רע"א 7895/21 קומפני אם. בע"מ נ. דימנטמן דלתות בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ ) בפר"ק 20901-08-21 מיום 12.11.2021, במסגרתה התקבלה בקשת כונס נכסים (המשיב 2) לתפיסת החזקה במפעל ולהפעלתו באמצעות צד שלישי. לצידה של בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

1.

המבקשת, חברת קומפני אם. בע"מ (להלן: המבקשת ), היא חברה פרטית העוסקת בייצור דלתות ומשקופים. ביום 1.7.2021 נחתם בין המבקשת לבין חברת דימנטמן דלתות בע"מ (המשיבה 1. להלן: החברה ) הסכם לרכישת המכונות, הציוד והמלאי המצויים

במפעל החברה בגוש עציון (להלן: נכסי החברה ו- המפעל , בהתאמה), וזאת תמורת סך כולל של מיליון וחצי ש"ח (להלן: הסכם המכירה ). במקביל, התקשרה המבקשת בהסכם שכירות עם בעלי הקרקע עליה ממוקם המפעל, חברת קו ירוק א.ש. נכסים בע"מ (להלן: קו ירוק ), ובכך הפכה המבקשת לטענתה לשוכרת של המפעל.

2.

עובר להסכם המכירה, החברה עסקה בייצור של דלתות ומשקופים. רכושה של החברה, לרבות המכונות המשמשות לייצור, משועבד בשעבודים הקודמים להסכם המכירה לטובת בנק מזרחי טפחות בע"מ (המשיב 4. להלן: בנק מזרחי ), בנק לאומי לישראל בע"מ (המשיב 5. להלן: בנק לאומי ) ואמפא קפיטל בע"מ (המשיבה 6. להלן: אמפא קפיטל , וביחד: נושי החברה ). בנוסף, נרשם שיעבוד צף על מלוא נכסי החברה לטובת בנק מזרחי.

3.

בעקבות קשיים כלכליים אליהן נקלעה החברה, הגיש בנק מזרחי ביום 9.8.2021 בקשה לאכיפת שעבוד "אגרת חוב" ולמינוי כונס נכסים לחברה לבית המשפט המחוזי. ביום 17.8.2021 מונה עו"ד אילן מדוויר ככונס הנכסים של החברה (המשיב 2. להלן: כונס הנכסים ), וכן ניתן צו לאכיפת שעבודים נגד החברה.

4.

ביני לביני, ביום 18.8.2021 ביקר כונס הנכסים במפעל, ונפגש עם מר יוסי אלקובי (המשיב 3. להלן: אלקובי ) המשמש, על פי הנטען, כעובד של המבקשת. בביקור, כונס הנכסים ביקש לסייר במפעל ולערוך רישום של המכונות והציוד המצויים בו, אולם אלקובי סירב לבקשתו וגירש את האחרון מהמקום.

5.

עקב כך, ביום 19.8.2021 הגיש כונס הנכסים בקשה במעמד צד אחד למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המבקשת ועל אלקובי להוציא מכונות, ציוד ומלאי מהמפעל (להלן: צווי איסור הדיספוזיציה ), וכן למתן צו המורה למבקשת ולאלקובי לאפשר לכונס הנכסים להיכנס למפעל ולבצע רישום של המכונות והציוד המצויים בו. עוד באותו היום ניתנו הצווים הארעיים המבוקשים, ובעקבותיהם הגיע כונס הנכסים פעם נוספת למפעל וערך את הרישום המבוקש.

6.

ואולם, ביום 30.8.2021 הגיש כונס הנכסים הודעה לבית המשפט לפיה המבקשת הוציאה מלאי מתוך המפעל ובכך הפרה את צווי איסור הדיספוזיציה. בדומה, בהודעה אשר הוגשה ביום 1.9.2021 נטען כי גם ביום 31.8.2021 הובל מלאי מהמפעל ללקוחות, בניגוד לצווים שניתנו על ידי בית המשפט. הודעות דומות במהותן ביחס להפרות של צווי איסור הדיספוזיציה על ידי המבקשת הוגשו בימים 15.9.2021, 23.9.2021 ו-5.10.2021.

7.

