רע"א 8189/21 יניב משה ברוך בירבאום נ. יהודה בן דוד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת חנה קיציס ) מיום 30.9.2021 בת"א 48227-07-21, במסגרתה ניתן צו זמני האוסר לבצע כל דיספוזיציה בזכויות המבקשת 3 בדירה הרשומה על שמה במרשם המקרקעין.

1.

ביום 10.5.2021 הגיש המשיב, יהודה בן דוד (להלן: המשיב ) תביעה כספית לבית משפט השלום בראשון לציון נגד המבקשים 1 ו-2, יניב משה ברוך בירבאום והדס בירבאום, בהתאמה (להלן: המבקשים 2-1) , בסכום כולל של 625,039 ש"ח (להלן: סכום התביעה ), בטענה כי הלווה למבקשים 2-1 כספים במסגרת ארבעה הסכמי הלוואה, ואולם כספים אלו לא הושבו לידיו (ת"א 20551-05-21. להלן: התביעה הכספית ). בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה להטלת צווי עיקול זמניים בגובה סכום התביעה על חשבונות הבנק של המבקשים 2-1, וכן על זכויות המבקש 1 בנכס המצוי ברחוב הבוצרים 22, בעיר ראשון לציון, והידוע כתת חלקה 51 בחלקה 49 בגוש 5039 (להלן: הדירה ).

2.

ביום 14.5.2021 ניתן צו ארעי כמבוקש. עם זאת, ביום 1.6.2021 הודיעה לשכת רישום מקרקעין ברחובות, כי צו העיקול שניתן ביחס לזכויות המבקש 1 בדירה לא נרשם כיוון שלזה אין כלל זכויות בדירה. אי לכך, ביום 6.6.2021 הגיש המשיב בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על כל דיספוזיציה בזכויות בדירה, וזאת בטענה שהדירה הועברה לבעלות המבקשת 3, דניאל בירנבוים מרציאנו, בתם של המבקשים 2-1 (להלן: המבקשת 3 , וביחד עם המבקשים 2-1: המבקשים ), ללא כל תמורה, ומתוך מטרה להבריח דירה זו מהנושים של המבקשים 2-1 (להלן: הבקשה הנוספת ). עוד באותו היום ניתן צו ארעי כמבוקש (להלן: הצו הארעי מיום 6.6.2021 ). ביום 10.6.2021 הגישו המבקשים את תגובתם לבקשה הנוספת, במסגרתה נטען, בין היתר, כי המשיב למעשה מבקש מבית המשפט להצהיר שהזכויות בדירה אינן שייכות למבקשת 3, אלא למבקשים 2-1, ואולם הסמכות לכך מסורה לבית המשפט המחוזי, ובית משפט השלום חסר כל סמכות לעשות כן.

3.

ביום 13.6.2021 התקיים בבית משפט השלום דיון בבקשה הנוספת. בדיון, חזרו המבקשים על טענתם לפיה בית המשפט חסר סמכות להעניק את הצו שהתבקש על ידי המשיב. עוד טענו המבקשים בהקשר הזה כי ככל שהמשיב מעוניין בקבלת צו איסור דיספוזיציה, עליו להגיש תחילה תביעה לבית המשפט המחוזי למתן סעד הצהרתי לפיו הזכויות בדירה שייכות למבקשים 2-1. המשיב מצידו נתן את הסמכתו למחיקת הבקשה הנוספת, וזאת בכפוף להותרת הצו הארעי מיום 6.6.2021 בתוקף למשך 45 ימים נוספים, כאשר בפרק זמן זה יתאפשר לו לפתוח בהליך חדש ועצמאי בבית המשפט המחוזי בנוגע לזכויות המבקשים 2-1 בדירה. ביום 14.6.2021 בית משפט השלום נתן את החלטתו בבקשה הנוספת. בהחלטה זו עמד על כך שההליך שנפתח על ידי המשיב בבית משפט השלום אכן אינו מתאים לבירור טענותיו בעניין הזכויות בדירה, בין היתר, כיוון שהמבקשת 3 אינה צד להליך זה. יחד עם זאת, בית המשפט מצא לנכון להותיר את הצו הארעי מיום 6.6.2021 על כנו למשך 45 ימים נוספים, כך שלמשיב יתאפשר לפתוח בהליך המתאים לפני בית המשפט המוסמך לכך, וזאת משלא נטען כי בכוונת המבקשת 3 למכור את הדירה בקרוב, ולכן היא איננה צפויה להיפגע באופן ממשי מהותרת הצו על כנו לתקופה קצרה נוספת.

