בע"מ 4099/14 פלוני נ. פלוני

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט ) ברמ"ש 6642-04-14 מיום 27.4.2014. בפסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת נ' גדיש ) בתמ"ש 42796-02-14 מיום 31.3.2014, ועיכב את ביצועו של פסק דין שניתן ביום 27.1.2014 בנוגע לאופן מכירת נכס משפחתי.

הרקע לבקשה

1.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: המשיבים 3-1 הם אחים (להלן: המשיבים ). המבקשים 3-1 הם יורשי אחות נוספת של המשיבים אשר הלכה לעולמה ביום 30.4.2011 (להלן: המבקשים ). ביום 21.9.2011 הגישה המשיבה 1 תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון נגד המבקשים ונגד המשיבים 2 ו-3 לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין משותף בראשון לציון (להלן: הנכס ), אותו ירשו מהוריהם ובו התגוררה בזמנו המשיבה 2 (תמ"ש 43966-09-11). ביום 21.6.2012 ניתנה החלטה לפירוק השיתוף בנכס, ולצורך כך מונו באי-כוח הצדדים ככונסי נכסים. בחודש יולי 2012 הגישה המשיבה 2 תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא בעלים של 50% מהזכויות בנכס. תביעה זו עודנה תלויה ועומדת. המשיב 3 ביקש לבטל את ההחלטה בדבר פירוק השיתוף בנכס שכן היא ניתנה בהעדרו. במהלך דיון מיום 21.3.2013 הסכימו הצדדים כי המשיבים 1 ו-3 יחתמו על הסכם לרכישת הנכס תמורת סך של 3,350,000 ש"ח ויפקידו בקופת הכינוס 5% מהתמורה בסך של 167,500 ש"ח. הסכמה זו קיבלה תוקף משפטי. נקבע גם כי אי הפקדת סך של 167,500 ש"ח בקופת הכינוס עד ליום 4.4.2013 תגרור פיצוי בגובה של 25,000 ₪, ובמידה שבתוך 30 ימים לא ייחתם הסכם מכר כאמור, יימכר הנכס לצד ג', הוא המשיבה 5, תמורת סך של 3,320,000 ש"ח.

2.

ביום 3.4.2013 חתמו המשיבים על הסכם בין יורשים שלפיו המשיבים ירכשו את זכויות המבקשים בנכס; המשיבה 2 תמשיך להתגורר בנכס ולשמור על חלקה, ותאפשר למשיבים זכות ראשונים לרכישת חלקה בנכס אם וכאשר תרצה למכרו בעתיד. לאחר שהמשיבים לא הפקידו את הסך של 167,500 ש"ח בקופת הכינוס, ניתנה ביום 25.4.2013 החלטה המחייבת אותם בפיצוי בגובה של 25,000 ש"ח. כמו כן, נדחתה בקשת המבקשים למכור את הנכס לצד ג' מאחר שנקבע כי כונסי הנכסים טרם העבירו טיוטת הסכם מכר לחתימה ולכן נקבע כי לא ניתן לומר שהמשיבים 1 ו-3 חזרו בהם מהתחייבותם לרכישת הנכס.

3.

בין בעלי הדין ובין באי-כוחם ככונסי נכסים התעוררה מחלוקת בשאלת הסכום שעל המשיבים 1 ו-3 להפקיד בקופת הכינוס: האם את מלוא הסכום שנקבע כשווי הנכס - 3,350,000 ש"ח ומלוא המקדמה בסך של 167,000 ₪, או את חלקם של המבקשים בתמורה באופן יחסי לחלקם בנכס – 7/32.

4.