ביום 30.9.2021 הגישה המבקשת בקשה לביטול צווי איסור הדיספוזיציה, ולחלופין לתיקונם, כך שאיסור הדיספוזיציה לא יחול על מוצרים שיוצרו, שווקו ונמכרו על ידי המבקשת עצמה לצדדים שלישיים. ביום 6.10.2021 דחה בית המשפט את הבקשה לביטול, ולחלופין, לתיקון הצווים. עם זאת, בית המשפט קמא מצא לנכון לאפשר למבקשת להמשיך להפעיל את המפעל, ולעשות שימוש בנכסי החברה, בכפוף למינוי מפקח מטעם כונס הנכסים, אשר יהיה נוכח במפעל באופן רציף ויומיומי, ובין היתר, יקבל גישה מלאה למערכת המחשוב ולמסמכי הנהלת החשבונות של החברה ושל המבקשת. כמו כן, במסגרת ההחלטה ניתן צו איסור דיספוזיציה האוסר על המבקשת לבצע כל פעולה בנכסי החברה, וכן אוסר עליה לבצע פעולות בנכסי המבקשת, שאינן במהלך העסקים הרגיל, ללא הסכמת כונס הנכסים או המפקח מטעמו (להלן: ההחלטה מיום 6.10.2021 ).

8.

שישה ימים לאחר מכן, ביום 12.10.2021 הגיש כונס הנכסים בקשה למתן הוראות, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למבקשת למסור לאלתר את החזקה במפעל ובכל הציוד המצוי בו לכונס הנכסים (להלן: הבקשה למסירת החזקה במפעל ). בבקשה טען כונס הנכסים כי המבקשת נמנעת מלשתף פעולה עם המפקח שמונה מכוח החלטת בית המשפט, ולא מאפשרת לו גישה לחומרים הרלוונטיים. עוד נטען בבקשה כי כל החדרים שבקומת המשרדים של המפעל רוקנו מהמחשבים ומחומרי הנהלת החשבונות שהיו מצויים בהם, וכן כי המבקשת פעלה להוציא מהמפעל חלקי מכונות ייעודים, אשר בלעדיהם לא ניתן להמשיך בייצור דלתות במפעל, והכל תוך הפרה גסה של צו איסור הדיספוזיציה שניתן בהחלטה מיום 6.10.2021. עוד באותו היום קבע בית המשפט, במעמד צד אחד, כי לאור העדר שיתוף הפעולה מצד המבקשת, וכן לאור פעולותיה להברחת נכסים המפרות בצורה בוטה צווים שיפוטיים, על המבקשת למסור את החזקה במפעל, על כל המצוי בו, לכונס הנכסים, וזאת עד למתן החלטה אחרת. בית המשפט קבע כי על המבקשת להגיב לבקשה למסירת החזקה במפעל בתוך שבעה ימים (להלן: ההחלטה מיום 12.10.2021 ).

9.

ביום 20.10.2021 הגישה המבקשת את תגובתה, בה נטען כי המצב הנוכחי במסגרתו המפעל מושבת, מסב למבקשת נזקים עצומים, וכי הוא חסר כל הגיון. המבקשת הוסיפה כי היא לא ניסתה להוציא חלקים של המכונות מהמפעל, אלא פעלה לתיקון חלקים תקולים במכונות, על חשבונה. כן הציעה המבקשת בתגובתה לרכוש את המכונות במפעל תמורת סך של 750,000 ש"ח, בקיזוז תשלומים אשר כבר שולמו על ידה.

10.

יצוין כי ביני לביני, המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ההחלטה מיום 6.10.2021, במסגרתה המבקשת הלינה, בעיקרו של דבר, על מינוי המפקח מטעם כונס הנכסים. ואולם, בעקבות מתן ההחלטה מיום 12.10.2021, בה נקבע כי המבקשת לא רשאית עוד לעשות כל שימוש במפעל, בקשת רשות הערעור שהוגשה הפכה ללא רלוונטית. אי לכך, בדיון שהתקיים לפניי ביום 1.11.2021, הוריתי על מחיקת בקשת רשות הערעור, תוך שמירת מכלול טענות הצדדים (ראו: רע"א 6740/21 קומפני אם. בע"מ נ. דימנטמן דלתות בע"מ . להלן : רע"א 6740/21).

11.

