רע"א 2664/19 רחמים ראובני נ. מדינת ישראל - רשות הפיתוח

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (כבוד השופטת שירלי רנר ) בת"א 54912-03-19 מיום 1.4.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש כי יינתן צו מניעה זמני המורה למשיבות 1 ו-2 להימנע ממימוש פסק דין שניתן בעניינו בשנת 2014, והפך חלוט בראשית שנת 2016, לפיו עליו לסלק ידו ממקרקעין המצויים בחלקה 103 בגוש 30014 בירושלים (להלן: "המקרקעין" ). בנוסף הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

עובדות המקרה והליכים קודמים

1.

המבקש התיישב במקרקעין בשנת 1948, כאשר לאורך השנים, ולפי הנמסר בבקשה עד עצם היום הזה, הוא מפעיל בהם משתלה. בשנת 1969 המקרקעין עברו הליכי הסדר, ובסופם זכות הבעלות נרשמה על שם רשות הפיתוח, היא המשיבה 1. לאורך השנים התקיימו הליכים שונים בין המבקש לבין רשויות המדינה ביחס למקרקעין, אשר החשוב מבניהם לענייננו הוא הליך במסגרתו ניתן פסק דין המורה כי על המבקש לסלק ידו מן המקרקעין (ת"א 41389-01-11. להלן: "פסק הדין לפינוי" ). במסגרת פסק דין זה הכיר בית משפט השלום בירושלים בנוכחות המבקש במקרקעין מאז שנת 1948, אך נקבע כי אין בכך כדי להקים לו זכות בהם. ערעור על פסק הדין לפינוי נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 40425-10-14), ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא (רע"א 6613/15). הליך הוצאה לפועל, למימוש פסק הדין ופינוי המבקש מהמקרקעין, נקבע ליום 28.3.2019.

2.

ביום 25.3.2019 הגיש המבקש כתב תביעה לבית המשפט קמא. במסגרת כתב התביעה מתבקש בית המשפט ליתן מספר סעדים, בין היתר להצהיר על זכויות המבקש במקרקעין וכן להצהיר על בטלות פסקי הדין שניתנו נגדו ופורטו לעיל. זאת, על יסוד טענות שלפי המבקש טרם הובאו לפתחו של בית המשפט, ואשר לא היו בידיעתו בעת מתן פסק הדין לפינוי (להלן: "כתב התביעה החדש" ). לצד כתב התביעה החדש הוגשה ביום 26.3.2019 בקשה למתן צו מניעה זמני, בו התבקש בית המשפט להורות למשיבות 1 ו-2 להימנע ממימוש פסק הדין לפינוי (להלן: "בקשה לצו מניעה" ). יומיים לאחר שהוגשה הבקשה לצו מניעה, ביום אשר יועד לפינוי המבקש מהמקרקעין (פינוי אשר נכון ליום 28.3.2019 טרם התרחש) התקיים דיון בבקשה לצו מניעה. ביום 1.4.2019 החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה.

3.

בית המשפט קמא נימק את החלטתו בכך שסיכויי התביעה להתקבל אינם מן המשופרים, ובכך שבנסיבות המקרה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. לעניין סיכויי התביעה סבר בית המשפט קמא כי ניתן היה להעלות את הטענות שבכתב התביעה במסגרת הדיונים בפסק הדין לפינוי, ומשכך לכאורה חל לגביהן כלל "השתק הגנה". בנוסף, ציין כי הטענות אינן עולות לכדי "עובדות חדשות" המצדיקות הליך נוסף ביחס למקרקעין, שכן ניתן היה לגלותן במועד שיועד לכך. לעניין מאזן הנוחות סבר בית המשפט קמא כי מכיוון שהמקרקעין משמשים את המבקש לתפעול עסק מסחרי, הנזק שיגרם לו מפינויו אינו בלתי הפיך וניתן לפיצוי כספי. כמו כן ציין כי לאור מיקום המקרקעין ושוויים הנטען, מתן צו מניעה יסב נזק כלכלי למשיבות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

4.

ביום 14.4.2019 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, כאשר לצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עד למתן הכרעה. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית המשפט קמא דחה את בקשתו למתן צו מניעה בעיקר משום השיהוי בו לקתה הבקשה, בעוד שהיה עליו להביא במניין שיקוליו את מכלול הטענות שעלו בכתב התביעה. לדידו, היה על בית המשפט קמא להידרש גם למטרת הסעד הזמני המבוקש, לנחיצות שמירה על המצב הקיים, סיכויי ההליך להתקבל, מאזן הנוחות ועוד. זאת, לטענתו, לא עשה בית המשפט קמא ובכך שגה. בנוסף, שגה בית המשפט קמא, לדעת המבקש, באופן בו התייחס לשיהוי בהגשת הבקשה לצו מניעה. לטענת המבקש, כתב התביעה הוכן במהירות האפשרית מהרגע בו הובא המידע שבבסיסו לידיעתו, כאשר מועד הפינוי נודע לו רק ביום 20.2.2019.

דיון והכרעה

5.

כלל הוא כי ערכאת הערעור תתערב לעיתים נדירות בלבד בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני. מדובר בעניין לגביו נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב לאור התרשמותה הישירה מהצדדים ומטענותיהם (רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם , פסקה 11 (25.6.2018) ; רע"א 8734/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל , פסקה 13 (12.1.12014) ) . לאחר בחינת טענות המבקש לא מצאתי כי המקרה דנן מהווה אחד מאותם מקרים נדירים בהם ראוי להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית.

6.