יצוין, למען שלמות התמונה, כי על ההחלטה להותיר את הצו על כנו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, אשר נדחתה ביום 21.7.2021 (רע"א 45038-06-21; כב' השופטת ורדה פלאוט ).

4.

ביני לביני, ביום 15.7.2021, צמצם בית משפט השלום, בהסכמת הצדדים, את היקף צווי העיקול אשר הוטלו על חשבונות הבנק של המבקשים 2-1 לסכום של 283,000 ש"ח, וזאת לאור העובדה שחלק מהשיקים שהעביר המשיב למבקשים 2-1 במסגרת הסכמי ההלוואה הנטענים, טרם הופקדו על ידם.

5.

בהמשך, ביום 22.7.2021 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים 2-1 הם הבעלים של הזכויות בדירה, ולא המבקשת 3 (להלן: התביעה למתן פסק דין הצהרתי ). במסגרת כתב התביעה, חזר המשיב על טענותיו לפיהן הזכויות בדירה הועברו על שמה של המבקשת 3 ללא תמורה מתוך מטרה להבריח נכס זה מנושיהם של המבקשים 2-1. סמוך לאחר הגשת התביעה, ביום 28.7.2021, הגיש המשיב בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה על איסור דיספוזיציה בזכויות בדירה (להלן: הבקשה למתן צו מניעה זמני ). בבקשה הוסבר כי הסעד הזמני נדרש עקב החשש שמא המבקשים יעבירו את הזכויות בדירה לצד רביעי, והדיון בתביעה למתן סעד הצהרתי יהפוך לתאורטי.

6.

ביום 9.9.2021 הוגשה תגובת המבקשים לבקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתה נטען כי העברת הזכויות בדירה על שמה של המבקשת 3, לא נעשתה מתוך מטרה להבריח דירה זו מנושי המבקשים 2-1. עוד נטען כי לאור העובדה שהמבקשים 2-1 אינם חדלי פירעון, הרי שאין כל מקור נורמטיבי בדין המאפשר לבטל את העברת הזכויות בדירה מהמבקשים 2-1 למבקשת 3, וכי מסיבה זו סיכויי התביעה אפסיים, ולכל היותר קלושים עד מאוד. בנוסף, מבחינת מאזן הנוחות, טענו המבקשים כי אין כל פרופורציה בין החוב לו טוען המבקש, ואשר הוערך על ידי בית משפט השלום בלא יותר מ-283,000 ש"ח לבין שווי הדירה, אשר עומד על כ-3 מיליון ש"ח. עוד נטען בתגובה כי הבקשה למתן סעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר, וכי המשיב לוקה בחוסר תום לב קיצוני, וזאת משבחר להעלים מסמכים ועובדות רלוונטיות מעיניו של בית המשפט. בנוסף, בדיון אשר התקיים ביום 19.9.2021 בבית המשפט קמא, ציין בא-כוח המבקשים כי ייתכן והדירה תוצע למכירה בקרוב על ידי המבקשת 3, ומתן צו המניעה המבוקש, יפגע ביכולתה למכור את הדירה.

7.

ביום 30.9.2021 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה למתן צו מניעה זמני. מבחינת סיכויי התביעה, בית המשפט קבע שאין המדובר בתביעת סרק, שכן המשיב עמד בנטל להוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורית נגד המבקשים בגין כריתתו של חוזה למראית עין. עוד צוין כי הוכח שהועברו כספים מחשבון הבנק של המשיב לחשבון הבנק של המבקש 1, ובכך די כדי לקבוע שהמשיב עמד בנטל להראות תשתית מספקת לטענה כי הלווה כספים למבקשים 2-1. בנוסף, מבחינת מאזן הנוחות, בית המשפט ציין כי הוא לא השתכנע שישנה כוונה קונקרטית למכור את הדירה בשלב זה, כאשר במקביל, אילו תמכר הדירה לצד שלישי, תסוכל תביעתו של המשיב, ומשכך מתן צו איסור הדיספוזיציה נדרש כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין. בית המשפט הוסיף כי אמנם בית משפט השלום העמיד את צו העיקול בתביעה הכספית על סכום של 283,000 ש"ח, ושווי הדירה עולה על סכום זה, ואולם עדיין מדובר על סכום חוב משמעותי, והמבקשים לא הראו כי עומדים להם מקורות כספיים אחרים לפירעון החוב הנטען. לבסוף, בית המשפט ציין כי הוא לא מצא ממש בטענות לפיהן תביעתו של המשיב הוגשה בשיהוי, וכן לא בטענות לפיהן המשיב נהג בחוסר תום לב המצדיק את דחיית בקשתו.