בהמשך, ביום 4.11.2021 הגיש כונס הנכסים בקשה להתקשר עם רפאל מרגליות, וחברה שבשליטתו (להלן: מרגליות ), בהסכם להפעלה זמנית של המפעל בתמורה לתשלום דמי שימוש לקופת הכינוס (להלן: הבקשה להפעלה זמנית של המפעל ). הבקשה הוגשה בהסכמתם של קו ירוק ושל הנושים בנק מזרחי ובנק לאומי. בבקשה צוין כי לנוכח התנהלותה של המבקשת, אשר עושה כל שלאל ידה כדי לסרבל ולהאריך את הדיון המשפטי, אין זה סביר כי השאלות בדבר זכות החזקה במפעל ובדבר הבעלות על הציוד המצוי בו, תוכרענה בחודשים הקרובים. אי לכך, ולאור הנזק אשר צפוי להיגרם לנושי החברה וללקוחות המפעל עקב השבתתו, התבקש בית המשפט לאפשר לכונס הנכסים להתקשר עם מרגליות לצורך הפעלה זמנית של המפעל לתקופה אשר לא תפחת משישה חודשים, אלא אם יינתן צו שיפוטי מוקדם יותר אשר יורה על סיום ההתקשרות.

12.

ביום 12.11.2021 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה למסירת החזקה במפעל, וכן את הבקשה להפעלה זמנית של המפעל. ביחס למסירת החזקה במפעל, בית המשפט עמד על כך כי המבקשת לא השכילה לנצל את ההזדמנות שניתנה לה להפעיל את המפעל במסגרת ההחלטה מיום 6.10.2021, אלא פעלה כדי להכשיל את המפקח בביצוע תפקידו, ואף הוציאה ציוד מהמפעל, בניגוד לצווים שניתנו. בנסיבות אלו, ולאור העדר שיתוף פעולה מוחלט מצד המבקשת, המסקנה המתחייבת, כך נקבע, היא כי יש להותיר את החזקה במפעל, על כל המצוי בו, בידי כונס הנכסים. בנוסף, בנוגע לבקשה להפעלה זמנית של המפעל, קבע בית המשפט קמא כי השבתת המפעל, מסבה נזק כבד לנושי החברה, אשר אם תימשך, אלו עלולים בסופו של דבר למצוא עצמם בפני שוקת שבורה. אי לכך, וכיוון שצפוי עוד לחלוף זמן עד למתן הכרעה סופית בשאלת הבעלות על ציוד החברה ובזכות החזקה במפעל, בית המשפט מצא לנכון לאפשר לכונס הנכסים להתקשר בהסכם להפעלת המפעל עם מרגליות. עוד נקבע בהחלטה כי מהמועד שבו נמסרה החזקה במפעל לכונס הנכסים, תישא קופת הכינוס בדמי השכירות וההוצאות הנלוות על פי הסכם השכירות, חלף המבקשת.

13.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי כונס הנכסים מושתק מלטעון שהשבתת המפעל תסב נזק כבד ללקוחות המפעל, שכן עובר למתן ההחלטה מיום 12.10.2021 כונס הנכסים טען כי סגירת המפעל לא תסב כל נזק. עוד טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט קמא היא החלטה דרסטית ולא מידתית, אשר צפויה לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך ואף להביא לקריסתה, וכפועל יוצא לפגיעה בעובדיה ובלקוחותיה. לשיטת המבקשת, ניתן היה להסתפק במתן צווים פחות פוגעניים כלפי המבקשת, אשר עדיין היה בהם כדי לשמור על מצבת הנכסים המהותיים של החברה, כדוגמת הטלת איסור על הוצאת המכונות והמלאי הישן של החברה משטח המפעל. בנוסף, לטענת המבקשת, מתן היתר להפעלת המפעל על ידי מרגליות, מרוקנת מתוכן את המשך בירור התובענה, ולמעשה מייתרת את הצורך בקיום דיוני ההוכחות בתיק. עוד נטען כי לא היה מקום לאפשר את הפעלת המפעל על ידי מרגליות, כמי שהורשע בעבר בפלילים.

14.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות המשיבים.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, לאור יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים. משכך, ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בעניין זה, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו, למשל, רע"א 2916/18

בנק הפועלים נ' חנאי , פסקה 9 (25.6.2018); רע"א 2664/19 ראובני נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח , פסקה 5 (16.4.2019)). סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

15.

