעדים זמניים. משמסקנה זו מקובלת עליי, וממילא לא הציג המבקש כל עילה להתערבות בה, אין בידי לקבל את בקשת רשות הערעור.

5.

המבקש טען בבית המשפט קמא, וטוען שוב בבקשת רשות הערעור, כי קיים הסבר מניח את הדעת להיקף החריג של התנועות בחשבון (עסקת נדל"ן שלא עלתה יפה, המחייבת אותו לגלגל הלוואות מגמ"חים בהיקף של מאות אלפי שקלים חדשים). ייתכן שכך, ואולם הסבר זה היה צריך להינתן לבנק בזמן אמת, ולא להיות מוצג לראשונה בבית המשפט. מכל מקום, בשלב בו אנו מצויים, צדק בית המשפט קמא בכך שלא ראה בהסבר כללי ומעורפל זה, שלא נתמך אפילו בתצהיר מפורט, בסיס מספיק למתן סעד זמני המורה לבנק לפעול בניגוד ל"דגלים האדומים" המורמים לנוכח היקף הפעילות החריג בחשבון.

6.

טרם סיום, ונוכח השתלשלות האירועים שתוארה לעיל, אבקש להעיר כי הגם שהיקף הפעילות בחשבון הבנק בו עסקינן הוא משמעותי, הרי שהיתרה בחשבון, בכל נקודת זמן, ובכלל זה במועד הגשת המרצת הפתיחה לבית המשפט קמא, לא עלתה בדרך כלל על אלפי שקלים חדשים בזכות או בחובה, ובמקרי הקיצון על עשרות אלפי שקלים חדשים בזכות או בחובה. מכאן שהערך הכלכלי של האינטרס עליו מבקש המערער להגן באמצעות הסעדים הקבועים הלא-כספיים שהתבקשו במסגרת המרצת הפתיחה (חשבון הבנק), הוא במובהק נמוך מגבול סמכותו של בית המשפט המחוזי (2.5 מיליון ש"ח). במצב דברים זה הערכאה המוסמכת לדון בעניין היא בית משפט השלום (וראו: רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד (7.5.2020) בו כלולה התייחסות גם למצב בו עסקינן בפסקה 30).

7.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובת הבנק – אין צו להוצאות.