8.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה נטען כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי צו איסור הדיספוזיציה נדרש כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין, שכן הסעד אשר התבקש במסגרת התביעה הוא סעד הצהרתי, ולכן גם אם לא יינתן צו איסור הדיספוזיציה, לא יהיה בכך כדי לסכל או למנוע מבית המשפט ליתן את ההצהרה שהתבקשה. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי המשיב רשאי להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות העברת הזכויות בין המבקשים 2-1 לבין המבקשת 3, כאשר המשיב כלל לא היה צד לעסקה במסגרתה הועברו זכויות אלו, ובשעה שהמשיב טרם הוכר כנושה של המבקשים 2-1. בנוסף, לגישת המבקשים, שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי עילת התביעה של המשיב היא חוזה למראית עין, בעוד שהמשיב ציין מספר פעמים, כך נטען, כי עילת תביעתו היא הברחת רכוש. לבסוף, המבקשים גורסים כי שגה בית המשפט קמא כאשר תחת סיכויי התביעה בחן גם את סיכויי התביעה הכספית, בעוד שהיה עליו לבחון אך את סיכויי התביעה למתן פסק דין הצהרתי אשר מונחת לפניו.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובה מטעם המשיב.

10.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, לאור יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים. משכך, ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בעניין זה, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו, למשל, רע"א 2916/18

בנק הפועלים נ' חנאי , פסקה 9 (25.6.2018); רע"א 2664/19 ראובני נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח , פסקה 5 (16.4.2019)). סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

11.

בית המשפט קמא סבר כי סיכויי התביעה ממשיים, ולא ראיתי בסיס להתערב בהתרשמות זו. בנוסף, לא התרשמתי שמאזן הנוחות במקרה דנן נוטה לטובת המבקשים (ראו: תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א ); רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019); רע"א 4643/20 שטרן נ' חברות בנק הדואר בע"מ , פסקה 4 (8.7.2020)). מחד גיסא, מבחינת המשיב, צו איסור הדיספוזיציה נדרש במקרה זה כדי " להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי " (ראו הרישא של תקנה 94 לתקסד"א), שכן ככל שהדירה תימכר לצד רביעי, עלול המשיב להיתקל בקושי לעקוב אחרי כספי התמורה, ולהטיל עיקול עליהם, אם וכאשר יזכה בתביעתו הכספית. ודוק, הזכות המשפטית בה מדובר היא זו בגינה הוגשה התביעה הכספית, ואילו מתן צו המניעה הזמני בהליך דנן, שעניינו סעד הצהרתי בלבד, נדרש על מנת להגן על האפשרות לממשה אם המשיב יצליח לזכות בשתי התביעות: יוכיח את נשייתו בתביעה הכספית, וישכנע כי הדירה שייכת למבקשים 2-1 בתביעה דנן. מאידך גיסא, מבחינת המבקשים, לא הוכח שקיימת כוונה קונקרטית למכור את הדירה בשלב זה, כך שנכון לעת הזו אין במתן הצו כדי להביא לפגיעה ממשית במבקשת 3. ממילא, ככל שבעתיד תעמוד על הפרק עסקה קונקרטית למכירת הדירה, למבקשת 3 תהיה שמורה הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובכלל זה להציע מנגנון שיבטיח את אינטרס המשיב (כגון הפקדה של חלק מכספי התמורה בחשבון, אשר אליו יועתק העיקול). לחלופין, באפשרות המבקשים להפקיד כבר עתה בחשבון נאמנות סכום כסף להבטחת החוב למשיב, ובכך לייתר לא רק את הצורך בצו איסור הדיספוזיציה אלא בתביעה בכללותה, וזאת בשים לב לכך שלמשיב אין אינטרס בדירה עצמה, אלא רק בהבטחת מקור היפרעות אם יזכה בתביעה הכספית. לאור האמור, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

12.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.