פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4208/20 -
י"ב
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
המבקש:
רחמים ראובני
נ ג ד
המשיבים:
1. רשות הפיתוח
2. רשות מקרקעי ישראל
3. עיריית ירושלים
בקשה לעיכוב הליכים
בשם המבקש:
עו"ד חנן כהן
החלטה
בקשה לעיכובם של שני הליכים: עיכוב הליכי משפט בעניין תביעה לדמי שימוש ראויים המתנהלת בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 37619-04-21); ועיכוב הליכי פינוי בעניין הליך אכיפה בתיק הוצאה לפועל בגדרו ניתן צו פינוי מהמקרקעין שביצועו נקבע ליום 18.10.2021 (תיק 515292-11-18).
רקע ועיקרי ההליכים הקודמים
1.
בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים מזה עשרות שנים.
בפסקי דין חלוטים נדחו טענות המבקש ונקבע כי המבקש הפעיל והחזיק בפועל (שלא ברשות ושלא כדין) במשך עשרות שנים במקרקעין המצויים בירושלים (להלן: המקרקעין ). נקבע כי המבקש עשה במקרקעין שימוש שלא כדין כעסק והקים בהם במשך השנים מבנה המשמש למשתלה (ראו: פסק דין בע"א 40425-10-14 שניתן בשנת 2015 (להלן: פסק הדין החלוט בתביעה הקודמת ) ; בקשת רשות ערעור עליו נדחתה ברע"א 6613/15 מיום 27.12.2015, המפרט את השתלשלות ההליכים המשפטיים). עתירה שהגיש המבקש בעניין זכויותיו הקנייניות במקרקעין – נדחתה (בג"ץ 3608/19; פסק הדין ניתן ביום 15.8.2019).
2.
בשנת 2019, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעל זכויות במקרקעין (ת"א 54912-03-19) (להלן: התביעה החדשה ), וזאת חרף קיומו של פסק הדן החלוט בתביעה הקודמת שהורה על פינויו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' רנר ) מיום 19.3.2020, דחה את התביעה החדשה על הסף מחמת התיישנות ומחמת "השתק הגנה" (להלן: פסק הדין ) (לפירוט עובדתי נוסף ולהליכים הקודמים, ראו רע"א 2664/19
מיום 16.4.2019, אשר דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי בתביעה החדשה, לדחות את בקשת המבקש כי יינתן צו מניעה זמני שיימנע מימוש פסק דין חלוט בעניינו, לפיו עליו לסלק ידו מהמקרקעין).
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין. ערעור זה עומד ותלוי בהליך שלפניי. הבקשה לעיכוב הליכים שלפניי, הוגשה למעלה משלושה חודשים לאחר הגשת הערעור על פסק הדין. יצוין כי הליכי ההוצאה לפועל שעיכובם מבוקש נפתחו בשל פלישות חוזרות של המבקש למקרקעין.
טענות המבקש
3.
המבקש טוען בבקשה לעיכוב הליכים כי ההליכים המשפטיים שנוהלו הם נקמה נגדו מצד עיריית ירושלים ומצד רשות מקרקעי ישראל. המבקש מפרט בבקשה את ההליכים המשפטיים הרבים המתנהלים בעניין המקרקעין החל משנות ה-60 של המאה הקודמת. המבקש סבור כי פסקי הדין שניתנו בעניין המקרקעין לא עשו עמו צדק וניתנו על בסיס מצגים כוזבים ומטעמים פוליטיים. לעניין מאזן הנוחות, נטען בבקשה כי "אין חולק כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערער ביחס לזהות הצד שכנגד, רשות מנהלית, על כל המשתמע מכך, לרבות הנזק החמור שיגרם למערער, לרבות שיבוש הליכי משפט ע"י הפעלת לחץ על המערער, מהלך ניהול הליך זה" – כך כתב ולא פירש. לעניין סיכויי הערעור, נטען כי פסק הדין נגוע בשיקולים זרים, במצגים כוזבים ובמרמה, שאינן טעויות משפטיות.
דיון והכרעה
4.
דין הבקשה להידחות. מדובר בבקשה לעיכוב הליכים המופנית כלפי עיכובם של הליכי הוצאה לפועל ושל הליך תביעה אזרחית שנפתחו בעקבות פסק הדין החלוט בתביעה הקודמת. אלו הליכים שונים מאלו שהערעור דנן תוקף. ככל שלמבקש טענות לעניין הליכי ההוצאה לפועל או הליכים משפטיים אחרים, עליו להפנות בקשותיו לערכאות המתאימות. מעבר לנדרש אוסיף, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור נראים לכאורה נמוכים. נגד המבקש עומדים פסקי דין חלוטים אשר קבעו כי עליו לסלק ידיו מהמקרקעין. טענות המבקש הן טענות כלליות (שאת חלקן לכל הפחות הוא העלה בהליכים המשפטיים הרבים בעניינו ושנדחו בידי הערכאות השיפוטיות) בדבר התרחשותן של "שחיתויות" בשנות השישים ובטענות להתנהלות שאינה תקינה של רשויות המדינה – ואשר מנעו, לשיטתו, את ההכרה בזכויותיו במקרקעין. טענותיו למרמה בעניין פסק הדין בתביעה החדשה לכאורה אינן מבוססות. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. טענותיו של המבקש לעניין "מאזן הנוחות" כמפורט, הועלו באופן סתמי ובעלמא ומבלי להציג תשתית ראייתית מבוססת, וממילא לא הובהר כלל כיצד ביצוע פסק הדין טרם ההכרעה בערעור יקשה על השבת המצב לקדמותו.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית. לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בחשון
התשפ"ב (15.10.2021).
ש ו פ ט