בדיון מיום 27.1.2014 נקבע כי ההחלטה מיום 25.4.2013, הקובעת כי על המשיבים לשלם את מלוא סכום התמורה, שרירה וקיימת וכי אין מקום לשוב ולדון בכך. בתום הדיון, ולאחר שנרשם מפי המשיבים 1 ו-3 כי הם מסכימים לשלם את מלוא התמורה בסך של 3,350,000 ש"ח לקופת הכינוס הוחלט כדלקמן: עורך-דין יעקב בלס מונה ככונס נכסים ניטרלי יחיד בתיק למכירת הנכס; נקבע כי יוגש הסכם מכר חתום עם המשיבים 1 ו-3 עד ליום 15.3.2014. כן נקבע כי אם לא יוגש הסכם כאמור, יפעל כונס הנכסים לעריכת הסכם עם צד ג' לרכישת הנכס, ואם צד ג' האמור יחזור בו, יפעל כונס הנכסים למכירת הנכס לכל המרבה במחיר (להלן: פסק הדין ).

5.

ביום 20.2.2014 הגישו המשיבים תביעה לביטול פסק הדין מיום 27.1.2014, במסגרתה נטען כי הסכמתה לכאורה של המשיבה 1 לפסק הדין לא ניתנה מרצונה החופשי אלא לאחר הפעלת לחץ, ומבלי שניתנה למשיבים הזדמנות לחשוב ולהתייעץ בעניין. במקביל ביקשו המשיבים לעכב את ביצועו של פסק הדין.

החלטת בית המשפט לענייני משפחה

6.

ביום 31.3.2014 דחה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת נ' גדיש ) את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט קבע כי המשיבים כבר עתרו בבקשה דומה לבית משפט המחוזי במסגרת רמ"ש 56684-02-14, וכי בקשתם לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי השופטת ו' פלאוט בהחלטותיה מיום 27.2.2014 ומיום 2.3.2014. בנוסף, נקבע כי כונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט החל לפעול בהתאם לאמור בפסק הדין. לכן, כאמור, דחה בית המשפט את הבקשה. על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט ) החליט לתת רשות ערעור ודן בבקשה כערעור, בהתחשב במהות העניין והעובדה שלהחלטה נושא הבקשה יש השלכות בלתי הפיכות (מכירת הנכס לצד ג'). בית המשפט סבר כי יש ממש בבקשה וכי דין הערעור להתקבל. בית המשפט קבע כי במצב הדברים שלפיו תלויה ועומדת תביעת המשיבים לבטל את פסק הדין מיום 27.1.2014 ודיון קדם משפט קבוע ליום 7.10.2014, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין - אשר משמעותה היא כי אם לא יופקד הסכום השנוי במחלוקת מכירת הנכס לצד ג' תוביל למצב בלתי הפיך - תאיין למעשה את התביעה לביטול פסק הדין. על כן, כאמור, עיכב בית המשפט את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בתביעה לביטולו.

8.

מעבר לכך הוסיף בית המשפט המחוזי כי נראה שנפלה שגגה בנימוקי בית המשפט קמא, שכן, למעשה, לא היה דיון לגופו של עניין בבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות הערעור שהזכיר בית המשפט ואשר נדחתה על הסף מכוח סעיף1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. בית המשפט ציין כי מאחר שמדובר בהחלטה פרוצדוראלית לא ניתן היה להתבסס עליה כנימוק לדחיית הבקשה המהותית שנדונה לפני בית המשפט קמא. בית המשפט הוסיף כי בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, כלל לא הוגשה הודעה מטעם כונס הנכסים בתביעה בה נתבקש עיכוב ביצוע, ובהודעה שהגיש במסגרת התביעה לפירוק שיתוף מיום 26.3.2014 - שלפיה הוא שלח טיוטת הסכם למשיבים ונתן להם שהות לחתום עליה עד ליום 7.4.2014 - לא היה כדי למנוע את עיכוב הביצוע המבוקש. לדברי בית המשפט, היה על בית המשפט קמא להתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע לגופה, לדון בה ולקחת בחשבון את התוצאה הנובעת מדחיית הבקשה: דהיינו, אם יימכר הנכס לצד ג', תידחה מאליה התביעה לביטול פסק הדין מבלי שנדונה לגופה.