כידוע, שני שיקולים עיקריים מנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: הראשון – כי סיכויי התביעה להתקבל הם טובים; ו השני – כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד. לצד שיקולים אלו, על בית המשפט לשקול שיקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של המבקש (תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019); רע"א 4643/20 שטרן נ' חברות בנק הדואר בע"מ , פסקה 4 (8.7.2020)).

16.

במסגרת החלטתו מיום 6.10.2021, בית המשפט קמא דן בכל אחד מהשיקולים האמורים בהרחבה, והחליט להטיל צו איסור דיספוזיציה בנכסי החברה וכן צו איסור דיספוזיציה בנכסי המבקשת, תוך החרגת פעולות בנכסי המבקשת המבוצעות במסגרת מהלך עסקיה הרגיל, וזאת בכפוף למינוי מפקח מטעם כונס הנכסים. החלטה זו שיקפה את האיזון בין הרצון לאפשר למבקשת להמשיך בפעילותה העסקית, ובכך לצמצם את הפגיעה בעסקיה, בעובדיה ובקהל לקוחותיה מחד גיסא, לבין הצורך להגן על האינטרסים של נושי החברה, לאור הפרות חוזרות ונשנות מצד המבקשת של צווי בית המשפט, מאידך גיסא. דא עקא, המבקשת הפרה על פי קביעות בית המשפט קמא את צווי איסור הדיספוזיציה שניתנו בהחלטה מיום 6.10.2021, ואף לא שיתפה פעולה עם המפקח שמונה מכוח החלטה זו. אי לכך, בית המשפט קמא הורה על פינוי המבקשת משטח המפעל. נמצא, אם כך, כי בהקשר זה, אין למבקשת להלין אלא על עצמה. חרף ההזדמנות שניתנה למבקשת להפעיל את המפעל בתקופת ניהול ההליך, זו מצאה לנכון, לפי קביעות בית המשפט קמא, להמשיך להפר את הצווים שניתנו על ידו. בנסיבות אלו, קשה עד מאד לתת בה אמון, ולהורות שוב על העמדת המפעל לשימושה בתקופת הביניים. לפיכך, דומה כי לא היה מנוס מלהורות על פינוי המבקשת משטח המפעל, וזאת מתוך מטרה למנוע ממנה גישה לנכסי החברה.

17.

בכל הנוגע להחלטת בית המשפט קמא לקבל את הבקשה להפעלה זמנית של המפעל, הרי שכפי שהמבקשת עצמה טענה, אין כל הגיון בהשבתת המפעל בתקופת ניהול ההליך. השבתה זו צפויה לגרום לנזקים כבדים לכל הגורמים המעורבים, ובכלל זאת למבקשת, ככל שלבסוף יוחלט כי רכשה את הזכויות במפעל כדין. לא למותר לציין בהקשר זה כי בניגוד לטענת המבקשת, ההחלטה להפעלה זמנית של המפעל אינה מייתרת את הצורך בהמשך ניהול ההליך, שכן עסקינן בהחלטה המאפשרת את הפעלת המפעל על ידי מרגליות אך באופן זמני, כאשר לבית המשפט שמורה הסמכות להפסיקה. אדרבה, ככל שבמסגרת דיוני ההוכחות שיתקיימו בתיק יתגלה מידע חדש, אשר יהיה בו כדי להטות את הכף לטובת המבקשת, חזקה על בית המשפט קמא כי ישקול, בהתאם למיטב שיקול דעתו, האם יש מקום לעשות שימוש בסמכות האמורה, ולהעביר את המפעל לרשות המבקשת. משכך, אין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכויות המבקשת יתר על המידה. לאור האמור, החלטת בית המשפט קמא לקבל הן את הבקשה למסירת החזקה במפעל, והן את הבקשה להפעלה זמנית שלו, סבירה בעיניי ואינה מגלה כל עילה להתערבות.

18.

בשולי הדברים אציין כי במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 1.11.2021 במסגרת רע"א 6740/21 מסר כונס הנכסים כי יאפשר למבקשת להוציא מהמפעל חומרי גלם השייכים לה, ככל שקיימים חומרי גלם כאמור. בהודעתה מיום 18.11.2021 הלינה המבקשת על כך שהדבר אינו מתאפשר לה. חזקה על כונס הנכסים כי יבחן עניין זה, וככל שנותרו חומרי גלם של המבקשת במפעל, יאפשר את העברתם לידיה.

19.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצידה. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.