כפי שציין בית המשפט קמא, נגד המבקש עומד פסק דין חלוט. הכלל במצב זה הוא כי הזוכה בדין, בענייננו – המשיבות, זכאי ליהנות מפירות זכייתו גם בהינתן ערעור, ולא כל שכן כאשר מדובר בתביעה לביטול פסק דין (ראו בע"מ 4099/14 פלוני נ' פלוני , פסקה 14 (30.7.2014); השוו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ) ; ע"א 9336/16 וקסמן נ' לויט , פסקה 18 (5.1.2017)). בבוא בית המשפט לבחון מתן ראוי לחרוג מכלל זה, ולהעניק סעד זמני המשהה את ביצועו של פסק הדין, ישקול שלושה שיקולים מרכזיים: ראשית , קיומה לכאורה של עילה טובה לביטול פסק הדין; שנית , מאזן הנוחות, בו נבחן הנזק שעשוי להיגרם למבקש הסעד הזמני באם ידחה לעומת הנזק שייגרם למשיב באם יתקבל, וכן נזק שעלול להיגרם לצדדים שלישיים; שלישית , שיקולי יושר וצדק, במסגרתם נבחן תום ליבו של המבקש וכן נבחן האם הסעד המבוקש ראוי בנסיבות העניין. שני השיקולים הראשונים שלובים זה בזה, כך שככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (תקנה 362 לתקנות. ראו רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 24 (20.9.2011) (להלן: "עניין אקסלרוד" ); רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקאות 24-23 (28.12.2015)).

7.

כאמור, המבקש טוען כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא, שכן דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני בהתבסס בעיקר על טענת שיהוי. ואולם עיון בהחלטת בית המשפט קמא מיום 1.4.2019 מראה כי לא אלו פני הדברים. על אף שבית המשפט קמא סבר כי הבקשה לצו מניעה הוגשה בשיהוי רב, קיים דיון בבקשה, וכן התייחס בהחלטתו לשיקולים השונים שנדרשו לעמוד לנגד עיניו בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני. האיזון שערך בית המשפט קמא, הן בין השיקולים עצמם והן ביחס לקיומו של פסק דין חלוט נגד המבקש, אינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

8.

באשר לעילת התביעה, בית המשפט קמא התרשם כי סיכוייה אינם גבוהים. מבלי לחוות דעה לעניין הטענות גופן, אציין כי לא מצאתי בטענות שהובאו לפניי עילה המצדיקה התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא על דרך מתן משקל רב יותר לסיכויי התביעה. המדובר בטענות המבקש להתרחשות שלל פרשיות שחיתות סביב חלוקת משאבים בשנות החמישים והשישים, התנהלות לא תקינה של רשויות השלטון וטעמים פגומים המצויים בבסיס חקיקה שנתקבלה באותה עת. דברים אלו, לשיטתו, מנעו את ההכרה בזכויותיו במקרקעין ורישומם על שמו. ואולם, מרבית הטענות הובאו באופן כללי, מבלי שנקשרו לעניינו הפרטני של המבקש. כאשר נקשרו לעניינו הפרטני של המבקש, נעשה הדבר מבלי שעוגן באסמכתאות מספקות. בנוסף, לא הובהר כיצד יש בטענות המבקש כדי לעמוד ברף ההוכחה הנדרש לביטול פסק דין חלוט בשל מרמה או קיום ראיות חדשות (ראו ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ , פסקאות 15-11 (25.2.2010); רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין , פסקה 9 לפסק דינה של השופטת מרים נאור (8.3.2009)). משאלו פני הדברים, לא ראיתי צורך להרחיב בשאלה האם היה מקום להעלות טענות אלו במסגרת הדיון בפסק הדין לפינוי, כפי שעשה בית המשפט קמא.

9.

באשר למאזן הנוחות, הרי שעיון בהחלטת בית המשפט קמא מראה כי נתן דעתו לנסיבותיו של המבקש, אף אם סבר כי אין בהן כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו. המבקש טוען כי פינויו בעת זו יגרום לו נזק רב, שאינו בר תיקון. אכן, המבקש מחזיק במקרקעין מזה עשרות שנים ועל אף שהוקדשו למטרות מסחריות, אל לנו למעט מהחשיבות שהפרט עשוי לייחס לעסק שברשותו. ואולם, כאמור, כשעסקינן במקרקעין המשמשים למסחר והשקעה מקובל לראות בהעברתם או במימושם על ידי הצד שכנגד אירועים ברי פיצוי (ע"א 1881/14 שומרז חברה לבנין ופתוח בע"מ נ' שמריז , פסקה 13 (13.4.2014); ע"א 1237/13 קונין נ' גפני , פסקה 14 (7.4.2013)). לאור זאת, ובהינתן זכות המשיבות למימוש המקרקעין והאינטרסים שלהן בכך, מקובל עלי האיזון שערך בית המשפט קמא בין המבקש למשיבות בסוגיה זו.

10.

משעד כה לא נמצא בסיכויי התביעה ובמאזן הנוחות טעם המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט קמא, איני נדרש במסגרת זו לדיון מלא בשיקולי היושר והצדק ובתום ליבו של המבקש. יצוין בקיצור כי בהינתן המועד בו פונה מבקש סעד לבית המשפט, שיקול תום הלב אינו פועל לחיזוק טענות המבקש (ראו רע"א 8630/05 ניר שיתופי - אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון , פסקה 6 (10.4.2007) ; עניין אקסלרוד , פסקה 25). כך, במיוחד, לאור נטל ההוכחה הגבוה ביחס לראיות חדשות, למול חלוף מספר שנים מהמועד בו פסק הדין לפינוי הפך לחלוט, וסמיכות הגשת הבקשה לצו מניעה זמני למועד פינוי המבקש.

11.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובת המשיבות, אינני עושה צו להוצאות.