מכאן בקשת רשות הערעור. הואיל שהבקשה המקורית השתרעה על פני 22 עמודים, בעוד שאורכו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי הינו ששה עמודים בלבד; בהתאם להחלטתי מיום 13.7.2014 הגישו המבקשים מחדש את בקשתם כך שאורכה אינו עולה על 10 עמודים.

תמצית נימוקי הבקשה

9.

המבקשים מתארים את השתלשלות העניין בהרחבה, לרבות ההחלטות שניתנו בהליכים השונים הן בבית המשפט לענייני משפחה הן בבית המשפט המחוזי בבקשות רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטות של בית המשפט לענייני משפחה. בין היתר, מציינים המבקשים את החלטתו של השופט

א' סטולר מיום 20.4.2014 שלפיה נדמה שהבקשה לעיכוב ביצוע נועדה אך למשוך זמן נוכח העובדה שבהחלטה עליה השיגו המבקשים (המשיבים בבקשה דנן) נכתב במפורש שהיא ניתנת לאחר שבקשתם לעיכוב ביצוע נדחתה הן על ידי בית משפט קמא והן על ידי השופטת ו' פלאוט . חרף האמור אציין כי השופט נתן בהחלטה זו צו עיכוב ביצוע ארעי בתנאים שקבע בה. בנסיבות אלה, טוענים המבקשים כי החלטת השופטת ו' פלאוט נושא בקשת רשות הערעור מתערבת וסותרת את פסק הדין של השופט א' סטולר בניגוד לדין.

10.

לטענת המבקשים, בניגוד לאמור בהחלטה, מכירת הנכס לא תגרום להשלכות בלתי הפיכות שכן המשיבה 2 אינה מתגוררת עוד בנכס. וגם: אין מדובר במכירת נכס לצד ג' אלא במכירתו למשיבים 1 ו-3. לפיכך טוענים המבקשים כי מדובר למעשה בתביעה לעיכוב פסק דין כספי בלבד. לדעתם, שגה בית המשפט כשהתעלם מהעובדה שהמשיבים 1 ו-3 הם אלו שבחרו לסכל את ההחלטה למכירת הנכס מיום 27.1.2014 בטענות שונות, ובפועל, למעלה משנה לאחר שהמשיבה 2 חתמה על ההסכם מיום 21.3.2013 שקיבל תוקף משפטי, טרם בוצעה המכירה. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט כשנמנע מלתת משקל לעמדתו של כונס הנכסים הניטרלי, ונתן החלטתו מבלי לתת למבקשים להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור בניגוד להוראות הדין. לדעתם, בביטול החלטת בית המשפט לענייני משפחה, התעלם בית המשפט המחוזי מהחלטות קודמות שלו המהוות למעשה ובפועל "מעשה בית דין" חלוט. בכך התעלם בית המשפט, לדעת המבקשים, ממטרת המחוקק שלפיה הליכי המכירה יתנהלו במהירות ויעוררו כמה שפחות מחלוקות. לדעת המבקשים, בית המשפט התעלם גם מכך שעל המשיבה 1 היה להגיש ערעור על פסק הדין תחת תביעה לביטולו, וגם, ממטרתו ותכליתו של פסק דין שניתן בהסכמה, לשמש מחסום דיוני בפני ניסיון לפתוח את זירת המריבה מחדש. המבקשים טוענים כי בית המשפט התעלם מהעובדה שהמשיבים בחרו להציף את בית המשפט בהליכי משנה ואף עתרו בו זמנית לבית המשפט קמא ולבית המשפט שלערעור לקבל את אותו סעד.

11.

לטענת המבקשים, מטרת הגשת התביעה לביטול פסק הדין נועדה לנסות לטרפד או להשהות את הליכי הכינוס, כפי שעושים המשיבים מאז הוחלט על פירוק השיתוף ביום 21.6.2012 ועד היום. לדעתם, אין מדובר אלא בטעות לכאורה בכדאיות העסקה, לה הסכימה המשיבה 1 ביום 21.3.2013, שאינה עילה לביטול ההסכם. על יסוד האמור מבוקש לבטל את פסק הדין מיום 27.4.2014 שלפיו עוכב ביצוע פסק הדין, כמו גם את פסק הדין מיום 29.5.2014 ברמ"ש 2824-04-14, להורות על צירופם של המשיבים 4 ו-5 לבקשת רשות הערעור ואף לזמן את הצדדים לדיון.

המבקשים הגישו ביום 29.7.2014 בקשה למתן החלטה בבקשת רשות הערעור המתוקנת, במסגרתה הם חוזרים על רוב טענותיהם.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

13.

עסקינן בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" ולא בערעור בזכות. תכליתה של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אינה לפתוח מחדש את כל קביעותיהן של הערכאות קמא, בבחינת דיון de novo , אלא להצביע על טעם מיוחד להענקתה, כגון קיומה של שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כשנדרשת התערבות בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. הבקשה שלפני אינה עומדת במבחנים אלו. סבורני כי מדובר בבקשה בעלת אופי ערעורי ועובדתי שנטועה כולה בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן ושאינה מעוררת שום שאלה משפטית כללית [השוו: בע"מ 2426/13 פלונית נ' פלוני (6.5.2013)].

14.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. אכן, צודקים המבקשים בטענתם שלפיה הגשת ערעור, כמו גם תביעה לביטול פסק דין, אינה מונעת בעד הזוכה בדין ליהנות מפירות זכייתו עם הינתן פסק הדין [ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984], וכי הסדר עיכוב הביצוע מהווה חריג לעיקרון האמור. על בתי המשפט הדנים בבקשות מעין אלה לשמור על איזון בין העיקרון לבין החריג לו, דהיינו: בין זכותו של אדם למימוש זכייתו עם מתן פסק הדין לטובתו לבין השמירה על אינטרס החייב שלא לעמוד מול שוקת שבורה באם יזכה בערעורו או אם יבוטל פסק הדין [ראו: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1153 (מהדורה 11, 2013)]. מתוך כך, ניתן להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור (או בתביעה לביטול פסק הדין), אם עלה בידי המבקש להראות כי סיכוייו טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. לעניין זה, על המבקש להצביע על כך שבאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו [ראו, למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג(1) 334, 335 (1989)]. אוסיף, כי אם פסק הדין נושא בקשת עיכוב הביצוע הינו פסק דין כספי, הנחת המוצא היא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הזוכה בפסק הדין [ראו, למשל: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן נ' וינמן (22.2.2012)].

15.

על רקע הנחת מוצא זו, עיון בבקשה דנא מעלה כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על כך שיהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו, אם תידחה הבקשה לביטול פסק הדין מיום 27.1.2014. כאמור, בית המשפט המחוזי סבר כי לאור העובדה שמכירת הנכס לצד ג' תוביל למצב בלתי הפיך, היא תאיין, למעשה, את התביעה לביטול פסק הדין. לכן עיכב את ביצוע פסק הדין. סבורני, כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו זו בהתחשב בעובדה שלמכירת הנכס לידי צד ג' אכן יש השלכות בלתי הפיכות. זאת ועוד, דיון קדם המשפט בתביעה לביטול פסק הדין קבוע ליום 7.10.2014, ומאחר שמדובר בתאריך קרוב באופן יחסי, גם מסיבה זו נראה שהיה מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין. כך או כך, כעולה מהשתלשלות העניין וקריאת החומר, נראה כי בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת סוערת וטעונה רגשית, וחבל. טוב יעשו בעלי הדין – בני משפחה – אם במקום לפנות לערכאות פעם אחר פעם יעשו מאמץ להגיע לידי הסכמה באשר לאופן מימוש הנכס, ועדיין לא מאוחר.

16.

כאמור, דין הבקשה להידחות. מאחר שלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות לטובת המשיבים.